קיריבטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרפובליקה של קיריבטי
Flag of Kiribati.svg Coat of arms of Kiribati.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: בריאות, שלום, ועושר
המנון לאומי: עמדי קיריבטי
מיקום קיריבטי
יבשת אוקיאניה
שפה רשמית גילברטית ואנגלית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
דרום טאראווה
1°19′N 172°58′E
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
נשיא
אנוטה טונג
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מבריטניה
12 ביולי 1979
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
811 קמ"ר 
187 בעולם
זניח
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
104,488 נפש 
192 בעולם
128.84 נפש לקמ"ר
86 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
698 מיליון $ 
211 בעולם
6,680 $
146 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.629 
121 בעולם
מטבע דולר אוסטרלי ‏ (AUD)
אזור זמן UTC +12 עד +14
סיומת אינטרנט .ki
קידומת בינלאומית 686+

קיריבטי או קיריבס (בלשון הגילברטית) היא מדינת איים באוקיינוס השקט, משני עברי קו המשווה. המדינה כוללת את איי גילברט, ליין, פניקס ובנבה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של קיריבטי

קיריבטי הייתה מיושבת על ידי קבוצה אתנית מיקרונזית אחת, שדיברה את אותה שפה אוקיאנית ב-2,000 השנים שקדמו למגע עם המתיישבים האירופים.

בשנת 1820 ניתן לאיים השם איי גילברט על ידי האדמירל האסטוני, אדם יוהאן וון קרוסנסטרן, ורב החובל הצרפתי לואי דופרי. האיים נקראו על שם רב החובל הבריטי תומאס גילברט אשר חצה את האיים בשנת 1788.

בשנת 1892 הפכו האיים לפרוטקטורט בריטי, ולמושבה בשנת 1916. בשנת 1971 קיבלו האיים אוטונומיה ובשנת 1979 הפכו למדינה עצמאית.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרלמנט קיריבטי שנקרא "מאנבה ני מאונגאטאבו" נבחר אחת לארבע שנים ובו 42 נציגים. הנשיא משמש כראש המדינה וכראש הפרלמנט.

לכל אחד מ-21 האיים המיושבים יש מועצה מקומית (לאי טאראווה יש שלוש מועצות מקומיות: בטיו, דרום טאראווה וצפון טאראווה).

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט לאי בנבה, חקלאות ודיג הם מקורות קיומם של האיים. מגדלים בעיקר: דקלי קוקוס, עץ הלחם, בטטה, טרו, ירקות ופירות.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

665 ק"מ דרכים, מהן 483 ק"מ כבישי אספלט. שתי אוניות בנפח כולל של 3,250 טון, משמשות לתחבורה בין האיים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים משווני, חם ולח בכל חודשי השנה. הטמפרטורות הממוצעות של החודש החם ביותר ושל החודש הקר ביותר: 28, 27. כמות המשקעים השנתית 1,250-1,900 מ"מ. סערות טייפון קשות פוגעות לעתים באיים.

אזורי זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1994 חצה קו התאריך הבינלאומי את המדינה. ב-1 בינואר 1995 הוזז קו התאריך באזור מזרחה, וכיום אזורי הזמן בקיריבטי הם 12+UTC עד 14+UTC.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברובה בני שבטים מיקרונזים. בחלק מן האיים יושבים פולינזים. 53% מהתושבים קתולים, 40% פרוטסטנטים, 6% מורמונים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קירביטי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות