תומא פיקטי

תומא פיקטי
Thomas Piketty
לידה	7 במאי 1971 (בן 52); קלישי, צרפת
ענף מדעי	כלכלה ציבורית, כלכלה
מקום לימודים	תיכון לואי הגדול (1989); בית הספר לכלכלה של לונדון (1993); בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה (1993); אקול נורמל סופרייר (1993); תיכון דקארט ;
מנחה לדוקטורט	רוז'ה גסנרי
מוסדות	בית הספר לכלכלה של פריז (2007); המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (1993–1995); בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה (2000); המרכז הלאומי למחקר מדעי (1995–2000) ;
תלמידי דוקטורט	Antoine Bozio, Amory Gethin, Gabrielle Fack, Facundo Alvaredo, Camille Landais, Nicolas Frémeaux, Thomas Bossuroy, Christine Siegwarth Meyer, Mathieu Valdenaire, Jonathan Goupille-Lebret, Julien Grenet, Gabriel Zucman, Lucas Chancel
פרסים והוקרה	Yrjö Jahnsson Award (2013); עמית החברה האקונומטרית (2013); Rossi Prize (1999); Clarivate Citation Laureates (2023); פרס פטרארקה (2014); מדליית ארד של CNRS (2000); פרס ליסנקו (2015); פרס הכלכלן הצעיר הטוב ביותר בצרפת; מדליית האקדמיה הבריטית; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
בן או בת זוג	Julia Cagé (2014–?) ; Aurélie Filippetti (?–2009)
	piketty.pse.ens.fr

תומא פיקטי (בצרפתית: Thomas Piketty; נולד ב-7 במאי 1971) הוא כלכלן צרפתי אשר מתמחה במחקר אי-שוויון כלכלי. פיקטי משמש מנהל המחקרים בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה לצד היותו יושב ראש עמית ב-École d'économie de Paris (בית הספר לכלכלה של פריז). ב-2014 יצא לאור ספרו קפיטל במאה ה-21 (אנ') שנמכר בכ-2.5 מיליון עותקים. ב-2023 יצא תרגום ראשון לעברית מכתביו – ספרו קיצור תולדות השוויון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקטי נולד בקומונה קלישי, בפרברים המערביים של פריז. בגיל 18 החל ללמוד כלכלה ומתמטיקה באקול נורמל סופרייר. בגיל 22 הוענק לפיקטי הדוקטורט, כאשר התזה שלו, אותה כתב בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה ובבית הספר לכלכלה של לונדון תחת הנחייתו של רוז'ה גסנרי, עסקה בחלוקה מחדש של עושר.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1993, לאחר אישור התזה שלו ובעודו בן 22 שנים בלבד, החל פיקטי ללמד כלכלה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, ולימד שם עד שנת 1995. בשנה זו הצטרף פיקטי כחוקר ל-Centre national de la recherche scientifique (המרכז הצרפתי למחקר מדעי), ובשנת 2000 התמנה למנהל המחקרים בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה.

משלהי 2006 ועד תחילת 2007 שימש פיקטי כמנהל הראשון של École d'économie de Paris, לאחר שבילה שלוש שנים בהקמתו. עם זאת, הוא מיהר לעזוב את משרתו זו, בשל תמיכתו בסגולן רויאל שהתמודדה באותה העת בבחירות לנשיאות צרפת (מה שחייב אותו להתפשר עם חובת הנייטרליות שלו), ובעקבות החלטה שקיבל בעבר, לדבריו. ב-2007 חזר פיקטי ללמד בבית הספר לכלכלה של פריז, שם הוא משמש יושב ראש עמית.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקטי מתמחה באי-שוויון כלכלי, כשעבודתו בתחום זה מכסה סוגיות תאורטיות ונורמטיביות. בתחילה, בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, נקט פיקטי בגישה סטטיסטית והיסטורית. אחר מכן פיתח תאוריות משלו לגבי השוויון בכלכלה, בעיקר בין שכירים למשקיעים ועוד.

מחקר אודות אי-שוויון כלכלי ארוך טווח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט מחקר אודות הכנסות גבוהות בצרפת, הוביל להוצאתו לאור של Les hauts revenus en France au XXe (הכנסות גבוהות בצרפת במאה ה-20), אשר התבסס על סקר של סדרות סטטיסטיות המכסות את כל המאה ה-20, אשר נבנה מנתונים אודות שירותים כספיים (בפרט הצהרות מס הכנסה).

סקר על התפתחות אי השוויון בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו של פיקטי חשפה שפערי ההשׂתכרות ירדו בצרפת בצורה חדה במהלך המאה ה-20, בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה. ירידה זו נבעה, במידה רבה, מירידה באי השוויון בבעלות על נדל"ן, בזמן שפערי השכר נותרו יציבים. לדברי פיקטי, הקיטון נובע מהצמיחה החזקה בפרוגרסיביות של מס ההכנסה לאחר מלחמת העולם השנייה, מה ששיבש את הדינמיקה של צבירת הנדל"ן, באמצעות הפחתת עודף הכסף הזמין לחיסכון על ידי העשירים ביותר.

פיקטי מתנגד לירידה בנטל הפיסקלי (בכלכלה, הנטל הפיסקלי של הממשלה, המוטל על משלמי המיסים שלה, הוא ההשפעה של המס המוטל על כוח הקנייה של משלמי המיסים) שמתרחשת בצרפת מאז סוף שנות ה-90 של המאה ה-20, משום שפיקטי מאמין שהדבר יסייע לבנייה מחדש של ההון הגדול הקודם של מעמד בעלי הרנטות (מושג המשמש את פיקטי לתיאור כל מי שצובר עושר משמעותי בצורה פסיבית, בלי לעבוד – מנדל"ן, רכוש, מניות, דיבידנדים וריבית). החלפת מעמד זה, שאינו פעיל כלכלית, ואשר שלט בעבר בהיררכית ההכנסות, באנשים עובדים, הצוברים את הכנסותיהם מעבודה, תוביל לצמצום ממדי אי-השוויון ולגירוי צמיחה כלכלית.

כשהוא עושה שימוש בסקר סטטיסטי, ניסה פיקטי להראות כי עקומת לאפר, אשר טוענת כי שיעורי מיסוי שוליים גבוהים על הכנסות גבוהות מהווים מבחינת העשירים תמריץ לעבוד פחות, הייתה ככל הנראה זניחה או קטנה במקרה של צרפת.

עבודה השוואתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקטי ביצע מחקרים השוואתיים אודות אי-שוויון, במדינות נוספות. תוך שיתוף פעולה עם כלכלנים אחרים, במיוחד עמנואל סאז, בנה פיקטי סדרה סטטיסטית המבוססת על שיטה הדומה לזו בה השתמש לצורך מחקריו אודות צרפת. מחקר זה הוביל לדוחות על ההתפתחות של אי השוויון בארצות הברית ועל הדינמיקה הכלכלית בעולם דובר האנגלית ובאירופה היבשתית (זו שאינה כוללת את האי הבריטי). מחקרו מצא, כי לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות שלושה עשורים בהם ירד אי השוויון, בדומה למה שהתרחש באירופה היבשתית, אי השוויון בהכנסות בעולם דובר האנגלית, הלך והתרחב, במהלך שלושים השנים האחרונות.

ביקורת על עקומת קוזנץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו של פיקטי נדונה כהמשך קריטי לעבודתו החלוצית של סיימון קוזנץ משנות ה-50 של המאה ה-20. על פי קוזנץ, ההתפתחות ארוכת הטווח של פערי השֹתכרות, עוצבה כעקומת פעמון (עקומת קוזנץ). צמיחה החלה בתחילתה של המהפכה התעשייתית, ונחלשה מאוחר יותר, בשל הקצאה מחדש של כוח העבודה, ממגזרים המאופיינים בפריון נמוך, דוגמת חקלאות, למגזרים המאופיינים בפריון גבוה יותר, כגון תעשייה.

על פי פיקטי, הנטייה שנצפתה על ידי קוזנץ בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, אינה בהכרח תוצר של כוחות כלכליים עמוקים (למשל "גלישה מגזרית" או ההשפעות של התקדמות טכנולוגית). במקום זאת, ערכי הנדל"ן, ולא אי-שוויון בשכר, הם שירדו, והדבר קרה מסיבות שאינן בהכרח כלכליות (לדוגמה, הפעלתו של מס הכנסה). בעקבות זאת, הירידה לא בהכרח תימשך ולמעשה, אי השוויון גדל בצורה חדה בארצות הברית במהלך 30 השנים האחרונות, כשהוא חוזר בכך לרמותיו משנות ה-30 של המאה ה-20.

קיצור תולדות השוויון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2021 פרסם פיקטי את קיצור תולדות השוויון (אנ'). זהו ספר המתקצר את שני מחקריו הגדולים, קפיטל במאה ה-21 והון ואידאולוגיה (אנ'), כשקהל היעד העיקרי שלו אינו כלכלנים כי אם האזרח המשכיל והמתעניין. הספר נוקט גישה אופטימית בתיאור ההיסטוריה של התפתחות השוויון בין 1780 ל-2020.^[1]^[2] ב-2023 יצא לאור התרגום העברי של הספר בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיצור תולדות השוויון, תרגם וערך מדעית ד"ר עופר סיטבון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2023.

בצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Les hauts revenus face aux modifications des taux marginaux supérieurs de l’impôt sur le revenu en France, 1970–1996 (Document de Travail du CEPREMAP, n° 9812, July 1998)
Inégalités économiques: report to the Counsel of Economic Analysis (14 June 2001) with Tony Atkinson, Michel Godet [fr] and Lucile Olier
Les hauts revenus en France au XXème siècle, Inégalités et redistribution, 1901–1998 (ed. Grasset, September 2001)
Fiscalité et redistribution sociale dans la France du XXe siècle (October 2001)
L'économie des inégalités (ed. La Découverte, April 2004)
Vive la gauche américaine ! : Chroniques 1998–2004 (Éditions de l'Aube, September 2004)
Pour un nouveau système de retraite : Des comptes individuels de cotisations financés par répartition (Éditions Rue d'Ulm/CEPREMAP, 2008) with Antoine Bozio
On the Long run evolution of inheritance. France, 1820–2050 (PSE Working Paper, 2010)
Pour une révolution fiscale (ed. Le Seuil, 2011) with Emmanuel Saez and Camille Landais
Peut-on sauver l'Europe ? Chroniques 2004–2012 (Les Liens qui Libèrent, 2012)
Le Capital au XXIe siècle (Seuil, 2013)
Capital et idéologie (Seuil, 2019)
Une brève histoire de l'égalité, Paris: Ed. du Seuil, 2021, 350p.

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Capital in the Twenty-First Century (Cambridge, MA: Belknap Press, 2014)
About Capital in the Twenty-First Century (AER, 2015)
Carbon and Inequality: from Kyoto to Paris (L. Chancel, T. Piketty, PSE, 2015)
Chronicles: On Our Troubled Times (Viking, 2016)
Why Save the Bankers? And Other Essays on Our Economic and Political Crisis (Houghton Mifflin Harcourt, 2016)
Top Incomes in France in the Twentieth Century: Inequality and Redistribution, 1901–1998 (Harvard University Press, 2018)
Capital and Ideology (Harvard University Press, 2020)
Time for Socialism: Dispatches from a World on Fire, 2016-2021 (Yale University Press, 2021)
"The western elite is preventing us from going after the assets of Russia's hyper-rich" (The Guardian, 16 March 2022).
A Brief History of Equality, Harvard University Press, 2022, 274p. Data,