ג'יין אוסטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דיוקן של ג'יין אוסטן, אחת ממספר גרסאות שצויירו על פי רישום שנעשה בידי אחותה קסנדרה

ביתה של ג'יין אוסטן ב-8 שנות חייה האחרונות; כיום משמש כמוזיאון.

גֵ'יין אוֹסטֵן (באנגלית: Jane Austen;‏ 16 בדצמבר 1775 - 18 ביולי 1817), סופרת בריטית ידועה, שיצירתה נחשבת לחלק מהקנון הספרותי המערבי. היא משמשת כמופת לסופר שחייו המוגנים לא המעיטו את מידת הדרמה בכתיבתו.

[עריכה] קורות חייה

אביה היה איש כמורה והיא נולדה בבית הכומר בסטיבנטון שבהמפשייר, אזור בו חיה את מרבית חייה. היו לה ששה אחים ואחות בכורה, קסנדרה, שהייתה קרובה אליה מאוד. הציור המוכר היחיד של פניה של ג'יין אוסטן הוא רישום צבעוני שנעשה בידי קסנדרה, ואשר שוכן כעת בגלריה הלאומית בלונדון.

אחיה פרנק וצ'ארלס התגייסו לצי והפכו ברבות הימים לאדמירלים. ב-1801 עברה המשפחה לבאת'; לאחר מות אביה ב-1805 עברו ג'יין, אחותה ואימה לצ'אטון, שם הייתה לאחיה אחוזה ובה בית שהעמיד לרשות אימו ואחיותיו (כיום ביתם פתוח לציבור).

ג'יין מעולם לא נישאה; היא הייתה מאורסת לאדם צעיר ממנה בהרבה, האריס ביג-ווית'ר, אולם חזרה בה.

לאחר שביססה את מעמדה כסופרת, המשיכה לחיות בבידוד יחסי, והחלה לסבול מבריאות רופפת. כיום מאמינים שסבלה ממחלת אדיסון, הפרעה הורמונלית נדירה שהסיבה לה לא הייתה ידועה באותם ימים. היא נסעה לווינצ'סטר בחיפוש אחר מזור, אולם נפטרה שם והיא קבורה בקתדרלה שבמקום.

בשנת 2007 יצא לאקרנים סרט הקולנוע הבריטי להיות ג'יין ("Becoming Jane"), העוסק בסיפור חייה של אוסטן. במהלך הרצאה בהקרנת הבכורה של הסרט בירושלים טענה ד"ר יעל לוין מהחוג לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית כי הסרט מייפה את סיפור חייה של ג'יין אוסטין ואיננו נאמן למקור, וכי דמותה נבנתה בהשראת דמותה של אליזבת בנט, גיבורת הרומן המפורסם ביותר של אוסטין "גאווה ודעה קדומה". במשך ההרצאה טענה לוין כי דמותה המקורית של אוסטין שונה מן המתואר בסרט, וכי במציאות נראה שאוסטין הייתה דמות אפרורית למדי, וכן כי חייה לא היו דרמתיים כלל, ורוב כתיבתה מתארת חוויות שהיא בעיקר צפתה בהן מן הצד.

אוסטין אכן התארסה וביטלה את האירוסין, אך אין שום סימוכין לכך שהאירוסין היו עם בעל אחוזה עשיר או שהיא ניהלה סיפור אהבה נוסף.

[עריכה] יצירתה

בעוד שספרה הראשון, "מנזר נורת'אנגר" (פורסם לאחר מותה), לועג לספרות הגותית של אן רדקליף, אוסטן ידועה בעיקר בשל ספריה המאוחרים יותר, שהיו מעין קומדיות-של-טעויות עם מודעות חברתית. יצירות אלה, ובעיקר ספרה "אמה", נחשבות לעתים לכליל השלמות בתחומן; מבקרים מודרניים ממשיכים למצוא היבטים חדשים לביקורתה השנונה של אוסטן על אומללותן של נשים צעירות בלתי-נשואות מהאצולה הכפרית ("Gentry") בתחילת המאה ה-19.

הסדר שבו החלה וסיימה לכתוב את ספריה שונה מהסדר בו פורסמו. ספריה הצליחו למדי בעת פרסומם, וסר וולטר סקוט שיבח במיוחד את עבודתה. מאז המוניטין שלה רק גדלו, והיא נחשבת כעת לאחת מהגדולים שבסופרים האנגלים. כישורה העיקרי של אוסטן היה הבחנותיה החדות על החברה האנושית והמגע החברתי. עם זאת יש לציין כי כמעט בכל סצנה בספריה יש אישה, כפי הנראה משום שלא ידעה כיצד מדברים גברים בינם לבין עצמם, ללא נוכחות נשית. קוראים בני-ימינו עשוים למצוא את העולם שהיא מתארת, בו הדאגה העיקרית היא נישואים ראויים מבחינה חברתית, כעולם מדאיג ולא משוחרר; אולם יש לזכור כי בימיה, "נישואין טובים" היו הביטוח הסוציאלי היחיד בנמצא, למעט בתי המחסה לעניים.