משה ינוקא

משה ינוקא
	רב-סרן משה ינוקא (1957)
	רב-סרן משה ינוקא (1957)
לידה	1932; ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	16 במאי 2003 (בגיל 71 בערך); י"ד באייר תשס"ג
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1948, 1952 – 1964 (כ־16 שנים)
דרגה	רב-סרן
תפקידים בשירות
	לוחם פלמ"ח, מפקד פלוגה, מפקד קורס מ"פים
פעולות ומבצעים
	מלחמת העצמאות; פעולות התגמול; מבצע קדש;
תפקידים אזרחיים
	מנהל "תיאטרון העונות", מנהל אירועים במלון באילת

משה ינוקא (1932 – 16 במאי 2003) היה מראשוני המפקדים בחטיבת הצנחנים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ינוקא נולד בירושלים למיכאל ואסתר עסור, משפחה דתית. כבר כנער השתתף בהדבקת כרוזים, ופעם אחת נתפס על ידי הבריטים, אך שוחרר בגלל גילו הצעיר. בגיל 16 הצטרף לפלמ"ח והשתתף בקרב הקסטל ולאחר מכן צורף לחטיבת הנגב והשתתף בהתקפה הכושלת על אשדוד (מבצע פלשת), ובהתקפה כושלת על משטרת עיראק סואידן. במבצע יואב השתתף בהתקפה הכושלת של הגדוד השביעי של חטיבת הנגב על עיראק אל מנשיה. לאחר שלושה כישלונות השתתף כמפקד כתה בכיבוש באר שבע, ולאחר מכן במבצע חורב ובכיבוש אילת במבצע עובדה^[1].

לאחר מלחמת העצמאות עלה להתיישבות עם הכשרה של תנועת הצופים בקיבוץ רעים, אך לאחר שנתיים עזב את הקיבוץ.

בשנת 1952 התגייס לצה"ל וגמר בהצטיינות קורס קצינים, כשמפקד הבסיס אל"ם יששכר שדמי מעניק לו סיכת מ"מ ודוד בן-גוריון לוחץ את ידו. ינוקא התגייס לצבא הקבע ושירת כמדריך בבית הספר לקצינים. באותה תקופה שמע על יחידה 101 ופנה באופן עצמאי לאריאל שרון, שהסכים לקבלו ליחידה^[2]. בינתיים אוחדה היחידה עם גדוד הצנחנים שהפך לגדוד 890 בפיקודו של אריאל שרון.

רמת הלוחמים הייתה נמוכה והמשמעת הייתה רופפת. בליל 2-3 בספטמבר 1954 נערך מבצע ברוך 2 שהיה חלק מהמאמץ לתקוף ולקחת שבויים מהלגיון הערבי כדי להחליפם בלוחם יצחק ג'יבלי שנפל בשבי. ינוקא היה בראש מחלקתו בהתקפה על הכפר בית ליקיא. החיילים לא שמרו על שקט ונתגלו בשלב מוקדם. הם נתקפו בחרדה ולא קמו להסתער. שני חיילים נהרגו. החלה נסיגה לא מאורגנת ומבוהלת, והחיילים אף סירבו פקודות לנשיאת הפצועים באלונקות. רק תושייתו של המ"פ אהרן דוידי הצילה את המצב.

לאחר מבצע זה הופקו לקחים: מטה הגדוד ערך סינון יסודי וחיילים שלא התאימו לרמה של יחידה לוחמת ונוקשה - הועברו ליחידות אחרות. הושם דגש על אימונים מרוכזים, קשים וקשוחים, מסעי אלונקות ארוכים ולוחמת לילה. הוכנסו גם כל גינוני המשמעת והסדר, כגון הצדעה ולבוש מסודר.

ינוקא קודם לתפקיד סמ"פ בפלוגה בפיקודו של דני מט, ואחר כך לתפקיד קצין המבצעים של הגדוד. הוא השתתף בתכנון ובביצוע מרבית פעולות התגמול, כגון: מבצע חץ שחור, מבצע אלקיים (פיצוץ משטרת ח'אן יונס), מבצע אגד (כיבוש משטרת כונתילה), מבצע הר געש (פעולת הצבח'ה באזור ניצנה), ומבצע כנרת (עלי זית).

יחסיו עם אריאל שרון ידעו עליות ומורדות. לבסוף ביקש לעזוב את הגדוד, והוצב במחוז ירושלים. אולם עם הרעת המצב הביטחוני ערב מלחמת סיני חזר לחטיבת הצנחנים כסמ"פ של הפלוגה המסייעת בגדוד נח"ל מוצנח 88 שהיה בפיקודו של מוטה גור.

עם פלוגתו חצה ינוקא ב-29 באוקטובר 1956 את גבול ישראל-מצרים, וכעבור 24 שעות התחבר עם כוח הצנחנים שהוצנח בפתח המזרחי של מעבר המיתלה. ינוקא השתתף בקרב המיתלה העקוב מדם בו היו לפלוגתו הרוגים ופצועים. מפקד הפלוגה מיכה פייקס^[3] נפצע, וינוקא קיבל את הפיקוד על הפלוגה. לאחר הקרב הוצנח ינוקא עם פלוגתו ליד א-טור והשתתף בכיבוש העיירה^[1].

ינוקא השתחרר מצה"ל בדרגת רב-סרן בשנת 1964. תפקידו האחרון היה מפקד קורס מ"פים. הוא הצטרף לבוהמה של תל אביב כמנהל "תיאטרון העונות" (בו שיחקו יוסי בנאי ואבנר חזקיהו), ואחר כך כמנהל מסעדות ומועדונים, והידיעות על המסיבות שערך מילאו דפים שלמים בשבועון "העולם הזה"^[4]. בשנות ה-70 הדרים לאילת, והיה מנהל מועדון לילה במלון "הסלע האדום" ואחר כך במלון "אביה סונסטה" של אלי פפושדו בטאבה, שסעד אותו בשנותיו האחרונות לאחר שלקה בשיתוק^[1].

בשנת 1967 פרסם את ספרו מקיביה עד המתלה. הספר מתאר את החיים בגדוד הצנחנים בתקופת פעולות התגמול ואת הפוליטיקה הפנימית והתככים בין המפקדים ביחידה. ינוקא חילק את המפקדים ביחידה למספר חבורות:

חבורת המפקדים – המפקדים המוכשרים ביחידה והאהודים על כולם
חבורת כלבבי – קצינים הצמודים למפקד ואינם מערערים בשום פורום על החלטותיו
חבורת המלקקים – קצינים לא מוכשרים, הצוחקים מכל בדיחה של המפקד ועוסקים ברכילות, בתככים ובהפצת שמועות
חבורת הארנבות – קצינים מוכשרים שנרדפים בשל העובדה שאינם מוכנים לוותר על כבודם העצמי, ומוכנים להתווכח על כל פתרון טקטי. הם נרדפים על ידי "חבורת כלבבי" שמצליחה לסכסך ביניהם לבין המפקד. ינוקא שייך עצמו לקבוצה זו, ועקב כך הורעו, לדעתו, יחסיו עם אריאל שרון ודרכו בצה"ל נחסמה.

ינוקא כתב גם שירים, שכמה מהם התפרסמו בספרו.

נפטר בשנת 2003, בגיל 71, והובא לקבורה בבית הקברות ירקון.^[5]

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקיביה עד המיתלה, תל אביב: ביתן, תשכ"ז 1967.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב-סרן משה ינוקא באתר "הצנחנים"
משה ינוקא, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
עדית זרטל, נקודת מבטו של לוחם, דבר, 5 במאי 1967
תמר אבידר, "הבנים נסחפים באווירה שנשתררה בקרב הוריהם", מעריב, 2 בדצמבר 1970, המשך

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ חיים הנגבי, יונקא, אדום עתיק, כותרת ראשית, 21 במאי 1986
^ אנקדוטה מספרת על כך, שכשנשאל ינוקא על ידי קצין ביחידה אם הוא מסוגל לנווט בלילה חשוך בציר של עשרות קילומטרים, ענה בכנות בשלילה, ועל כן נאמר לו שלא התקבל ליחידה. בדרכו החוצה פגש את שרון, ולשאלתו סיפר לו מדוע הוא עוזב. שרון הודיע לו שהוא נשאר, ושיעזוב רק כשאותו קצין יהיה מסוגל בעצמו לנווט בתנאים האלה.
^ שנהרג בקרב על אבו תור בירושלים במלחמת ששת הימים.
^ ליאור פרידמן, אם אין גן עדן, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2008
^ משה ינוקא באתר GRAVEZ

[הנגבי-1] ¹ ² ³ חיים הנגבי, יונקא, אדום עתיק, כותרת ראשית, 21 במאי 1986

[2] אנקדוטה מספרת על כך, שכשנשאל ינוקא על ידי קצין ביחידה אם הוא מסוגל לנווט בלילה חשוך בציר של עשרות קילומטרים, ענה בכנות בשלילה, ועל כן נאמר לו שלא התקבל ליחידה. בדרכו החוצה פגש את שרון, ולשאלתו סיפר לו מדוע הוא עוזב. שרון הודיע לו שהוא נשאר, ושיעזוב רק כשאותו קצין יהיה מסוגל בעצמו לנווט בתנאים האלה.

[3] שנהרג בקרב על אבו תור בירושלים במלחמת ששת הימים.

[4] ליאור פרידמן, אם אין גן עדן, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2008

[5] משה ינוקא באתר GRAVEZ

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]