צחינוואלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צחינוואלי (בגאורגית: ცხინვალი, באוסטית: Цхинвал או Чъреба, צ'רבה) היא בירת דרום אוסטיה, רפובליקה בדלנית של גאורגיה. דרום אוסטיה היא רפובליקה עצמאית דה פקטו, שאינה מוכרת על ידי אף מדינה אחרת, ונחשבת דה יורה לחלק מגאורגיה. בהגדרתה המנהלתית הרישמית, צחינוואלי היא חלק ממחוז כארתלי הפנימית, ובמעמד מנהלתי של נפה.

צחינוואלי ממוקמת על גדות נהר ליאחווי הגדול, כ-100 ק"מ צפונית לבירה הגאורגית, טביליסי.

תוכן עניינים 1 מקור השם 2 היסטוריה 3 יהודי צחינוואלי 4 ספורט 5 אתרים 6 ילידי צחינוואלי 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים

[עריכה] מקור השם

מקור השם צחינוואלי הוא מהמילה הגאורגית "כּרצחינוואלי"
("ქრცხინვალი") שמשמעותה היא "אדמת האלה הלבנה",^[2] שהוא השם ההיסטורי של העיר. משנת 1934 ועד לשנת 1961 נקראה העיר סטלינרי, על שמו של יוסיף סטלין. אוסטים מודרניים קוראים לעיר צחינוואל, כשהם בוחרים לוותר על הסיומת " י " שהיא יחסת הנושא (Nominative case) בסיומות גאורגיות. אוסטים אחרים מכנים את העיר, באופן בלתי רשמי, צֶ'רבּה.

[עריכה] היסטוריה

האזור סביב השטח שבו ממוקמת צחינוואלי היה מאוכלס כבר בתקופת הברונזה. היישובים שנתגלו, ומימצאים ארכאולוגיים אחרים, מאותה תקופה, מצביעים על השפעות שתי התרבויות, האיברית (מזרח גאורגיה) והקולכית (מערב גאורגיה) עם אלמנטים סרמטיאנים, קונפדרציה רב-שבטית במערב סקיתיה.

צחינוואלי נזכרת לראשונה ברשומות במקור גאורגי משנת 1398 ככפר בכארתלי ומצוין בה כי מלך איבריה, אספגור ייסד אותה, במאה ה-3, כמצודה. בתחילת המאה ה-18, הייתה צחינוואלי, עיירה מלכותית קטנה, שאוכלסה בעיקר על ידי צמיתים נזירים. בשנת 1801 סופחה צחינוואלי על ידי האימפריה הרוסית יחד עם הממלכה המזרח גאורגית, כארתלי-קאחתי. העיר ממקומת על נתיב המסחר בין צפון הקווקז לטביליסי וגורי. עקב מיקומה התפתחתה העיר בהדרגה לעיר מסחר מעורבת המאכלסת בתוכה יהודים, גאורגים, ארמנים ואוסטים. במפקד אוכלוסין שנערך בתחילת המאה ה-20 נספרו 5,033 איש, מתוכם 42.3% יהודים, 33% גאורגים, 13.4% ארמנים ו-11% אוסטים.

בשנים 1918-1920, סבלה העיר מהתנגשויות בין המשמר הלאומי הגאורגי לבין איכרים אוסטים מורדים פרו-בולשביקים, כאשר גאורגיה נהנתה מתקופת עצמאות קצרה מרוסיה. עם פלישת הצבא האדום לגאורגיה במרץ 1921, ושנה מאוחר יותר, בשנת 1922, הפכה צחינוואלי לעיר ולבירת הפרובינציה האוטונומית של דרום אוסטיה בתוך גאורגיה הסובייטית. לאחר מכן, הפכה העיר מאוכלסת בעיקרה באוסטים בעקבות אורבניזציה נמרצת, וקורניזציה (коренизация), המדיניות הסובייטית של ביסוס השורשים הלאומיים, שהביאה לזרימה של אוסטים מהאזורים הכפריים השכנים לצחינוואלי. ביסודו של דבר הפכה העיר למרכז תעשייתי, עם מפעלים לניסור עץ ומבנים של בתי חרושת, וכן גם מספר מוסדות תרבותיים ומוסדות השכלה כגון: "המוסד הפדגוגי" (כיום "אוניברסיטת צחינוואלי") ותיאטרון דרמה. על פי המפקד הסובייטי האחרון, בשנת 1989, התגוררו בצחינוואלי 42,934 איש. ^[1]

בתקופת השלב החמור של אירועי הקונפליקט הגאורגי-אוסטי, הייתה צחינוואלי זירה להתפרצות המזוינת של המתיחות האתנית שבין הכחות הגאורגים לאוסטים. הפסקת האש של סוצ'י בשנת 1992, הותירה את צחינוואלי, בידי הבדלנים האוסטים, שעודדו את רוב האוכלוסייה הגאורגית לעזוב את העיר.

כיום, צחינוואלי מתפקדת כבירת הרפובליקה על פי הכרזה עצמית, דרום אוסטיה. ואוכלוסייתה מונה 33,724 איש.^[1] העיר באופן יחסי שלווה, אם כי מדולדלת באופן משמעותי, בהיעדר הסדרה פוליטית קבועה בהסכמת שני הצדדים.

[עריכה] יהודי צחינוואלי

ערך מורחב – יהודי צחינוואלי

אין עדויות על תחילת ההתיישבות באחלציחה. ישנם הסבורים כי החלה במחצית הראשונה של האלף הראשון לפנה"ס. בכל אופן ההיישבות קדמה כנראה למאה ה-4 ותושביה היהודים הגיעו ממצחתה. העדויות הקדומות הקדומות ביותר המעידות על קיום יישוב יהודי באחלציחה הם משנת 1392.

לאחר ביטול האריסות ושיחרור האיכרים בשנת 1864, רכשו מספר משפחות יהודיות אדמות בכפרים שמסביב לצחינוואלי. משפחות אלה זכו להצלחה רבה בחקלאות . קבוצת יהודים מאחת הכפרים התיישבה כקבוצה בצחינוואלי עצמה ובנתה בית כנסת משל עצמה (על פי הערכה בין השנים 1870-1880). בית כנסת זה ייסד מבנה של קהילה יהודית בעיר. בסופו של דבר היו בצחינוואלי שישה בתי כנסת.

תהליך האורבניזציה של היהודים הביא לעליית מעמד הביניים שלה לישראל (הגורג'ים). באותן השנים היו רוב הסנדלרים, האופים, החייטים והשוחטים הטובים ביותר, היו יהודים. למרות זאת היה משלח היד העיקרי של היהודים בצחינוואלי היה מסחר.

בשנת 1891 נשלח הרב אברהם חוולס מליטא להיות הרב של צחינוואלי. בשנת 1906 קיבץ תלמידים מאזור צחינוואלי והקים תלמוד תורה. שבה לימדו מלומדים מרוסיה בשפה העברית את כלל יהודי האזור האשכנזים והיהודים המקומיים. הלימודים היו ברוח לאומית ציונית. כן נפתחה ספרייה גדולה בה יכלו תלמידיו לקרוא ספרות עניפה בנושאים שנלמדו ובשפה העברית. בנוסף ללימודי הדת והציונות נפתחו גם כיתות לימוד מלאכה, דבר שהיה מהפכה של ממש ביהדות השמרנית דאז, כשהמטרה הייתה לימוד מלאכות שיוכלו לשמש לפרנסת התלמידים. כמו כן, הובאה מורָ‏ה (אישה) במטרה ללמד אף את הבנות. פעילותו של חוולס הביאה לכך, כי מחצית מיהודי צחינוואלי ידעו עברית. למרות המתנגדים שקמו לו בקרב אנשי הקהילה היהודית בגאורגיה, שחששו מרעיונותיו החדשניים, ולמרות הקשיים שבגינם כמעט נסגר בית הספר בגלל מחסור באמצעים.

בתחילת המאה ה-20 היו היהודים, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר באוכלוסיית צחינוואלי. בתקופת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה ירד חלקם היחסי של היהודים בכלל האוכלוסייה. ובשנות ה-70 ירד חלקם היחסי באופן דרסטי. בתחילה לא היה השלטון הסובייטי פעיל ביחס ליהודי גאורגיה. ולאחר מרד אוגוסט, ראו בהם הסובייטים מתנגדים לשלטון, והחלו גם להקשות בענייני הפולחן הדתי. בספטמבר 1937 נעצרו בצחינוואלי תשעה איש ממשפחת חכמוב (שניים מהם היו אשכנזים) והוצאו להורג בכלא ללא משפט. למרות זאת, המשיכו רוב יהודי גאורגיה המקומיים בחיים היהודיים המסורתיים.

בראשית 1947 נרשמה הקהילה, שהייתה קיימת כבר מספר שנים, כחוק. לרשותה הועמד בניין של בית כנסת לשעבר. בעקבות אירועי הקונפליקט הגאורגי-אוסטי הוכרחו יהודי צחינוואלי (המעט שנותר) לעזוב את העיר. וכיום לא מתגוררים בה יהודים.

[עריכה] ספורט

קבוצת הכדורגל העירונית, מועדון כדורגל צחינוואלי, נוסדה בשנת 1936, ומשחקת בליגת העל הגאורגית.

[עריכה] אתרים

העיר כוללת מספר אנדרטות בעלות ארכיטקטורה גאורגית מימי הביניים, וכן את "כנסיית קאבתי" - כנסיית גיאורגי הקדוש, המתוארכת למאות ה-8 - ה-10.

[עריכה] ילידי צחינוואלי

• דוד באזוב - (1883-1947) רב ומנהיג יהודי גאורגי מראשי הציונות בגאורגיה
• אהרון קריכלי - (1904-1974) היסטוריון יהודי גאורגי
• אירקלי אוכרואשווילי - (נולד ב-1973) היה שר הפנים ושר ההגנה וכעת שר הכלכלה בממשלה הגאורגית

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תמונות צחינוואלי

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ^{1.0 1.1 1.2} אוכלוסיית העיר לפי שנים:
   2005 - 33,724 איש
   1989 - 42,934 איש
   1970 - 30,300 איש
   1959 - 21,600 איש
   1922 - 4,600 איש
   1918 - 900 איש
   1886 - 3,800 איש
   1883 - 2,538 איש
   1873 - 600 איש
2. ^ אלה לבנה - hornbeams, Carpinus