מבצע מטאטא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבצע מטאטא היה חלק ממבצע יפתח בגליל העליון המזרחי במלחמת העצמאות. המבצע נערך בתחילת מאי 1948 באזור שבין הכנרת לעמק החולה ואילץ את השבטים הבדואים באזור לחצות את הירדן לסוריה. בעקבות המבצע חובר הגליל העליון לתחתון והתאפשרה תחבורה חופשית אליו וממנו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מסוף אפריל 1948 החלו כוחות ההגנה לבצע את תוכנית ד' גם באזור הגליל העליון המזרחי. הרעיון מאחורי התוכנית היה מעבר מאסטרטגיה הגנתית לאסטרטגיה התקפית ויצירת רצף טריטוריאלי יהודי בשטח שהוכר כמדינה היהודית על פי תוכנית החלוקה והיערכות לקראת פלישת צבאות ערב הצפויה ב-15 במאי לאחר עזיבת הבריטים את הארץ.

בעקבות התעצמות הלחימה בגליל וכישלון שתי ההתקפות הראשונות על מצודת המשטרה נבי יושע נשלח יגאל אלון מהמטכ"ל צפונה כדי לבחון את המצב. המלצותיו הביאו להחלטה על מבצע יפתח בראשותו שמטרתו הייתה להשתלט על הגבול הצפוני המזרחי ממטולה ועד הכנרת ולמנוע חדירת לוחמים דרך הגבול שהיה למעשה פרוץ. באזור שכנו עשרות כפרים ערבים בנוסף לערביי העיר צפת. לרשותו של אלון עמדו כוחות מצומצמים בסדר גודל של שני גדודים ומעט נשק. כדי לאפשר תנועה חופשית בצירי התנועה החליט אלון בשלב ראשון לפעול נגד הבדואים ממזרח לכביש ט'בחה-ראש פינה שבמשך חודשים התנכלו לתחבורה היהודית שעברה באזורם. לדברי בני מוריס אלון החליט שהדרך הטובה ביותר לחסימת גבול הצפון המזרחי היא על ידי טיהור השטח שממערב לו מכל הלוחמים והאזרחים הערבים.‏[1]

בסוף אפריל התפנו רוב הכפריים[דרושה הבהרה] מצפון וממזרח לראש פינה בהוראת הכוחות הערביים וקצינים סוריים. בכפרים נשארו רק הגברים ולוחמים ערביים. ב-1 במאי נכבשו ביריה ועין זיתים. בליל ה-2 במאי ירו כוחות פלמ"ח כמה מטחים של פצצות מרגמה לעבר כפרים מצפון לראש פינה שהטרידו את התחבורה היהודית ובעקבות כך החלה בריחה מהכפרים.

המבצע ותוצאותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 במאי נערך מבצע מטאטא במטרה להרחיק את הבדואים בשטח המשתרע בין כביש טבריה-ראש פינה במערב עד לירדן במזרח. מטרות המבצע הוגדרו: "חיסול בסיסי האויב המחבל ומטריד את התחבורה בגליל, הריסת נקודות היאחזות לכוחות פולשים ממזרח, חיבור הגליל התחתון והעליון ברצועה רחבה ובטוחה יחסית [של שטח יהודי רצוף]".

למבצע קדמה הרעשת מרגמות, ועם התקרבות לוחמי הגדוד הראשון של הפלמ"ח נמלטו הערבים מזרחה.‏[1] לטענת הסורים מדובר היה בכ-2000 איש בני השבטים ערב אל-שמלינה באזור שפך הירדן לכנרת, ערב אל-סמכיה ערב אל-סויאד וערב אל-זנגריה בירדן ההררי. בני שבט ערב אל-הייב בכפר טובא שגילו עמדה אוהדת ליישוב היהודי ואף נלחמו לצידו במסגרת הפלהיב לא נפגעו.‏[2] למחרת פוצצה יחידת ההנדסה של הפלמ"ח עשרות בתים בזנגריה ובכפרים נוספים.‏[1]

כתוצאה מהמבצע, חובר הגליל העליון אל שאר חלקי הארץ ונתאפשרה תחבורה חופשית אליו וממנו, ללא צורך בנסיעה בשיירות מאובטחות. לדברי יגאל אלון למבצע הייתה "השפעה פסיכולוגית עצומה" על ערביי צפת ועמק החולה שנותקו מסוריה, וסלל את הדרך לכיבושם.‏[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947 - 1949, הוצאת עם עובד, 1991, עמ' 170-169
  2. ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 178.
מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות

שמואלהשמדחסידהנחשוןהראליבוסיחמץיפתחמטאטאמכביכיתוריובלברקגדעוןבן עמימדינהקילשוןבלקנמלבן נון א'בן נון ב'ארזפלשתיצחקיורםאנ-פארברושדקלדניבתקקדםמוות לפולששוטרגי"סאבקולוטהיואבאגרוףההריקביעלחירםשמונהלוטהתחלהאסףחורבחיסולעוזיצובעובדה