איסדוד
| איסדוד | |
| إسدود | |
 שרידי מבנה ציבור מן המאה ה-13, משרידיה האחרונים של איסדוד |
|
| מחוז | מחוז עזה |
| נפה | נפת עזה |
| שטח נכון ל-1945 | 47,871[1] דונם |
| אוכלוסייה נכון ל-1945 | 4,910[1] |
| שפה | ערבית |
| דת | מוסלמים |
| סיבת עזיבה | מלחמת העצמאות |
| תאריך עזיבה | 28 באוקטובר 1948 |
| יישובים יורשים | בני דרום, שדה עוזיהו, שתולים, גן הדרום |
 איסדוד
|
|
איסדוד (בערבית: إسدود) הייתה עיירה ערבית במישור החוף הדרומי, כשלושה קילומטרים מדרום מזרח לאזור שבו שוכנת העיר אשדוד.[2] איסדוד הייתה שייכת לנפת עזה במחוז עזה (1945). על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945 שטחי אדמותיה היו 47,871 דונם והאוכלוסייה מנתה 4,910 נפשות[1]. במהלך מלחמת העצמאות התרוקנה העיירה מתושביה ואחר כך נהרסה. חורבות העיירה נמצאות סמוך לצומת אמונים שעל כביש 4.
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
היישוב העתיק אשדוד התקיים באזור מהתקופה הפלאוליתית. במאה ה-14 לפני הספירה התנחלו בה הפלשתים ואלו הפכו את אשדוד לאחת מחמש הערים החשובות בממלכתם. חשיבותה של העיר נשמרה, תחת שליטים שונים, עד למאה השביעית, אז הוקמה אשדוד ים - אזוטוס פאראליוס - וחשיבותה של העיר דעכה.
הפאטימים הקימו באזור מצודות חוף, ועל תל אשדוד קם הכפר איסדוד. אוכלוסיית הכפר מנתה 430 נפש בשנת 1596. מיקומו על דרך הים הביא לעלייה בחשיבותו בתקופה העות'מאנית, אז התפתח ליישוב בעל אופי עירוני, ובו ח'אן. במפקד האוכלוסין המנדטורי מ-1931 מנתה אוכלוסיית היישוב, שכבר היה לעיירה, 3,140 נפש, שהתפרנסו מחקלאות ומסחר, והיישוב שימש מרכז עירוני לכפרים סביבה. באיסדוד פעלו שני בתי ספר יסודיים - בית הספר לבנים נפתח בשנת 1922 וב-1942 הוקם בית הספר לבנות.
מלחמת העצמאות [עריכה]
לפי תוכנית החלוקה הייתה העיירה מיועדת להכלל בשטח המדינה הערבית. במלחמת העצמאות, לאחר תום המנדט הבריטי ופלישת צבאות ערב, הגיעו כוחות חיל המשלוח המצרי עד ג'סר איסדוד כ-3 קילומטרים צפונית לאיסדוד, וזו הייתה הנקודה הקדמית ביותר שלהם בדרכם צפונה לתל אביב. במהלך כל המלחמה התנהלו באזור קרבות. במהלך מבצע יואב כותרה העיירה, והכוחות המצריים, שחששו להישאר מכותרים, נסוגו ב-28 באוקטובר 1948 ואיתם הרוב המכריע של תושבי העיירה. ביישוב נותרו כ-300 תושבים שהניפו דגלים לבנים, אך גורשו לעזה בתוך זמן קצר.[3]
לאחר המלחמה [עריכה]
לאחר המלחמה סירבה ממשלת ישראל לאפשר לפליטים הפלסטינים לחזור לבתיהם, ותושבי העיירה נותרו במחנות הפליטים ברצועת עזה. על השטח בו שכנה הוקמו מושבים אחדים: בשנת 1949 הוקם בני דרום בחלק הצפוני של אדמת איסדוד, בשנת 1950 הוקמו שדה עוזיהו ושתולים בחלק המזרחי, ובשנת 1953 הוקם גן הדרום בחלק הצפוני של אדמת איסדוד. מסגד הכפר פוצץ ביולי 1950 על ידי צה"ל בהוראתו של אלוף פיקוד דרום, משה דיין.[4]
האזור של בתי איסדוד שחרבו אינו מיושב. כשישה קילומטרים מצפון לכפר הוקמה בשנת 1956 העיר המודרנית אשדוד.
האתר כיום [עריכה]
כיום לא נותר הרבה מהמבנים שהיו במקום. השרידים האחרונים הם המסגד על ראש הגבעה בסמוך לצומת אמונים, התחום בגדר חשמלית ומוכרז כשטח פרטי. לפני מספר שנים ביצעו אנשי השימור סריקות בסמוך למבנה וסגרו אותו לאחר מכן על מנת למנוע כניסת זרים. במרחק של כמה מאות מטרים מהמסגד ישנו מבנה הדומה למבני החאן הטורקיים שהיו נפוצים בישראל בעבר, המבנה נטוש ומשמש כאתר צילום נפוץ לבני זוג לפני חתונתם. בסמוך עומד מבנה אשר על פי עדויות היה אחד ממבני בית הספר בעת תקופת הפעילות האחרונה של היישוב, המבנה השלישי שנותר הוא קבר המשויך לשייח אבו אל אקבאל. אחוזת הקבר נמצאת בסמוך למבנה השני, הנסתר מן העין בתוך פרדס גדול לצד מסילת הרכבת. ניתן לראות שרידים נוספים של היישוב בחלקים שונים סמוכים, מזרחית למבנים ניתן לראות שרידים קבורים בחלקם באדמה שהם מכוסים בעשבייה ותיקה.
-
חורבת המסגד בתל איסדוד
-
ראש שער הכניסה למסגד
-
מבנה החאן בתל איסדוד
-
קבר השיח אבו אל אקבאל
לקריאה נוספת [עריכה]
- משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת 'מערכות' וההוצאה לאור של משרד הביטחון, תש"נד - 1994, עמ' 114-97.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- איסדוד ב"אתר נכבה און-ליין"
הערות שוליים [עריכה]
- ^ 1.0 1.1 1.2 Sami Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970 דפים סרוקים מהספר באתר פלסטין רממברד
- ^ אשדוד, שנוסדה בשנת 1956 שכנה כ-6 קילומטרים צפונית מערבית לאיסדוד, ועם התפתחות העיר דרומה ומזרחה התקצר המרחק בין השתיים.
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים 1947-1949
- ^ מירון רפפורט, המסע לפיצוץ המסגדים, באתר הארץ, 6 ביולי 2007
