מבצע עובדה
מבצע עוּבדה, שהתקיים בין 6 ל-10 במרץ 1949, היה אחרון מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות ובו נכבש הנגב הדרומי, לרבות אילת ואזורי עין גדי ומצדה. במבצע לא נהרג אפילו חייל ישראלי אחד. הצלחת המבצע התבטאה בכך שחיילי החטיבות הישראליות לא ירו אפילו לא ירייה אחת, והצליחו להבריח את כוחות הלגיון הירדני בעזרת איגופים מתוחכמים. ביום האחרון למבצע הניף אברהם אדן את דגל הדיו על עמוד בתחנת המשטרה באום רשרש (לימים אילת).
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע למבצע
[עריכה] ההתרחשויות עד להפסקת האש עם מצרים
עד סוף שנת 1948 ייחס הפיקוד העליון של צה"ל לחזית הדרומית חשיבות משנית ביחס לחזיתות במרכז ובצפון. ביישובי הדרום אזל מלאי האוכל והתחמושת והם היו זקוקים לסיוע משמעותי. המצרים ניצלו חולשה זו כדי לחזק את כוחותיהם, ולבצר את העמדות מאיסדוד שבמערב ועד חברון שבמזרח, ובכך ניתקו את הנגב משאר הארץ.
בהנהגת המדינה הוחלט להפנות מאמץ להסרת האיום המצרי מן הנגב. מאמץ זה התבטא בסדרת מבצעים, שהחלה, תוך הפרה של הפסקת האש הזמנית, במבצע יואב, בין 14 ל-20 באוקטובר 1948. המטרה במבצע זה הייתה לפרוץ דרך אל הנגב כדי לספק מזון ותחמושת לישובים, ולשחרר את הנגב מן המצרים. המבצע הוכתר בהצלחה חלקית, כאשר כותרו כוחות מצרים רבים באזור ירושלים, באר שבע ואיסדוד; כוחות אלה נאלצו לסגת, וכך נפרצה הדרך אל ישובי הנגב. עם זאת, כוחות צה"ל נמנעו מלרדת דרומה אל הנגב הדרומי. בעקבות המבצע, שזכה לגינוי של מועצת הביטחון של האו"ם, סירבו המצרים, ואיתם מדינות ערב האחרות, להמשיך את הדיונים על הפסקת אש.
כחודשיים אחר-כך, מ-22 בדצמבר 1948 עד 7 בינואר 1949, נערך מבצע חורב. מבצע זה, שכלל כוחות ביבשה, באוויר ובים, היה המקיף ביותר בצה"ל עד אותו זמן. במבצע פרצו הכוחות הישראלים לסיני וטוהר כביש באר שבע–עסלוג'–ניצנה. כתוצאה מן ההשגים הגדולים של צה"ל בחזית, נכנעה מצרים ללחץ שהופעל מהאו"ם, ובשבעה בינואר 1949 נפסקה האש בכל גזרות חזית הדרום. ב-12 בינואר החלו שיחות על הסכמי שביתת נשק בין ישראל למצרים.
[עריכה] לאחר שביתת הנשק עם מצרים
לאחר שסוכמה שביתת הנשק עם מצרים, הצטרפה גם ירדן לשולחן המשא ומתן על קווי שביתת הנשק, ובניגוד להחלטת האו"ם על הקמת המדינה, טענה שם לשליטה על אזור הנגב.
בעקבות הקשיים בשולחן הדיונים גויסו רוב היחידות ששהו בנגב לאחר מבצע חורב, במטרה לקבוע עובדות בשטח לפני תום הקרבות.
[עריכה] המערך הצבאי
[עריכה] קווי המתאר של התוכנית
מטרתו העיקרית של המבצע הייתה להגיע עד חופי מפרץ ים סוף, ובכך לאפשר פתח יציאה לים מדרום. לשם כך היה על כוחות צה"ל לכבוש את משטרת אום רשרש (כיום אילת). למבצע, שצפוי היה להיות עקוב מדם, הוקצו חטיבות גולני, אלכסנדרוני והנגב. תוכניתו של משה שרת (בהיותו שר החוץ) הייתה כי חטיבות גולני והנגב יגיעו מכיוונים שונים לאום רשרש, כאשר חטיבת גולני מגיעה ממזרח מאזור הערבה ומעיין חוסוב, בעוד חטיבת הנגב תגיע ממערב, מאזור הנגב הדרומי. באותה עת, במסגרת מבצע יצוב, הייתה אמורה חטיבת אלכסנדרוני לנוע מזרחה לאגן ים המלח, ולכבוש את עין גדי ואת מצדה, בעודה מסכלת אפשרות תקיפה של הירדנים.
מבצע עובדה היה מתוכנן לסיים את מלחמת העצמאות של מדינת ישראל הצעירה. המבצע תוכנן להתחיל ב-6 במרץ 1949, ולהסתיים כשבוע לאחר מכן, עוד לפני הפסקת האש הקרבה.
[עריכה] פרטי התכנון
כשבוע לפני תחילת המבצע הציע מפקד חזית הדרום יגאל אלון לרמטכ"ל, יעקב דורי, לשלוח סיור מקדים עד המפרץ, כדי לאתר דרך לממש את מטרות המבצע תוך התקלות מינימלית עם כוחות הלגיון הערבי. החשש העיקרי לא היה מכוחות הלגיון, כי אם הגיבוי המדיני והצבאי שקיבלו הירדנים מן הבריטים. בריטניה החזיקה בעקבה, סמוך לאילת, חיל רגלים בתקן ובציוד מלא, פלוגת טנקים מוקטנת, שתי סוללות תותחי שדה, כמה ספינות נחיתה, שתי טרפדות ומשחתת, והיו גם ידיעות על משלוח נושאת מטוסים, וזאת לבד מבסיסי חיל האוויר המלכותי הבריטי בעבר הירדן – בעקבה, במעאן ובמָפרק – נוסף על בסיסי האוויר הבריטיים באזור תעלת סואץ.
הרמטכ"ל דורי שלח סיור בפיקודו של קצין המודיעין של החזית הדרומית, זרובבל ארבל ממעוז חיים. הפקודה שקיבל הסיור המקדים הייתה להגיע עד המפרץ, ולתכנן מסלול פריצה חשאי שיאפשר להגיע לאום-רשרש במפתיע. על הסיור היה להימנע בכל מחיר ממגע עם כוחות האויב. מלבד איתורו של מסלול כזה, גילה הסיור גם אתר מדרום למכתש רמון שבו אפשר יהיה להנחית מטוסי תובלה. באתר שיועד להיות אתר הנחיתה היו קיימים שלושה משטחים בעלי פוטנציאל לשמש כשדה התעופה הנדרש, ושמות הקוד שניתנו להם הם לפי שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב.
סמוך למועד תחילת המבצע, נבדקו הצירים שאותרו, על ידי חיל האוויר, בסיוע כוחות של חטיבות גולני והנגב. המטכ"ל קבע ארבע מגבלות למבצע:
- לא תהיה הפעלת כוחות צבאיים בסמוך לגבול עם מצרים (כדי שלא לגרור את המצרים להפרה של הסכמי שביתת הנשק, שנחתמו ב- 24 בינואר).
- אין להיכנס לקרבות עם הלגיון הערבי והירדני מדרום לקו נחל פארן (מפקדי חטיבות גולני והנגב הוחתמו באופן אישי על כך שיקיימו תנאי זה. רק לאחר פגישה של יגאל אלון עם הרמטכ"ל, הותר לכוחות להתגונן באם יותקפו).
- חל איסור מוחלט לתפוס את מתחם ראס אנקב, אם כוחות הלגיון הערבי ישהו בו בזמן שכוחות צה"ל יגיעו אליו.
- על כוחות צה"ל לנתק מגע במקרה של התקרבות כוחות בריטיים.
למעט כמה חריגות בולטות (שיתוארו להלן), השתדלו מפקדי החטיבות שלא לחרוג ממגבלות אלה במהלך המבצע.
[עריכה] מהלך המבצע
[עריכה] 5 במרץ
עוד לפני 5 במרץ יצאו כוחות של חטיבות גולני והנגב מבאר שבע לכיוון הנגב. המבצע – מבצע עובדה, החל רשמית רק ב-6 במרץ. לפני רדת החשכה ב-5 במרץ, הספיקה חטיבת הנגב, בראשות נחום שריג, להגיע עד לאזור באר טוביה (ומעט יותר דרומה). כוח חלוץ של יחידת הנגב יצא בבוקר מבאר שבע לכביש עוג'ה - אל-חפיר. באותו היום יצאו כוחות גולני אף הם מבאר שבע בשדירות פלוגתיות וגדודיות ממונעות, דרך מעלה עקרבים, לעין חצב (חצבה). בחטיבה נכללו גדוד הפשיטה הממוכן 19, גדוד חיל רגלים 13 וכן שתי סוללות תותחי שדה ונשק נ"ט מלווים במטוס פיפר. חטיבת גולני, בראשות נחום גולן, הצליחה לנתב עצמה עד לכורנוב.
חיל האוויר לא פעל ביום זה כיוון שאזור הנחיתה מדרום למכתש רמון עדיין לא הוכשר לנחיתת מטוסי התובלה. כח החלוץ של חטיבת הנגב המשיך לנוע על דרך עפר ועצר לחניית לילה בהר רמון (ראס א–רמן). הקור על הר רמון, שנישא לגובה 1000 מ' מעל שפת מכתש רמון (וואדי אל–רמן), הקפיא את מכוניות המשא, דבר שעיכב מאוד את התקדמותו של כוח החלוץ של חטיבת הנגב.
[עריכה] 6 במרץ
לפנות בוקר, עם תחילת המבצע, ניצב כוח החלוץ של חטיבת הנגב בפני בעיה קשה ביותר: אחד מרכבי השטח שנעו לאורך נחל ערוד (או, בפי הירדנים, וואדי אל–עידר), התקלקל וננטש, ונדרשו מאמצים עילאיים להמשך המסע. בשעות הצהריים המוקדמות, אחרי המסלול הקשה ורצוף מכשולי הטבע שעבר הכוח, הגיעו הלוחמים לאזור שתוכנן כשדה תעופה זמני, ואחר כך נקרא "שדה אברהם". במהלך היום התווספו עוד כוחות מחטיבת הנגב ותגבור קרקעי של חיל האוויר, שהתקין והכשיר את השטח לשדה תעופה. רק בשעות הלילה המאוחרות צלח ניסיון הנחיתה הראשון של אחד ממטוסי התובלה של חיל האוויר.
יחד עם ההתקדמות של כוח החלוץ של חטיבת הנגב במערב, התקדמה חטיבת גולני במזרח הנגב. הכוח של החטיבה עבר מכשולים רבים עד שהגיע לאזור מעלה עקרבים. כמה שעות לאחר מכן, עם רדת החשיכה, הגיע עיקר הכוח של החטיבה לאזור חֻצְבּ (עין חצבה).
במהלך הלילה הוטס חלק נרחב מחטיבת הנגב אל השדה שהוכשר במהלך היום, ומשם נע במקביל לכוחות גולני דרומה, לכיוון אום רשרש.
חטיבת אלכסנדרוני, שהייתה צריכה לסכל אפשרות תקיפה של הירדנים, נעה לעבר בקעת ים המלח – סדום, מצדה ועין גדי.
[עריכה] 7 במרץ
הכוח העיקרי של חטיבת הנגב הגיע לשדה התעופה הארעי בשדה אברהם בשעות הבוקר המאוחרות בעזרת מטוסים. החטיבה התמקמה באזור והתבססה שם לאורך כל ימי המבצע.
בזמן שנחת המטוס הראשון בשדה אברהם, נעה חטיבת גולני בדרך הערבה בכיוון אום-רשרש. החטיבה נעה בחזית, שהייתה גלויה למארבים של הלגיון הירדני. תפקיד החטיבה היה להסיח את דעתם של הירדנים מהזרוע הפלמ"חית בהרים (חטיבת הנגב), ולהשתלט כהרף עין על המוצבים בהר הנגב, דרך הנחלים הרחבים היורדים מן ההר ומזרחה לו. במהלך היום, פשטה יחידת הג'יפים של הגדוד הממוכן של החטיבה בעזרת סיירים וחבלנים מאזור עין חצבה, ותפסה את עין יהב, ששימשה קודם לכן עמדה קדמית של הלגיון הערבי.
לאחר שהחבלנים פינו את המוקשים בקרבת המקום, נפתחה הדרך להתקדמות לכיוון אום-רשרש. סיירי הפלמ"ח הוותיקים שנצטרפו ליחידת הפשיטה לקחו חלק באיתור המוקשים. מעין יהב דרומה, נעה החטיבה ללא תקלות רציניות, בעודה מבריחה את שלוחות הלגיון הערבי.
[עריכה] 8 במרץ
מתחילת היום, כשהדרך לאום-רשרש כבר פתוחה, החלו שתי הזרועות (חטיבות גולני והנגב) להתחרות זו בזו, מי תקדים ותגיע למפרץ.
בימים 7-9 במרץ פעלו היחידות הממונעות של חטיבת הנגב משדה התעופה הארעי בשדה אברהם, לכיוון דרום ודרום-מזרח תוך שהם מאתרים מוצבים של הלגיון הערבי, ומחפשים דרכי מעבר לרכב עד לחוף המפרץ. כך הגיעו סיירי החטיבה לעורפן של יחידות הטור הדרומי של הלגיון הערבי. פלוגת הפריצה, בפיקודו של אברהם אדן ("ברן"), הונחתה בצוקים שסמוך לאום-רשרש. בלילה של אותו היום ועד למחרת ניסתה הפלוגה למצוא דרך מעבר, ממרומי צוקי הגרניט בקצה המשולש של הנגב, אל אזור החוף.
בבוקר אותו היום מאגפת יחידת החוד של גולני, ממזרח, מחלקה ירדנית שניסתה לחסום את הדרך באזור עין עמר, ומניסה אותם ללא שנורתה אף ירייה, בהתאם להוראות המטכ"ל. המחלקה הירדנית ברחה במהירות מן השטח, עם שריונית ירדנית הנושאת תותח יקר ערך. חיילי החטיבה דלקו בעקבות המחלקה, ולכדו את השריונית. לאחר המסע הממושך וההיתקלות עם המחלקה הירדנית, מגיעה החטיבה, לרבות יחידת החוד, לבאר מנוחה (ביר מליחה) ומתארגנת לחניית לילה.
[עריכה] 9 במרץ
במשך 9 במרץ התקדמה חטיבת גולני לכיוון דרום, לאורך ציר הערבה, והגיעה לנקודה שמצפון לעין ע'דיאן (עין רדיאן), באזור יטבתה של ימינו. במשך היום הזה, וגם בשעות הלילה, היו לכוחות כמה וכמה היתקלויות עם כוחות הלגיון הירדני, בעין ע'רנדל (גרנדל) ומדרום לו. הכוחות הצליחו להבריח את כוחות הלגיון באמצעות תרגילי איגוף, כמעט ללא קרבות ירי.
בהמשך לחיפושי היום הקודם, המשיכה פלוגת הפריצה של אברהם אדן מחטיבת הנגב בחיפוש מעבר במורד צוקי הגרניט במשולש הנגב, ליד חוף המפרץ. החטיבה הובאה בקומנדקרים עד מצפון לביר אל–קטאר, ומשם נעה ברגל בליל 9 במרץ, כדי לתפוס את מוצב הלגיון בראס אנקב; הם קיוו, וכך באמת היה, שהלגיון הירדני ינטוש את העמדה בגלל כוחות גולני הנעים במקביל דרומה בציר הערבה, מחשש לכיתור.
[עריכה] 10 במרץ
[עריכה] חטיבת הנגב
בבוקרו של 10 במרץ, גילה סיור אווירי שסייע לפלוגת אברהם אדן שכוחות הלגיון הערבי נטשו את עמדותיהם באזור משלט הצוק, ופנו במהירות לכיוון העיר הסמוכה, עקבה.
באותו הזמן תפסה הפלוגה את המוצב הנטוש של הלגיון הירדני בראס אנקב, וקבלה הוראה אלחוטית ממפקדי החטיבה לשלוח כוח רגלי קטן לתור את הדרך היורדת מן הצוקים לכיוון המפרץ. היה ברור כי התקדמות הכוחות ברגל תהיה איטית ומפרכת, והפיקוד ביקש להקדים את כוחותיה של חטיבת גולני במרוץ לאום-רשרש. על מנת להגביר את קצב ההתקדמות של הפלוגה, החליט מפקד חטיבת הנגב לתמרן את הג'יפים של חבורת הפיקוד הקדמית שלו, דרך "בקעת הירח" שבעברו המצרי של הגבול, ודרך ראס-אנקב המצרית, שם היו התנאים הטופוגרפיים נוחים יותר למעבר כלי הרכב. מהלך זה הפתיע את הסמל המצרי שהיה אחראי על תחנת הגבול, ולא נותר לו אלא להשלים עם מעבר הג'יפים הישראלים על פניו. לאחר שחברו כלי הרכב עם פלוגתו של אדן שנערכה בראס אנקב הארץ-ישראלית, המשיכה חבורת הפיקוד לנסוע במורד ההררי, מראס אנקב אל חוף מפרץ אילת. כך הצליחה חטיבת הנגב להגיע לחוף בשעה 15:00.
אנשי החטיבה, שהגיעו ראשונים אל העיירה, אילתרו דגל בעזרתה של הפקידה הפלוגתית, פועה אראל, - שנודע בכינוי דגל הדיו - שאותו תלה אברהם אדן על תורן רעוע במרכזה של תחנת המשטרה הנטושה. בשירת התקווה של חיילי הפלוגה, נסתיימה מלחמת העצמאות.
[עריכה] חטיבת גולני
לפנות בוקר נשלחה מן הפיקוד העליון, אל חטיבת גולני שנעה בציר הערבה, לכיוון אום רשרש, פקודה להסתער מיידית על אום רשרש. ההודעה לא התקבלה אצל קשרי החטיבה. בבוקר אותו יום תפסו חיילי חטיבת גולני את עין ע'דיאן ללא קרב, לאחר שחיילי הלגיון הירדני נסו משם ומאום רשרש לכיוון העיר עקבה שבירדן. מעין ע'דיאן נעו הכוחות דרומה לאום רשרש, דרך עין דאפיה. רק בשעות הצהריים קיבלו קשרי החטיבה את ההודעה שנשלחה אליהם.
כוח החלוץ של החטיבה, גדוד 19, הגיע לאום רשרש בשעה 17:00. החיילים, שהיו מצוידים טוב יותר מחיילי חטיבת הנגב, החליפו את דגל הדיו, שהיה תלוי במשך שעתיים בלבד, בדגל תקני.
מפקדי שתי החטיבות, נחום שריג ונחום גולן שלחו מברק באמצעות מכשיר הקשר:
 |
העבירו לממשלת ישראל:
ליום ההגנה לי"א באדר מגישות חטיבות הנגב פלמ"ח וחטיבת גולני את מפרץ אילת למדינת ישראל. אילת (אום רשרש) ט' באדר תש"ט |
 |
| – מברק של נחום שריג ונחום גולן | ||
[עריכה] הנצחה
המקום בו עמדה בעבר תחנת המשטרה, שהורכבה ממספר בקתות חימר, נמצא כיום בסמוך לקניון "מול ים" שבעיר אילת. במקום נבנתה אנדרטה ובה בקתת חימר ופסל המתאר את מעמד הנפת דגל הדיו.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- על המבצע מתוך אתר הפלמ"ח
- גיאוטוף כולל בקשר למבצע עובדה וההיסטוריה המדינית הפוליטית והצבאית הקשורה אליו
- 6.3.1949 מבצע "עובדה", אתר באזז
- חיה רגב, ד"ר אביגיל אורן, מבצע ההכרעה - מבצע עובדה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- מפת מבצע עובדה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- מבצע עובדה - עין גדי באתר חטיבת אלכסנדרוני
- מבצע עובדה - עין גדי מרשם הקרב, באתר חטיבת אלכסנדרוני
- תחקיר על ה"תחרות על כיבוש אום רשרש" בין חטיבת גולני ובין חטיבת הנגב
[עריכה] לקריאה נוספת
- משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת 'מערכות' וההוצאה לאור של משרד הביטחון, תשנ"ד-1994, ע"מ 283 - 295.
[עריכה] מקורות
- אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל - שנים ראשונות, תש"ח עד תש"כ
- יוסף ברסלבסקי, הידעת את הארץ
- מלחמת העצמאות – דברים שנאמרו ביום עיון לתולדות מלחמת העצמאות
- מלחמת העצמאות - ההיסטוריה של ארץ ישראל
- אנציקלופדיה כללית (כרך ד'), הוצאת מסדה
- חיים הרצוג, עם כלביא יקום
- דוד שחר, מגלות לקוממיות (כרך ב')
| מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות | ||
|---|---|---|
|
