ריכרד שטראוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: החלק הקטן שכתוב, מכיל בתוכו הטיות וחוסר איזון והוא כתוב בצורה לא טובה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ריכרד שטראוס (11 ביוני 1864 - 8 בספטמבר 1949), מלחין גרמני.

ריכרד שטראוס נולד ב-1864 במינכן, לאביו שהיה נגן קרן בתזמורת החצר המלכותית של בוואריה, ופרופסור למוזיקה. את חינוכו המוזיקלי החל בגיל 4, ובגיל 20 כבר ניצח על תזמורת.

התמחה ביצירת פואמות סימפוניות, דהיינו מעין אופרות בלי מילים. ראה עצמו כממשיכו של ריכרד ואגנר בהלחנת יצירות סיפוריות ועלילתיות, תוך נטייה לרומנטיקה ושבירת מסגרות קלאסיות.

ריכרד שטראוס נישא ב-1894 לזמרת פאולין דה אהנה.

בשנים הראשונות לשלטון המפלגה הנאצית בגרמניה שימש כ"נשיא לשכת המוזיקה של הרייך", ובכך תרם את שמו ואת המוניטין שלו כאחד מגדולי המלחינים והיוצרים החיים באותה תקופה לטובת השלטון ההיטלראי.

שטראוס מת בגארמיש ב-1949. עד היום, יש המחרימים את יצירותיו עקב תמיכתו בנאציזם.

[עריכה] יצירתו

בשיריו מתמקד שטראוס בפיתוח ושכלול ההרמוניה והתזמור, אשר אצלו מגיעים לשיאים של חושניות ושל התעלות נפשית. שטראוס יונק את הבסיס ההרמוני של יצירתו ישירות מוואגנר. משיריו המפורסמים: "הקדשה", "הלילה", "נוחי, נשמתי", "צציליה", "מחר", "שיר ערש" וכמובן, מחזורו הנפלא ויצירתו האחרונה "ארבעה שירים אחרונים" (למלים מאת הרמן הסה ויוזף פון אייכנדורף) לסופרן ולתזמורת. במחזור זה מעביר אותנו שטראוס את כל שלבי החיים, במבט על חלקי היום ועונות השנה כמשל לחיים, עד לשלוות הנצח של המוות. תזמוּרוֹ של שטראוס בשירים נחשב כאחד מהטובים ביותר בכל תולדות המוזיקה.

מיצירותיו:

• "דון קישוט"
• "טיל אוילנשפיגל"
• "דון ז'ואן"
• "חיי גיבור"
• "הסימפוניה הביתית"
• "סלומה"
• "אלקטרה"
• "כה אמר זרתוסטרא"

כה אמר זרתוסטרא אשר נכתבה בהשראת הפילוסוף פרידריך ניטשה הינה כיום הפופולרית ביצירותיו, בשל העובדה שהבמאי סטנלי קובריק בחר בה כרקע לסרטו 2001: אודיסיאה בחלל.

[עריכה] לקריאה נוספת

• ברברה טוכמן, המגדל הגאה , הוצאת דביר 1998.