משה בן מימון אלבאז
 | |
| שער ספרו היכל הקדש (אמסטרדם ה'תי"ג) | |
| מדינה |
מרוקו  |
|---|---|
| מקום פעילות | תרודאנת |
| תקופת הפעילות | המאה ה-16 |
| השתייכות | יהדות מרוקו, מקובלים, אחרונים |
| תחומי עיסוק | קבלה, הלכה |
| תלמידיו | יהודה חנין, יעקב איפרגאן מחבר: "מנחה חדשה". |
| בני דורו | מרדכי אבוזגלו מחבר: "מעיינות החכמה" (בשיטה הקבלית של ה"צירוף"). |
| חיבוריו | היכל הקודש - ביאור לסידור התפילה |
  | |
רבי משה בן מימון אלבאז (מכונה גם: רמב"ם אלבאז; המאה ה-16) היה רב ומקובל בעיר תרודאנת שבמרוקו. מחבר הספר "היכל הקודש" - ביאור קבלי לתפילות השנה, המשלב הלכות והנהגות קבליות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי משה בן מימון אלבאז, חי בעיר תרודאנת שבמרוקו. הוא נודע כמקובל מופלג שלימד תלמידי חכמים בכירים, מהם ידועים שלושה:
- רבי יצחק הכהן מתרודאנת - מחבר ספר "גינת ביתן".
- רבי יעקב איפרגאן, מחבר "פרח שושן" - פירוש קבלי למסכת אבות, ו"מנחה חדשה" - פירוש קבלי על התורה.
- רבי יהודה בן חנין, דודו של איפרגאן, מחבר הספר 'עץ החיים', ליבורנו, תקמ"ג.
ספרו: היכל הקודש[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרמב"ם אלבאז התפרסם בעולם התורני בעקבות חיבורו "היכל הקדש", אותו הוא החל לכתוב בשנת ה'של"ה אך הוא נדפס לראשונה לאחר מותו, בשנת ה'תי"ג. בספרו זה הוא ביאר את סידור התפילה לימות השנה, על פי ספר הזוהר ופירושי רקנאטי. את הספר הגיה רבי אהרן הסבעוני מהעיר סלא שבמרוקו, ואף שילב בהגהותיו גם מתורתו של האר"י ז"ל.
שיטתו הקבלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיטתו הקבלית היא ייחודית ומשקפת מסורות קבליות קדומות שרווחו במרוקו, השונות מקבלת אריז"ל. על ייחודיות זו עמד המו"ל הראשון, רבי יעקב ששפורטש, ובהקדמה ארוכה שאותה כינה בשם "פני ההיכל", ובה עסק בפילוסופיה של הקבלה ובבירור מושג הספירות, הוא כתב:
לכן בראותי תפארת הספר הזה של המחבר, כל כונתו להורות היאך יתנהג אדם בתפילותיו של כל השנה, וכלם סדורים מספר הקדוש של הרשב"י ז"ל, הגם שלא חידש אלא שליקט מדברי המקובלים קודם שנפשטו ספרי מהרמ"ק ז"ל וספרי האריז"ל ז"ל, בין כה וכה אפריון נמטיה ביגיעתו רבה, כי בסידורו עשה אזנים לדברי הרשב"י בכל מקום שדבר בתפלה...
שוני זה בקבלתו של הרמב"ם אלבאז יכול להסביר את המעשה שהביא החיד"א, בספרו שם הגדולים, מתוך מכתב שמצא; על תלמידי חכמים שעסקו בתורה, ואחד מהם דיבר סרה על הספר "היכל הקודש" ותיכף נתנמנם, והענישו אותו בחלום. מיד כשהקיץ סיפר את הדבר לחביריו וביקשם ודרש מהם שיכבדו את הרב ואת חיבורו.[1]
פסקים ומנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצד הפירושים הקבליים שילב רמב"ם אלבאז מאות פסקי הלכה והנהגות, הרלוונטיים לימות החול, שבתות השנה, ראש חודש ומועדים. בפסקיו משתקפת הגישה ההלכתית של קהילות מרוקו לפני שהתקבלו פסקיו של רבי יוסף קארו. מפסקיו והנהגותיו:
- ביציאה מבית הכיסא צריך ליטול ידיו שלוש פעמים (דבריו אלו הובאו בספר מגן אברהם סימן ז, ואחרים).
- בליל שבת קוראים פרק "במה מדליקין" לפני ערבית (כמנהג ספרד), ויש לדבר טעם על פי הסוד.
- נהגו לומר ברוך שאמר בשבת בעמידה (מרדכי בן דוד סבעוני מעיר שבימיו הוא התפשט המנהג לאומרו בעמידה גם בחול).
- הציבור מברכים על ההלל כשהוא נקרא בדילוג מפני המנהג (וכידוע כך היה המנהג בספרד ומרוקו), והרמב"ם הורה שלא לברך אף בציבור.
בתחום המנהגים אנו מוצאים חידושים מעניינים בדבריו. למשל בהלכות חג השבועות הוא הורה כי "חייבים כל בעלי תורה לעסוק בתורה שבעל פה כל הלילה". הוא גם חושף את המקור הקדום של מנהג שפיכת המים בחג זה:
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורי חנניה אלנקווה, "חבל הסוס והעיר תרודאנת" ו"מבוא" - היכל הקודש, ירושלים תשס"ה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה בן מימון אלבאז, היכל הקדש, באתר היברובוקס
- יוסף בן נאים, מלכי רבנן, ערך רבי משה בן מימון אלבאז, באתר היברובוקס
משה בן מימון אלבז, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| בקרת זהויות |
|
|---|