כלאיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לא מפרט, לא מדייק.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

כִּלְאַיִם הוא שם כולל לחמש מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות שענינן איסור לערב מינים שונים מן הצומח והחי, לדוגמה זריעת שני מינים בשדה אחד, הרכבה של שני אילנות או הרבעה של שני מינים שונים. בנוסף חל איסור דומה על עבודה חקלאית באמצעות שני בעלי חיים ממינים שונים (הנקרא לא תחרוש בשור ובחמור יחדו) או לבישת בגדים שעשויים משני סוגים שונים של בד (שעטנז). העונש על עבירה זו הוא מלקות, ככל מצוות לא תעשה.

המקורות לאיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסורי הכלאיים מופיעים בתורה במספר מקומות. בספר ויקרא בפרשת קדושים נאמר:

"אֶת-חֻקֹּתַי, תִּשְׁמֹרוּ--בְּהֶמְתְּךָ לֹא-תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא-תִזְרַע כִּלְאָיִם; וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז, לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ."

ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ט

והכוונה לצמר כבשים ולפשתן. במסכת כלאיים פירטו חכמים אילו מינים מותר לערב באחרים ומהם האופנים שבהם הדבר אסור.

המקור לאיסור על עבודה משותפת בשני בעלי חיים ממינים שונים הוא בספר דברים:

"לֹא-תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר, יַחְדָּו."

ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק י'

וכבר אמרו במסכת כלאיים שבפסוק זה דיבר הכתוב בהווה (במקרה השכיח במציאות) והכוונה לכל שני מינים כגון אלו, ובמסכת כלאיים פירטו חכמים מה נכלל כבהמה ומה כחיה לעניין זה.

בספרות התנאית מרוכזים דיני הכלאיים במשנה במסכת כלאיים שבסדר זרעים.

טעמי האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם משער שאיסורי הרכבת אילנות וכלאי זרעים מקורם בטקסי פולחן אליליים כגון אלו המתוארים בכתבי ה"צאבה" בהם היו מעורבים הרכבת אילנות ומשגל, והתורה באה להרחיק ממנהגים כגון אלו. "... ובגלל הרכבת אילן נאסר האיחוד בין כל שני מינים מן הזרעים ואפילו זה על יד זה". וסיבת איסור כלאי הכרם - "שהיה מנהגם לזרוע שעורים וצמוקים יחד, ודימו (=חשבו) שאין הכרם מצליח כי אם בכך, לפיכך אסרה התורה כלאי הכרם וציוותה לשרוף הכל"‏‏[1].

לדעת רש"י - אין טעם ברור למצוה וצריך לקיימה רק מתוך מחויבות למצוות הקב"ה, ולדעת הרמב"ן - טעם איסור הכלאיים הוא שה' ברא את כל הצמחים והחיות בעולם במצב שהם יכולים להתקיים ולהעמיד צאצאים בכוחות עצמם, ואילו בכך שהאדם מרכיב צמחים הוא כאילו עוזר לה' בהשלמת עולמו.מהר"ל מבאר שכוונת הרמב"ן רק ליצירה חדשה, אך שכלול ושיפור - מותרים.

לדעת הרמב"ן הסיבה היא שהעושה כלאים מכחיש במעשה בראשית וחושב שהקב"ה לא השלים את כל הצורך בעולם והוא יחפוץ לעזור בבריאת העולם

סיבה נוספת לאיסור, המוזכרת בתורת הסוד היא שלכל צמח יש מלאך למעלה שאומר לו "גדל" וכאשר מערבבים סוגי צמחים זה הורס את סדרי בראשית.

סוגי כלאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלאי זרעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור כלאי זרעים, הוא לזרוע במקום אחד שני מיני זרעים ממיני תבואה, קטניות או ירקות, הראויים למאכל אדם.

אסור לגדל בסמוך גידולים של שני מיני זרעים ופרטי הדינים כאמור במסכת כלאיים לעניין המרחקים וכדומה.

שיעור ההפרדה תלוי בגודל השדה ובסוג הזרעים: ירקות בודדים בערוגה אחת: הרחקה טפח וחצי, חלקה מרובעת (קרחת) של כעשר אמות, חלקה מאורכת (מישר), שתי שורות, תלם בודד, שדה תבואה: הרחקה עשר אמות וחצי, שדה ירק: הרחקה 6 טפחים או ראש תור- שדה של מין אחד פוגש בקצהו שדה ממין אחר.

איסור כלאי זרעים נהוג רק בארץ ישראל.

כלאי אילן נכללים בכלאי זרעים:

אסור להרכיב ייחור (רוכב) של עץ בכנה של מין אילן אחר אבל מותר להרכיב ייחור על גזע של אילן שמאותה משפחה (לדוגמה: תפוז על חושחש). באיסור ההרכבה נכללים גם הרכבת ירק באילן, אילן בירק, והרכבת ירק בירק. אולם אם כבר ברכיבו ייחור על גזע של אילן אחר, מותר להשתמש באילן שנוצר.

מותר לערב ולזרוע זרעי אילן שונים, מותר לזרוע זרע אילן עם זרעים אחרים. מותר לגדל עצים מסוגים שונים זה בסמוך לזה, ומותר לזרוע זרעים לעצים (למעט גפן) זה בסמיכות לזה.

איסור הרכבת אילן נהוג גם בחוץ לארץ.

אסור להשאיר בשדה גידולים שהם כלאים. פרי שנוצר מכלאי זרעים מותר.

כלאי הכרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסור לזרוע חרצן ענבים עם שני מיני זרעים אחרים של תבואה, קטניות או ירקות, וכן אסור לזרוע בסמוך לגפן או לכרם זרעים אחרים של תבואה, קטניות או ירקות. שיעור ההרחקה מגפן יחידית: 6 טפחים, מן הכרם: 4 אמות. אם זרע שני מיני זרעים במקום אחד, ללא גדר מפסיק ביניהם, נאסרים הזרעים, וכאמור בפסוק: "פן תקדש המליאה", והם טעונים שריפה.

ההלכה אומרת, שאם יש גדר בין הזרעים לגפן, אין הדברים נחשב לכלאיים, ואין נאסרים הפירות. הגמרא במסכת בבא בתרא[2] דנה בדין שתי שכנים, שהייתה ביניהם גדר, שההלכה היא שכל עוד שאחד מהם פועל ובדעתו לגדור, אין הפירות נאסרים, אלא שהתעצל מי שהיה חייב לגדור, ולא גדר, וממילא נאסרו הזרעים, ובמקרה כזה עליו לשלם. אם כי, על בעל הזרעים לומר לו ולהתרות בו קודם לכן, שיגדור את הגדר, וגם אם אמר לו פעם אחת עליו להתרות בו שוב, שכן עלול הוא לחשוב, שהחובה לגדור אינה מוטלת עליו שוב ושוב‏[3].

קיימת שאלה, מה תהיה ההלכה אם יש חלקת שדה קטנה הסמוכה לחלקת שדה גדולה. לפי הכלל דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה, אם יהיו גפנים בשטח הגדול, אסור יהיה לזרוע זרעים בחצר הקטנה, שכן נחשב הדבר כאילו בקטנה ישנן גפנים יחד עם זרעים, ואם זרע הזרעים אסורים, והגפנים מותרים, שכן אין בכוח השטח הקטן להשפיע על השטח הגדול, וכאשר ההתייחסות היא אל הגפנים שבשטח הגדול אין לזרעים שבשטח הקטן השפעה עליהם‏[4].

איסור כלאי הכרם נהוג גם בחוץ לארץ.

כלאי בהמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני איסורים במסגרת זו:

  • איסור הרבעה בין בעל חיים ממין אחד לבעל חיים ממין אחר. עם זאת, התורה לא אסרה את השימוש בוולד הנולד כתוצאה מהרבעה כזאת שנגרמה באיסור. פרד הוא דוגמה לבעל חיים שנולד מכלאי בהמה - הרבעה של חמור וסוסה.
  • איסור הנהגת שני בעלי חיים ממינים שונים כאשר הם קשורים יחדיו.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לא תחרוש בשור ובחמור יחדו

כלאי בגדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שעטנז

אסור ללבוש בגד העשוי מצמר ומפשתן ביחד, אולם האבנט של כהן הדיוט המשמש בעבודת בית המקדש עשוי שעטנז ולמרות זאת מותר לכהן ללבשו בהיתר מיוחד. כמו כן, גם את בגד הציצית מותר לעשות וללבוש כלאיים, ויש סוברים שאכן ראוי לייצר ציצית של צמר ופשתים כרוכים יחד באופן של לכתחילה.‏[5]

זיהוי המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיהוי של מינים שונים של צמחים נקבע לפי דמיון למראית עין בצורת העלים והפירות ובטעמם, ולא לפי הזיהוי הבוטני.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקות הארץ, יסודות ושיטות הלכות כלאים על סדר הלכות כלאים לרמב"ם, עם ביאורים וחידושים מאת הראי"ה קוק, בהוצאת מכון התורה והארץ

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.