סול סטיינברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סול סטיינברג

סול סטיינברג (בכתיב לטיני Saul Steinberg,‏ 15 ביוני 1914 - 12 במאי 1999) היה צייר, אמן הרישום ומאייר אמריקאי , יהודי יליד רומניה. היה אדריכל בהכשרתו. היסטוריון האמנות ארנסט גומבריך העריך כי "אולי אין אף אמן החי בימינו ששולט טוב ממנו על הפילוסופיה של היצוג". לפי ההגדרה של הרולד רוזנברג, סטיינברג היה "כותב תמונות". [1] אמנותו, המקורית מאוד, "הושפעה מן האוונגרד הפוטוריסטי, הקונסטרוקטיביזם ובמיוחד על ידי האמנות הפופולרית המתוזמרת על ידי התקשורת"‏[2]

רקע משפחתי ושנות צעירותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סול סטיינברג נולד בשנת 1914 כ"סאול (שאול) שטיינברג" בעיירה הרומנית רמניקו סראט כילד השני של כורך הספרים ובעל המפעל לקרטונים ולאריזות מוריץ שטיינברג ושל אשתו רוזה בת לבית יעקובזון.לו הייתה אחות יותר גדולה שנקראה ליקה. את רוב ילדותו בילה סול סטיינברג בבירת רומניה, בוקרשט.

סול סטיינברג בשנת 1937 ליד שולחן הכתיבה שלו במילנו

למד במשך שנה סוציולוגיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת בוקרשט והחל משנת 1932 עבר למילנו, שם נרשם בשנה הבאה ללימודי אדריכלות במכון ה"פוליטקניקו" המקומי. בזמן הלימודים התחיל לצייר ולפרסם את רישומיו בדו-שבעון ההומוריסטי "ברטולדו" שהקים בשנת 1936 יחד עם העיתונאי האיטלקי ג'ובאנינו גוארסקי. באיטליה סטיינברג יצר קשר ארוך שנים עם אמנים ואקדמאים איטלקים, במיוחד עם האדריכל, התסריטאי והסופר אלדו בוצי. עוד בעת שהותו באיטליה רישומים שלו התחילו להופיע במגזינים האמריקאים "לייף" ו"הארפר'ס בזאר". בשנת 1940 כאזרח רומני, התאפשר לו, למרות יהדותו, ‏[3] לסיים את התואר באדריכלות, עם דיפלומה שעליה צויין היותו "בן גזע יהודי". בהמשך סטיינברג לא עבד מעולם במקצוע זה.

בגלל חוקי הגזע נגד היהודים שהונהגו באיטליה בשנת 1938, בשנת 1940 נאלץ סטיינברג לעזוב את איטליה.

אמריקה ומלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1941 הצליח סטיינברג להימלט מאירופה מפני האיום הנאצי ולהגר, דרך פורטוגל, בעזרת דרכון עם חותמת מזויפת, ולהגיע לאליס איילנד בניו יורק. בנימוק שמכסת המהגרים מרומניה כבר מלאה גורש האמן מארצות הברית לרפובליקה הדומיניקנית. משם שלח לשבועון האמריקאי "ניו יורקר" מספר רישומים בתקווה לזכות בהכרה ובסופו לדבר באשרת כניסה לארצות הברית. ואכן בשנת 1942 בעזרת ערבות מצד העורך של "ניו יורקר", התאפשר לו להיכנס לארצות הברית דרך מיאמי. התקבל לעבוד בשביל "ניו יורקר" זה ושיתוף הפעולה הפורה עם המגזין הזה נמשך כששים שנה. סטיינברג יצר ב"ניו יורקר" כ 1200 איורים ו 90 תמונות שער. צייר גם למגזינים "פורצ'ן", "מדמואזל" ואחרים. ב1943 הייתה לו תערוכה ראשונה בניו יורק באמצעות גלריית בטי פארסונס. באותה שנה התגייס סטיינברג לחיל הים של ארצות הברית וקיבל אזרחות מדינה זו. אז נשא לאשה את הציירת ילידת רומניה הדה סטרן, שהייתה ידועה כאמנית מופשטת אקספרסיוניסיטית. בשנת 1960 הם נפרדו ללא גט, אך נשארו ידידים.

בשרותו הצבאי סטיינברג שרת בשרות המודיעין של הצי האמריקאי קודם בתפקיד של "צופה מזג אוויר" בגבול בין הודו וסין. הוטס כמה פעמים לקונמינג עם משימה להעביר לפרטיזנים מאואיסטיים, בעזרת ציורים, שיעורים על שיטות לפוצץ גשרים יפאניים. לאחר מכן נשלח על ידי ראש הלשכה לשירותים אסטרטגיים, ויליאם דונובן לצפון אפריקה ואיטליה. משימתו הייתה לתרום לתעמולה האנטי-נאצית על ידי הפצת קריקטורות מעבר לקווים. חלקן פורסמו בעיתון "נוייס דויטשלנד". בשנת 1946 סול סטיינברג סיקר מטעם המגזין "ניו יורקר" את משפטי נירנברג. מאוחר יותר יצא למסעות ברחבי אירופה, דרום אמריקה, ברית המועצות, אפריקה ואסיה.

חייו ופעילותו אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי המלחמה סגנונו הפך ליותר מופשט, פילוסופי וסימבולי. בשנים הראשונות לפעילותו האמנותית בניו יורק סטיינברג פקד, יחד עם אשתו, את חוגי הבוהמה הניו יורקית שבהם התחכך עם אמנים, עורכי מגזינים, מעצבים ואדריכלים מפורסמים. תערוכת היחיד הראשונה התקיימה בגלריית וייקפילד בניו יורק. כעבור שלוש שנים, יחד עם ארשיל גורקי, איסאמו נוגוצ'י ורוברט מאד'רוול נמנה עם "ארבעת-עשר האמריקאים" שיצירותיהם הוצגו בתערוכה שנחשבה ציון דרך במוזיאון לאמנות מודרנית. האמן עבד בחייו עם שלוש גלריות חשובות בעיר: בהתחלה במקביל - בטי פארסונס וסידני ג'ניס ואחרי שנת 1982 - פייסוילדנסטיין.

ספר הרישומים הראשון שלו "All in Line" שיצא לאור ב 1945 זכה להצלחה. בשנים 1947-1961 סטיינברג יצר סדרות של ציורי קיר למען לקוחות שונים. כשגריר של האמנות האמריקאית שלאחרי המלחמה, התבקש סטיינברג ליצור ציור קיר בטריאנלה העשירית לאדריכלות ועיצוב במילנו בשנת 1954 שהתפרש על ששת הקירות המתפתלים של מבוך הילדים. הרישום, ששמו "הקו" מתאפיין, בהתאם למתודולוגיה אופיינית לסטיינברג, בסוג של אסוציאציות חופשיות חזותיות לפיהן יד האמן הופכת לזרם של נושאים - בניינים, גשרים, שחיינים, מטוס וכו' ומסתיים בגולש סקי בתנועה ההופך לחתימת הצייר.

בגישתו ההומוריסטית - פילוסופית המאפיינת את "הספרות המצוירת" שיצר, לסטיינברג היה מודל ספרותי בכתבי הסופר האמריקאי הנערץ עליו, ס. ג'. פרלמן. בשנת 1955 יצר את סדרת הרישומים "דרכונים" (The Passport) המשלבת טביעות אצבעות. אחד מרישומיו המפורסמים "I Do, I Have, I Am " שהופיעו בשער ה"ניו יורקר" בשנת 1971 העביר לקח מוסרי לגבי מרכיבים שונים של חיי האדם: עולם העשייה, עולם החומר ועולם הזהות - זאת בעזרת המיקום בדף והצבעים.

בסוף שנות השישים ציוריו על העיר ניו יורק ועל העולם נעשו פסימיים יותר. הציג את חזיתות הבתים כמבוכים מפחידים ואת מיקי מאוס, למשל כטרוריסט במגפיים. אימת חוסר היציבות בעולם משתקפת למשל ביצירה "מלחמת רחוב" (Street War) ‏(1972 - 1974). קולאז' פאנורמי תחת הכותרת "האמריקאים" הציג בביתן ארצות הברית בתערוכה העולמית בבריסל בשנת 1958.

במהלך השנים יצירותיו של סטיינברג הוצגו בשמונים תערוכות יחיד בגלריות ובמוזיאונים ברחבי אמריקה ואירופה, לרבות אחת רטרוספקטיבית במוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית בשנת 1978 ושנייה בIVAM, המכון לאמנות מודרנית בואלנסיה, בספרד בשנת 2002. בשנת 2006 תערוכה בשם "סטיינברג: איורים", יחידה במינה, שהעניקה מבט מקיף על קריירת האמן, עשתה סיור בשמונה תחנות בארצות הברית ובאירופה. בגלריה מאגט (Maeght) בפריז בשנת 1966 יצר הקולאז'ים "מסיכה" על הקירות.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • All in Line, New York, Duell, Sloan & Pearce, 1945
  • The Art of Living, New York, Harper & Bros., 1949
  • The Passport, New York, Harper & Bros., 1954
  • Dessins, Paris, Gallimard, 1956
  • The Labyrinth, New York, Harper & Row, 1960
  • The New World, New York, Harper & Row, 1965
  • Le Masque, Paris, Maeght Editeur, 1966
  • The Inspector, New York, Viking Press, 1973
  • Saul Steinberg, New York, Alfred A. Knopf, 1978
  • The Discovery of America, New York, Alfred A. Knopf, 1992
  • Reflections and Shadows, New York, Random House, 2002

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Joel Smith - Saul Steinberg Illuminations, , Introduction by Charles Simic, Yale University Press ,New Haven, London,2006
(ג'ואל סמית - "סול סטיינברג איורים" עם מבוא מאת צ'ארלס סימיץ', הוצאת אוניברסיטת ייל, ניו הבן, לונדון, 2006) (באנגלית)
  • Jane Kramer Portfolio by Saul Steinberg, The artist's wartime adventures - Mission to China in New Yorker, 10.7.2000, p.58-59
  • על הגבול הדק

מאמר רוויו לתערוכה "סטיינברג: איורים" מאת גרייס גלוק, תרגום מהעיתון ניו יורק טיימס מדצמבר 2006 - ב"הארץ" ב23.1.2011

מאת מריו טדסקיני לאלי ב Quest.Issues in Contemporary Jewish History הגיליון 2, אוקטובר 2011

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^
    2000 p.58 "Jane Kramer "New Yorker
  2. ^ Nelly Feuerhahn ב- Encyclopedia Universalis כרך 22, עמוד 626, פריז 2008
  3. ^ בשנת 1938 הונהגו באיטליה של מוסוליני חוקי גזע נגד היהודים.