קרב סולטאן יעקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב סולטאן יעקוב
Alrafid1.jpg
חלקה הדרומי של הפתחה בה התנהל הקרב (מבט מא-רפיד לצפון מזרח, לכיוון ח'ירבת רוחא)
עימות:

מלחמת לבנון הראשונה
תאריך:

11 ביוני 1982
מקום:

בקאע, לבנון
תוצאה:

ללא הכרעה
הצדדים הלוחמים
Flag of Israel.svg ישראל Flag of Syria.svg סוריה
מפקדים
אביגדור בן-גל, גיורא לב, מיקי שחר, אמציה אטלס עלי חביב מחמוד‏[1]
אבידות
20 הרוגים, למעלה מ-30 פצועים, שני שבויים ושלושה נעדרים לא ידוע

קרב סולטאן יעקוב הוא קרב שבו לחם צה"ל מול הצבא הסורי במהלך מלחמת לבנון ב-11 ביוני 1982, על צומת דרכים מדרום לכפר סולטאן יעקוב בבקאע שבלבנון.

הקרב זכור בעיקר בשל ההרוגים, הפצועים והשבויים הרבים שהיו בו לצה"ל, ושלושת חיילי המילואים הנעדרים עד עצם היום הזה: זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן. ניהול הקרב נחשב לאחד הכשלונות הגדולים של צה"ל במבצע שלום הגליל.

תוכן עניינים

זירת הקרב [עריכה]

זירת הקרב

רכס ג'בל ערבה, שכיוונו צפון-צפון-מזרח - דרום-דרום-מערב, מפריד בין החלק הדרומי של הבקאע במערב ובין "הבקאע הקטנה" במזרח. ממערב לבקאע נמצא רכס הר הלבנון ובגזרה זו בולט רכס ג'בל בארוכ ומדרום לו – אגם קרעון. ממזרח ל"בקאע הקטנה" נמצא רכס מול הלבנון המהווה גם את קו הגבול בין סוריה ולבנון. שטח הבקאע באזור הוא מישורי ומשמש לעיבוד חקלאי. למרות מישוריותו, השטח החקלאי הוא בעייתי ללוחמת שריון בשל תעלות ההשקיה החוצות אותו ובשל שליטת הרכסים ממזרח וממערב בתצפית ובאש.‏[2] השטח שממזרח לג'בל ערבה ולרכס היוצא ממנו צפונה הוא הררי יותר והתנועה בו מוגבלת לאזורי הצירים.
"כביש הבקאע המזרחי", שעובר באזור הקרב במערב ה"בקאע הקטנה", שסביבו התנהל הקרב, הוא בכיוון צפון-צפון-מזרח – דרום-דרום-מזרח (במפת הקוד הצה"לית – "ציר מיכה" וכינויו: "ציר הפיתולים") והנקודות הבולטות עליו הן העיירה ראשיא שבדרום והעיירה ענג'ר שבצפון.‏[2] הכפר סולטאן יעקוב א-פוקא (סולטאן יעקוב העילית) נמצא מעל ציר זה, על גבעה בולטת, שהיא חלק מהרכס הממשיך מג'בל ערבה צפונה. ממערב לכפר, על שיפולי הרכס, נמצא הכפר סולטאן יעקוב א-תחתא (סולטאן יעקוב התחתית).

באזור נמצאים שני צירי רוחב : הדרומי הוא ציר היוצא מכפריא שבמערב (למרגלות רכס ג'בל בארוכ) ונע מזרחה דרך הכפר הגדול ג'וב ג'נין שם הוא פוגש את הציר המגיע מכיוון אגם קרעון וממשיך מזרחה דרך הכפר כאמד א-לוז עד אשר הוא מגיע לצומת עם כביש האורך, במתחם שנקרא במפה הצה"לית "משולש טובלנו". ציר הרוחב הצפוני יוצא מכפר ענה (למרגלות רכס ג'בל בארוכ) מזרחה דרך הכפר ע'זה ועד סולטאן יעקוב א-תחתא (סולטאן יעקוב התחתית).

סדר הכוחות [עריכה]

צה"ל [עריכה]

כוחות צה"ל בגזרה המזרחית של לבנון היו תחת פיקוד גיס. הייתה זו הפעם הראשונה בה הפעיל צה"ל מפקדת גיס במלחמה. מפקד הגיס היה יאנוש בן גל, סגנו - אהוד ברק וקצין המבצעים של הגיס - עמרם מצנע. הגייס כלל שלוש אוגדות שריון ושני כוחות עצמאיים. הכוחות הוכנסו ללחימה במדורג, הן בשל גיוס יחידות המילואים והן בשל נסיון ישראלי למנוע כניסת סוריה ללחימה, נסיון שנסתיים עם מבצע תקיפת סוללות הטילים הסוריות בבקעת הלבנון ב-9 ביוני.‏[3]
הכוחות שהיו בגזרת הקרב היו:

כוחות שכנים היו:

ארטילריה - בחילוץ גדוד 362 השתתפו כוחות ארטילריה רבים שסיפקו ארגז אש:

  • אגד 454 - אגד ארטילרי של אוגדה 90 בפיקוד אהוד בכר
  • אגד 209 - אגד ארטילרי של אוגדה 252 בפיקוד דורון קדמיאל
  • אגד 449 - אגד ארטילרי של אוגדה 880 בפיקוד גונן פרנקו
  • אגד 219 - אגד ארטילרי של פיקוד הצפון בפיקוד אמנון אופק
  • גדוד "חביב" - גדוד בן שש סוללות של רקטות 290 מ"מ בפיקוד יאיר קורן

הצבא הסורי [עריכה]

הכוח העיקרי של צבא סוריה בגזרה המזרחית בלבנון היה:

היערכות הכוחות [עריכה]

משימתו העיקרית של צה"ל בגזרה המזרחית לפני היציאה ל"מבצע שלום הגליל" הייתה: "פיקוד הצפון ... יהיה בכוננות להשמיד את הצבא הסורי בלבנון, אם יתקוף את כוחותינו".‏[9] מטרת משנה שהוצבה לכוחות צה"ל רק ב-10 ביוני, הייתה השתלטות על כביש ביירות-דמשק בבקעת הלבנון.‏[10]‏[11] לאחר שצה"ל הצליח לכבוש ב-8 וב-9 ביוני את האזור שכונה על ידו "רצועת האבטחה" (האזור שבין חצביה וראשיא בדרום ובין כפר משכי בצפון), הוא תכנן להתקדם צפונה ולכבוש את רצועת ההגנה הראשונה שגבולה הצפוני היה בין ג'וב ג'נין ובין ינטא ולהמשיך לרצועת ההגנה השנייה שכללה את כביש ביירות-דמשק עצמו במרחב שתורא.‏[6]‏[12] אוגדה 90, שעד אותה עת לא לקחה חלק פעיל בלחימה, החלה את פעילותה בחזית הכוח המרכזי בבקעת הלבנון בבוקר יום חמישי, 9 ביוני. בראש האוגדה פעלה חטיבה 399, בפיקוד מיקי שחר, שנלחמה בשריון סורי באזור ראשיא אל-ואדי. במקביל, הצליחה חטיבה 943, בפיקוד נחמן ריבקין, להשתלט באותו יום אחר הצהריים על ג'בל ערבה ותפסה עמדות לכיוון צפון ומזרח לכיוון ציר ההתקדמות המתוכנן של כוחות צה"ל.‏[13] למרות שתצפית של צה"ל שהייתה ממוקמת על החרמון זיהתה תנועה של נגמ"שי BMP-1 סוריים בציר "מיכה" דרומה, מעבר ל"משולש טובלנו", לא היה ברור למודיעין הישראלי לאיזה כוח שייכים הנגמ"שים ולא היה ברור היכן התמקמו. תצפית של הכוחות שעלו על ג'בל ערבה דיווחה אחר הצהריים כי השטח שמצפון וממזרח ריק מכלים סוריים, למרות שבפועל התמקמו הנגמ"שים הסוריים באזור הצומת לכפר מדוחה (צומת דרומי לצומת "משולש טובלנו" שנקרא במפת הקוד הצה"לי "טונשקה").‏[13] למעשה, בשעות אחר הצהריים והערב ב-10 ביוני, לא היה ברור למפקדי הכוחות הישראלים היכן נמצאת חטיבה 58 הסורית ועד היכן הדרימה דיוויזיה 3 הסורית.‏[14] בתחקירים לאחר הקרב נטען כי המידע המודיעיני אודות המצאות כוחות סוריים באזור "משולש טובלנו" היה מצוי בידי המודיעין הישראלי, אולם קיימת אי הסכמה בקשר לשאלות; האם ירד מידע זה אל דרגי השטח ובאיזה שלב של הלחימה הגיע המידע אל מפקדי השדה.‏[15]‏[16]

דיוויזיה 1 הסורית נערכה כשחטיבת השריון 91 שלה באגף המזרחי (אזור ראשיא אל-ואדי) ונסוגה מול הלחץ הישראלי בצורה מסודרת וחטיבת השריון 76 שהתמקמה באגף המערבי נסוגה בצורה פחות מסודרת תחת הלחץ של כוחות אוגדה 90. התכנון הישראלי קבע כי "כוח ורדי" ימשיך להעסיק וללחוץ על חטיבה 76.‏[13] חטיבת החי"ר הממוכן 58 ודרגי האספקה והחימוש נשארו בעורף. במקביל, דיוויזיה 3 הסורית, שתפקידה העיקרי היה אבטחת סוללות טילי הנ"מ בצפון בקעת הלבנון, החלה בשעות אחר הצהריים ב-10 ביוני בתנועה דרומה לתגבור הכוח הסורי שבמגע עם צה"ל.‏[4]

מהלך הקרב [עריכה]

ניתן לחלק את משך הקרב לשני שלבים עיקריים:

  • שלב ראשון – המארב: כניסה למתחם חטיבתי סורי, מחופר היטב, של גדוד 362, בירידה לקראת משולש הדרכים "משולש טובלנו".
  • שלב שני – החילוץ: תיגבור על ידי חטיבת שריון, ניהול קרב קשה מחצות הלילה עד יום שישי ב-10:00, ועד לנסיגת כל החטיבה הסורית ומתן אפשרות לגדוד 362 הנצור לחלץ את עצמו לאחור.

שלב ראשון – הכניסה למתחם הסורי [עריכה]

למפקדי הכוחות הישראלים היה ידוע כי בבוקרו של יום שישי עומדת להיכנס לתוקף הפסקת אש ובכוונתם היה לנסות ולתפוס נקודת אחיזה בכביש ביירות-דמשק לפני הפסקת האש. בשעות הערב המוקדמות של יום חמישי, 10 ביוני 1982, הורה מפקד הגזרה המזרחית בלבנון, האלוף אביגדור בן גל לרוב יחידות אוגדה 90 להתחמש ולתדלק ולהיות מוכנות להתקדמות עם שחר, ולחטיבה 399 להתקדם ולתפוס את "מיכה 40" (כ-2 קילומטר מדרום לסולטאן יעקוב).‏[14]‏[17] בשעת ערב מאוחרת המריא בן גל במסוק לדיון במפקדת פיקוד צפון והעביר את הפיקוד על הגזרה לסגנו, אהוד ברק.‏[14] תוכנית הגייס הישראלי הייתה שחטיבה 399 תתפוס עוד באותו לילה את קו "ג'וב ג'נין - כאמד א-לוז - ינטא" ובבוקר 11 ביוני תעמוד אוגדה 880 (שחטיבה 399 תוכפף אליה) בחזית הכוח המשורין שיתקדם צפונה.‏[4] בחוד חטיבה 399 הועמד גדוד טנקי המילואים 362 (במקור, מחטיבה 401, בלחימה הוכפף לחטיבה 399), בפיקוד עירא, לתפוס משולש דרכים מדרום לכפר סולטאן יעקוב, תוך הסתמכות על דיווחים (שהתבררו כשגויים) על מנוסת הסורים ונטישת טנקים שלהם בשטח.

סמוך לשעה 20:00 החל הגדוד בתנועה צפונה. למרות שניתנה פקודה לנוע במהירות בחסות החשיכה מתוך ההנחה המוטעית שהמערך הסורי במקום התמוטט כליל, החל הכוח הישראלי בתנועה איטית בשטח ולא על הציר המרכזי (רק בסביבות 24:00 עלה הכוח הישראלי על הכביש).‏[13] הכוח קיבל שתי הנחיות נוספות: לא לפתוח באש על כוחות סורים נסוגים ולא לפתוח באש ללא זיהוי מדויק, עקב המצאות חטיבה ישראלית שכנה.‏[15] שני טנקים נתקעו עקב תקלות בדרך, וסמוך לשעה 23:00 הגיע יתר הגדוד לצומת ליד כפר דניס והחל בירידה למשולש הדרכים המצוי כ-7 קילומטר צפונה. לאחר כקילומטר נוסף, קצת לפני הכפר א-רפיד, דיווח הכוח על זיהוי חניון לילה סורי הכולל טנקים ונגמ"שים, אך קיבל פקודה להמשיך בתנועה צפונה ולא לפתוח באש.‏[18] לאחר מספר דקות נוספות נתקל גדוד הטנקים הישראלי בגדוד תותחנים ישראלי שכלל אף שני אוטובוסים ונע צפונה במקביל, ועצר אותו ללא שנורתה אש.‏[18] בסביבות שעה 24:00 מפקד הגיס, אביגדור בן גל, שסיים את הישיבה במטה פיקוד צפון בשעה זו, עלה על רשת הקשר הגדודית וגער במפקד הגדוד על ההתקדמות האיטית. על פי גירסת קצין המודיעין של אוגדה 90 היו מילותיו: "אני במקומך עם ג'יפ הייתי מבצע את זה לבד לפני 4 שעות".‏[13] הכוח החל להתקדם במהירות רבה יותר ובמקביל, נשתנתה במקצת משימתו: בתחילה הורו לגדוד ליצור שלוש חסימות פלוגתיות על צירים באזור "משולש טובלנו", עתה, הורו למפקד הגדוד לרכז את כל הגדוד במשולש עצמו. מאחר ש"המשולש" נמצא בשטח נחות, סבר מפקד הגדוד כי עדיף להמשיך לרכס הנמצא כקילומטר וחצי מצפון למשולש ולהתמקם בשטח שולט.‏[19] לאחר כחצי שעה (בין 24:30 ל-01:00) נפתחה עליהם אש מטנקים ישראלים מחטיבה שכנה (באזור ג'בל ערבה, ליד א-רפיד) שסברו כי מדובר בכוח סורי. מהאש נפגעו שני טנקים של גדוד 362 ו-5 שיריונאים נהרגו.‏[4]‏[18] בעקבות הפגיעה, נעצר תחילה הכוח הישראלי, אך מיד ניתנה הוראה בקשר להשאיר את הטיפול בנפגעים לדרגי הרפואה ולהמשיך בתנועה קדימה.‏[19]

הכוח הישראלי נע מזרחית לציר העיקרי באזור הציר המוביל מזרחה אל מדוחה (ציר טונשקה במפת הקוד הצה"לית) דרומית מ"משולש טובלנו". לפתע נפתחה עליו אש נ"ט מבין הבתים שלאורך הכביש. נראה שהייתה זו יחידת נ"ט סורית מצוידת בטילי סאגר על גבי נגמ"שי BMP.‏[13]‏[19]‏[20]. נראה שבתחילה גם הסורים הופתעו מהימצאות הכוח הישראלי בתוך המתחם שלהם וייתכן כי אף סברו כי מדובר בטנקים סורים נסוגים.‏[21]‏[2] חלק גדול מהטילים הסוריים החטיאו שכן הטווח היה קרוב מדי.‏[19]

מפקד הגדוד פקד על תנועה מהירה קדימה ליציאה מטווח האש, שכן לא ידע שהוא נמצא במתחם אויב גדול. אולם, פקודה זו החמירה את המצב וגרמה לבלבול וקושי בזיהוי מקורות הירי. ציר התנועה נחסם בטנקים שנפגעו וטנקים אחרים שניסו לעקוף איבדו קשר האחד עם השני. מפקדי פלוגות לא ידעו היכן נמצאים חייליהם. לאחר זמן מה התברר כי שתי פלוגות, יחד עם מפקד הגדוד וסגנו היו בכוח הישראלי שחילץ קדימה ופלוגה אחת שנותרה מדרום לצומת והייתה נתונה לאש משני אגפים.‏[19] לאחר השעה 01:15 (ב-11 ביוני) נכשלו שני נסיונות של הפלוגה האחורית ושל פלוגת הסמג"ד לחלץ לאחור לאחר שנתקלו באש סורית.‏[19] לאחר כישלון נסיונות אלו פנה מפקד הגדוד אל מפקדת החטיבה וביקש סיוע בחילוץ כוחותיו. אולם, מפקד החטיבה חשש לשלוח כוחות נוספים למה שנראה לו כמלכודת סורית, מה גם, שלטענתו, שני הגדודים האחרים שבפיקודו סבלו מחוסר בדלק ובתחמושת.‏[22] בשעות אלו ולאחריהן, עדיין לא היה ברור למפקדת האוגדה והגיס המצב לאשורו ועדות לכך ניתן לראות בפקודה שניתנה על ידי הגיס להעביר את הגזרה לפקודת אוגדה 880 שעמדה לתקוף עם שחר.‏[13]

היחידות הסוריות תקפו במשך כל הלילה מטווח קרוב את טנקי הגדוד, אולם אש המקלעים והמרגמות שנורתה על ידי צוותי הטנקים וצוותי המרגמות הפלוגתיים הרתיעה אותם והם לא הסתערו על הטנקים הישראלים.‏[22] חלק מצוותי הטנקים הישראלים שנפגעו מצאו מחסה בבתים סמוכים. הכוח הישראלי ספג פגיעות במשך הלילה אולם אלו לא היו קשות מאוד. מלבד בידודו, היוותה עייפות הצוותים שנלחמו כל הלילה, בעיה קשה של הכוח הישראלי.‏[22] לאחר השעה 04:00, לקראת אור ראשון החל להתברר המצב הקשה שבו נתון הגדוד, תוך שהכוחות הסוריים משגרים טילי נ"ט, אש תותחים וטנקים מהרכסים עליהם היו ממוקמים. פלוגה מגדוד אחר של חטיבה 399 שנשלחה לחלץ את הגדוד נתקלה באש סורית כבדה, נעצרה ולא הצליחה לבצע את משימתה. עם עלות השחר התחוור לעירא, מפקד גדוד 362, כי אין לרמה הממונה תוכנית ברורה לחילוצו.‏[22] רק לאחר שהכוח הנצור ירה פגז זרחן לזיהוי התברר כי חלק מהכלים הצפינו עד תל אל-חמרה המצוי כ-2 קילומטרים ממזרח לכפר סולטאן יעקוב.‏[22] למרות פניית אהוד ברק, סגן מפקד הגייס, אל מטה פיקוד צפון, לקבלת סיוע אווירי, ניתן הסיוע האווירי רק בגזרות דרומיות יותר.‏[22] על פי גרסה אחרת, השתהה חיל האוויר בסיוע כיוון שאזור הקרב נחשב כאזור מוכה טילים. אולם, בעקבות דרישה מפורשת של בן-גל לסיוע, ניתן הסיוע האווירי בשעה 08:30.‏[23] במקביל הופנו עוד ועוד יחידות ארטילריה של הגייס לסיוע לכוח הנצור. הסיוע הארטילרי מנע הסתערות על הכוח הישראלי הנצור אך לא מנע המשך ירי טילי נ"ט סוריים על הטנקים הישראלים.‏[22] בעיה נוספת שהכבידה על התפקוד של הכוחות הישראלים הייתה החלפת הפיקוד על הגזרה. זו עברה מידי אוגדה 90 אל אוגדה 880 ומפקדה, יום-טוב תמיר. הכוח הנצור, שהשתייך לאוגדה 90, התקשה להבין מה היא שרשרת הפיקוד החדשה ואילו למפקדת אוגדה 880 לקח פרק זמן ארוך יחסית לתפוס את חומרת המצב ולתכנן את חילוץ הכוח.‏[22]

מפקד הגדוד התייעץ עם קציניו ובלשון סגן מפקד הגדוד, הגיע למסקנה כי יש שלוש אפשרויות: "להילחם עד לכדור האחרון, להיכנע או לנסות לעוף אחורה". קצין המבצעים של הגדוד דיווח לאוגדה בזו הלשון את מצבו ואת החלטת מפקד הגדוד לנסות לחלץ לאחור בחסות הארטילריה. סמוך לשעת תחילת הנסיגה נפגע טנק דחפור של צה"ל ונסיון של אנשי הגדוד הנצור לפוצץ אותו נכשל.‏[24] בשעה 08:45 ניתן האות וכל הכלים הישראלים הנצורים פתחו בנסיעה מהירה דרומה תוך שהארטילריה של צה"ל הנחיתה הרעשה כבדה על המתחם כולו‏[24], במהלכה קרוב למאתיים קנים יצרו "ארגז אש" באורך כ-4 קילומטרים וירו כ-8,000 פגזים במשך 20 דקות הנסיגה‏[25]. בשעה 09:06 הודיע מפקד הגדוד בקשר "אני בחוץ". מתוך כ-20 כלים של הכוח הנצור שהחלו בנסיגה (טנקים ונגמ"שים), כ-10 יצאו ללא פגע בעוד ש-10 כלים נפגעו במסע הנסיגה ברמות חומרה שונות. במהלך מסע הנסיגה נהרגו ארבעה לוחמי צה"ל ושישה נפצעו. כמו כן, הטנק של חזי שי סטה מהכוח הנסוג, נותר בשטח הסורי ואנשיו נשבו או שהוכרזו כנעדרים.‏[24]

שלב שני – לחימת חטיבה 277 מול הסורים [עריכה]

בחצות הלילה שבין יום חמישי לשישי, קיבלה חטיבת השריון 277, שהייתה כבר בסיום ההיערכות לחניון לילה, פקודה לנוע צפונה כ-20 ק"מ, לקראת חבירה עם כוחות שריון שמנהלים קרב קשה עם הסורים באזור ציר מיכה 34, לקראת משולש הדרכים "טובלנו". בשעה 03:00 לערך, בסמוך למפגש דרכים - ציר מיכה 34, נפתחה אש חזקה על הגדוד המוביל. הכוחות השיבו באש והחל להתנהל קרב. הסתבר שבאזור הבתים התמקם חי"ר סורי שהיה חלק מחטיבת השריון שישבה על כל הרכס השולט מזרחית לצומת.‏[26] החטיבה, בפיקודו של אמציה אטלס,‏[7] ניהלה קרב קשה מול הכוח הסורי ובסופו כבשה את טלעת אבו עמר,‏[27] על הרכס שמדרום מזרח לצומת הכבישים שבמרכז "משולש טובלנו", שבה ישב גדוד חי"ר סורי.‏[7]

חטיבה 277 ספגה בקרב זה אבידות כבדות יותר מאלו שספגה חטיבה 399 שהייתה מכותרת לילה שלם בלב המערך הסורי ונסוגה לאחור.‏[28]

באותו היום בשעה 12:00, נכנסה הפסקת האש לתוקפה.

תוצאות הקרב [עריכה]

מבחינת צה"ל תוצאות הקרב היו קשות; לא הושגה המטרה של פריצת הדרך לכביש בירות-דמשק. לצה"ל היו בקרב 20 הרוגים ולמעלה מ-30 פצועים, שני שבויים ושלושה נעדרים. כמו כן, צה"ל איבד במהלך הקרב עשרות כלים משוריינים, מהם הושארו בשטח 6 טנקים ו-3 נגמ"שים‏[14]. אחד השבויים, חזי שי, שוחרר ב"עסקת ג'יבריל", ושבוי שני, אריה ליברמן יחד עם גופתו של הנעדר זוהר ליפשיץ הושבו בעסקת חילופי שבויים עם סוריה. שלושה מהנעדרים, זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן, נעדרים עד היום.

למרות האבידות שספגו הסורים בקרב, נחשבה אצלם עצירת כוחות צה"ל כניצחון.‏[21] כשנלקחו בחשבון נחיתותם המספרית בכוחות ובחימוש בגזרת הלחימה כולה ושליטתו המוחלטת בזירה של חיל האוויר הישראלי, יכולת הלחימה של הכוחות ותוצאות הקרב נחשבו אצל הסורים כאחת משעותיהם היפות.‏[29] הקרב נכנס למורשת הקרב הסורית והוא מוצג באנדרטה לחייל האלמוני בתצוגה אחת יחד עם שני קרבות נוספים הנחשבים כחלק ממורשת הקרב הסורית; קרב קרני חיטין והכיבוש הסורי של החרמון ב-1973.‏[30]

במהלך השנים ניהלו הורי הנעדרים מאבק ציבורי לבירור גורל בניהם ולהשבתם לישראל. לאחר הסכמי אוסלו הועברה על ידי יאסר ערפאת חצי דיסקית זיהוי של החייל זכריה באומל.‏[31] בשנת 2004 החליט הרב הראשי הצבאי ישראל וייס להכריז על שלושת הנעדרים כ"חללים שמקום קבורתם לא נודע", אולם בעקבות מאבק המשפחות נמנע המהלך.‏[32] ב-18 בדצמבר 2010 דיווח העיתון "ג'ואיש כרוניקל" כי ברשות ממשלת בריטניה דיווח משגריר בריטניה בסוריה דאז, איוור לוקאס, שכלל עדות על שביית החיילים בידי הכוחות הסוריים.[33] ב-7 למאי 2013 דיווחה רשת הטלוויזיה האוסטרלית ABC שבן זיגייר נעצר כי סיכל את השבת שרידי נעדרי סולטן יעקוב. [34]

לקריאה נוספת [עריכה]

קישורים חיצוניים [עריכה]

הערות שוליים [עריכה]

  1. ^ עלי חביב מחמוד, אתר Arab Decision.com
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 סא"ל בני מם, ‏מלחמת "שלום הגליל" המהלכים הצבאיים העיקריים, מערכות גיליון 284, ספטמבר 1982, עמ' 24-48
  3. ^ להחזיר את הכבוד האבוד של של"ג לצה"ל, שריון - בטאון עמותת יד לשריון, גיליון 5, אוגוסט 1999, עמ' 10-6
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 שאול שי, קרב "סולטאן יעקוב" # 10- 11 ביוני 1982# , מלחמת לבנון הראשונה, אתר עמותת "לחופש נולד"
  5. ^ אמנון ברזילי, האלוף בן-גל: כבר בסיום הקרב הערכתי שהשלושה נהרגו, באתר וואלה!, 16 בפברואר 2004
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 אל"ם (מיל') בני מיכלסון, הקרב על רצועת האבטחה, אתר יד לשריון
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 חטיבה 217 - עוצבת "הסוס הדוהר", מלחמת שלום הגליל, אתר יד לשריון
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 אל"ם (מיל') דני אשר, השריון הסורי בוסס בשל"ג הלבנוני, שריון - בטאון עמותת יד לשריון, גיליון 5, אוגוסט 1999, עמ' 16-14
  9. ^ אל"ם (מיל') בני מיכלסון, צה"ל - כוחות ומשימות, אתר יד לשריון
  10. ^ לטענת מזכיר הממשלה, אריה נאור, מטרה זו, שנתפסה על ידי בן גל כמטרה אסטרטגית שתוביל להרחקת הסורים מלבנון, לא אושרה מוקדם יותר על ידי הממשלה כיוון שהשיקול הצבאי והמדיני היה משני לשיקול הפוליטי שדרש מטרות מוגבלות כדי לגייס את תמיכת הממשלה ליציאה למבצע. אריה נאור, "ממשלה במלחמה", להב - בית הוצאה לאור, 1986, עמ' 82-81
  11. ^ אל"ם (מיל') בני מיכלסון, ההבקעה בבקאע, אתר יד לשריון
  12. ^ מפת הגנת לבנון על ידי הסורים, אתר יד לשריון
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 13.5 13.6 אל"ם (מיל) תמיר ברשד, ‏רוח הפקודה והשפעתה על ביצוע המשימה, מערכות 413, יולי 2007, עמ' 59-54
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 אביגדור בן גל, ‏לחימת הגיס בגזרה המזרחית, מערכות גיליון 413, יולי 2007, עמ' 50-49
  15. ^ 15.0 15.1 זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמ' 213
  16. ^ יוני שנפלד ונועה הורוויץ, קמ"ן נטול אגו, אתר דובר צה"ל 20 במאי 2009
  17. ^ לטענת קצין המודיעין של אוגדה 91, הנחית הגייס הייתה שהיחידה הצפונית ביותר תבצע חסימה קילומטר אחד מדרום ל"מיכה 40" ואילו שתי היחידות האחרות תתפוסנה צמתים במשולש הדרכים ודרומה לו. תמיר ברשד, עמ' 57
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמ' 214
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 19.5 זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמ' 215
  20. ^ טענה אחרת גורסת כי מדובר בקצהו הדרומי של מתחם קומנדו סורי שנהנה מעדיפות טופוגרפית
  21. ^ 21.0 21.1 Kenneth M. Pollack‏, Arabs at war עמ' 538 (הערות שוליים בעמ' 660)
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 22.4 22.5 22.6 22.7 זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמ' 219-216
  23. ^ אברהם רותם, ‏התפר הפרום: השתתפות חיל האוויר בלוחמת היבשה במלחמת שלום הגליל, מערכות גיליון 413, יולי 2007, עמ' 67-60
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמ' 222-220
  25. ^ אלישיב שמשי, נוע כבר לכל הרוחות ! מודן הוצאה לאור, ומערכות, עמ' 160
  26. ^ חלק זה של הקרב אינו נסקר בהרחבה בספרות. על פי עדות של דוד פלד, מפקד הטוען להשתתפות בקרב, עדות שאיננה מופיעה בספרות, בזכות קריאת קרב נכונה של מפקד החטיבה וצוות הפיקוד שלו, נפרשה החטיבה לכוון מזרח, כך שהתייצבה כולה מול החטיבה הסורית שישבה על הרכס. במשך שעות התנהל קרב שריון בשריון קשה שבמהלכו על כל טנק ישראלי שנפגע, נפגעו כ-3 טנקים סורים. ניהול האש היעיל של 7 גדודי ארטילריה אשר הוקצו כסיוע לחטיבה, אפשר הנחתת עצמת אש ארטילרית יעילה על המתחם החטיבתי הסורי, והביא לפגיעות כבדות ורבות בקרב החטיבה הסורית. הקרב הקשה שניהלו הטנקים הישראלים והארטילריה הכבדה והיעילה שהונחתה על המתחם הסורי כולו, הביא למפנה משמעותי. בשעה 10:00 בבוקר של יום שישי חל מפנה. חיילי החטיבה הסורית נראו בורחים מן המתחם ונוטשים את הכלים והקרב הסתיים.
  27. ^ מיקום טלעת אבו עמר, אתר GeoNames
  28. ^ אל"ם (מיל') בני מיכלסון, הקרב על המערך העיקרי - 10 ביוני, אתר יד לשריון
  29. ^ Patrick Seale, Asad of Syria: the struggle for the Middle East, UCLA press, 1988, p. 282-283
  30. ^ Robert Fisk, A Land in the Shadow of Death, הגרדיאן, 19 בינואר 1997
  31. ^ רוני מלול, תומר ולמר ואמיר בוחבוט, סמל המאבק להשבת חיילי סולטאן יעקוב נפטר, באתר nrg מעריב, 31 במאי 2009
  32. ^ שלמה פיוטרקובסקי, ‏אימו של הנעדר יהודה כ"ץ הלכה לעולמה, באתר ערוץ 7, 16 במרץ 2011
  33. ^ דיווח: בריטניה מסתירה מידע על נעדרי סולטאן יעקב, נענע 10, תאריך 18/12/2010
  34. ^ דיווח: רשת ABC האוסטרלית, חדשות 2 , תאריך 07/05/2013
מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קרב_סולטאן_יעקוב&oldid=14134694