מחנה הריכוז ראב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שורות הצריפים במחנה ב-1943
הצריפים במחנה ב-1943, מבט מחוץ לגדר

מחנה הריכוז ראבסרבו-קרואטית: Koncentracijski logor Rab, באיטלקית: Campo di concentramento per internati civili di Guerra – Arbe) היה מחנה ריכוז איטלקי שהוקם במהלך מלחמת העולם השנייה באי ראב שבקרואטיה. המחנה היה אחד מתוך מספר מחנות ריכוז שהקימו האיטלקים לאורך חוף הים האדריאטי ונאסרו בו בעיקר חשודים בקשרים עם פרטיזנים או מתנגדי שלטון הכיבוש וכן יהודים. המחנה היה פעיל בשנים 1942 - 1943.

איטליה הפשיסטית כבשה את האי ראב באפריל 1941 וסיפחה אותו כחלק מהאימפריה האיטלקית. ב-7 ביולי 1942 הקים השלטון האיטלקי בכפר קמפור (Kampor) מחנה ריכוז לתושבים הסלאבים והיהודים של אזורי הכיבוש בקרואטיה ובסלובניה, שנודע בשם "מחנה ריכוז לאסירי מלחמה אזרחים - ארבה". בשיא תפוסתו הוחזקו במחנה למעלה מ-10,000 איש, מהם יותר מאלף יהודים, ונתונים אלה אינם כוללים אסירים שלא שהו במחנה אלה עברו דרכו בדרכם למחנות ריכוז אחרים. סך הכל הוחזקו במחנה כ-15,000 איש וכ-1,500 מהם מצאו בו את מותם כתוצאה מתנאי המחיה‏ הקשים‏[1]. מקורות אחרים מדברים על 20,000 אסירים מהם 2,300 עד 4,000 איש שמצאו בו את מותם. כ-3,500 מהיהודים שהוחזקו במחנה נאסרו בו לאחר שנמלטו מאימת שלטון האוסטאשה בקרואטיה, וכ-750 נוספים הועברו ממחנה הריכוז באי לופוד, בו רוכזו יהודי דוברובניק וסביבתה. תנאי המאסר לאסירים היהודים היו טובים יחסית לאלה של הסלובנים והקרואטים, אשר נאסרו בו בשל חשד לפעילות עוינת כנגד שלטונות הכיבוש האיטלקי‏‏[2] גם בין היהודים היו כאלו שמתו כתוצאה מהתנאים הקשים במחנה וחלקם, בעלי נתינויות זרות, נשלחו לאושוויץ.

מספרי אסירים (הערכה) לפי תקופות
תקופה גברים נשים ילדים סה"כ
27 ביולי - ביולי 31 1942 1061 111 53 1225
1 באוגוסט - 15 באוגוסט 1942 3992 0 1029 5021
16 באוגוסט - 31 באוגוסט 1942 5333 1076 1209 7618
1 בספטמבר - 15 בספטמבר 1942 6787 1563 1296 9646
16 בספטמבר - 30 בספטמבר 1942 7327 1804 1392 10523
1 באוקטובר - 15 באוקטובר 1942 7387 1854 1392 10633
16 באוקטובר - 31 באוקטובר 1942 7206 1991 1422 10619
1 בנובמבר - 15 בנובמבר 1942 7207 2062 1463 10732
16 בנובמבר - 27 בנובמבר 1942 6647 1560 926 9133

עם כניעת איטליה במלחמה ב-8 בספטמבר 1943, התמרדו האסירים והוציאו להורג את מפקד המחנה. מפקדיו האחרים הצליחו להימלט והמחנה נסגר. במקום האיטלקים נתפס השלטון באי על ידי גרמניה הנאצית ששלטה בו עד 1945. ב-1953 הוקמה אנדרטת זיכרון באתר המחנה והמחנה נהרס ולא נותר ממנו זכר. לאחר המלחמה היה האי לחלק מהרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה עד שקרואטיה זכתה לעצמאותה ב-1991.

ביום הכניעה (8 בספטמבר 1943) טס מעל המחנה מטוס קל. הפרטיזנים היוגוסלבים סברו שזה היה מטוס תצפית ובערב יפציצו את המחנה או יפלשו הגרמנים/אוסטשים. על כן, כל האסירים הוצאו כ-2 ק"מ מהמחנה ולנו בשטח פתוח. למחרת היום אכן הגרמנים הפציצו שתי אניות שעגנו ליד האי ומטרתן של האניות הייתה לפנות את האסירים לחוף. באותו לילה, למרות הים הסוער, רוב היהודים פונו לחוף בסירות דיג מסוג "טראבאקולה". סירות אלו הביאו את האסירים לחוף סיין (Senj) וסבטיורי (Sveti Juraj). לגרמנים ולקרואטים נודע על מנוסת היהודים, על כן חיפשו אותם באזור הנחיתה במטרה להשמידם. יהודים אלה נעו בלילה ועברו את הרי ולביט (Velebit) במשך 4 עד 6 לילות. חלקם הגיע לכפר קרסנו (Krasno) ושם אכלו את הארוחה החמה הראשונה מזה זמן רב. בגלל הים הסוער היו אסירים שלא רצו להתפנות ונשארו באי. למחרת היום פלשו הגרמנים והאוסטאשים לאי, מצאו את היהודים שנותרו באי ורצחו את כולם. היו כאלו שניסו להסתתר בבית החולים המקומי כחולים אולם הם נתגלו שם ונרצחו אף הם.

245 מהיהודים הצעירים שניצלו מהמחנה התאגדו במסגרת גדוד הפרטיזנים "שנודע כ"גדוד ראב".

לאחר שחרור המחנה כלל צריפי ומתקני המחנה נהרסו ולא נותר ממנו זכר במקום בו שכן. בחיפוש שערך חוקר ישראלי אחר גנזך או תיעוד כל שהוא על המחנה לא נמצא דבר, למעט כתב יד של נזיר במנזר בראב. הנזיר תיאר בפרוטרוט כל אירוע וכל אשר נעשה בראב בין אם קשור למחנה ובין אם לא קשור.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]