מייק טייסון

מייק טייסון
מידע כללי
שם בשפת המקור	Michael Gerard Tyson
לאום	אמריקאי
גובה	1.78
ספורט
ענף ספורט	איגרוף
'	משקל כבד
תקופת פעילות	6 במרץ, 1985 - 11 ביוני, 2005
כניסה להיכל התהילה	12 ביוני, 2011

מייקל ג'ררד "מייק" טייסון (באנגלית: Michael Gerard "Mike" Tyson, (נולד ב-30 ביוני 1966) הוא מתאגרף אמריקאי לשעבר, אלוף העולם במשקל כבד לשעבר ומחזיק בשיא המתאגרף הצעיר ביותר שזכה ב-WBC, WBA ו-IBF במשקל כבד והראשון שהחזיק אותם בו זמנית.

טייסון נחשב לאחד המתאגרפים במשקל כבד הטובים ביותר בכל הזמנים. במהלך הקריירה שלו, הוא נודע בסגנון האיגרוף האימתני ובסגנון התנהגות שנוי במחלוקת, בזירה ומחוצה לה. כונה גם כ-"מייק הברזל" ו-"האיש האכזרי ביותר בעולם". טייסון זכה ב-19 הקרבות הראשונים שלו בנוק-אאוט, מתוכם 12 בסיבוב הראשון.

טייסון דורג במקום ה-14 ברשימת "מתאגרפי המשקל הכבד הטובים ביותר בכל הזמנים" שנערך בשנת 1998 , במקום ה-72 ברשימת "80 המתאגרפים הכי טובים של 80 השנים האחרונות" שפורסמה בשנת 2002 ובמקום ה-16 ברשימת "100 המתאגרפים הטובים בכל הזמנים" בשנת 2003 , בדירוגים שבוצעו על ידי מגזין רינג.

נעוריו

טייסון נולד וגדל בברוקלין, ניו יורק, בשכונות העוני השחורות של ארצות הברית למשפחה בת שלושה ילדים, רודני, מייק ודניס (שנפטרה מהתקף לב בגיל 25). אביו, ג'ימי קירקפטריק, נטש את המשפחה כשמייק היה בן שנתיים, והותיר את אמו, לורנה סמית טייסון, לטפל בילדים. כשטייסון היה בן 16, נפטרה אמו.

טייסון גדל והסתובב בשכונות פשע. הוא נתפס שוב ושוב על ביצוע פשעים קלים וקטטות עם אנשים שהקניטו אותו בשל קולו הגבוה. עד גיל 13, הספיק טייסון להיעצר 38 פעמים. הוא נלקח לפנימייה בניו יורק, בה התגלו יכולות האיגרוף שלו על ידי מתאגרף לשעבר, ג'ימי סטיוארט שהדריך שם. סטיוארט ראה בטייסון כישרון יוצא דופן ואימן אותו באיגרוף מספר חודשים עד שהציג אותו בפני המאמן קאס ד'אמאטו. ד'אמאטו, לקח אותו תחת חסותו והפך לפטרונו החוקי. בין ד'אמאטו לטייסון התפתח קשר עמוק כפי שסיפר האחרון בסרטו התיעודי.

קריירה

תחילת הקריירה

מייק טייסון, אוקטובר 2006

טייסון התחרה במשחקים האולימפיים לנוער בשנים 1981 ו-1982, וזכה במדליות זהב בשניהם. הוא מחזיק בשיא הנוקאאוט המהיר ביותר במשחקים האולימפיים לנוער - 8 שניות. בנוסף, הוא ניצח בנוקאאוט כל קרב במשחקים האולימפיים לנוער. טייסון התמודד מול הנרי טילמן כחובב והפסיד פעמיים בניקוד צמוד. טילמן זכה לאחר מכן במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס.

טייסון החל את הופעותו המקצועית בגיל 18. בשנתו הראשונה כמקצוען התמודד ב-15 קרבות. איכות מתמודדיו עלתה בהדרגה והוא החל להתמודד מול מתאגרפים כג'יימס טיליס ודייוויד ג'קו. נצחונותיו המרשימים זכו לתשומת לב התקשורת, והובילו אותו להתמודד על אליפות האיגרוף למשקל כבד.

בשנת 1985, מת קאס ד'אמאטו, קרבות אחדים לפני שטייסון התמודד על תואר האליפות. יש סוברים כי מותו של ד'אמאטו גרם לתחילתן של בעיות רבות שצצו מאוחר יותר בקריירה של טייסון.

אחרי פחות משנה, בגיל 20, זכה טייסון בתואר ה- WBC) World Boxing Council) והפך למתאגרף הצעיר ביותר שזוכה בו, לאחר שניצח את טרוור ברביק בנוקאאוט, בסיבוב השני. ההופעה הדומיננטית של טייסון זיכתה אותו בשבחים רבים. הציפיות מטייסון היו גבוהות מאד והוא יצא בקמפיין שאפתני להתחרות בכל צמרת המתאגרפים בעולם. טייסון הגן על התואר מול ג'יימס סמית, ניצח והוסיף את תואר ה- WBA) World Boxing Association) של סמית, אליו.

בתקשורת החלו לדווח רבות על טייסון, תופעה שזכתה לכינוי "טייסון מאניה"^{[דרוש מקור]}. במאי 1987, טייסון ניצח את פינקלון תומאס בנוקאאוט בסיבוב השישי. באוגוסט הוא לקח את IBF) International Boxing Federation) מטוני טאקר ב-12 סיבובים. בכך הוא הפך למתאגרף משקל הכבד הראשון שזוכה בWBA, WBC, ו-IBF בו זמנית. טייסון המשיך להפגין יכולת טובה בזירה ולנצח קרבות בנוקאאוטים.

במהלך תקופה זו, החלו לצוץ בעיות מחוץ לזירת האיגרוף. גירושיו עם אשתו, מריבות על החוזה העתידי שלו, המשמעת האישית והרגלי האימון שירדו. נראה כי חייו האישיים איבדו כיוון.

המאסר וההשעיה

טייסון הורשע באונס דזירה וושינגטון, בת ה-18, בשנת 1992 ונכנס לכלא למשך שלוש שנים. בכלא התאסלם ושינה את שמו למאלכ עבד אלעזיז.

לאחר שחרורו מהכלא, קיים קרבות נגד יריבים קלים ובקרב על תואר ה-WBC התמודד מול פרנק ברונו. טייסון ניצח בסיבוב ה-3 וזכה שוב בתואר.

בשנת 1996, התמודד מול איוונדר הוליפילד. אף על פי שטייסון היה הפייבוריט הברור בהתמודדות, הוא הפסיד בקרב. בשנת 1997, התמודד שנית מול הוליפילד. במהלך הסיבוב השלישי של ההתמודדות נעצר הקרב זמנית לאחר שטייסון נשך את שתי אוזניו של הוליפילד. לטייסון הורדו נקודות והקרב חודש. לאחר מכן, טייסון נשך בשנית את אוזניו של הוליפילד. הקרב הופסק לאלתר והוליפילד הוכרז כמנצח. נשיכתו של טייסון הסירה חלק מאוזנו הימנית של הוליפילד שנמצאה מאוחר יותר בזירה. כתוצאה מכך, נקנס טייסון ב-3 מיליון דולר והושעה לשנה מתחרויות איגרוף.

מ-1999 עד 2005

בשנת 1999, חזר לזירה וניצח בהתמודדות את בוט'ה, בנוקאאוט בסיבוב ה-5. באותה שנה התמודד טייסון מול אורלין נוריס. הקרב בוטל לאחר סיבוב אחד כאשר נוריס נפגע בברכו.

באותה שנה, ריצה טייסון שלושה וחצי חודשי מאסר בפועל לאחר שהורשע בתקיפת שני רוכבי אופנועים.

בשנת 2000, טייסון התמודד מול לאו סברייס האמריקאי. במהלך הקרב, כאשר טייסון הסתער באגרופים לעבר סברייס, הצליח סברייס לחבק אותו ובכך לעצור את הקרב. טייסון לא נרגע והמשיך להכות בכל הכוח. השופט שבא להפריד, חטף חבטה מטייסון ונפל לרצפה. מאוחר יותר, התנצל טייסון. בסיום הקרב, השופט קבע לתדהמת הקהל ניצחון לטייסון.

בתחילת שנות ה-2000, טייסון החל במסכת של קללות ואיומים. כששמע שלנוקס לואיס רוצה להתמודד איתו אמר: "אני האלוף האכזרי וחסר המעצורים ביותר אי פעם. אף אחד לא יכול לעמוד מולי. אני רוצה את הלב שלך! אני רוצה לאכול את הילדים שלך!" ולאחר מכן, השליך טייסון, אבן קריסטל לראשו של אחד העיתונאים במלון בקובה ופצע אותו בראשו. בשנת 2002, לפני הקרב מול לואיס, כשעלו לשידור בתוכנית אירוח וספורט, הגיע טייסון אל לואיס והחל להכותו לעיני מיליוני צופים. גם לאחר שהפרידו ביניהם, טייסון לא נרגע והמשיך לקלל.

טייסון המשיך בהתנהגותו האלימה: השתתף בקטטה המונית , הכה צלם , התקוטט עם אזרחים וגרם לאשפוז שלושה מהם.

הפרישה

באוגוסט 2003 לאחר שנים רבות של קשיים כספיים, טייסון הכריז על פשיטת רגל.

בתחילת 2005, ניסה טייסון לחזור להתחרות בעיקר בשל בעיות כלכליות שאליהם נקלע. הוא החל להתאמן במרץ, אך טייסון בן ה-38 נראה חלש ותשוש בקרבותיו האחרונים ואף הפסיד שלושה קרבות מתוך ארבעה שקיים. הקרב האחרון שלו נערך ב-11 ביוני 2005 מול מתאגרף בינוני בשם קווין מקברייד והתקיימו שישה סיבובים. בסוף הסיבוב השישי הפיל מקברייד את טייסון לקרשים. טייסון קם לבסוף אך החליט שהוא לא עולה לסיבוב השביעי ובכך הפסיד את הקרב. בראיון מיד לאחר הקרב אמר כי החליט לא לבזות את הספורט ושהגיע זמנו לפרוש.

חייו האישיים

טייסון נשוי בפעם השלישית ויש לו שמונה ילדים ממספר נשים.

נישואיו הראשונים היו עם השחקנית רובין גיבנס, מפברואר 1988 עד לפברואר 1989. הנישואים עם גיבנס היו סוערים במיוחד עם האשמות של התעללות, אלימות וחוסר יציבות נפשית מצידו של טייסון . נישואיו השניים היו עם מוניקה טרנר מאפריל 1997 עד ינואר 2003. לזוג נולדו שני ילדים: ריינה ואמיר.

במאי 2009, בתו בת הארבע של טייסון, אקסודוס, נהרגה בתאונה כשנחנקה למוות לאחר שצווארה נתפס בלולאה שהשתלשלה מההליכון הביתי עליו שיחקה. אחיה בן ה-7 מצא אותה מחוסרת הכרה ומאוחר יותר היא מתה בבית החולים . עשרה ימים לאחר מכן, טייסון התחתן בפעם השלישית עם חברתו לקייה ספייסר, בת ה- 32. לזוג בת (מילאנו) ובן (מרוקו).

בשנת 2009 החליט טייסון לדבוק בתזונה טבעונית כחלק משינוי התנהגותי רחב יותר .

במאי 2011, טייסון התמודד בגירסה הארגנטינאית של רוקדים עם כוכבים, ביחד עם אשתו, לייקה. בני הזוג פרשו מהתחרות לאחר הסיבוב השני .

בתרבות הפופולרית

בשיאה של הקריירה של טייסון, בשנות השמונים המאוחרות ובמהלך שנות התשעים, טייסון היה אחד מדמויות הספורט המוכרות ביותר בעולם. מלבד הישגיו הספורטיבים, התנהגותו השערורייתית בזירה ומחוצה לה השאירו אותו בתודעת הציבור ובבית המשפט. הוא הופיע בסרטים, בטלוויזיה ובשירים רבים.

סרטים

• מייק טייסון הסרט (1995)
• קרוקודיל דנדי בלוס אנג'לס (2001)
• רוקי בלבואה (2006)
• טייסון (2008)
• בדרך לחתונה עוצרים בווגאס (2009)
• בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק (2011)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מייק טייסון

• מייק טייסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)