נוח פלדמן
.jpg) | |
| נוח פלדמן | |
| לידה |
22 מאי 1970 (בן 53) בוסטון, ארצות הברית  |
|---|---|
| ענף מדעי | משפטים |
| מקום מגורים | ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות | |
| תלמידי דוקטורט |
Hedayat Heikal |
| פרסים והוקרה |
מלגת רודס (1992) |
| בן או בת זוג |
Jeannie Suk (1999–ערך בלתי־ידוע) |
| הערות | המנהל המייסד של התוכנית למשפט יהודי וישראלי בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד |
|
noahfeldman | |
| תרומות עיקריות | |
| 12 ספרים, הבסיס לחוקת עיראק, טורים בעיתונות אמריקאית מרכזית | |
  | |
נח רעם פלדמן (באנגלית: Noah Raam Feldman - נולד ב-22 במאי 1970) הוא אקדמאי וחוקר משפטי אמריקאי. הוא פרופסור פליקס פרנקפורטר למשפטים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד[א] ויו"ר חברת עמיתי אוניברסיטת הרווארד(אנ')[ב]. הוא מחברם של 12 ספרים, מנחה הפודקאסט Deep Background[1], ובעל טור לענייני ציבור ב-Bloomberg Opinion. הוא כתב בעבר באופן קבוע ב"ניו יורק טיימס מגזין"[2].
עבודתו של פלדמן מתמקדת באתיקה ובמשפט חוקתי, עם דגש על חדשנות, חופש ביטוי, משפט ודת והיסטוריה.
ביוגרפיה מוקדמת ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלדמן גדל בקיימברידג', מסצ'וסטס, בבית יהודי אורתודוקסי[3]. הוא למד שפות ותרבויות של המזרח הקרוב באוניברסיטת הרווארד. בשנת 1990, הוא זכה במלגת "הארי ס. טרומן"(אנ') היוקרתית[ג]. פלדמן סיים את לימודיו ראשון בכיתתו ב-1992, עם תואר ראשון באמנויות, בהצטיינות[2].
עם סיום לימודיו בהרווארד, זכה פלדמן במלגת רודס ללימודים בקולג' כרייסט צ'רץ' שבאוניברסיטת אוקספורד. בשנת 1994 הוא קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה בלימודי המזרח (התמקד באתיקה של אריסטו והקבלה האסלאמית שלה). בהיותו באוקספורד, הוא היה חבר באגודת לחיים של האוניברסיטה(אנ')[4]. לאחר מכן חזר פלדמן לארצות הברית כדי ללמוד בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל, שם היה עורך ביקורת הספרים של כתב העת Yale Law Journal(אנ'). הוא סיים את לימודיו עם תואר דוקטור למשפטים בשנת 1997[2].
לפי הרווארד מגזין(אנ'), פלדמן הוא רב לשוני. הוא שולט באנגלית, עברית, ערבית וצרפתית, בקוריאנית מדוברת, וקורא יוונית, לטינית, גרמנית, איטלקית, ספרדית וארמית[5].
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירה משפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שסיים את לימודי המשפטים, פלדמן היה בין השנים 1997 ל-1998 עוזר משפטי לנשיא בית המשפט לערעורים במחוז קולומביה השופט הארי ט. אדוארדס(אנ'). לאחר מכן, בין השנים 1998 ל-1999, היה עוזר משפטי לשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית השופט דייוויד סוטר(אנ')[2].
בשנת 2001 פלדמן הצטרף לפקולטה של בית הספר למשפטים באוניברסיטת ניו יורק, שם הפך בשנת 2005 לפרופסור מן המניין, ושנה לאחר מכן מונה לפרופסור ססיליה גץ (אנ') למשפטים.
בשנת 2007, פלדמן הצטרף לפקולטה של בית הספר למשפטים בהרווארד כפרופסור במיס(אנ') למשפט בינלאומי, לימד קורסים על התיקון הראשון, החוקה והסדר הבינלאומי. בשנת 2014 מונה לפרופסור פליקס פרנקפורטר למשפטים בבית הספר למשפטים בהרווארד[5].
פלדמן נבחר בשנת 2006 להיות עמית נלווה בכיר במועצה ליחסי חוץ(אנ')[6][ד]. ובתחילת שנות האלפיים, היה עמית נלווה בקרן אמריקה החדשה(אנ')[7][ה].
כתיבת ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלדמן פרסם עשרה ספרי עיון ושני ספרי חקר מקרה (Case Sudy או Casebook(אנ')) וכדלקמן:
- "החוקה השבורה - לינקולן, עבדות והתבססות אמריקה"[8];
- "מחולק על ידי אלוהים - בעיית אמריקה הכנסייתית, ומה עלינו לעשות בקשר אליה"[9];
- "מה שאנו חייבים לעיראק - מלחמה ואתיקה של בניית אומה"[10];
- "מלחמה מגניבה - עתיד התחרות הגלובאלית"[11];
- "עקרבים - הקרבות והניצחונות של שופטי בית המשפט העליון הגדולים של פ. ד. רוזוולט"[12];
- "שלושת חייו של ג'יימס מדיסון - גאון, פרטיזן, נשיא"[13];
- "החורף הערבי - טרגדיה"[14];
- "עלייתה ונפילתה של המדינה האיסלמית"[15];
- "אחרי הג'יהאד - אמריקה והמאבק לדמוקרטיה אסלאמית"[16];
- "להיות יהודי היום: מדריך חדש לאלוהים, לישראל ולעם היהודי"[17][2].
את 2 ספרי חקר מקרה הוא כתב יחד עם קתלין סאליבן(אנ'), וכל אחד מהם יצא לאור בכמה וכמה הוצאות:
בין השנים 2005 עד 2011 הוא היה סופר תורם[ו] עבור הניו יורק טיימס מגזין[20][2].
מאז 2012, הוא בעל טור קבוע ב-Bloomberg Opinion[21][2]. הוא גם תורם באופן קבוע מאמרים ל-The New York Review of Books על נושאים חוקתיים ובית המשפט העליון[5][2].
אירוח פודקאסט[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז 2019, פלדמן מנחה את הפודקאסט "רקע עמוק", המופק על ידי תעשיות פושקין(אנ'). "רקע עמוק" מתמקד בהקשרים ההיסטוריים, המדעיים, המשפטיים והתרבותיים, העומדים בבסיס החדשות, תוך התמקדות בכוח ובאתיקה. הוא ראיין בין היתר את מלקולם גלדוול, לורי ר. סנטוס(אנ') ומארק ליפשיץ(אנ')[22][2].
ארגונים והשתייכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2003 מונה פלדמן ליועץ חוקתי בכיר של הרשות הזמנית של הקואליציה שהקימה ארצות הברית בעיראק. במסגרת תפקידו הוא ייעץ בניסוח של חוק המעבר המינהלי(אנ'), המקדים לחוקה העיראקית[2][23].
בשנת 2010 הוא הפך לעמית בכיר בחברת העמיתים של אוניברסיטת הרווארד, ובשנת 2020 הוא מונה ליו"ר החברה[2][ז]
הוא המנהל המייסד של תוכנית ג'וליס-רבינוביץ למשפט יהודי וישראלי בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד[24][25].
מועצת הפיקוח של פייסבוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלדמן ייעץ לפייסבוק על הקמת מועצת הפיקוח שלה, שחבריה הוכרזו ביוני 2020. זאת לאחר שמנכ"ל פייסבוק הכריז על הקמתה בשנת 2019, שלדבריו זו אמורה להיות "דרך חדשה עבור אנשים לערער על החלטות תוכן לגוף עצמאי, שהחלטותיו יהיו שקופות ומחייבות", בהתבסס על הרעיון ש"פייסבוק לא צריכה לקבל כל כך הרבה החלטות חשובות לגבי חופש ביטוי ובטיחות (ברשת) בעצמה". לפי פלדמן, שיזם את הצגת הרעיון בפני מארק צוקרברג והיה "אדריכל התכנית": מטרת מועצת הפיקוח היא להגן ולהבטיח את חופש הביטוי בפלטפורמה, על ידי יצירת גוף עצמאי שיבדוק את הדברים החשובים ביותר של פייסבוק: החלטות ניהול תוכן. בראיון איתו בכתב העת הטכנולוגי "פאסט קומפאני(אנ'), הוא הסביר כיצד ניתן להתייחס בפורום שכזה במהירות, ובזמן אמיתי, לכל מיני זיופים או מסרים מרעילים ומפוברקים[26].
העדות נגד טראמפ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-4 בדצמבר 2019, פלדמן, לצד הפרופסורים למשפטים פמלה קרלן(אנ'), מייקל גרהרדט(אנ') וג'ונתן טורלי(אנ') - העידו בפני ועדת המשפט של בית הנבחרים של ארצות הברית בנוגע לעילות החוקתיות להדחה הנשיאותית בחקירת ההדחה נגד הנשיא דונלד טראמפ[27][28]. לדבריו שם: "יום אחד, לא נהיה יותר בחיים, ונלך לאן שלא נלך, למקום הטוב או למקום אחר, ואולי נפגוש שם את מדיסון והמילטון", הציע פלדמן. "והם ישאלו אותנו: 'כשנשיא ארצות הברית פעל להשחית את מבנה הרפובליקה, מה עשית?' ותשובתנו לשאלה זו חייבת להיות שפעלנו לפי הנחיית אבות האומה, וחייב להיות שאם הראיות תומכות במסקנה זו, בית הנבחרים יפעל להדיח אותו."[29]
בעיני הציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2020 כתב מגזין הרווארד על פלדמן כדלקמן[5]:
"פלדמן בולט יותר ויותר כאינטלקטואל ציבורי ובעל עמדה משמעותית על ענייני ציבור... עבודתו מציגה את השילוב של סינתזה ושליטה מהותית אליה שואפים עיתונאים רציניים, ואת השילוב של בהירות ורהיטות שמפגינים מעט חוקרים. הוא כותב עם האמונה שהעמדה הציבורית החשובה ביותר בחיים האמריקאים היא זו של אזרח, מה שהופך את חבריו האזרחים לקהל החשוב ביותר לכתיבתו על ענייני הציבור האמריקאיים."
— הרווארד מגאזין, ספטמבר-אוקטובר, 2020
בשנת 2019 פרסם הניו יורק טיימס ב"מי זה נח פלדמן?"[30][31]
"פלדמן הוא חלק מזן הולך ונעלם, אינטלקטואל ציבורי, שקליל באותה מידה עם כתיבת מאמרי ביקורת משפטיים, ספרים המיועדים לקהל פופולרי, ומלומדים כאחד, ומדורי דעה רגילים. כולם נוטים שמאלה אך עם מבט למרכז או לימין". פלדמן "מתמחה במשפט חוקתי וביחס בין חוק לדת וחופש ביטוי".
— ניו יורק טיימס, 4 ו-13 דצמבר
בשנת 2008 נבחר פלדמן ברשימת "75 האנשים המשפיעים ביותר במאה ה-21" של אסקווייר. המגזין כינה אותו "כאחד מהמבוקשים ביותר על ידי הרשויות במדינה", "סופר מוערך" ו"אינטלקטואל ציבורי של זמננו"[32].
בשנת 2006, ניו יורק מגזין כינה את פלדמן "האינטלקטואל הציבורי הגדול הבא"[33], ומאוחר יותר, כ"המוח היפה ביותר" בגיליון "האנשים היפים ביותר"[34].
בשנת 2005, הניו יורק אובזרוור כינה את פלדמן "אחד מקומץ "חְנוּנִים" משפטיים רציניים בעלי קורות חיים, שהסיכויים שלהם לכס השיפוט הגדול הם מקור לספקולציות תמידיות בקרב חברים ועמיתים[35]".
ביקורתו על היהדות האורתודוקסית המודרנית והפולמוס בגינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאמר שלו ב"ניו יורק טיימס מגאזין" מיולי 2007: "פרדוקס אורתודוקסי"[36], סיפר פלדמן על חוויותיו על גבולות ההכלה וההדרה של הקהילה היהודית האורתודוקסית המודרנית שבה גדל, במיוחד בבית הספר התיכון שלו, בית הספר (ישיבת) רמב"ם[ח]. הוא טען כי בחירתו להתחתן עם לא יהודייה הובילה (9 שנים קודם לכתיבת המאמר) לנידוי על ידי בית הספר, שבמסגרתו הוא וארוסתו דאז ממוצא קוריאני (שהפכה שנתיים מאוחר יותר לרעייתו) הוסרו לכאורה מתצלום של מפגש הכיתה שלו שפורסם בעלון בית הספר. להאשמותיו הוא הוסיף שעדכונים ששלח לביטאון בית הספר לא הועלו בכוונת מכוון. בתגובה נטען שלא רק הם הוסרו מהתמונה עקב צפיפותה, ומכיוון שעמדו בשולי הקבוצה, הוסרו מהתמונה יחד עם אחרים. "פלדמן העלה במאמרו את שאלת הנישואים המעורבים כסתירה פנימית של האורתודוקסיה המודרנית - בין ההגבלות ההלכתיות לפתיחוּת שמצווה המודרנה. הוא הזכיר עוד אנקדוטה כאובה מימי לימודיו ב"רמב"ם": רב שהבהיר לתלמידים שההלכה אוסרת על חילול שבת לשם הצלת גוי, וכי פעולה כזאת מותרת רק אם כוונתה לשם "דרכי שלום". פלדמן הזכיר גם את הרקע האורתודוקסי-מודרני של ברוך גולדשטיין ושל יגאל עמיר, אבל הקפיד לציין שמאותו בית ספר ממנו בא גולדשטיין, צמחו גם שני חתני פרס נובל. הוא הדגיש את הסתירות הפנימיות של האורתודוקסיה המודרנית, שיכולה ליצור גם חתני פרס נובל וגם רוצחים כמו גולדשטיין"[37].
כנגד ביקורתו כנגד האורתודוקסיה המודרנית, יצאו רבים מבכירי האורתודוקסיה בארצות הברית והקהילה היהודית הכללית שם. בין אלה נמנו: הנשיא לשעבר של ישיבה יוניברסיטי, מוסד הדגל של האורתודוקסיה המודרנית, הרב נחום (נורמן) לאם, ואנשי אקדמיה יהודים נוספים, הסופר והוגה הדעות הלל הלקין, הרב שמואל בוטח וגם עורכי עיתונים כמו אנדרו סילו-קרול(אנ'), עורך ניו ג'רזי ג'ואיש וויק (אנ'), עמי עדן, העורך הראשי של "הפורוורד", וגם בג'רוזלם פוסט יצא טור נגדו[38], ועוד. הביקורת התייחסה גם לעובדה שפרסם את מאמרו בניו יורק טיימס, ולא באחד מהעיתונים היהודיים שמופצים בארצות הברית, וגם כנגד העובדה שהשתמש בטיעון פותח של אירוע מלפני 9 שנים, כמו גם העובדה שלפני שנים אחדות התנדב פלדמן לייצג, ללא תשלום, את מועצת רובע טנאפליי בניו ג'רזי, שסירבה לבקשת הקהילה האורתודוקסית היהודית להתקין בתחומה עירוב[37].
הפולמוס הפך גם לסוגיה אתית עיתונאית. העיתון "ג'ואיש ויק", אחד משני השבועונים היהודיים הבולטים בארצות הברית[37], דיבר עם צלם התמונה שטען, כי פלדמן וזוגתו לא נכללו בתמונה פשוט משום שזאת כללה אנשים רבים מדי, והם עמדו בקצה השמאלי של קבוצת המצטלמים. לדבריו, פלדמן ו"ניו יורק טיימס" ידעו זאת עוד לפני פרסום המאמר. בתגובה דרש "האיגוד האורתודוקסי" (אחד הארגונים החזקים של האורתודוקסיה האמריקאית) את התנצלות "ניו יורק טיימס", ואת הפסקת כתיבתו של פלדמן בעיתון, ואף השווה את הפרשה לפרשת ג'ייסון בלייר (עיתונאי "ניו יורק טיימס" שהתגלה כזייפן כתבות סדרתי). הניו יורק טיימס טען שפלדמן מעולם לא כתב שתמונתו הוסרה בכוונה, ובראיון ל"הארץ" אמר: ש"הצלם צילם שבע תמונות, בשש מהן אשתי ואני הופענו, אבל בית הספר פרסם את התמונה האחת שבה לא הופענו"[37]. מאידך, בעקבות הפולמוס, ה"ג'ואיש ויק" עצמו טרח להצביע על הפער בין העמדות המוצהרות של האורתודוקסיה לבין עמדותיה בפועל. ונתן דוגמאות לכך[37].
אחרי ה-7 באוקטובר 2023[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות העלייה החדה באנטישמיות בעולם המערבי בעקבות טבח ה-7 באוקטובר ופעולות ישראל בעזה בעקבותיו, פלדמן והטיים מגאזין העלו בסוף פברואר 2024 מאמר שלו שנקרא "האנטישמיות החדשה"[39], כשעל עמוד השער של המגאזין הופיע מגן דוד גדול עם שם המאמר[40]. במאמר הוא מצביע על הנתונים המדאיגים בעלייה באנטישמיות, ועל כוכבי רשת פופולריים שמשתתפים בה. הוא מסכם וכותב שהסוג החדש של האנטישמיות שמכוון כלפי ישראל, אינו עוסק בסופו של דבר ביהודים, אלא בדחף האנושי להפנות את האצבע כלפי מישהו שאפשר לגרום לו לשאת את כובד החוליים החברתיים שלנו. דיכוי הוא אמיתי לדבריו, וניתן להפעיל כוח ללא צדק. ישראל לא צריכה להיות חסינה מביקורת כשהיא פועלת שלא כהלכה. עם זאת, ההיסטוריה הנוראה והחוסן הבלתי מנוצח של האנטישמיות גורמים לכך, שדרכים של התקפה רטורית על ישראל ועל יהודים, צריכים להיות נתונים לבדיקה קפדנית.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלדמן גרוש מג'ני סוק(אנ')[ט], פרופסור למשפטים בבית הספר למשפטים בהרווארד וסופרת תורמת בניו יורקר, ממנה יש לו שני ילדים[17][41]. ב-2023 הוא התארס לג'וליה אליסון(אנ'), אישיות טלוויזיונית, שנמצאת בהליכי גיור[17][42].
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דרגות הפרופסור השונות בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד (כמו גם באוניברסיטאות המובילות האחרות שמוזכרות בערך זה), שקרויות על שם אישים(אנ'), בדר"כ משפטנים, מההיסטוריה המשפטית של ארצות הברית, מעידים על בכירות בעל הפרופסורה. פרופסור שמקודם מדרגת פרופסור מן המניין לדרגת פרופסור שנלווה לה שם כזה, מעידה על בכירות מיוחדת. בדר"כ מדובר במופקדות על קתדרה (אקדמיה) על שם האישיות, וזו טומנת בחוּבָּה כספים רבים שמוקצים למחקר מידי שנה, מ-קרן צמיתה (אנ') על שם האישיות. דוגמה ל"מחירון" של קרנות צמיתות לייסוד קתדרה ומופקד עליה, וגם למטרות דומות אחרות ראו במסמך שעוסק בכך באתר של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. במקרה שלנו, פליקס פרנקפורטר(אנ') היה שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית בשנים 1939 - 1962.
- ^ עמיתי אונ' הרווארד, הם חוקרים צעירים בתחילת דרכם, שהאוניברסיטה בחרה בהם בהיותם בעלי פוטנציאל גדול לקדם ידע וחכמה.
- ^ מדובר במלגה לתואר שני למנהיגות בשירות הציבורי, במימון פדרלי, והמוענקת לסטודנטים לתואר ראשון בארה"ב עבור פוטנציאל מנהיגות מוכח, מצוינות אקדמית ומחויבות לשירות ציבורי.
- ^ המועצה ליחסי חוץ (CFR) היא צוות חשיבה אמריקאי המתמחה במדיניות חוץ ויחסים בינלאומיים של ארה"ב. נוסדה בשנת 1921, היא ארגון עצמאי ולא מפלגתי ללא כוונת רווח. המועצה ממוקמת בעיר ניו יורק, עם משרד נוסף בוושינגטון הבירה. החברות בה כללה פוליטיקאים בכירים, מזכירי מדינה רבים, מנהלי CIA, בנקאים, עורכי דין, פרופסורים, מנהלי תאגידים ומנכ"לים ואנשי תקשורת בכירים. סימוכין ראו כאן עמ' II.
- ^ קרן ניו אמריקה, היא צוות חשיבה ליברלי בארצות הברית שנוסד ב-1999. הצוות מתמקד במגוון נושאי מדיניות ציבורית, כולל לימודי ביטחון לאומי, טכנולוגיה, בניית נכסים, בריאות, מגדר, אנרגיה, חינוך וכלכלה. הארגון מבוסס בוושינגטון הבירה ובאוקלנד, קליפורניה. סימוכין ראו כאן.
- ^ סופר תורם הוא בעל טור, שלא עובד או כותב באופן קבוע עבור הוצאה לאור או עיתון, אך תורם לנושא או לסדרת מאמרים ספציפיים. ניתן לתאר אדם זה כסופר עצמאי. סימוכין: ראו כאן.
- ^ בהמשך לביאור בנושא בפתיח לערך זה נרחיב כאן, שהחברה מאפשרת לסטודנטים-חוקרים צעירים בעלי "יכולת יוצאת דופן, מקוריות ותושייה" את ההזדמנות "להמשיך את לימודיהם בכל מחלקה באוניברסיטה, ללא דרישות פורמליות". סימוכין ראו כאן, בפסקה השניים עשר במקור.
- ^ מדובר בבית ספר יהודי אורתודוקסי מודרני, הממוקם בברוקליין, מסצ'וסטס. בית הספר נוסד בשנת 1937 על ידי הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק ואשתו טוניה סולובייצ'יק.
- ^ האשה שהיוותה את ההדק/טריגר למאמרו של פלדמן כנגד האורתודוקסיה המודרנית, ולפולמוס בעקבותיו.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Deep Background with Noah Feldman, Apple Podcasts Preview
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Noah Feldman - Felix Frankfurter Professor of Law, Harvard Law School
- ^ Jennifer B. Lee, Aftareffects: The Law; American Will Advise Iraqis On Writing New Constitution, The New York Times, May 11, 2003
- ^ Shmuley Boteach, Stop Ostracizing Those Who Marry Out, Huffpost.com., Jul 22, 2007
- ^ 1 2 3 4 Lincoln Caplan, Near and Distant Objectives, Harvard Magazine, September-October, 2020
- ^ Noah Feldman, Leading Expert on Islamic Thought, Joins Council to Examine Future of Democracy in the Middle East, Council on Foreign Relations, January 9, 2006
- ^ Noah Feldman - Author and assistant professor of law at New York University, The Globalist
- ^ Fabrikant, R., The Broken Constitution, by Noah Feldman - How to Cite, University of Michigan, 2023
- ^ Divided by God: America's Church-State Problem — and What We Should Do About It. By Feldman Noah, Cambridge University Press
- ^ What We Owe Iraq: War and the Ethics of Nation Building, Princeton University Press
- ^ Cool war : the future of global competition / Noah Feldman, National Library of Australia
- ^ Scorpions: The Battles and Triumphs of FDR's Great Supreme Court Justices, Publishers Weekly
- ^ The Three Lives of James Madison: Genius, Partisan, President, Publishers Weekly
- ^ The Arab Winter - A Tragedy, Princeton University Press
- ^ The Fall and Rise of the Islamic State, Princeton University Press
- ^ After Jihad: America and the Struggle for Islamic Democracy, Noah Feldman, Cambridge University Press
- ^ 1 2 3 צח יוקד, המשפטן והסופר נוח פלדמן: "הרבה משפחות יהודיות יעדיפו לא לדבר על ישראל בליל הסדר הקרוב", באתר "הארץ", 10 באפריל 2024
- ^ Constitutional Law by Kathleen Sullivan Noah Feldman, AbeBooks
- ^ Feldman and Sullivan's First Amendment Law, 7th, West Academic
- ^ Noah Feldman, When Judges Make Foreign Policy, New York Times Magazine, Sept. 25, 2008
- ^ Staff Writer, Noah Feldman: Beard-cutting is Horrid. It isn’t a Hate Crime, Akron Beacon Journal, September 11, 2012
- ^ Noah Feldman: Not Even FDR Could Pack the Supreme Court, Times Leader, September 29, 2020
- ^ Yair Rosenberg, Jeopardy’ for Jews: Who Wants To Be the World’s Next Top Torah Scholar?, Tablet, May 01, 2014
- ^ Andrew M. Duehren, Crimson Staff Writer, With Gift, Law School Starts Program in Jewish and Israeli Law, The Harvard Crimson, November 4, 2015
- ^ Yale Jewish Law Students Association, Noah Feldman: To Be a Jew Today, Yale Law School, Apr. 1, 2024
- ^ Mark Sullivan, Exclusive: The Harvard Professor Behind Facebook’s Oversight Board Defends its Role, Fast Company, 07-08-2019
- ^ Cristina Marcos, House Judiciary Announces Impeachment Witnesses, The Hill, 12/02/19
- ^ Caitlin Oprysko and Darren Samuelsohn, House Judiciary Reveals Witnesses for First Impeachment Hearing, Politico, 12/02/2019
- ^ Ronn Blitzer, Impeachment Witness Tells Lawmakers to Consider Having to Answer to Hamilton and Madison in the Afterlife, Fox News, December 4, 2019
- ^ Eileen Sullivan, Who Is Noah Feldman? Scholar Specializes in Constitutional Law, The New York Times, December 4, 2019
- ^ Sullivan, Eileen, Who Is Noah Feldman? Scholar Specializes in Constitutional Law, The New York Times, December 13, 2019
- ^ Noah Feldman, Esquire, October 1, 2008
- ^ The Influentials: Ideas, New York Magazine, May 3, 2006
- ^ Most Beautiful Brainiac - Noah Feldman, NYU professor, Newq York Magazine
- ^ Anna Schneider-Mayerson, The Little Supremes, The New York Observer, November 13, 2005 by WayBack Machine
- ^ Noah Feldman, Orthodox Paradox, The New York Times Magazine, July 22, 2007
- ^ 1 2 3 4 5 יאיר שלג, לא בלי אשתי, באתר "הארץ", 08 באוגוסט 2007
- ^ Jonathan Rosenblum, Think Again: Feldman's Bad Faith, The Jerusalem Post, August 9, 2007
- ^ Noah Feldman, The New Antisemitism, TIME, February 27, 2024
- ^ מיכל יוסקוביץ, התשובה לאנטישמיות: מגן דוד על שער מגזין טיים, באתר סרוגים, 27.02.24
- ^ Lydialyle Gibson, Due Process, Harvard Magazine, March-Aprik 2021
- ^ Joseph Bernstein, Julia Allison, Pioneering Influencer, Finds Love With Law Scholar Noah Feldman, The New York Times, September 20, 2023