חטיבת גולני

חטיבת גולני
תג החטיבה "גולני שלי"
פרטים
מדינה	ישראל
שיוך	צה"ל : חיל הרגלים הישראלי
יחידת אם	עוצבת געש
סוג	חטיבת חי"ר סדירה
תאריכים וזמנים
הקמה	22 בפברואר 1948
מלחמות	כל מלחמות ישראל
נתוני היחידה
ציוד עיקרי	תבור TAR-21, מאג, נגב, נגמ"ש מרכבה ואכזרית
פיקוד
מפקדים	פירוט בהמשך הערך

דגל החטיבה

חטיבת גולני (חטיבה 1) היא חטיבת חי"ר סדירה בצה"ל, הנמצאת תחת פיקודה של עוצבת געש והשתתפה בכל מלחמות ישראל.

חיילי חטיבת גולני חובשים כומתה חומה עם סמל חיל רגלים ונועלים נעליים שחורות. הצבע החום מסמל את הלוחמים הראשונים של החטיבה שהיו עובדי אדמה שגויסו. דגל החטיבה הינו בצבעי ירוק וצהוב המסמל את שטחי הלחימה, גם בצפון וגם בדרום. סימלה של החטיבה שנמלא גם על תג היחידה הוא עץ זית בעל השורשים העמוקים ביותר.‏

היסטוריה

חטיבת גולני הוקמה ב-28 בפברואר 1948, יחד עם חטיבת כרמלי, בעקבות פיצולה של חטיבת לבנוני של ההגנה, אשר הוקמה בשנת 1947 והייתה מופקדת על הגנת צפון הארץ. חטיבת גולני, בפיקודו של משה מן (מונטג) הופקדה על האזור הצפון-מזרחי, וחטיבת כרמלי הופקדה על האזור הצפון-מערבי. בקיץ 1948 החליף נחום גולן את מן בפיקוד על החטיבה, כאשר למספר שבועות בתווך שימש בתפקיד מישאל שחם.

כחטיבת חי"ר סדירה השתתפה חטיבת גולני בכל מלחמות ישראל, ונפלו בחלקה קרבות קשים ביותר.

מלחמת העצמאות

גולני השתתפה בקרבות הבלימה בעמק הירדן מול צבאות סוריה, לבנון, ירדן ועיראק. נטלה חלק במבצע דקל לשחרור הגליל המערבי וכיבוש נצרת. השתתפה במבצע חירם לסילוק "צבא ההצלה" של פאוזי אל קאוקג'י מצפון הארץ והגליל. השתתפה במבצע אסף לסילוק נקודות אחיזה מצריות בנגב המערבי ובמבצע חורב, שבו נהדפו כוחות צבא מצרים מאדמת ישראל. הייתה בין הכוחות שכבשו, במבצע עובדה, את הערבה ומפרץ אילת בסיום מלחמת העצמאות.

בלילה שבין 22-23 דצמבר 1948, במסגרת "מבצע חורב" לשחרור הנגב, נערך אחד הקרבות הידועים של החטיבה: הקרב על גבעה 86. בחצות תקף גדוד 13 את מוצב 86 המצרי אשר נמצא כשני קילומטר מזרחית למסילת הרכבת בדרך בין חאן יונס לעיר עזה. הקרב נערך בגשם עז ובמהלך הלילה הצליחו לוחמי הגדוד לכבוש את המוצב. עקב הגשמים העזים הוצפו הנחלים באזור ומנעו את הגעת שיירת התגבורת והאספקה. בבוקר פתחו המצרים בהתקפת נגד משולבת של חי"ר, שריון וארטילריה. לוחמי גדוד 13, שהיו מצוידים ברובים בלבד ומעט מאוד נשק נ"ט מסוג "בזה", נאלצו לסגת. במהלך הקרב נפצעו 35 לוחמים, 13 נהרגו ו- 10 נותרו בגדר נעדרים.

גדודי גולני בתש"ח
מספר הגדוד	שם הגדוד	הרכב	תאריך הקמה	פעילות עיקרית	מפקדים ואנשי מפתח
12	ברק	פלוגות חי"ש, פל"מים ונוטרים מבקעת כנרות, עמק הירדן והגליל התחתון "מחלקת הקומנדו"	סוף פברואר 1948	כיבוש טבריה, הקרב על ה"דגניות" (דגניה א' ודגניה ב'), ההגנה על סג'רה (אילניה), מבצע דקל ובמסגרת צה"ל מבצעי חורב ועובדה.	יצחק ברושי, רפי קוצר
13	גדעון	מתנדבי חי"ש ממשקי עמק יזרעאל ועמק בית שאן	התפצל מגדוד "דרור" באמצע מרץ 1948	כיבוש בית שאן במבצע גדעון, הנסיון לכיבוש ג'נין, כיבוש רכס הגלבוע, הקרב על גבעה 86 ליד חאן יונס במבצע חורב	אברהם יפה, אלן - מג"ד 13, יצקו בן משה - מ"פ מסייעת
14	דרור	גרעין החי"ש הוותיק בממשקי עמק יזרעאל ועמק בית שאן	דצמבר 1947	אבטחת ישובי עמק יזרעאל. ממרץ 48, רק מערב העמק. קרב טירת צבי, הגנת סג'רה, כיבוש בית לחם הגלילית	יעקב דרור
15	גורן	על בסיס סגלי הדרכה של החטיבה, התרכז בקיבוץ אלומות	מאי 1948	אבטחת ישובי המרחב ממגדל ועד אשדות יעקב. הקרב על ה"דגניות", הדיפת הצבא העירקי ליד ג'נין.	משה גורן (גורניצקי)
19	גדוד הפשיטה הממוכן.	גדוד שהורכב ממחלקות ג'פים, משוריינים וזחל"מים.	נובמבר 1948.	מבצעי "חורב" ו"עובדה", כיבוש אילת.(מברק ההודעה על כיבוש אילת נשלח על ידי מחלקת הקשר של גדוד 19).	מאיר עמית (סמג"ד).
גדוד 11 ("אלון"), בפיקודו של ישראל ליטואר (ליאור), היה כפוף מנהלית לחטיבה בין מרס למאי 1948, ואופרטיבית - לגדוד השלישי של הפלמ"ח. הגדוד הוצב באותה עת בגליל העליון המזרחי. ביוני עבר סופית לחטיבת עודד. לכן לא הוצג בטבלה.

גדוד ברק של חטיבת גולני, במסדר יציאה, סמוך למבצע עובדה, מרץ 1949, המג"ד: אברהם יפה.

מתוך חמישה גדודים שמנתה החטיבה נותרו רק שניים: גדוד "ברק" (12) וגדוד "גדעון" (13). בספטמבר 1956 הצטרף גדוד "הבוקעים הראשון" (51) לחטיבת גולני לאחר פירוק '"חטיבת גבעתי (חטיבה 5)". כחטיבת חי"ר סדירה השתתפה חטיבת גולני בכל מלחמות ישראל, ונפלו בחלקה קרבות קשים ביותר.

פעולות התגמול ומבצע קדש

חיילי סיירת גולני בצעדת ארבעת הימים, 1970.

• קרב תל מוטילה: בקרב זה, שנמשך ארבעה ימים ב-2 במאי - 6 במאי 1951, נהדף כוח סורי שחדר לשטח ישראל, במחיר כבד לצה"ל: 41 הרוגים וכ-70 פצועים.
• פעולת הסבחה (מבצע "הר געש"): תקיפת מוצבים מצריים באזור ניצנה ב-2 בנובמבר 1955 על ידי כוחות "גולני", צנחנים ונח"ל.
• מבצע קדש (מלחמת סיני): נלחמה במסגרת אוגדה 77, בפיקוד אלוף חיים לסקוב בצפון סיני ובמיוחד בצומת רפיח.
• מבצע תאופיק (מבצע "חרגול"): פשיטה על הכפר תאופיק אל-תחתא, שנערכה ב-1 בפברואר 1960, כתגמול על התקפות הסורים על קיבוץ תל קציר.
• מבצע נוקייב (מבצע "סנונית"): פשיטה על המוצבים הסוריים בנוקייב, שנערכה ב-16 במרץ 1962, בעקבות התנכלות של הסורים לדייג בכנרת.
• מבצע שונה: ב-27 במאי 1965 הותקף בסיס מחבלים בח'רבת שונה בעמק הירדן.
• מבצע חולה: ב-27 באוקטובר 1965 הותקפו בסיסי מחבלים בכפרים חולה ומיס אל-ג'בייל בלבנון.
• מבצע קלעת: ב-29 באפריל 1966 הותקף בסיס מחבלים בקלעת שבעמק הירדן.

מלחמת ששת הימים

ערך מורחב – הקרב על תל פאחר

עם פתיחת המלחמה ב-5 ביוני 1967, יחידות החטיבה נכנסו לתקופת המתנה מתוחה בצפון, בה הם התאמנו והתכוננו לפקודת הצטרפות ללחימה. ביום השני ללחימה נקרא גדוד "אריות הגולן" להילחם תחת פיקוד חטיבת שריון בפריצה לעיר שכם וכיבושה. ביום החמישי למלחמה, ה-9 ביוני עם כניסת החזית הסורית למהלך המלחמה, קיבלה החטיבה את הפקודה לסייע במאמץ הכיבוש בצפון רמת הגולן.

תוכנית הקרב הייתה; גדוד 12 "ברק" (בפיקודו של מוסה קליין) על גבי זחל"מים ומתוגבר בפלוגת טנקים מחטיבה 8 יכבוש באיגוף ממזרח את תל פאחר ואת בורג' בביל, לאחר מכן יסייע באש לכיוון תל עזזיאת ויהיה מוכן לפעולה בבניאס, עין פית ותל חמרה. גדוד 51 "הבוקעים הראשונים" (בפיקודו של בני ענבר) עם מחלקת טנקים יכבוש את מוצב בחריאת, תל עזזיאת וחירבת סודה. גדוד 13 "גדעון" (בפיקודו של פנחס נוי) הוצב בעתודה ומוכנות לכבוש את אזור הבניאס. בנוסף עמד גדוד של מרגמות למתן סיוע ארטילרי.

ימים ספורים לאחר המלחמה, ב-15 ביוני 1967 נהרגו 11 לוחמים מגדוד 13 כאשר נכנסו לבונקר ממולכד בבית המכס העליון ברמת הגולן.

לאחר המלחמה ב-27 בדצמבר 1970, לחמה החטיבה בפשיטה על בסיס המחבלים יעתר ב"פתחלנד" שבדרום לבנון (הפשיטה על יעתר). ב-16 בספטמבר 1972 השתתפו יחידות החטיבה במבצע קלחת 4 מורחבת, מבצע בו הותקפו בסיסי מחבלים ב"פתחלנד" בדרום לבנון, זאת לאחר רצח הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן.

מלחמת יום הכיפורים

במהלך מלחמת יום הכיפורים השתתפה החטיבה בקרב על החרמון.בקרבות באזור ה"מובלעת" וכיבוש מוצב החרמון.

לאחר המלחמה, נטלו חיילי "גולני" חלק בפעולת שחרור בני הערובה מאנטבה שבאוגנדה כחלק ממבצע יונתן ב-4 ביולי 1976.

ב-14 במרץ 1978, בעקבות פיגוע כביש החוף, יצא צה"ל למבצע ליטאני בו הוא כבש את אזור דרום לבנון דרומית לנהר הליטני. במבצע זה השתתפו לוחמי החטיבה בקרבות אל-ח'יאם, תל דהור, תל עכוש וצומת ע'נדוריה.

מלחמת לבנון ורצועת הביטחון

מוצב הבופור, 1982.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ערך מורחב – הקרב על הבופור

במהלך המלחמה נטלו חיילי החטיבה חלק מרכזי בלחימה, (כולל כיבוש מבצר ה"בופור"), וכן באחזקת המוצבים ברצועת הביטחון לאחר סיומה.

האינתיפאדה השנייה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

במהלך המלחמה בטרור הפלסטיני מספטמבר 2000 הובילה החטיבה קו התקפי וכבשה את מחנות הפליטים ג'נין, טול כרם והמוקטעה של ערפאת. חטיבת גולני הייתה החטיבה הדומיננטית ביותר במבצע חומת מגן ולמעשה כבשה את רמאללה, שכם והשתתפה בקרבות בג'נין. בנוסף פעלה החטיבה בצפון רצועת עזה וציר פילדלפי. במשך כל השנים פעילים חיילי החטיבה בגבול לבנון.

בשנת 2004 נחנך סמוך לרגבים בסיס האימונים החדש של החטיבה (בא"ח גולני) להכשרת טירונים, אימון בסיסי ואימון מתקדם. הבסיס בתכנונו של האדריכל שמואל שילה היווה פריצת דרך התכנון בסיסי צה"ל, דבר שלווה בשיפור תנאי החיילים והאימונים.

בקיץ 2005 במהלך תוכנית ההתנתקות לא לקחה החטיבה חלק פעיל בפינוי, כיוון שהצבא חשש מסרבנות בקרב חיילי היחידה. לכן, הופקדה החטיבה על מעגל הפינוי הרביעי, שאמור להגן על הכוחות המפנים מפני אש פלסטינית. למרות זאת ואף על פי ששיעור המפקדים והחיילים הדתיים בחטיבה גבוה יחסית, השתתפו מפקדי החטיבה בביצוע תוכנית ההתנתקות שבו קציני צה"ל הידברו עם מתיישבי גוש קטיף לפני הפינוי.

מלחמת לבנון השנייה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

במלחמה בסוף שנת 2006 לקחו מספר גדודים חלק בלחימה והחטיבה איבדה למעלה מעשרה מלוחמיה. אחד הקרבות הקשים בלחימה היה בבינת ג'בייל כאשר בשבוע השלישי למלחמה גדוד 51 חדר לעיירה ונתקל בשתי חוליות מחבלים שארבו להם. בקרב זה אבדו שמונה לוחמים מהגדוד ועשרים ושבעה נפצעו.

במהלך מבצע עופרת יצוקה החטיבה לקחה חלק במבצע הקרקעי ברצועת עזה.

יחידות גולני

גדוד 12 (ברק)

גדוד 12, המכונה גם גדוד ברק, נקרא על שם השופט ברק בן אבינועם שהכריע את סיסרא ומרכבות הברזל בעמק הקישון. מספרו של הגדוד משקף שהוא הגדוד השני בחטיבה מספר 1. בגדוד ישנן 5 פלוגות: מפקדה("גמלי הפרא"), מסייעת ("סוסי הפרא"), פלוגה א' ("אריות הפרא"), פלוגה ב' ("נשרי הפרא") ורובאית ג' ("אווזי הפרא").

הגדוד מפורסם בזכות כיבוש מוצב תל פאחר במלחמת ששת הימים, השתתפות בקרבות ביום הכיפורים ושלום הגליל וכיבוש מחנות הפליטים והערים במהלך מבצע חומת מגן. ארבעה ממפקדי הגדוד נפלו בקרב. בין מפקדי הגדוד נמנים: שי סימן טוב,‏ אודי בן חמו,‏ פיני יוסף, עמית פישר, גיא הלוי, מרדכי כהנא, אורן אבמן, דן חפץ, שלומי כהן, חגי פלג, חוסיין עלי עמאר, משה תמיר, יריב קריגר, אפי עידן, נמרוד רן, אמיר מי-טל, ניצן נוריאל, מוטי שפס, יוסי בירן, ברוך שפיגל, אפי איתם, דובי גזית, צבי פולג, עמנואל הרט, ארוין לביא, יעקב שחר, אמיר ראובני, יקותיאל אדם, מוסה קליין, אורי בר-רצון, שמואל אמיר, יצחק ברושי.

גדוד 13 (גדעון)

אימון של לוחמי גדוד 13 ברמת הגולן, 2012.

חיילי החטיבה עולים על מסוק ינשוף במהלך אימון, 2008.

לוחמי יחידת אגוז במהלך אימון מסכם, 2012.

גדוד 13, המכונה גם גדוד גדעון, נקרא על שמו של השופט גדעון בן יואש, מכיוון שבראשיתו, תפס הגדוד את גזרת בקעת בית שאן, שהייתה נחלתו של גדעון. מספרו משקף שהוא הגדוד השלישי בחטיבה 1. בגדוד ישנן 5 פלוגות: מפקדה ("לב גדעון"), מסייעת ("חיות הפרא"), מבצעית א'("אריות הזעם"), מבצעית ב' ("קופי הדממה" - שמם שונה בשנת 2012 ל"זאבי הדממה" כיוון שהמג"ד טען ש"קופים הם לא לוחמים") ומבצעית ג' ("טורפי הלילה"). (בעבר במקום 2 פלוגות מבצעיות הייתה קיימת בגדוד פלוגה רובאית א' ("שליחי השטן") אך היא פורקה במסגרת רה-אורגניזציה של הפלוגות.)

את קורות גדוד 13 במלחמת העצמאות מתאר הסופר ישראל זמיר בספרו "לכבות את השמש". הסופר היה לוחם בפלוגה המסייעת בפיקודו של ישראל (יצקו) בן משה והספר כולו מוליך אל הלילה בו נערך הקרב על מוצב 86 המצרי ליד חאן יונס במסגרת מבצע "חורב". בין מפקדי הגדוד נמנים: אלישב בהרב, אבינועם סטולוביץ, אורן כהן, יואב מרדכי, רפי מילוא, ניר סלומון, רביב ניר, תמיר ידעי, ניר רגב, אור יואלי, יוסי היימן, קובי מרום, גדי איזנקוט, משה קפלינסקי, יאיר נוה, מוטי מזרחי, משה צין, פנחס נוי-אלוש, אלי מלמד, אילן בירן, אורי שגיא, מנחם עינן, אמיר דרורי, זאב שחם, יהודה גולן, שלמה אלטון, שמואל צוקר, יהודה גביש, מנחם אבירם רחבעם זאבי, אברהם יפה.

גדוד 51 (הבוקעים הראשון)

גדוד 51, המכונה גם גדוד הבוקעים הראשון, נקרא לזכר העובדה שהיה הגדוד הראשון שהבקיע את הדרך לנגב שהיה נצור בעת מלחמת העצמאות (מבצע יואב). הגדוד היה במקור הגדוד הראשון בחטיבת גבעתי 5 , וביצע את מעברו לגולני בספטמבר 1956. בגדוד ישנן 5 פלוגות: מפקדה, רובאית ב' ("הסמוראי האחרון"), מסייעת ("המוהיקנים", "רוחות הצפון"), רובאית א' ("אחרוני האפצ'ים") ורובאית ג' ("הוויקינגים").

הגדוד לקח חלק פעיל בכל מערכות ישראל ועלה לכותרות מספר פעמים בשל חלקו בקרב תל עזזיאת במלחמת ששת הימים, בכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים, בשל שני אירועים בגזרה המזרחית בדרום לבנון בחודש אוקטובר 1995 בהם איבדה הפלוגה המסייעת של הגדוד תוך שלושה ימים תשעה מחייליה, ביניהן מפקד הפלוגה וסגנו, ובשל אחד הקרבות הקשים שהתרחשו במלחמת לבנון השנייה, קרב בינת ג'בייל, שבו איבד הגדוד שמונה מלוחמיו, כולל הסמג"ד, רועי קליין, ומאוחר יותר גם עוטר בשישה עשר צל"שים פרטניים שונים ובנוסף צל"ש גדודי. בין מפקדי הגדוד נמנים: ברק חירם, שי קלפר, שוקי ריבק, דוד זיני, יניב עשור, יובל ג'רבי, אופק בוכריס, אבי פלד, אילן אטיאס, יובל בזק, אלון פרידמן, שוקי שחרור, שמואל זכאי, ארז גרשטיין, אילן הררי, יואב גולן (לוי), גיורא ענבר, ראובן אליעז, יעקב עמר, גבי אשכנזי, גבי אופיר, ציון זיו (זלוף), בני ענבר, אורי שילה, יהודה פלד, מאיר פעיל.

גדוד הסיור של גולני

גדוד הסיור של חטיבת גולני (המכונה גם גדס"ר גולני) מורכב משלוש פלוגות ייעודיות: פלוגת סיור (פלס"ר), פלוגת נגד טנקים (פלנ"ט. נקראת גם עורב), ופלוגת חבלה והנדסה (פלחה"ן). בעבר כלל הגדוד גם פלוגת חיל קשר (פלחי"ק), אולם זו אינה שייכת עוד לגדס"ר, והיא כפופה לפלוגה המסייעת של גדוד 12.

הקמת היחידה במתכונתה הנוכחית נעשתה, בדומה לשאר גדס"רי החי"ר, בשנת 2001. בראשית התגלה חוסר אחידות בהסתגלות הפלוגות העצמאיות לשעבר למבנה החדש. בעוד פלוגות הנ"ט והחה"ן קיצרו את מסלולי ההכשרה מ-20 חודשים לשנה, ופעלו תחת מפקדה משותפת אחת, המשיכה פלוגת הסיור להחזיק מפקדה ששייכת לה בלבד, ומסלול ההכשרה שלה התפרש על 20 חודשים.

במהלך אינתיפדת אל-אקצא ומבצע חומת מגן פעלו היחידות בלחימה בערים הפלסטניות, במאוחד או בנפרד. בשנת 2003 קיבל מפקדה הראשון של היחידה המאוחדת, סא"ל רון וייזל, צל"ש‏ לאחר שורה של מבצעים באיו"ש ובעזה, כולל מבצע מיוחד בשכונת סג'עיה ברצועה. בשנים 2004 ו-2005 פעלה יחידה גם ברצועת עזה, קודם שבוצעה תוכנית ההתנתקות, בין היתר במבצעים "קשת בענן" לאחר אסון הנגמ"שים וכן מבצע ימי תשובה בתגובה לירי הקאסמים על שדרות. בד-בבד נמשך תהליך האיחוד בין הפלוגות תחת מסגרת אחת.

כמו כן הוחלט על שני שינויים נוספים - היחידה החדשה תיקרא מעתה "סיירת גולני" (ככינויה לשעבר של הפלס"ר)^{[דרוש מקור]}, וכל הלוחמים יענדו סמל חדש, שיאגד בתוכו את שלושת הסמלים הקודמים - הנמר של הפלס"ר, הטיל של הפלנ"ט והפיצוץ של הפלחה"ן.

בשנת 2005 שונה מסלול ההכשרה כך שכל הלוחמים עוברים מסלול דומה, מלבד הפרק הייעודי בן 16 החודשים, ב"שטח אש 100". המסלול כולל אימוני חי"ר מתקדמים כגון : לוחמה בטרור, ניווטים, צניחה, סיור וקרב מגע. מסלול ההכשרה של כל הפלוגות דומה ברובו, אך בעוד הפלס"ר מתמקדת באימוני לוט"ר וסיור, הפלנ"ט עוברת הכשרת טילי עורב , והפלחה"ן - הכשרת חבלה . למעט חודש אחד במסלול כל בו כל פלוגה עוברת את האימון הייעודי שלה, כל המסלול לכל הפלוגות נעשה במקביל אחת לשנייה.

ב-2006 השתתפה היחידה במלחמת לבנון השנייה. ב-23 ביולי נכנסו כוחות החטיבה לעיירה בינת ג'בל במבצע שנודע מאוחר יותר כקורי פלדה 2. במהלך הלחימה היו לוחמי הגדס"ר מעורבים בשני אירועים בולטים: כוח גדול מהפלנ"ט נפגע מירי דו צדדי כששהה בבית בעיירה במהלכו ניהלו קרב חילוץ קשה‏, והשתתפות בקרב של גדוד 51 בעיירה על ידי לוחמי הפלס"ר והפלחה"ן. לאחר מכן ניהלה היחידה קרבות בכל ימי המלחמה, תחת פיקוד מח"ט גולני.

אירוע נוסף קרה לאחר הפסקת האש, במהלכה איתר כוח של הפלנ"ט בונקר גדול ומוסווה של חזבאללה סמוך לגבול עם ישראל, שאותו פוצץ כוח מהפלחה"ן^{[דרוש מקור]}.

בשנת 2009 לוחמי היחידה השתתפו גם במבצע עופרת יצוקה בצפון הרצועה.

בוגרי היחידה במילואים מאיישים את פלוגות הסיור של חטיבות החי"ר במילואים.

מפקדי הגדס"ר היו: רון וייזל, אסף ישראלי, יואב ירום, רסאן עליאן, אורן כהן, קובי הלר.

פלנ"ט גולני

יחידת הנ"ט (עורב) של החטיבה הוקמה בשנת 1974, על ידי מיקי מוסברג‏, לאחר מלחמת יום הכיפורים, על ידי לוחמים מהפלוגות המסייעות של כל גדוד. היחידה הייתה בגודל של פלוגה, והוספו לה כיתת סיור וכיתת מרגמות. באמצע שנות השבעים פורקה היחידה והיא הוקמה מחדש בשנת 1977 וקיימת עד היום. בין מפקדי היחידה אפשר למצוא את: אליעזר אוליבר, דני הרמן, אשר הקים מחדש את היחידה, רפי מוסברג - אחיו של מיקי מוסברג, מוטי שפס, יואב שדמה, ציון אוטמזגין, גדי איזנקוט.

במלחמת שלום הגליל השתתפה בכיבוש כפר-סיל, בסיוע כוחות שריון. במהלך שהות צה"ל ברצועת הביטחון איישו הלוחמים עמדות של טילי עורב במוצבים השונים, או שיצאו למארבים רגליים כשהם נושאים את מערכת הטיל על גבם. בשנת 1994 נחטף חייל היחידה נחשון וקסמן על ידי מחבלי חמאס ונהרג מאוחר יותר בקרב החילוץ הכושל. תחת גדוד הסיור של החטיבה, שהקמתו החלה ב-2002, השתתפה היחידה באינתיפדת אל-אקצא ובמבצע חומת מגן, בלחימה בערים הפלסטניות, בין היתר בג'נין ובכיבוש המוקטעה ברמאללה. לאחר מכן השתתפה בלחימה בעזה בשנים 2004-2005, ושוב לאחר מכן במבצע גשמי קיץ לאחר חטיפתו של גלעד שליט. במלחמת לבנון השנייה נלחמה היחידה, בין היתר בבינת ג'בל, שם נפגע כוח גדול של היחידה מירי דו צדדי, חלקו פונה במבצע חילוץ מורכב ושאר היחידה המשיכה בלחימה עד יומה האחרון של המלחמה.

פלחה"ן גולני

סמל פלחה"ן גולני עד לשנת 2001

פלוגת החבלה והנדסה של חטיבת גולני הוקמה בשנת 1965 על ידי ריכוז של 50 חיילים משלושת גדודי החטיבה במסגרת גדוד 601 של הנדסה קרבית. בשנת 1978 הוקמה הפלוגה הסדירה על ידי המח"ט אמיר ראובני, באישור יאנוש בן גל, סגל הפלוגה הוקם על ידי פיני דגן (ששימש כמ"פ הראשון של הפלוגה) ו-17 לוחמים מקורס מ"כים שנשלחו להכשרה בקורס משק"י חבלה בבית הספר להנדסה צבאית באדוריים.

במלחמת ששת הימים סייעה הפלוגה לגדוד 12 ולגדוד 51 והתלוותה אליהם בכל מסלול קרבות החטיבה. בשבוע הראשון של הלחימה נכנסה הפלוגה, יחד עם גדוד 12, לג'נין וטובאס ועם כוחותיה עלו עם גדוד 51 לתל עזזיאת. במהלך הלחימה עלו כ-10 חיילים מהיחידה לרמת הגולן בכביש הנפט תוך הפגזות קשות למרגלות תל פאחר. במלחמת יום הכיפורים נלחמה פלוגת המילואים של היחידה בגיזרה הצפונית של רמת הגולן, כבשה את חאדר למרגלות הר החרמון, את בית ג'ן, מזרעת בית ג'ן וכן שימשה ככוח סיור, פינוי ובדיקת צירים של החטיבה. כמו כן עזרו כוחות הפלוגה בליווי שירות אספקה, בבדיקה וניקוי של מעברי מים ממולכדים, בדיקת בונקרים ומחסני תחמושת ממולכדים, בפיצוץ טנקי אויב, מיקוש השטח המפורז בין ישראל לסוריה, וכיבוש החרמון הסורי במקביל לכיבוש החרמון הישראלי. במלחמת שלום הגליל פוצלה הפלוגה לשניים: כוח מ"פ החה"ן יחד עם חיילי גדוד 51 וחלק מלוחמי הסיירת חצו את נהר הליטני והשתתפו בכיבוש מבצר הבופור ויעדי מחבלים השולטים בסביבתו, ולאחר מכן בכיבוש וטיהור נבטיה. הכוח השני של היחידה נע לכיוון נבטיה, וביצע חסימות על צירי הבריחה האפשריים של המחבלים מכיוון מערב וצפון.

הפלוגה השתתפה במבצע עופרת יצוקה בשנת 2009.

בין מפקדי היחידה בעבר: פיני דגן, יאיר נוה, שמואל זכאי, אופק בוכריס, יניב עשור, אורן אבמן ושי קלפר.

ליחידה בסיס קבע בצפון מדינת ישראל.

פלחי"ק גולני

סמל הפלחי"ק של גולני

(פלוגה 351) היא פלוגת הקשר (פלחי"ק) של חטיבת גולני. היחידה נקראת "פלוגה" משום שהיא מורכבת מלוחמים ומתומכי לחימה גם יחד, ומכילה שני צוותי לוחמים: אחד הוא צוות לוחם והשני הוא צוות בהכשרה (כיום נקרא מחלקה ולא צוות). לוחמי הפלחי"ק בחלקם הם קשרי מח"ט ואחרים משמשים ככוח מחפה למח"ט. הפלוגה אחראית על תפעול חפ"ק המח"ט ואבטוחו האישי של המח"ט והקשרים שלו בחירום ובמלחמה, ובבט"ש היא מחלקה לוחמת בפלוגת המסייעת של גדוד 12 . בחירום נותנת מחלקת הפלחי"ק מענה לגדודי החטיבה מבחינת תקשוב ולוגיסטיקת תקשוב.

הגיוס לפלחי"ק מתבצע פעם בשנתיים. דרכי בחירת הלוחמים ליחידה אינן גלויות. ההכשרה שעוברים לוחמי הפלחי"ק כוללת טירונות ואימון מתקדם בפלוגת הטירונים של גדוד 12 בבא"ח גולני, ובנוסף קורסים ייעודיים כגון קורס לות"ם חי"ר, ניווט, לש"ב, לו"ז, סבך, צניחה, וכדומה.

היחידה איבדה שישה מחייליה באסון המסוקים בשאר ישוב ב-1997. מדי שנה נערך "מרוץ השישה" לזכרם.

פלס"ר גולני

סיכת לוחם סיירת גולני - דמות נמר מעופף

פלס"ר גולני היא פלוגת הסיור של חטיבת גולני, או בשמה הנוסף: סיירת גולני.

במסגרת ארגון מחדש של חטיבות החי"ר שהוזכר לעיל, הוכפפה גם פלוגת הסיור למפקדת הגדס"ר. טרם השינוי, היה מסלול הפלס"ר ארוך יותר (שנה ושמונה חודשים) וכלל קורס מכ"ים ותכנים מורחבים יותר בתחום הניווטים ולוחמת החי"ר. כיום אורך מסלול הלוחם שנה וארבעה חודשים, בהם הוא עובר קורס לוט"ר, מו"ס, צניחה, אימוני קרב מגע, ניווטים רבים, ולוחמת חי"ר. בסיסה הוא מחנה שרגא, ושטח האימונים שלה הוא שטח 100 בצפון הארץ בו נערכת טירונות היחידה של חיילי הפלוגה. הפלס"ר משמשת כיחידת ההתערבות של פיקוד צפון, ומקיימת כוננות מתמדת כל השנה, כמענה לאירועי טרור. מוטו היחידה : "לכל מקום שנרצה, בכל דרך שנבחר".

הפלס"ר השתתפה במספר רב של פעולות, אשר המפורסמת מכולן היא כיבוש הבופור בלבנון, במלחמת שלום הגליל (1982). בפעולה זו נהרג מפקד הסיירת, רס"ן גוני הרניק. היחידה גם פעלה בקרב תל פאחר, במבצע נוקייב, הקרב על החרמון, בו נהרג מ"פ היחידה רס"ן שמריהו ויניק, במבצע אנטבה, בפיגוע במשגב עם, בכיבוש המוקטעה ברמאללה, ובקרבות מפורסמים רבים אחרים.

בין לוחמי הפלס"ר היה גם אורי אילן, בן קיבוץ גן שמואל שבשנת 1955 נתפס בשטח סוריה במהלך משימה והתאבד בכלא הסורי.

בין מפקדי היחידה בעבר: רפי קוצר (מפקדה הראשון כחלק מגדוד ברק במהלך מלחמת העצמאות), משה פלד, אריק שרון, יוסף קסטל, צביקה עופר שקיבל את אות הגבורה בהיותו מפקד הסיירת במבצע נוקייב ונהרג במרדף אחרי מחבלים בבקעת הירדן, יהודה גולן, אמיר מי-טל שנפל במבצע כחול וחום כמפקד גדוד ברק של חטיבת גולני, אורי שגיא, יהודה פלד (יודקה), יעקב אור, משה קפלינסקי, אפי איתם, אסי שלגי, גיורא ענבר, משה (צ'יקו) תמיר, שגב מנדלסון זוהר דביר וארז גרשטיין שנפל כמפקד יק"ל.

יחידת אגוז

ערך מורחב – יחידת אגוז

סיכת לוחם ביחידה המובחרת "אגוז"

יחידת "אגוז" היא יחידה התנדבותית המשמשת כיחידת הקומנדו של זרוע היבשה של צה"ל. היחידה היא חלק מחטיבת גולני, והיא מתמחה בלוחמה זעירה (לו"ז) ובלחימה נגדה. היחידה נמצאת תחת פיקוד הצפון. במקור נועדה היחידה ללחום בטקטיקה של לוחמת גרילה כנגד ארגון חזבאללה ברצועת הביטחון שבדרום לבנון. היא מתמחה בלחימה בשטח סבוך, בשדאות ובהסוואה. נסיונה הרב של היחידה בלחימה מול כוחות לא סדירים, במיוחד מול חזבאללה בדרום לבנון, השפיע רבות על תורות הלחימה של חטיבות החי"ר והיחידות המיוחדות בצה"ל.^{[דרוש מקור]} היחידה היא יחידה ניידת וכיום אין לה גזרה מיוחדת. נוכחותה מורגשת בעיקר בגזרת לבנון ובשטחים.

מפקדי החטיבה

סיכת לוחם בחטיבת גולני

תרשים של לוחם גולני עם ציוד לחימה מלא, חמוש ברובה M4A1 עם מטול רימונים M203. כיום עוברת חטיבת גולני הסבה לרובה התבור CTAR.

שם	תקופת כהונה כמח"ט	הערות
משה מן	פברואר-מאי 1948	המפקד הראשון, פרש בעקבות מות אשתו
מישאל שחם	מאי-יולי 1948
נחום גולן (שפיגל)	1948–1950
דן לנר	1950	לימים אלוף
אברהם יפה	1950–1951	לימים אלוף וח"כ
מאיר עמית (סלוצקי)	1951–1952	לימים ראש המוסד
אסף שמחוני	1952–1954	לימים מ"מ מפקד פיקוד הצפון, נהרג בתאונת מטוס לאחר מבצע קדש, בהיותו מ"מ מפקד פיקוד הדרום
יששכר שדמי (ישכה)	1954–1955
חיים בן-דוד (חב"ד)	1955–1956
בנימין גיבלי	1956–1957	קודם לכן ראש אמ"ן
אהרון דורון (ארווין)	1957–1958	לימים ראש אכ"א
אלעד פלד (רייספלד)	1958–1960	לימים ראש אג"ם, מפקד המכללה לביטחון לאומי ומפקד אוגדה 36
אהרן יריב (רבינוביץ)	1960–1961	לימים ראש אמ"ן
מרדכי גור	1961–1963	לימים הרמטכ"ל ה-10
אורי בר-רצון	1963–1965
שלמה אלטון	1965–1966	נהרג במלחמת ששת הימים
יונה אפרת (הופרט)	1966–1968	מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים, לימים אלוף פיקוד המרכז
יקותיאל אדם	1968–1970	לימים סגן הרמטכ"ל, נהרג במלחמת לבנון הראשונה
יהודה גולן	1970–1972	לימים תת-אלוף
אמיר דרורי	1972–1974	מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים, לימים אלוף
אורי שמחוני	1974–1975	לימים אלוף
חיים בנימיני	1975–1976	לימים תת-אלוף
אורי שגיא (אייזנברג)	1976–1977	לימים אלוף וראש אמ"ן
אמיר ראובני	1977–1978	לימים תת-אלוף
דוד כץ	1978–1980	לימים תת-אלוף
אילן בירן	1980–1981	לימים אלוף
ארוין לביא	1981–1982	מפקד החטיבה במלחמת לבנון הראשונה
עמנואל הרט	1982–1984	לימים תת-אלוף
צבי פולג (פרקש)	1984–1986	לימים תת-אלוף וראש עיריית נתניה
גבי אופיר	1986–1987	לימים אלוף
גבי אשכנזי	1987–1988	לימים הרמטכ"ל ה-19
ברוך שפיגל	1988–1990	לימים תת-אלוף
משה צין	1990–1991	לימים תת-אלוף
יאיר נוה	1991–1993	לימים סגן הרמטכ"ל
משה קפלינסקי (קפלן)	1993–1995	לימים סגן הרמטכ"ל
ארז גרשטיין	1995–1997	לימים תת-אלוף, נהרג בלבנון
גדי איזנקוט	1997–1999	לימים סגן הרמטכ"ל
שמואל זכאי	1999–2001	לימים תת-אלוף
משה תמיר (צ'יקו)	2001–2003	לימים מפקד אוגדת עזה
ארז צוקרמן	2003–2005	לימים תת-אלוף
תמיר ידעי	2005–2008	מפקד החטיבה במלחמת לבנון השנייה
אבי פלד	2008–2010	מפקד החטיבה במבצע עופרת יצוקה
אופק בוכריס	2010–2012
יניב עשור	מיולי 2012

ציונים לשבח

• צל"ש רמטכ"ל - מאת הרמטכ"ל משה יעלון הוענק ליחידת אגוז ב-14 באפריל 2005 "על פעילותה המבצעית בשנת 2004. במבצעים הרבים בהם השתתפה היחידה היא הגיעה להישגים מבצעיים מרשימים, הפיקה לקחים והשכילה להנחילם לכלל היחידות המשתתפות בלחימה".
• צל"ש רמטכ"ל - מאת הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק הוענק ליחידת אגוז בשנת 1998 על פעילות היחידה בלחימה בלבנון.
• צל"ש אלוף - מאת אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט הוענק לגדוד הבוקעים הראשון (51) ב-27 באפריל 2008 "על לחימה ממושכת ברצועת עזה תוך גילוי יוזמה, נחישות, דבקות במשימה וחתירה לניצחון".
• צל"ש אלוף - מאת אלוף פיקוד הצפון גדי איזנקוט הוענק לגדוד הבוקעים הראשון (51) בספטמבר 2007 "על שהראה רעות, נחישות, מקצועיות ואומץ לב במהלך מלחמת לבנון השנייה".
• צל"ש אלוף - מאת אלוף פיקוד הצפון הוענק לסיירת גולני בשנת 1997
• צל"ש אלוף - מאת אלוף פיקוד הצפון עמירם לוין הוענק לסיירת גולני בשנת 1996 "על הנחישות והיוזמה בתכנון, התעוזה ואומץ הלב, במבצע בשטח לבנון".

אמצעי לחימה

חטיבת גולני מצוידת כיום באמצעי הלחימה הסטנדרטיים של חיל הרגלים הישראלי ובנוסף גם בנגמ"שי ה"אכזרית" והמרכבה "נמ"ר" הכבדים, הנחשבים לכלים מהממוגנים ביותר שבשימוש צה"ל.

החל משנת 2008 הנשק האישי התקני של לוחמי החטיבה הוא רובה הסער (רוס"ר) תבור מדגם "קומנדו" ("מקוצר").

אמצעי לחימה אחרים בהם מצוידים לוחמי החטיבה:

• מקלעי מאג ונגב
• רובי צלפים רמינגטון M-24, בארט M82A1,‏ SR-25 ו-H-S Precision Pro Series 2000 HTR
• רקטות נ"ט לאו M-72,‏ RPG-7 והמטאדור
• טילי נ"ט עורב וגיל

• 

  נגמ"ש כבד אכזרית

• 

  נגמ"ש מרכבה נמ"ר

• 

  תבור קומנדו

• 

  רובה צלפים רמינגטון M-24

צבע הכומתה

צבע הכומתה חום. הצבע נקבע לחטיבה ב-1976. לפני כן היו הכומתות של גולני בצבע חאקי כמו לשאר יחידות צה"ל. רק לוחמי סיירת גולני חבשו כומתות שחורות. אל"מ יום-טוב חזן היה אז מפקד היחידות המיוחדות של החטיבה, סיפר: "עשינו מלחמת חורמה כדי לקבל כומתה משלנו, שלא נהיה דומים לג'ובניקים. רפול ז"ל היה הקחצ"ר, והוא אמר לנו 'לכו תקבעו צבע'. נתתי לו ארבע אפשרויות והוא פסל את כולן מכל מני סיבות 'רפוליות'. הוא אמר לי: 'לך תסתובב בין היחידות, שהחיילים יחליטו'. הם רצו חום כי זה מסמל את הקשר שלנו לאדמה". הפעם הראשונה שחולקה הכומתה הייתה בסף אימון קיץ במדבר יהודה. המח"ט חיים בנימיני חילק אותה לקצינים והמג"דים חילקו לחיילים

הנצחה

אתר הנצחה במוזיאון גולני, צומת גולני

ערך מורחב – מוזיאון גולני

אתר ההנצחה ומורשת קרב לחטיבת גולני ממוקם בצומת גולני ונקרא מוזיאון גולני.

עם לוחמי החטיבה נמנות דמויות מופת שפעולותיהן משמשות כמורשת קרב לחיילי צה"ל, כדוגמת אורי אילן שנפל בשבי הסורי והעדיף את המוות על גילוי סודות צבאיים ורועי קליין סמג"ד 51 במלחמת לבנון השנייה שנהרג בקרב בבינת ג'בייל לאחר שזינק על רימון יד כדי להציל את חייליו.

גולני בתרבות

בשנת 2013 פורסמה בYNET סדרה בעריכת יהונתן צור ובבימויו של ניר (שוקו) כהן שנקראה: "ריאליטי גולני". הסדרה ליוותה את מחזור הגיוס של אוג' 2011 של גדוד 51, מהגיוס ועד לקבלת הכומתה. הסדרה היא אותנטית לחלוטין. היא תיעדה את ההכשרה שעברו הלוחמים, על כל רגעיה הקשים והמרגשים, וגם מקרים שיש בכל הכשרה קרבית: סירוב פקודה, עריקות, פציעה חמורה, ויתור עצמי ועוד‏.

לקריאה נוספת

• מוטה הר-לב, גולני שלי - סיפורה של חטיבה מס' 1, ירושלים: הוצאת דני ספרים.
• אילן כפיר ויעקב ארז, צה"ל בחילו, חיל הרגלים (גולני וגבעתי), ירושלים: הוצאת רביבים, 1982.
• משה גבעתי, שלוש לידות בספטמבר, תל אביב: הוצאת מערכות וההוצאה לאור של משרד הביטחון, תש"ן-1990.
• אביחי בקר, אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 2003. - סיפורה של פלוגה ג' בגדוד 51 של חטיבת גולני במלחמת יום הכיפורים.
• אלישיב אורן, אלי פסגות, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון. - סיפור חייו של סא"ל אמיר מי-טל, מפקד סיירת גולני ומג"ד "ברק", שנהרג בלבנון בעת מבצע כחול וחום - פשיטת כוחות צה"ל על יעדי מחבלים בנועיימה, בדצמבר 1988.
• אור ספיבק, גולני של מי, הוצאת סצנה. - סיפורו של חייל מעט רחפן ולא יוצלח בפלוגה הרובאית 12 של גולני.
• משה "צ'יקו" תמיר, מלחמה ללא אות, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון. לבנון מ-85 ועד הנסיגה ב-2000 ממבט עיניו של חייל ומפקד.
• אהוד ערן, תמצית געגוע: סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, תל אביב: הוצאת ידיעות ספרים, 2007 - סיפורו של מפקד הסיירת ומח"ט גולני שהיה לקצין הבכיר ביותר שנהרג אי פעם בלחימה מול חזבאללה.
• עשהאל לובוצקי, מן המדבר והלבנון, תל אביב: הוצאת ידיעות ספרים, 2008, סיפורו של מפקד מחלקה מגדוד 51 של גולני במלחמת לבנון השנייה.
• משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, חולון: הוצאת 'רעות', תשע"ג-2013.

קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי.
• אתר גדס"ר גולני.
• אתר עמותת פלחה"ן גולני.
• כתבה על ארז צוקרמן (2003-2005), אתר מעריב.
• דף חטיבת גולני באתר יחידה- אתר יחידות צה"ל.
• סיירת גולני ויחס"ר גולני באתר יחידה- אתר יחידות צה"ל.
• יותם לאור, הנמר שואג, סרט וידאו, אתר זרוע היבשה (צה"ל).
• האתר הרשמי של סיירת גולני.
• אתר נוסף לגדס"ר גולני.
• כתבה ב"בלייזר".
• אתר של קבוצה שבדית המחקה את סיירת גולני במשחקי מלחמה.
• אמיר בוחבוט, "והפז"ם דופק: סיירת גולני חוגגת 60 שנה", nrg, ‏ 28 באוגוסט 2010.
• ניר דבורי, ‏סיירת גולני חוגגת 60, באתר ‏mako‏‏, ‏2 בספטמבר 2010‏.
• אנשיל פפר, "גולני גולני שלי: יום הולדת 60 לסיירת", הארץ, ‏ 3 בספטמבר 2010.
• נתנאל רוזמן, "גולני שלהם".
• אלי לנדאו, "גולני" היא "כל ישראל", מעריב, 10 ביוני 1966.
• אמיר בוחבוט, גולני שלי: איך הפכה הכומתה החומה למבוקשת בצה"ל, וואלה, ‏ 26.11.2011.
• משה כרמל, ‏לידתה וצמיחתה של חזית הצפון, מערכות 279-280, יוני 1981, עמ' 23-29

הערות שוליים

חטיבות חיל רגלים סדירות בצה"ל
חטיבת גולני • חטיבת הצנחנים • חטיבת הנח"ל • חטיבת גבעתי • חטיבת כפיר