שיר השירים (זאב רבן)

שיר השירים
	שער המהדורה הראשונה תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מידע כללי
איורים	זאב רבן
שפת המקור	עברית / גרמנית
הוצאה
הוצאה	הוצאת הספר, ברלין
תאריך הוצאה	ה'תרפ"ד (1923)
מספר עמודים	31
מהדורות נוספות
תאריך מהדורות נוספות	הוצאת שיר השירים, ירושלים (ה'תר"ץ 1930); הוצאת שולמית, ירושלים (1950); מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב (2001)
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	990021022360205171

"שיר השירים" הוא סדרת איורים שיצר זאב רבן על פי טקסט של מגילת שיר השירים, וראתה אור בשנת 1923.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיסוקו של רבן בטקסט של "שיר השירים", החל כבר בתקופת לימודיו בפולין.^[1] את איורי הספר עשה רבן במהלך מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 1918-1917 (ה'תרע"ט), בעת גלותו במושבה מגדל, שם שהה במטרה לחמוק מן הגיוס לצבא הטורקי.^[2]

ב-10 ביולי 1919 חתם רבן על חוזה להוצאת הספר עם שלמה זלצמן.^[3] בנוסף לספר זה רכש זלצמן גם את הזכויות לספר "אלף בית" על פי טקסט של לוין קיפניס ואיורים של רבן. הספר עצמו נדפס בבית הדפוס "גרפישה גזלשפט" בברלין, וארכה כחמישה חודשים.ראו: וייסבלאי, גיל, קב ונקי: תחייתה של אמנות הספר העברי ברפובליקת ויימאר, כרמל, ירושלים, עמ' 132. הספר ראה אור באפריל 1923, בהוצאת "הספר" של זלצמן ב-"הידור רב ששום ספר עברי לא זכה לו עדיין".^[4] מהדורה זו הודפסה בשתי מהדורות לפחות.

בנוסף לעמוד השער המאויר, כלל הספר 25 איורים בצבע מלא, שהודפסו בטכניקה של ליטו-אופסט, והכילו פסוקים מתוך טקסט המגילה בעברית. כל איור הודפס בנפרד והודבק לעמוד. העמוד הנגדי לו הכיל תרגום הטקסט לאנגלית, כשהוא נתון בתוך מסגרת מעוטרת בצבע שחור. כל עמוד הופרד בנייר שקוף ועליו סמל ההוצאה. על כריכת הספר הופיע שמו בתוך תשלובת של יונים היוצרות מעגל. בנוסף למהדורה הרגילה, שנכרכה בעור מזויף, נכרכו עותקים גם בכריכת בד, ומהדורה מהודרת וממוספרת בת 500 עותקים, שנכרכה בעור על ידי כורך בשם ספרלינג (H.Sperling) בברלין. הספר הוקדש לבוריס שץ, מנהל בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות.

רבן תרם את האיורים המקוריים של הספר לבית הנכות בצלאל.^[5] בנוסף שלח עותקים של הספר להרברט סמואל, הנציב העליון, ולארתור ג'יימס בלפור.^[6] בשנת 1924 הוצגו איורים אלו בתערוכה השנתית של "בצלאל".

המהדורה השנייה של הספר ראתה אור בשנת 1930 בהוצאת "שיר השירים". הייתה זו מהדורה של הספר עם הטקסט בגרמנית, צרפתית או עברית. לכריכת מהדורה זו היה מספר לא ידוע של וריאציות. חלק מן העותקים נכרכו בכריכת בד או עור, שחזרה על העיצוב של מהדורת 1923, אולם אחרים נכרכו באריג סקאי, עליו מוטבעת דוגמת בלט של שריגי פרחים, ומשובץ בה תבליט נחושת עם דמותה של מלכת שבא, כפי שהוא מופיע ב"מסגרת עם מלכת שבא ותרנגול הבר" (שנות ה-20).

מהדורות שלישית של הספר ראתה אור בהוצאת "שולמית" (1950), הוצאה עצמית אותה ייסד רבן עוד ב-1930.^[7] בנוסף, הופיעו האירוים בפורטפוליו "התנ"ך" בהוצאה זו. בשנת 2001 פורסמה מהדורה רביעית בהוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות ויד יצחק בן-צבי, לרגל תערוכתו הרטרוספקטיבית של רבן במוזיאון.

בשנת 1957 הוצג הספר או איוריו בתערוכה של רבן ויעקב איזנברג, שהתקיימה בבית האמנים בתל אביב-יפו.^[8] בשנת 1982 הוצגו חלק מן האיורים המקוריים בתערוכת יחיד של רבן שנערכה ב"גלריה דבל" בירושלים. חלק נוסף הוצג בתערוכה "זאב רבן: סימבוליסט עברי" (2001) במוזיאון תל אביב לאמנות. חלק מאיורי הסדרה המקוריים נמצאים כיום באוסף ליליאן ומרטין סטיינברג (ניו-יורק). מתווים נוספים נמצאים באוספים פרטיים שונים בישראל ובעולם.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איורי "שיר השירים" של רבן, מתמקדים בתיאורי האהבה של מגילת "שיר השירים". אף על פי שהם משובצים בסמלים יהודיים, הרי רוח העבודה היא חילונית, ואף מכילה תיאורי עירום נשי. האיורים השונים בנויים במתכונת של מעין "שטיח" או דף מאויר של כתבי קודש נוצריים. במרכז הקומפוזיציה מתואר מפגש אוהבים. בת-שבע גולדמן אידה טענה כי רבן בחר להסתמך על פרשנות של הטקסט, המעמידה דמות של רועה ושל ומלך, המתחרים על ליבה של השולמית.^[9] בלוח "קול דודי הנה זה בא", לדוגמה, מופיע הגבר בדמות ערבי הלבוש בגדים מזרחיים ומביט אל השולמית הנמצאת מעבר לחומה. לעומת זאת, בלוח "ישקני מנשיקות פיהו" מופיע תיאור של הרמון ובמרכזו דמות מלך ובת זוגו, הלבושה בגד מזרחי החושף את שדיה. רבן מרחיב את דמותם של הגבר והאשה באיורים באמצעות אטרביוט וייצוג נוסף בדמויותיהם של אריה ואילה.^[10]

לצד הדמויות מקדיש רבן מקום נרחב לתיאורי טבע. לצד עצים ופררחים נעשה, בחלק מן הלוחות, שימוש בדגם של שריגים למילוי משטחים. בלוח "לכה דודי נצאה השדה" ובעמוד השער של הספר, לדוגמה שטח איור זה מחולק בין שריגים של גפן לשריגי רימון. ב"קול דודי הנה זה בא" מחולק דגם הצמחי בין תאנה לגפן. מוטיבים צמחיים אלו נושאים השפעות של האר נובו האירופי, וייתכן אף של קרמיקה ארמנית.

על פי אליק מישורי, תיאורי טבע ו-"פסטורליה" אלו שואבים השראתם מתיאור "גן האהבה" המופיע בחיבורו של בוריס שץ "ירושלים הבנויה" (1918), שראה אור בשנת 1924 מלווה באיור של רבן.^[11] גדעון עפרת ראה בתיאורי הגן, לא ייצוג של מקום תחום ונבדל, כי אם ביטוי אידאי של ארץ-ישראל כולה.^[12]

כבר בעת פרסומו, נתפש הספר כביטוי "ארצישראלי" לתנ"ך. במאמר משנת 1923 טען מרדכי נרקיס כי איורי הספר מהווים דוגמה לפרשנות מקומית לשיר השירים, כזו הנסמכת על סינתזה של מסורות דקורטיביות שונית עם השפעת הישיבה של האמן בארץ-ישראל.^[13] לעומתו, פרשנותו המאוחרת של יגאל צלמונה ראתה באיורים ביטוי לשילוב שבין תפיסה "מערבית" ל"מזרחית", האופייני ליצירות "אוריינטליסטיות" אחרות מן התקופה.^[14]

דוגמה לשילוב זה ניתן למצוא בלוח "הנך יפה רעייתי". צלמונה ראה בקומפוזיציה עצמה של הלוח, המאזכרת סידור של שטיח פרסי, עם חללים חלקים, האופייניים לאמנות מערבית, כביטוי לשילוב זה.^[14] במרכז הלוח מתואר גבר ערבי לובש גלבייה וחובש כאפיה, ואילו השולמית מתוארת עירומה וחובשת לראשה כיסוי דמוי כאפיה. הם נמצאים במעין מרפסת, שעל חומתה חקוק מגן דוד ועיטור צמחי. סביב תיאור מרכזי זה, יצר רבן 10 תיאורים משניים, כמעיין וינייטות, השואבות את השראתן ממקורות תרבותיים שונים, כגון חלון רוזטה וזוג יונים השותות מקערת מים, שמקורן בתולדות האמנות האירופית; תיאור מגדל דוד, ענף רימון ועדר עזים ליד עץ תמר, הלקוחים ממסורת יהודית-ארצישראלית, ואשה ליד זוג אילות, שחוקרים הצביעו על קרבתו לפסל "אשה עם אילות" (1912-1911) מאת ז'אק ליפשיץ.^[15]

הביקורת המרכזית נגד הספר נכתבה על ידי אביגדור המאירי במאמר בעיתון "דואר היום" (1923)^[16] המאירי תקף את אותו שילוב בין "מזרח" ל"מערב", בטענה כי הוא יוצר דקדנס, הממעיט ביופי המונומנטלי המזרחי, לעומת היופי המערבי ה"נעים אבל מוקטן".^[17] בנוסף תקף המאירי גם את אופיים של האיורים, אותם ראה כסימבוליסטים.^[18] באשר לאיכותם כתב המאירי כי "הרבה מתפעלים יש לו בינינו בארץ-ישראל. אך אלה ודאי שלא ראו מעולם שום גלריה חדשה באירופה [...] ואם תניחו לרגע שיש ביצירות אלו מרוחו של ׳בצלאל׳ - הרי לפי האמור יוצא שרק רוח אחד יכול להיות בהן, רוח המשמרות האדוקה והממיתה. וזה בוודאי שלא ייכתב לשבחו של ׳בצלאל׳.^[19]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קול דודי הנה הוא בא"
"הגיה לי שאהבה נפשי איכה"
"ישקני מנשיקות פיהו", מפתח עמודים מתוך מהדורת 1930

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי נרקיס, שירת-התנ"ך וקלסתר פניה, הארץ, 7 בדצמבר 1923
אביגדור המאירי, שיר השירים של רבן, דואר היום, 14 בדצמבר 1923
לאה י. לוינגר, "שיר-השירים" של רבן, דואר היום, 30 ביולי 1924
'שיר השירים' - אורטוריה על פי מגילת שיר השירים, מאת המלחין נסים חליפה, בהשראת איוריו של זאב רבן, 29 באוקטובר 2014

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ראו: גולדמן אידה, בת-שבע, זאב רבן: סימבוליסט עברי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2001, עמ' 120.
^ ראו: מעולם האמנות ב"בצלאל", הארץ, 31 בינואר 1923
^ ראו: וייסבלאי, גיל, קב ונקי: תחייתה של אמנות הספר העברי ברפובליקת ויימאר, כרמל, ירושלים, עמ' 92
^ ראו: ב"בצלאל", הארץ, 25 באוקטובר 1923
^ איורים אלו, אינם נמצאים כיום באוסף מוזיאון ישראל. יש להניח כי הם נלקחו על יד רבן לשם הפקת מהדורות מאוחרות יותר.
^ ראו: תערוכת בצלאל, דואר היום, 17 באפריל 1924; וגם ב. עובדיה, תערוכת "בצלאל", דואר היום, 17 באפריל 1924
^ ראו: גולדמן אידה, בת-שבע, זאב רבן: סימבוליסט עברי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2001, עמ' 220
^ ראו: זאב רבן ויעקב אייזנברג, דבר, 2 באוגוסט 1957
^ ראו: גולדמן אידה, בת-שבע, זאב רבן: סימבוליסט עברי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2001, עמ' 120
^ ראו: עפרת, גדעון, "צביה - ואיך כארי תטרפי", "האילה והאריה ביצירתו של זאב רבן", זאב רבן, גלריה מעיינות, ירושלים, 1993; וגם מישורי, אליק, שורו הביטו וראו: איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית, עם עובד, תל אביב, 2000, עמ' 83
^ ראו: מישורי, אליק, שורו הביטו וראו: איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית, עם עובד, תל אביב, 2000
^ ראו: עפרת, גדעון, הגן, באתר המחסן של גדעון עפרת, 1 בפברואר 2012
^ ראו: מרדכי נרקיס, שירת-התנ"ך וקלסתר פניה, הארץ, 7 בדצמבר 1923
^ ¹ ² ראו: צלמונה, יגאל, 100 שנות אמנות ישראלית, הוצאת מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010, עמ' 42-41
^ ראו: מישורי, אליק, שורו הביטו וראו: איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית, עם עובד, תל אביב, 2000, עמ' 84
^ ראו: אביגדור המאירי, שיר השירים של רבן, דואר היום, 14 בדצמבר 1923
^ ראו: צלמונה, יגאל, "המודרניזם הרדיקלי באמנויות הפלסטיות בארץ–ישראל בראשית המאה ה-20", בתוך: יובל, ירמיהו; צבן, יאיר; מירון, דן; חבר, חנן (עורכים), זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני: כרך שלישי,, כתר, ירושלים, 2007, עמ' 195
^ ראו: גולדמן אידה, בת-שבע, זאב רבן: סימבוליסט עברי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2001, עמ' 81
^ אביגדור המאירי, שיר השירים של רבן, דואר היום, 14 בדצמבר 1923

[1] ראו: גולדמן אידה, בת-שבע, זאב רבן: סימבוליסט עברי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2001, עמ' 120.

[2] ראו: מעולם האמנות ב"בצלאל", הארץ, 31 בינואר 1923

[3] ראו: וייסבלאי, גיל, קב ונקי: תחייתה של אמנות הספר העברי ברפובליקת ויימאר, כרמל, ירושלים, עמ' 92

[4] ראו: ב"בצלאל", הארץ, 25 באוקטובר 1923

[5] איורים אלו, אינם נמצאים כיום באוסף מוזיאון ישראל. יש להניח כי הם נלקחו על יד רבן לשם הפקת מהדורות מאוחרות יותר.

[6] ראו: תערוכת בצלאל, דואר היום, 17 באפריל 1924; וגם ב. עובדיה, תערוכת "בצלאל", דואר היום, 17 באפריל 1924

[7] ראו: גולדמן אידה, בת-שבע, זאב רבן: סימבוליסט עברי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2001, עמ' 220

[8] ראו: זאב רבן ויעקב אייזנברג, דבר, 2 באוגוסט 1957

[9] ראו: גולדמן אידה, בת-שבע, זאב רבן: סימבוליסט עברי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2001, עמ' 120

[10] ראו: עפרת, גדעון, "צביה - ואיך כארי תטרפי", "האילה והאריה ביצירתו של זאב רבן", זאב רבן, גלריה מעיינות, ירושלים, 1993; וגם מישורי, אליק, שורו הביטו וראו: איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית, עם עובד, תל אביב, 2000, עמ' 83

[11] ראו: מישורי, אליק, שורו הביטו וראו: איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית, עם עובד, תל אביב, 2000

[12] ראו: עפרת, גדעון, הגן, באתר המחסן של גדעון עפרת, 1 בפברואר 2012

[13] ראו: מרדכי נרקיס, שירת-התנ"ך וקלסתר פניה, הארץ, 7 בדצמבר 1923

[ראו42-14] ¹ ² ראו: צלמונה, יגאל, 100 שנות אמנות ישראלית, הוצאת מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010, עמ' 42-41

[15] ראו: מישורי, אליק, שורו הביטו וראו: איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית, עם עובד, תל אביב, 2000, עמ' 84

[16] ראו: אביגדור המאירי, שיר השירים של רבן, דואר היום, 14 בדצמבר 1923

[17] ראו: צלמונה, יגאל, "המודרניזם הרדיקלי באמנויות הפלסטיות בארץ–ישראל בראשית המאה ה-20", בתוך: יובל, ירמיהו; צבן, יאיר; מירון, דן; חבר, חנן (עורכים), זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני: כרך שלישי,, כתר, ירושלים, 2007, עמ' 195

[18] ראו: גולדמן אידה, בת-שבע, זאב רבן: סימבוליסט עברי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2001, עמ' 81

[19] אביגדור המאירי, שיר השירים של רבן, דואר היום, 14 בדצמבר 1923

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]