איסדוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איסדוד
إسدود
ISDUD.jpg
שרידי מבנה ציבור מן המאה ה-17, משרידיה האחרונים של איסדוד
מחוז מחוז עזה
נפה נפת עזה
שטח נכון ל-1945 47,871[1] דונם עות'מאני
אוכלוסייה נכון ל-1945 4,910[1]
שפה ערבית
דת מוסלמים
סיבת עזיבה מלחמת העצמאות
תאריך עזיבה 28 באוקטובר 1948
יישובים יורשים בני דרום, שדה עוזיהו, שתולים, גן הדרום
מיקום איסדוד
איסדוד
איסדוד

איסדודערבית: إسدود) הייתה עיירה ערבית במישור החוף הדרומי, כשלושה קילומטרים מדרום מזרח לאזור שבו שוכנת העיר אשדוד.[2] איסדוד הייתה שייכת לנפת עזה במחוז עזה (1945). על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945, שטחי אדמותיה היו 47,871 דונם והאוכלוסייה מנתה 4,910 נפשות[1]. במהלך מלחמת העצמאות התרוקנה העיירה מתושביה ואחר כך נהרסה. חורבות העיירה נמצאות סמוך לצומת אמונים שעל כביש 4.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב העתיק אשדוד התקיים באזור מהתקופה הפלאוליתית. במאה ה-14 לפני הספירה התנחלו בה הפלשתים ואלו הפכו את אשדוד לאחת מחמש הערים החשובות בממלכתם. חשיבותה של העיר נשמרה, תחת שליטים שונים, עד למאה השביעית, אז הוקמה אשדוד ים - אזוטוס פאראליוס - וחשיבותה של העיר דעכה.

הפאטימים הקימו באזור מצודות חוף, ועל תל אשדוד קם הכפר איסדוד. אוכלוסיית הכפר מנתה 430 נפש בשנת 1596. מיקומו על דרך הים הביא לעלייה בחשיבותו בתקופה העות'מאנית, אז התפתח ליישוב בעל אופי עירוני, ובו ח'אן. במפקד האוכלוסין המנדטורי מ-1931 מנתה אוכלוסיית היישוב, שכבר היה לעיירה, 3,140 נפש, שהתפרנסו מחקלאות ומסחר, והיישוב שימש מרכז עירוני לכפרים סביבה. באיסדוד פעלו שני בתי ספר יסודיים - בית הספר לבנים נפתח בשנת 1922 וב-1942 הוקם בית הספר לבנות.

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום אויר של איסדוד בתחילת שנות ה-30
אנדרטה באשדוד לנופלים בקרבות באזור איסדוד במלחמת העצמאות בקרב סוכריר ובמבצע פלשת

לפי תוכנית החלוקה הייתה העיירה מיועדת להיכלל בשטח המדינה הערבית. ב-9 בינואר 1948, נרצחו 11 חיילי חטיבת גבעתי, בני ראשון לציון על ידי בדואים משבט ערב סוכריר בקרבת איסדוד.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב סוכריר

במלחמת העצמאות, לאחר תום המנדט הבריטי ופלישת צבאות ערב, הגיעו כוחות חיל המשלוח המצרי עד ג'סר איסדוד כ-3 קילומטרים צפונית לאיסדוד, וזו הייתה הנקודה הקדמית ביותר שלהם בדרכם צפונה לתל אביב. במבצע פלשת תקפו כוחות חטיבת גבעתי וחטיבת הנגב את ריכוזי הצבא המצרי באיסדוד. ההתקפה נהדפה באבדות כבדות.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע פלשת

במהלך כל המלחמה התנהלו באזור קרבות. במהלך מבצע יואב הצליחו חיילי חטיבת יפתח לתקוע טריז מדרום למג'דל והכוחות המצריים באיסדוד, מג'דל, ניצנים ויד מרדכי שחששו להישאר מכותרים, נסוגו ב-28 באוקטובר 1948 ואיתם הרוב המכריע של תושבי העיירה. ביישוב נותרו כ-300 תושבים שהניפו דגלים לבנים וביקשו להישאר. הרשות ניתנה וסמל ששון גוטליב נתמנה למושל, אך כעבור זמן מה גורשו לעזה לאחר שמפקדת חזית דרום חזרה בה מהחלטתה.[3]

בפארק בן-גוריון באשדוד יש אנדרטת זיכרון לנופלים בקרב סוכריר ובמבצע פלשת.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה סירבה ממשלת ישראל לאפשר לפליטים הפלסטינים לחזור לבתיהם, ותושבי העיירה נותרו במחנות הפליטים ברצועת עזה. על השטח בו שכנה הוקמו מושבים אחדים: בשנת 1949 הוקם בני דרום בחלק הצפוני של אדמת איסדוד, בשנת 1950 הוקמו שדה עוזיהו ושתולים בחלק המזרחי, ובשנת 1953 הוקם גן הדרום בחלק הצפוני של אדמת איסדוד. מסגד הכפר פוצץ ביולי 1950 על ידי צה"ל בהוראתו של אלוף פיקוד דרום, משה דיין.‏[4]

האזור של בתי איסדוד שחרבו אינו מיושב. כשישה קילומטרים מצפון לכפר הוקמה בשנת 1956 העיר המודרנית אשדוד.

שרידי הכפר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמעט ולא נותרו מהמבנים שהיו במקום. השרידים האחרונים מהכפר הם המסגד על ראש הגבעה בסמוך לצומת אמונים, התחום בגדר חשמלית ומוכרז כשטח פרטי. לפני מספר שנים ביצעו אנשי השימור סריקות בסמוך למבנה וסגרו אותו לאחר מכן על מנת למנוע כניסת זרים. במרחק של כמה מאות מטרים מהמסגד ישנו מבנה הדומה למבני החאן הטורקיים שהיו נפוצים בישראל בעבר, המבנה נטוש ומשמש כאתר צילום נפוץ לבני זוג לפני חתונתם. בסמוך עומד מבנה אשר על פי עדויות היה אחד ממבני בית הספר בעת תקופת הפעילות האחרונה של היישוב, המבנה השלישי שנותר הוא קבר המשויך לשייח אבו אל אקבאל. אחוזת הקבר נמצאת בסמוך למבנה השני, הנסתר מן העין בתוך פרדס גדול לצד מסילת הרכבת. ניתן לראות שרידים נוספים של היישוב בחלקים שונים סמוכים, מזרחית למבנים ניתן לראות שרידים קבורים בחלקם באדמה שהם מכוסים בעשבייה ותיקה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת 'מערכות' וההוצאה לאור של משרד הביטחון, תש"נד - 1994, עמ' 114-97.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Sami Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970 דפים סרוקים מהספר באתר פלסטין רממברד
  2. ^ אשדוד, שנוסדה בשנת 1956, שוכנת כ-6 קילומטרים צפונית מערבית לאיסדוד, ועם התפתחות העיר דרומה ומזרחה התקצר המרחק בין השתיים.
  3. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים 1947-1949[דרוש מקור]; 1948: תולדות המלחמה הערבית־הישראלית הראשונה, פרק 8, עמ' 363.
  4. ^ מירון רפפורט, המסע לפיצוץ המסגדים, באתר הארץ, 6 ביולי 2007