משולם ראטה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב משולם ראטה (י"ד באלול תרל"ה - כ"ו בכסלו תשכ"ג) (1875 - 1962) חבר מועצת הרבנות הראשית בעת קום מדינת ישראל ומחבר הספר "קול מבשר". נחשב אחד מגדולי הרבנים בתקופתו אצל רובו של הציבור הדתי והחרדי.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
הרב משולם ראטה נולד בגליציה בי"ד אלול תרל"ה, למשפחה חסידית. למד תורה אצל הרב יעקב וידנפלד, אבד"ק הרימלוב, הרב אברהם שטינברג, אבד"ק ברודי והרב מאיר אריק. כבר בגיל 13 נודע בעולם היהודי כ"העילוי מהורנדקה" וסופרו עליו סיפורי גאונות והוא השתדך עם ביתו של הגביר שטינהולץ. בשנת תרנ"ג, בהיותו בן 18 הוסמך לרבנות ונשא לאשה את ארוסתו. הזוג הצעיר היה סמוך על שולחן אבי הכלה במשך ארבע שנים במילניצא. בשנת תרנ"ט מונה לרב בקהילת חרסקוב (חורוסטקוב), לאחר שהרשים את יהודי העיר בשבת מבחן ששהה בעיר. רוב גדול של תושבי העיר בחרו ברב ראטא, אולם חסידי הוסיאטין סירבו לקבל רב שלא מהחוג שלהם ובחרו רב אחר ששימש במקביל לרב ראטה [1].
בחרסקוב היה הרב ראטה פעיל בארגון "מציון תצא תורה" שיסדה בית ספר ברוח המזרחי בחרסקוב. בשנת תרס"ו יסד ישיבה בעיר וכיהן בה כראש ישיבה. במהלך מלחמת העולם הראשונה שהה בווינה [2]. בשנת תרפ"א השתתף כציר בקונגרס הציוני ה-12.
בשנת תרפ"ט, עבר לכהן כרב בסוצ'אבה (שכונתה שאץ), ולאחר שש שנים עבר לכהן כאב בית דין בצ'רנוביץ והחל משנת 1936 כיהן בראשות הישיבה במקום[3]. לאחר הכיבוש הנאצי, הוברח תמורת שוחד רב מצ'רנוביץ לבוקרשט ועלה לארץ ישראל בשנת תש"ד [4] ומונה לדיין בבית הדין הרבני הגדול וחבר במועצת הרבנות הראשית [5]. בשנות ה-50 של המאה ה-20 פרש לביתו בבני ברק [6].
אשתו הראשונה נפטרה עליו בחיין ולאחר זמן נשא לאשה את לאה רובין. נפטר בחיפה והועלה לקבורה בירושלים בחלקת הרבנים בבית הקברות סנהדריה. בנו היחיד, אפרים, נפטר על פני אביו בגיל 19. בתו נישאה לרב ד"ר ישראל הייטנר (האיתן) שכיהן שנים רבות כרב הראשי של חיל הים. נכדו, בן בתו, היה הרב יצחק מאיר האיתן שכיהן כרב אזורי בשומרון, ניהל את עזבונו והוציא לאור מכתביו.
[עריכה] השקפותיו
את הישיבה בערי חרסקוב יסד על שיטת הלימוד ההדרגתית של המשנה, "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה וכו'". הרב מאיר שפירא מלובלין ביקש ממנו במכתב את תוכנית הישיבה.
הרב ראטה היה מזוהה עם הציונות הדתית, וזכה לביקורת על עמדותיו הציוניות. עם זאת, היה מוערך גם על חוגים חרדיים אשר יצאו נגד שימוש במילים חריפות בביקורת עליו [7]. הוא ויתר על תפקידי רבנות בקהילות חשובות כמו לבוב אשר התנו את קבלת הרבנות בהפסקת התמיכה בציונות.
כתב תשובה המחייבת אמירת הלל ביום העצמאות אך התנה את אמירת הברכה בהשגת הסכמה מצד רוב גדולי ישראל [8].
התנגד בנחרצות לתנועה הקונסרבטיבית ובעקבות זאת סירב לקבל את פרס מוסד הרב קוק ביחד עם פרופסור שאול ליברמן אשר כיהן כמרצה בבית ספר של התנועה הקונסרבטיבית[9].
[עריכה] ספריו
- קול מבשר, הוצאת מוסד הרב קוק, תשט"ז.
- מבשר עזרא, על פירוש אבן עזרא לתורה, כולל הקדמה עם קורות חיי המחבר. לסוף הספר מצורף תוכנית הלימודים של הישיבה בחרסקוב
[עריכה] קישורים חיצוניים
- להודות ולהלל על גאולתנו, הרב אליעזר מלמד, ניסן תשס"ה
- הרב משולם ראטה, אתר קהילת שוץ (סוצ'אבה)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Sefer Choroskow, פרק ראשון
- ^ מגורים בספרד ובגרמניה, אתר דעת
- ^ מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחורבנם, תשט"ז, ניו יורק, עמוד 536
- ^ דב אברון, חינוך במאבקו, ספריית אלינר, תשמ"ח, עמוד 138; [1]
- ^ הפרדס, אייר תש"ז, עמוד 14; לא ברור אם מונה מיד בהגיעו לארץ או רק בתש"ז
- ^ הפרדס, כסלו תשי"ז, עמוד 28
- ^ כרם, ניסן תשי"ח, עמוד 2; כרם, אלול תשי"ח, עמוד 24; קובץ בית אהרון וישראל, כסלו-טבת, תשנ"ה, עמוד קל
- ^ שו"ת קול מבשר, חלק א', כ"א
- ^ שאול ליברמן והתנועה האורתודוקסית, הרהורים, 26 בינואר 2006. הבלוג מתייחס לספר של מרק שפירו בנושא
