רבי ינאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי ינאי
דור הדור הראשון לאמוראי ארץ ישראל
בית מדרש דבי רבי ינאי
רבותיו רבי יהודה הנשיא, רבי חייא
חבריו רבי יהודה נשיאה, רבי יונתן
תלמידיו רבי יוחנן, ריש לקיש, רב

רבי ינאי הכהן[1] חי במחצית הראשונה של המאה השלישית לספירה, והשתייך לדור הראשון של אמוראי ארץ ישראל. הוא היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא - חותם המשנה. רבי ינאי ייסד בית מדרש בעכברה ששכנה ליד צפת בגליל העליון ובו לימד תורה, וכן שימש כדיין בבית הדין בציפורי. בין תלמידיו נמנו רב - מחבר ספרא וספרי; רבי יוחנן - ממחברי התלמוד הירושלמי, ריש לקיש ועוד.

שמו של רבי ינאי מוזכר בתלמוד הבבלי 176 פעמים ובתלמוד הירושלמי 254 פעמים.

הישיבה בעכברא[עריכת קוד מקור | עריכה]

עכברא הייתה עיר בגליל העליון, ובה הקים רבי ינאי את ישיבתו. בתלמוד הבבלי מכונה הישיבה "בֵּי רבי ינאי", ובתלמוד הירושלמי מופיע, לרוב, "בית רבי ינאי". בית מדרשו של רבי ינאי המשיך להתקיים גם לאחר מותו.‏‏‏[2] הרב יצחק אייזיק הלוי מסיק (דורות הראשונים חלק ב פרק ו) ממקורות שונים בירושלמי, שתלמידי ישיבתו של רבי ינאי לא רק למדו עמו תורה, אלא גם עבדו עם רבם בקרקעות שהיו בבעלותו. הם חיו יחדיו והתפרנסו מעבודתם אצל רבם, ובכך קיימו את העיקרון של שילוב מלאכה עם לימוד. כמאמרו של רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא : "יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן"‏[3].

מתורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת תענית נכתב בשם רבי ינאי: "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס". בדומה לכך, בכל פעם שעמד רבי ינאי לצאת לדרך הוא נהג להתפלל ולכתוב צוואה לבני ביתו מחשש שימות. ובמסכת שבת דף ל"ב, א' מסופר שכל פעם שעבר גשר, בדק הגשר לראות אם הוא ראוי לעבור עליה.

אחד הסיפורים הידועים על רבי ינאי מופיע במדרש ויקרא רבה פרשה ט': באחד הימים פגש רבי ינאי אדם הדור והזמינו להתארח בביתו. כשסעדו לבם שאל רבי ינאי שאלות את האורח שהתברר כי אינו יודע מקרא או משנה והוא בעצם בור ועם-הארץ. בכעסו אמר רבי ינאי: "אכל הכלב פתו של ינאי", והאורח הנעלב השיב לו: "ירושתי אצלך ואתה מונעה ממני", כלומר התורה שבה אתה בקיא היא תורת ישראל שניתנה מורשה לקהילת יעקב, ואינה פרטית שלך. רבי ינאי שנבוך מן המילים שהוטחו בו והכיר בטעותו, שאל את האורח על סגולותיו. הלה סיפר על הקפדתו על מחילת עלבונות ועל השכנת שלום בין נצים. המדרש מסתיים בהתפייסותו של רבי ינאי עם האיש ובאמירה שדרך ארץ קדמה לתורה.

המסים שהוטלו על בני העם היהודי מידיו של השלטון הרומאי היו כבדים, וכאשר הגיעה שנת השמיטה, הוחרף עוד יותר מצבם של החקלאים עקב אי-יכולת לעמוד בגובה המסים. רבי-ינאי התיר לעבד את השדות בשמיטה באומרו "צאו וזרעו בשביעית, משום ארנונא". בכך הוקל לעובדי האדמה פשוטי העם.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתנו היה יהודה בן רבי חייא לאחר נישואיו הלך ללמוד בבית המדרש כל השבוע, ובשבת היה מגיע הביתה, כשלפניו הולך עמוד של אש. באחת מהפעמים, הוא היה שקוע בסוגיא תלמודית ולא שם לב שכבר הגיע הזמן שבוא נהג לבוא לביתו כל ערב שבת, לקיים את מצוות עונה שזמנה לתלמידי חכמים היא פעם בשבוע. כאשר שמע מכך חותנו רבי ינאי, הוא נענה: כנראה שהוא נפטר, שכן לוּ היה בחיים, וודאי שלא היה מבטל את מצוות העונה. לפי הסבר חכמי התלמוד, דבריו של רבי ינאי היו "כשגגה היוצאת מלפני השליט" כלומר - דבריו של צדיק עלולים להתקיים גם אם אמרם רק בתור ביקורת, ולא התכווין לקיומם, ויהודה חתנו נפטר‏[4]. גרסה שונה למסופר בבבלי באה בירושלמי ביכורים פ"ב ה"ג, סה ע"ג, ושם יהודה היה רגיל לחלוק כבוד לר' ינאי חותנו ולקום לקראתו כל ערב שבת, ובפעם האחת שחרג ממנהגו סבר ר' ינאי שהוא נפטר, וכו'. ונראה שזה עיקר, והמעשה בבבלי שונה להתאמתו במסגרת מעשים העוסקים בעזיבת הבית ללימוד תורה, שבהם הוא ערוך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ד הלכה ב, ספר 'הכהנים ועבודתם' דף לה
  2. ^ הוכחה לכך נובעת מהתייחסותו של ‏ר' יונה - אמורא שחי בדור הרביעי שאחרי דורו של רבי ינאי: "חכם אני לדעת מבית ר' ינאי".‏
  3. ^ מסכת אבות פרק ב משנה ב
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב, עמוד ב'.