סיקריקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסיקריקים או סיקרייםלטינית: sicarii) היו קבוצה קיצונית שהתבלטה בתקופת המרד הגדול של יהודה נגד הכובשים הרומאים. שמה של קבוצה זו נגזר מן המילה "סיקה" (לטינית: sica, חרב מעוקלת קצרה או פגיון ארוך ששימש מתנקשים), מאחר שבני קבוצה זו נהגו לשאת פגיון מתחת לבגדיהם-גלימותיהם. ממילה זו נגזר הביטוי "מתנקש" בלטינית (sicarius).

המאבק נגד הרומאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיקריים היו ידועים כקבוצה אלימה, שאינה בוחלת באף אמצעי, כולל רצח פוליטי, כדי להשיג את מטרותיהם - שהיו שמירה, בכל מחיר, על עצמאות יהודית אל מול רומא. הסיקריים נקטו בטקטיקת "רובין-הוד" של החרמת נכסי עשירים וחלוקתם לעניי ירושלים, מתוך מטרה כפולה: להיפטר מיריבים ולזכות בתמיכת הציבור.

על פי המסופר נהגו להחביא פגיונות מתחת לבגדיהם ולדקור את אויביהם (גם היהודים). על פי המסופר בתלמוד, בשעת המצור על ירושלים בעת המרד הגדול הם שמרו על השערים ולא נתנו לאיש לצאת. רבן יוחנן בן זכאי, ממנהיגי הפרושים בירושלים, נפגש עם מנהיגם, אבא סיקרא - "ריש ביריוני דירושלם", שהיה אחיינו, ובא אליו בטרוניות על שהם שרפו את כל האוכל (אוצרות המזון) ומרעיבים את כולם למוות. אחיינו השיב לו שאין לו שליטה עליהם, ואם ינסה למתן אותם הם יהרגוהו. הוא יעץ לדודו שיביים את מותו כדי לצאת מהעיר, להפגש עם המצביא הרומאי אספסיינוס. רבן יוחנן בן זכאי עשה כדבריו וכשתלמידיו הוציאו אותו לקבורה הוא כמעט נדקר בידי הסיקריים, כאשר רצו לוודא שאין איש שיוצא בחיים מתוך ירושלים. (גיטין נו ע"א).

הדיווח הראשון על פעולתה של קבוצה זו הוא מימי המצור על ירושלים, אז היו ממובילי ההתנגדות לרומאים וזרעו טרור בקרב כל מי שהעז להתנגד להם. חברים מאותה קבוצה אף התבצרו במצדה ובראשם אלעזר בן יאיר, ולפי המסופר על ידי יוסף בן מתתיהו, התאבדו שם לאחר מצור ממושך של הצבא הרומי. יש גם המדברים בגנותם של הסיקריים במצדה, על כך שנשארו בכל תקופת המרד במצדה ולא סייעו במלחמה נגד הכובש הרומי בירושלים[דרוש מקור]. יוסף בן מתתיהו מספר גם שהסיקריים במצדה נהגו לפשוט על היישובים היהודיים הקרובים. בפרט הוא מתאר שחג הפסח פשטו על עין גדי - "המיתו את החלשים אשר לא היה להם כוח לברוח, את הנשים והילדים, שבע מאות נפש ומעלה" ובזזו את המקום.‏[1]

עיקר ידיעותינו על הסיקריים באות מיוסף בן מתתיהו, שהיה בן חסותו של הקיסר אספסיאנוס ודעתו עליהם הייתה שלילית, ויש הסוברים שעובדה זו משפיעה על אופי הידיעות שבידינו. אמנם גם בתלמוד ישנה לא מעט ביקורת, ומאידך - שתיקה רועמת לגבי מעשה מצדה ובכלל לגבי המרד, וסיבת השתיקה - מעבר לפרגמטיזם - ריאל-פוליטיק ביוזמת ריב"ז ויורשיו לאחר חורבן הבית השני. על פי יוסף בן מתתיהו וחז"ל המלחמה הפנימית שחוללו הסיקריים הייתה הסיבה העיקרית לחורבן.

סיקריקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התלמוד (בכורות, פא ע"ב) הסיקריקון או הסיקרין הינם שודדי קרקעות שגוזלים את האדמה בכוח ובאיומי רצח. ייתכן שהסיקריים קרויים בהשאלה בכינוי גנאי זה. ספרות חז"ל מטפלת בפרשה זו בהקשר למה שמכונה "דין סיקריקון", כשעל-פי המשנה (גיטין ה, ו) "לא היה סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה. מהרוגי מלחמה ואילך, יש בה סיקריקון. כיצד? לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית, מקחו בטל. מבעל הבית, וחזר ולקח מסיקריקון, מקחו קיים...". התוספתא והתלמוד הירושלמי במסכת גיטין מרחיבים מאוד את היריעה בנידון. "דין סיקריקון" אינו מכיר ברכישת קרקע שנקנתה מן הסיקריקון, ומכוח זה היו בעלי הבתים חוזרים ו"טורפין" (כדברי המקור) את אדמתם מידי הלקוחות, ומשום כך נמנעו מלרכוש קרקע מידי הסיקריקון. לבסוף, מטעמים פרגמטיים של עליה על הקרקע ועיבוד נכסים חקלאיים הוכרה לשעה חוקיות הפעולה של הסיקריקון. החוקרים תמימי דעים כי פרשה זו קשורה למרד בר כוכבא ולא למרד הגדול, אם כי הגיון המקרים יכול להתחבר לתקופת שלהי המרד הגדול. בכל מקרה, הסמיכות בין סיקריים וסיקריקון הנה מעניינת.

שימוש בשם בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חברי ברית הבריונים כינו את עצמם סיקריים.
  • בתחילת המאה ה-21 החל שימוש בביטוי עבור חרדים קיצוניים ואנטי ציוניים, מקרב אנשי נטורי קרתא או הדומים להם, המפעילים אלימות כדי להשיג את מטרותיהם. הכינוי הוצמד להם על ידי ישראל אהרן קלצקין, אשר ניהל בית דפוס בירושלים והתגלע מאבק בינו ובין קבוצה קנאית. הוא בחר בשם זה כדי להבחין בין קנאים הנשמעים להוראות הרבנים המרכזיים בציבור החרדי ובין אלה המתעלמים מהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף בן-מתיתיהו, "תולדות מלחמת היהודים", ספר ד', פרק ז', ב'-ג'