מרגרט אטווד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרגרט אטווד
18 בנובמבר 1939 (בת 74)
מרגרט אטווד
מרגרט אטווד, 2006
מקום לידה אוטווה, בירת קנדה

מרגרט אלינור אטוודאנגלית: Margaret Eleanor Atwood; נולדה ב-18 בנובמבר 1939) היא סופרת קנדית המתגוררת בטורונטו, משוררת ומבקרת ספרות פורה. אטווד זכתה בפרס מאן בוקר ובפרס ארתור סי. קלארק, הייתה מועמדת לפרס המושל הכללי בקנדה שבע פעמים, וזכתה בו פעמיים. זכתה בפרס דן דוד בחקר ההווה בתחום "ספרות – סיפורה של המאה ה-20" לשנת 2010.‏[1] היא ידועה בעיקר בשל עבודתה הספרותית, אך גם שירתה מוערכת ביותר. מקור ההשראה לרבים משיריה הוא מיתוסים ומעשיות, שעניינו אותה בצעירותה. אטווד גם פרסמה סיפורים קצרים בכתב העת פלייבוי.

אטווד מרבה לעסוק ולהתבטא בעניינים חברתיים ופוליטיים וכתבה מספר מאמרים גם על ישראל והסכסוך הישראלי-ערבי. היא פמיניסטית ופעילת סביבתנות אקטיביסטית.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגרט אטווד נולדה באוטווה שבאונטריו. היא השנייה בין שלושת ילדיהם של קארל אדמונד אטווד, אנטומולוג, ומרגרט דורותי קיליאם, דיאטנית ותזונאית. בשל מחקרו המתמשך של אביה באנטמולוגיה, שהתה אטווד חלק ניכר מילדותה במקומות נידחים בצפון קוויבק ונדדה בין אוטווה, סולט סנט מארי שבאונטריו וטורונטו. היא לא למדה באופן סדיר בבית הספר עד להיותה בת 11. היא נעשתה "תולעת ספרים" בסוגות של ספרות יפה, ספרי המסתורין שיצאו בהוצאת הכיס "דל", מעשיות האחים גרים, סיפורי חיות קנדיים, וספרי קומיקס. היא למדה בבית הספר התיכון ליסייד שבליסייד טורונטו וסיימה את לימודיה בשנת 1957.

אטווד החלה לכתוב בגיל 6 ונוכחה לדעת שהיא רוצה להיות סופרת בגיל 16. ב-1957, היא החלה ללמוד באוניברסיטת ויקטוריה שבאוניברסיטת טורונטו. עם מוריה נמנים ג'י מקפירסון ונורטרופ פריי. היא סיימה את לימודיה לתואר הראשון ב-1961, חוג ראשי באנגלית וחוגי משנה בפילוסופיה ובצרפתית.

בסתיו 1961, לאחר שזכתה במדליית פראט לספר שירה שיצא בהוצאה עצמית, Double Persephone, החלה ללמוד לתואר השני בקולג' רדקליף שבאוניברסיטת הרווארד בעזרת מלגת וודרו וילסון. היא קיבלה תואר שני מרדקליף ב-1962 והמשיכה ללמוד באוניברסיטת הרווארד במשך שנתיים נוספות, אולם מעולם לא סיימה כי לא השלימה את עבודת הדוקטורט שלה, בנושא "הרומן המטפיסי האנגלי". היא לימדה באוניברסיטת בריטיש קולומביה (1965), באוניברסיטת סר ג'ורג' ויליאם שבמונטריאול (1967 - 1968), באוניברסיטת אלברטה (1969 - 1979), באוניברסיטת יורק בטורונטו (1971 - 1972), ובאוניברסיטת ניו יורק, שם כיהנה כפרופסור ומופקדת הקתדרה על שם ברג לאנגלית.

אטווד נישאה לג'ים פולק ב-1968, ממנו התגרשה ב-1973. מעט אחרי שעברה לאליסטון שבאונטריו, בצפון טורונטו, החלה לנהל מערכת יחסים עם גרהם גיבסון. ב-1976 נולדה בתם (לגיבסון היו שני בנים מנישואים קודמים). אטווד שבה לטורונטו ב-1980. היא חילקה את זמנה בין טורונטו לאי פלי, שבאונטריו. ב-1988 נבחרה כחברת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים .

אטווד וגיבסון חברים במפלגת הירוקים של קנדה ותומכים בולטים של מנהיגת מפלגת הירוקים, אליזבט מאי. לאטווד יש דעות מוצקות בנוגע לסוגיות סביבתיות ‏‏‏[2], והיא הפכה את ביתה למנצל אנרגיה באופן יעיל יותר - במקום מיזוג אוויר היא התקינה סוככים ואשנבים פתוחים בביתה. היא ובעלה משתמשים במכונית בעלת הנעה היברידית כאשר הם נוהגים בתוך העיר. אטווד היא גם פמיניסטית פעילה.

אטווד ופמיניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאי מגדר ויחסי כוח הם מרכזיים בספריה של אטווד, כמו לטענת גרייס, מעשה השפחה, האישה האכילה, ועוד. למרות זאת, אטווד נמנעת מלתייג את עבודותיה כפמיניסטיות. ועדיין, בהקשרים פמיניסטים, בין עם מחלקות ללימודי מגדר או ספרות, ארגונים ופרסומים פמיניסטים, ובשיח הפמיניסטי הרווח, עבודתה אכן נחשבת למובילה בתחום.‏[3] אטווד הסבירה את הטענה שלה בכך שהיא מאמינה שספרות היא פמיניסטית רק אם כוונת הסופרת היא שהיא תהיה כזו, ולא שהיא מתנערת מהתיוג כפמיניסטית.‏[4] בראיון ב-2013 לקראת צאת ספרה MaddAddam (השלישי בטרילוגיה הפוסט-אפוקליפטית הכוללת את Oryx & Crake ושנת המבול) היא תיארה את העמדה שלה שפמיניזם משתייך לתחום זכויות האדם, כי "אני חושבת, באופן רדיקלי, שנשים הן בנות אדם ולכן מכילות גם את כל הגיוון שיש לבני האדם".‏[5]


ספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לפני הכל, עברית - שלומית אביאסף-מוסנזון,‫ ירושלים: שוקן, תשמ"ג 1983. ‬ ‬
  • מעשה השפחה, מאנגלית - ג. אריוך, כרם, תשמ"ו 1986 תל אביב; ‪ סיפורה של שפחה, מאנגלית: סמדר מילוא, כנרת, 2012
  • עין החתול, עברית - שלומית אביאסף, חולון: כנרת, 1996. ‬ ‬
  • הכלה השודדת, מאנגלית - יואב הלוי, ‫חולון: כנרת, 1997. ‬ ‬
  • הלנה מטרויה רוקדת על הדלפק, תרגום - איתן מילר, ירושלים: הוצאת כרמל, תשנ"ח 1998. ‬ ‬
  • לטענת גריס, עברית - יונתן פרידמן, ‫חולון: כנרת, 1998. ‬ ‬
  • האישה האכילה, עברית - שלומית הנדלסמן, חולון: כנרת, 1998.
  • אל פני המים, מאנגלית - תמר שטייניץ, ‫חולון: כנרת, 1999.
  • פנלופאה: המיתוס של פנלופה ואודיסאוס, מאנגלית - שרון פרמינגר,‫ תל אביב: פן, 2005. ‬
  • בז וניאלה, מאנגלית - עמנואל לוטם, ‫ אור יהודה: כנרת, 2006.
  • למעלה למעלה בעץ, עברית - לאה נאור, ‫ אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, תשס"ח 2008.
  • המתנקש העיוור, עברית סמדר מילוא, כנרת, תשס"ח 2008. ‬‬
  • אי-סדר מוסרי, תירגם מאנגלית - שאול לוין. הוצאת כנרת, 2009.
  • האוהל, מאנגלית - יעל סלע-שפירו, הוצאת כנרת, 2010.
  • עין החתול, מאנגלית - יעל אכמון, תשע"א 2011.
  • חוב - צלו האפל של העושר, תרגמה ברוריה בן-ברוך. הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011.
  • שנת המבול, מאנגלית: יעל אכמון, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2012.

עבודתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Edible Woman (1969)
  • Surfacing (1972)
  • Lady Oracle (1976)
  • Life Before Man (1979) - מועמד לפרס המושל הכללי לשנת 1979
  • Bodily Harm (1981)
  • The Handmaid's Tale (1985) - זוכה פרס ארתור סי. קלארק לשנת 1987 ופרס המושל הכללי לשנת 1985.
  • Cat's Eye (1988) - מועמד לפרס המושל הכללי לשנת 1988
  • The Robber Bride (1993) - מועמד לפרס המושל הכללי לשנת 1994
  • Alias Grace (1996) - זוכה פרס גילר לשנת 1996 ומועמד לפרס המושל הכללי לשנת 1996
  • The Blind Assassin (2000) - זוכה פרס בוקר לשנת 2000 ומועמד לפרס המושל הכללי לשנת 2000
  • Oryx and Crake (2003) - מועמד לפרס המושל הכללי לשנת 2003
  • The Penelopiad (2005) - מועמד לפרס IMPAC לשנת 2007
  • The year of the flood (2009)

אוספי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Double Persephone (1961)
  • The Circle Game (1964) - זוכה פרס המושל הכללי לשנת 1966
  • Expeditions (1965)
  • Speeches for Doctor Frankenstein (1966)
  • The Animals in That Country (1968)
  • The Journals of Susanna Moodie (1970)
  • Procedures for Underground (1970)
  • Power Politics (1971)
  • You Are Happy (1974)
  • Selected Poems (1976)
  • Two-Headed Poems (1978)
  • True Stories (1981)
  • Love songs of a Terminator (1983)
  • Interlunar (1984)
  • Morning in the Burned House (1996)
  • "The Moment" from Morning in Burned House, online at CBC Words at Large
  • Eating Fire: Selected Poems, 1965-1995 (1998)
  • The Door (2007)

אוספי סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dancing Girls (1977) - זוכה פרס סנט לורנס לספרות בדויה ופרס המפיצים הקנדי לסיפור קצר
  • Murder in the Dark (1983)
  • Bluebeard's Egg (1983)
  • Through the One-Way Mirror (1986)
  • Wilderness Tips (1991) - מועמד לפרס המושל הכללי לשנת 1991
  • Good Bones (1992)
  • Good Bones and Simple Murders (1994)
  • The Tent (2006)
  • Moral Disorder (2006)

סיפורים קצרים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Death by Landscape
  • Rape Fantasies (1977)
  • Unearthing Suite (1983)
  • When it Happens (1983)
  • Freeforall (1986)
  • Homelanding (1989)
  • Daphne and Laura and So Forth (1995)
  • Half-Hanged Mary (1995)
  • The Labrador Fiasco (1996)
  • Shopping (1998)
  • Bread
  • Happy Endings

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Up in the Tree (1978)
  • Anna's Pet (1980) - ביחד עם ג'ויס בארקהאוס
  • For the Birds (1990) - עם שלי טאנאקה
  • Princess Prunella and the Purple Peanut (1995)
  • Rude Ramsay and the Roaring Radishes (2003)
  • Bashful Bob and Doleful Dorinda (2006)

ספרי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Survival: A Thematic Guide to Canadian Literature (1972)
  • Days of the Rebels 1815-1840 (1977)
  • Second Words: Selected Critical Prose (1982)
  • Strange Things: The Malevolent North in Canadian Literature (1995)
  • Negotiating with the Dead: A Writer on Writing (2002)
  • Moving Targets: Writing with Intent, 1982-2004 (2004)

Writing with Intent: Essays, Reviews, Personal Prose--1983-2005 (2005)

ציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kanadian Kultchur Komix featuring "Survivalwoman" in This Magazine under the pseudonym, Bart Gerrard 1975-1980
  • אחרים מופיעים באתר שלה

אנתולוגיות בעריכתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The New Oxford Book of Canadian Verse (1982)
  • The Canlit Foodbook: From Pen to palate - A Collection of Tasty Literary Fare (1987)
  • The Oxford Book of Canadian Short Stories in English (1988)
  • The Best American Short Stories 1989 (1989) (ביחד עם שאנון ראבנלי)
  • The New Oxford Book of Canadian Short Stories in English (1995)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Carrington de Papp, I. Margaret Atwood and Her Works. Toronto: EWC, 1985.
  • Cooke, N. Margaret Atwood: A Biography. Toronto: ECW, 1998.
  • Hengen, Shannon and Ashley Thomson. Margaret Atwood: A Reference Guide, 1988-2005. Lanham, MD: Scarecrow Press, 2007.
  • Howells, Coral Ann. Margaret Atwood. New York: St. Martin’s, 1996.
  • Howells, Coral Ann. The Cambridge Companion to Margaret Atwood. Cambridge: Cambridge University Press, 2006. ISBN 0-521-54851-9
  • Rigney, B. Margaret Atwood. Totowa, NJ: Barnes & Noble, 1987.
  • Rosenburg H. J. Margaret Atwood. Boston: Twayne, 1984.
  • Sullivan, Rosemary. The Red Shoes: Margaret Atwood Starting Out. Toronto: HarperFlamingoCanada, 1998. ISBN 0-00-255423-2

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זוכי פרס דן דוד לשנת 2010, אתר אוניברסיטת תל אביב
  2. ^ ‏‏קאט טנקוק בראיון עם מרגרט אטווד, ב- Canadian Living.com
  3. ^ Margaret Atwood: Feminism and Fiction (review); Ruth Parkin-Gounelas, MFS Modern Fiction Studies, Vol. 54, 2008
  4. ^ Tolan, Fiona. Margaret Atwood: Feminism and Fiction. Netherlands: Rodopi B.V., 2007. Print.
  5. ^ http://www.telegraph.co.uk/culture/books/10246937/Margaret-Atwood-interview.html

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרגרט אטווד בוויקישיתוף

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים על ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]