מחנה הריכוז נוינגמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל "האסיר המת" באתר הזיכרון במחנה הריכוז נוינגמה
תצלום אווירי של המחנה שצולם על ידי הבריטים

מחנה הריכוז נוֹיֶנְגָמֶה (גרמנית: KZ Neuengamme) הוקם ברובע נוינגמה של העיר המבורג שבגרמניה, כ-15 קילומטר מדרום-מזרח למרכז העיר, ונקרא על שמו. מחנה הריכוז הוקם על ידי האס אס ופעל מ-13 בדצמבר 1938 ועד ל-4 במאי 1945. ביוני 1940 הפך המחנה, שעד אז היה תת-מחנה של זקסנהאוזן, למחנה עצמאי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך שנות פעילותו שהו במחנה כ-106,000 אסירים. האסירים פוזרו במחנה העיקרי (שטחו 213 דונם) וב-70 תתי-מחנות בצפון גרמניה. האסירים במחנה היו מ-28 לאומים שונים ומהקהילה היהודית המקומית, ונכלאו בו גם קומוניסטים, הומוסקסואלים, זונות, צוענים, עדי יהוה, שבויי מלחמה וקבוצות רבות נוספות. 55,000 אסירים נספו עקב התנאים הבלתי אנושיים ששררו במחנה, ובהם עבודת פרך, מזון מועט, תנאים לא היגייניים ואלימות רבה מצד השומרים.

העבודה העיקרית במחנה העיקרי הייתה ייצור לבנים. היא כללה בנייה של תעלה לשם הובלת הלבנים אל האתר וממנו. האסירים אולצו לחפור באדמה הקשה ללא כלים מתאימים וללא התחשבות בתנאי מזג האוויר או במצבם הבריאותי. במחנה הוקם קרמטוריום לשריפת גופות של אסירים שנפטרו מטיפוס וממחלות נוספות. כמה מהמבנים המקוריים של המחנה המשיכו לשמש כבתי כלא (למשל בניין 9).

בסוף שנת 1943, ככל הנראה בנובמבר, הובאו למחנה לראשונה נשים אסירות. בקיץ 1944 הגיע משלוח של אסירות מאושוויץ וכן ממחנות אחרים במזרח. כל הנשים הועברו לבסוף לאחד מ-24 תתי-המחנות של מחנה האם. שומרות אומנו בנוינגמה וגם הן הוצבו לאחר מכן באחד מתת-המחנות. לא היו נשות אס אס שהוצבו בנוינגמה באופן קבוע. רוב השומרות פוזרו לאחר מכן במחנות ריכוז קטנים ברחבי צפון גרמניה. מעטות מבין השומרות נשפטו לאחר המלחמה באשמת פשעי מלחמה.

שלושה מבין תתי-המחנות משמשים כאתרי זיכרון ציבוריים:

  • אתר זיכרון לרצח של עשרים ילדים ממחנה הריכוז אושוויץ שנלקחו להמבורג ועברו התעללות לצורכי ניסויים רפואיים. ב-20 באפריל 1945, שבועות ספורים לפני שהסתיימה מלחמת העולם השנייה, הם נרצחו כדי לטשטש את עקבות הפשע.
  • אתר המשמש להנצחת הנשים היהודיות מגטו לודז' שאולצו לבצע עבודות בנייה.
  • מגדל השמירה של כלא המחנה. חלקים מאזור זה שימשו כאתר ריכוז לקומוניסטים, מתנגדים למשטר ועוד הרבה קבוצות אחרות. כ-450 אסירים נרצחו שם בתקופת המשטר הנאצי.

ב-26 באפריל 1945 העביר האס אס כ-10,000 אסירים מהמחנה באוניית הנוסעים קאפ ארקונה אל מפרץ ליבק. ב-3 במאי 1945 אונייה זו ושתי אוניות נוספות טובעו על ידי חיל האוויר המלכותי, בארבע תקיפות נפרדות.

התפלגות האסירים לפי לאום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת הזיכרון במחנה הריכוז נוינגמה
מיקומו של הקרמטוריום במחנה
  • ברית המועצות: 28,450 גברים ו-5,900 נשים, סה"כ 34,350 איש.
  • פולין: 13,000 גברים ו-3,900 נשים, סה"כ 16,900 איש.
  • צרפת: 11,000 גברים ו-500 נשים, סה"כ 11,500 איש.
  • גרמניה: 8,800 גברים ו-400 נשים, סה"כ 9,200 איש.
  • הולנד: 6,650 גברים ו-300 נשים, סה"כ: 6,950.
  • בלגיה: 4,500 גברים ו-300 נשים, סה"כ 4,800 איש.
  • דנמרק: 4,800 גברים.
  • הונגריה: 1,400 גברים ו-1,200 נשים, סה"כ 2,600 איש.
  • נורבגיה: 2,200 גברים.
  • יוגוסלביה: 1,400 גברים ו-100 נשים, סה"כ 1,500 איש.
  • צ'כוסלובקיה: 800 גברים ו-580 נשים, סה"כ 1,380 איש.
  • יוון: 1,250 גברים.
  • איטליה: 850 גברים.
  • ספרד: 750 גברים.
  • אוסטריה: 300 גברים, 20 נשים, סה"כ 320 איש.
  • לוקסמבורג: 50 גברים.
  • לאומים שונים (יהודים, צוענים, הומוסקסואלים): גברים 1,300, נשים 300, סה"כ 1,600 איש.
  • לא הופיעו ברשומות: 5,000 איש.

במהלך שנות פעילות המחנה שהו בו 87,500 גברים ו-13,500 נשים, בסה"כ 101,000 איש (ועוד 5,000 אסירים באופן לא רשמי). מתוכם כ-52 אחוזים לא שרדו את תלאות המחנה (כ-55,000 איש) ונספו.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה התנהל משפט נוינגמה, ובו הועמדו לדין קציני ואחראי המחנה. 11 פושעי מלחמה שניהלו את המחנה וביצעו בו פשעים נגד האנושות נתלו למוות בכלא בהמלין ב-8 באוקטובר 1946, בהם מפקד המחנה מקס פאולי ומפקח המחנה אנטון טומאן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]