פינק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פינק (זמרת))
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח, מכיל מידע טפל, חסר מקורות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אלישה בת' מור, פינק
P!nk Live 2013.jpg
מידע כללי
תאריך לידה 8 בספטמבר 1979 (בת 35)
מקור דויילסטאון, פנסילבניה, ארצות הברית
שנות פעילות 1995—היום
סוגה פופ, פופ-רוק, דאנס, R&B
חברת תקליטים Arista
Pinkspage.com

אלישה בת' מור (נולדה ב-8 בספטמבר 1979), הידועה בשם הבמה פינק (נכתב P!nk), היא זמרת ויוצרת אמריקאית-יהודייה.

פינק הוציאה את אלבומה הראשון, "Can't Take Me Home", בשנת 2000. אלבומה השני, "M!ssundaztood", שיצא בשנת 2001 הפך לאלבום המצליח ביותר שלה עד היום, וכלל שלושה להיטים שהגיעו לעשירייה הפותחת במצעדים בארצות הברית. אלבומה השלישי, "Try This", זכה להצלחה פחותה מקודמו. בשנת 2006 הוציאה את אלבומה הרביעי, "I'm Not Dead". מאלבום זה יצאו הלהיטים: "Stupid Girls", "U + Ur Hand" ו-"Who Knew". אלבומה החמישי, "Funhouse", יצא בשנת 2008 וכלל את הסינגל, "So What", שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד האמריקאי. ב-2010 יצא אלבום האוסף, "Greatest Hits... So Far!!!".

בסוף 2009, מגזין הבילבורד דירג את פינק במקום הראשון ברשימת "זמרי הפופ של העשור" ‏[1] ומקום 13 ברשימת "זמרי העשור" ‏[2].

מכירות אלבומיה ברחבי העולם הסתכמו בכ-36 מיליון‏[3]. שמונה מהשירים שלה נכנסו לעשרת הראשונים במצעד הבילבורד האמריקאי. היא זכתה בשלושה פרסי גראמי ובחמישה פרסים בטקס פרסי הווידאו קליפים של MTV.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותה, נעוריה ותחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינק נולדה באלקינס פארק, פנסילבניה, לג'יימס מור, חייל, ויהודית קוגל, אחות. אמה יהודייה, ועל כן מגדירה את עצמה כיהודיה. היא גדלה בדוילאסטאוון בפנסילבניה. אביה ניגן בגיטרה ושר שירים עבורה, ומגיל צעיר חלמה להיות כוכבת רוק. פינק לקחה שיעורי פיתוח קול והחלה להופיע במועדונים בגיל 14. היא הושפעה מהאמנים: בט מידלר, ג'ניס ג'ופלין, סטיבן טיילר, מדונה, בילי ג'ואל, אינדיגו גריילס, דון מקלין, טופאק שאקור והנוטוריוס בי.איי.ג'י..

1995-2000 תחילת הקריירה ו-Can't Take Me Home[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995, בגיל 16, הצטרפה פינק ללהקת R&B בשם "Choice" שכללה שתי בנות נוספות. הלהקה הוציאה סינגל בשם, "Key to My Heart" אשר הופיע בפסקול הסרט, קאזאם והבטיח לה חוזה הקלטות להפקת אלבום אשר לא יצא לפועל. ההרכב התפרק בשנת 1998.

באפריל 2000 הוציאה את אלבומה הראשון, "Can't Take Me Home", שזכה להצלחה גדולה. האלבום הגיע למעמד אלבום פלטינה כפול בארצות הברית, עם מכירות של 2 מיליון עותקים, ומכר בסך הכול בעולם 4 מיליון עותקים. שני הסינגלים מהאלבום, "There You Go" ו- "Most Girls", הפכו ללהיטים והגיעו לעשרת הגדולים במצעדי המכירות בארצות הברית.

2001–2002: M!ssundaztood[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001, לקחה חלק בגרסה החדשה לשיר "Lady Marmalade לצידן של הראפרית ליל קים, זמרת הR&B, מיה, וזמרת הפופ, כריסטינה אגילרה, עבור הפסקול לסרט מולן רוז'. השיר הגיע למקום הראשון במצעדים רבים בעולם, זכה בפרס הגראמי בקטגוריית "שיתוף הפעולה הטוב ביותר בפופ" ובפרס בטקס פרסי הווידאו-קליפים של MTV בקטגוריית ה"וידאו קליפ הטוב ביותר".

פינק החלה לעבוד עם לינדה פרי, הסולנית לשעבר של להקת Non Blondes‏ 4. יחד, הם כתבו והפיקו את רוב השירים באלבום "M!ssundaztood", אשר יצא לאור על ידי חברת אריסטה רקורדס, בנובמבר 2001.

הסינגל הראשון מהאלבום, "Get the Party Started", אשר נכתב והופק על ידי פרי, הגיע לחמשת הגדולים בארצות הברית ובארצות נוספות. כמו כן זכה בשני פרסי MTV. הסינגלים "Don't Let Me Get Me"‏, "Just like a Pill" ו- "Family Portrait" - הצליחו במצעדים והושמעו תכופות ברדיו. ההצלחה של הסינגלים, הביאה את האלבום למעמד אלבום זהב ופלטינה ביותר מ- 20 מדינות, עם מכירות של 13 מיליון עותקים ברחבי העולם ‏[4] והיה לאלבום השני הכי נמכר בבריטניה באותה שנה. "Missundaztood" ו-"Get the Party Started" היו מועמדים לפרסי גראמי בקטגוריות "אלבום הפופ הטוב ביותר" וביצוע הפופ הטוב ביותר לזמרת", בשנת 2003.

2003–2004: Try This[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנת 2003, הוציאה פינק את הסינגל, "Feel Good Time", ששימש כפסקול הסרט "המלאכיות של צ'רלי: בהילוך גבוה" וגם נתנה הופעת אורח בסרט. השיר נכלל גם באלבומה השלישי, "Try This", אשר יצא לאור בנובמבר 2003. האלבום הגיע לעשרת הגדולים בארצות הברית, קנדה, אנגליה ואוסטרליה, אך המכירות היו נמוכות ממכירות האלבום הקודם עם 2.7 מיליון עותקים בכל העולם. הסינגל, "Trouble", זכה בפרס הגראמי (השני של פינק) בקטגוריית "ההופעה הכי טובה של אמנית במוזיקת הרוק", בשנת 2004. הסינגל, "Feel Good Time" היה מועמד בקטגוריית "שיתוף הפעולה הטוב ביותר במוזיקת הפופ".

2006–2007: I'm Not Dead[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומה הרביעי, "I'm Not Dead", יצא לאור באפריל 2006 בהוצאת "LaFace Records". הסינגל הראשון, "Stupid Girls", הפך ללהיט וזיכה אותה בפרס טקס פרסי ה- MTV, ולמועמדות בפרס הגראמי בקטגוריית "ההופעה הטובה ביותר של אמנית במוזיקת הפופ". הסינגלים "Who Knew" ו- "U + Ur Hand" הצליחו באירופה ובארצות הברית. הסינגל הרביעי, "Nobody Knows", יצא לאור רק באירופה ובאוסטרליה. סינגל נוסף, "Dear Mr. President", הוא מכתב עבור נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש. האלבום מכר 5 מיליון עותקים ברחבי העולם.

2008-2010: Funhouse[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומה החמישי של פינק יצא באוקטובר 2008. באוגוסט 2008, יצא הסינגל הראשון מהאלבום, "So What". השיר שעסק בגירושיה מבעלה הגיע למקום הראשון בארצות הברית בארבעה מצעדי בילבורד שונים, למקום הראשון במצעדים של עשר מדינות נוספות והפך לסינגל המצליח ביותר שלה. הוא זכה בפרס בטקס פרסי MTV בקטגוריית ה"וידאו קליפ הטוב ביותר". סינגלים נוספים שיצאו מהאלבום: "Sober",‏ "Please Don't Leave Me" ‏,"Funhouse",‏ "I Don't Believe You",‏ "Bad Influence" ו-"Ave Mary A".

ב-24 בפברואר 2009, החלה פינק את מסע ההופעות שלה בצרפת.

ב-2010 התארחה בשיר "Won't Back Down" מתוך אלבומו של אמינם, "Recovery". בנובמבר 2010, הוציאה אלבום אוסף בשם "Greatest Hits... So Far!!!" שמתוכו יצאו הסינגלים "Raise Your Glass" שהגיע למקום הראשון בבילבורד ‏[5] ו-"fuckin perfect" אשר הגיע למקום השני ‏[6].

2012-היום: The Truth About Love[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומה השישי של פינק יצא לאור ב-14 בספטמבר 2012 על ידי חברת התקליטים "RCA Records" ומתוכו שוחררו שישה סינגלים. הסינגל הראשון נקרא "‏(Blow Me (One Last Kiss", ואילו הסינגל השני אשר נקרא "Try", הינה בלדה, אחת מתוך מספר לא מועט של בלדות שנמצאות באלבום. פינק ביצעה את ההופעה הראשונה שלה מאז שנת 2010 בטקס פרסי ה- VMA עם הסינגל הראשון של האלבום.

הקליפ לשיר יצא ב-26 ביולי 2012. הקליפ לסינגל השני מהאלבום יצא ב-11 באוקטובר 2012. בדיסק זה מתארחים מספר אמנים, וביניהם לילי אלן בשיר "True Love". הסינגל השלישי מהאלבום "Just Give Me a Reason", בשיתוף עם סולן להקת פאן נייט רוס, השתחרר ב-26 בפברואר 2013, אם כי הקליפ לשיר השתחרר מוקדם יותר ב-5 בפברואר 2013. השיר הפך ללהיט ענק והמצליח ביותר של פינק עד היום, הוא הגיע למקום ה-1 בבילבורד ובעוד יותר מ-19 מדינות שונות. השיר זיכה את השניים בפרס VMA. הסינגל הרביעי מהאלבום הוא "True Love", והוא יצא ב-28 ביוני 2013, והקליפ לשיר יצא ב-30 ביוני 2013. השיר לא זכה לאותה הצלחה לה זכו שלושת הסינגלים הקודמים.

הסינגל החמישי מהאלבום הוא השיר "Walk of Shame", והוא יצא ב-25 בספטמבר 2013. בשל היעדר וידאו קליפ לשיר, השיר ספג כישלונות במצעדים, כאשר לא הצליח להיכנס למצעדי אירופה וארצות הברית. הסיגנל האחרון מהאלבום "Are We All We Are", יצא ב-31 באוקטובר 2013 וזכה לכישלון דומה לזה של הסינגל הקודם בשל היעדר וידאו קליפ.

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינק פגשה את קארי הארט, איש מירוצי האופנועים, ב-2001. היא הציעה לו נישואים ב-2005 במהלך מרוץ אופנועים ‏[7] והזוג נישא כחצי שנה לאחר מכן בקוסטה ריקה. לאחר כשנתיים, בפברואר 2008, הזוג נפרד. לאחר הפרידה, הארט הופיע בוידאו קליפ לשיר, "So What", אשר עוסק בגירושי הזוג. בפברואר 2010, חזר הזוג וביולי 2011 נולדה בתם הבכורה.

פינק היא ביסקסואלית והצהירה על עצמה ככזו בראיון לThe News Of The World בשנת 2009. ‏[8]

פעילות צדקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינק פעילה במספר פעילויות צדקה וארגונים כמו PETA. כחלק מפעילותיה היא שלחה מכתב לנסיך ויליאם בו היא מותחת ביקורת על כך שהוא צד שועלים, ומכתב נוסף למלכה אליזבת השנייה, במחאה על שימוש בפרווה אמיתית של דובים על ידי שומריה. פינק מגדירה את עצמה כצמחונית.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דיסקוגרפיה של פינק

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2007: Pink Box
  • 2010: !!!Greatest Hits... So Far
  • 2011: The Album Collection

אלבומי DVD[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004: Try This Tour: Live in Europe (השתחרר ב-2006)
  • I'm Not Dead Tour: Live from Wembley Arena :2007
  • The Funhouse Tour: Live in Australia :2009
  • 2013: The Truth About Love Tour: Live In Australia (עתיד להשתחרר בנובמבר)

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבובי הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Party Tour :2002
  • Try This Tour :2004
  • I'm Not Dead Tour :2006-07
  • Funhouse Tour :2009
  • Funhouse Summer Carnival Tour :2010
  • The Truth About Love Tour :2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]