זרתוסטרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרתוסטרהפרסית: زرتشت, זרתושת), או בשמו היווני זורואסטרוס (Ζωροάστρης), נביא ממדי ומייסדה של הדת הנקראת על שמו: זורואסטריות (או בשמה העברי האחר: אמגושיות). דת זו הייתה הדת הרשמית של פרס ומדי מזמנה של השושלת האחמנית ועד לסוף התקופה הסאסאנית במאה ה-7. כורש ודריווש הראשון, מלכיה הגדולים של פרס, הפיצו את דתו במרחבי קיסרותם. לאחר שכבש אלכסנדר מוקדון את פרס, התחילה שקיעתה של דת זרתוסטרה, אך לאחר מכן חזרה לתחיה ונתקיימה עד בוא האסלאם.

משערים כי השם "זרתוסטרה" מגיע מהשפה האווסטית, ומורכבת מהמלים "זרתה" – זקן, ו"אוסטרה" – גמל, ופירושה: בעל גמלים זקנים.

היסטוריונים וחוקרי דתות מחשיבים בדרך כלל את זורואסטר כדמות היסטורית, אך קשה מאוד להעריך מתי הוא חי. ההערכות המחקריות הן ברובן סביב שנת 1000 לפנה"ס. אחרים מציעים הערכות מוקדמות יותר, וכך מציבים אותו כמייסד הראשון של דת המבוססת על כתבי קודש שירדו משמים.

זמנו של זרתוסטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסיפור חייו של זורואסטר גרסאות שונות, התלויות במקורות השונים ששרדו, ואשר מעידים על חייו:

  • מיתולוגיה פרסית, בעיקר השאה נאמה (ספר המלכים) של פרדווסי, מסורת בעל פה שמציבה את זורואסטר בתקופה מוקדמת למדי, אך מוגדרת היטב.
  • זורואסטר היה מפורסם בעת העתיקה כמייסדה של כת המאגי. שמו מצוין על ידי קסנתוס, בדיאלוג "אלקיביאדס הראשון" של אפלטון וכן על ידי פלוטארכוס, פליניוס הזקן ודיוגנס לארטיוס. הערכות יווניות עתיקות תלויות במיתולוגיה הפרסית, ונותנות תאריכים מוקדמים מאוד – עד לאלף השביעי לפנה"ס. אלה הם התאריכים שה"פרסים" (אנשי דת זורואסטר) מאמינים בהם.
  • התיעוד ההיסטורי אינו מספק תשובה ברורה לשאלת התארוך של ראשית הדת הזורואסטרית. ארכאולוג רוסי מציב את זורואסטר באלף השני לפנה"ס, כשהוא מתבסס על חפירות ארכאולוגיות שנעשו באוזבקיסטן. מקובל כי לדת ההינדו-איראנית יש אמנם שורשים באלף השלישי, אך זורואסטר עצמו השתמש במסורת דתית שהייתה קיימת שנים רבות לפני היוולדו.
  • ניתוח בלשני של הגתות, הטקסטים היחידים שקשורים באופן ישיר לזורואסטר, והשוואה לשפות אינדו-איראניות אחרות, בעיקר סנסקריט, נותנות רק הערכות גסות, שמתארכות את זורואסטר לאלף הראשון לפנה"ס. (1000-1400 לפנה"ס הוא התאריך שמציינת מרי בוייס בספרה "היסטוריה של הזורואסטריאניזם").
  • הגישה ההיסטורית משווה בין המנהגים החברתיים שמתוארים בגתות לבין מה שידוע על האזור והתקופה ממחקרים היסטוריים אחרים. מכיוון שהגתות כתובות בשפה קדומה שקשה מאוד לפענח אותה, שיטה כזו יכולה לתת רק הערכות כלליות, ופתוחות ביותר לפרשנות. גררדו גנולי נותן גם הוא את ההערכה של 1000 לפנה"ס.
  • ה"בונדהיסן", או "היצירה", טקסט חשוב בדת זו, מציינת את זמנו של זורואסטר כ־258 שנה לפני הכיבוש של אלכסנדר הגדול, כלומר ב־588 לפנה"ס. הטקסט הזה, המקובל על הזורואסטרים עצמם, היה מקובל בעבר גם על החוקרים במערב, אולם כיום רוב החוקרים מעריכים שזמנו של זורואסטר מוקדם הרבה יותר.
  • חוקרים אחרים טוענים אף לתאריכים מאוחרים יותר מזה שכתוב ב"בונדהיסן", אך הם אינם מקובלים. דרמשטטר טוען ל־100 לפנה"ס; וה. ס. ניברדג ל־458 לפנה"ס ב־"Die Religionen des Alten Iran" ("דתות איראן הקדומה").

חייו של זרתוסטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידיעות שלנו על חייו של זרתוסטרה מגיעות בעיקר מהאווסטה, המכילה קאנונים שחלקם נכתב על ידי זרתוסטרה עצמו. מהג'אטות, הטקסטים היווניים, היסטוריה שבעל פה ועדויות ארכאולוגיות.

החלק השלושה עשר של האווסטה, הספנה נאש, תיאור של חייו של זרתוסטרה, לא שרד במשך השנים. הביוגרפיות בספר השביעי של הדנקרד (המאה ה-9 לספירה) והשהחנאמה הן מיתיות.

מקובל, כי זרתוסטרה חי באזור הצפון מזרחי של איראן. היוונים מתייחסים אליו כמדי, כבקטרי או כפרסי שחי לפני 3,000 או 5,000 שנה. שם אשתו היה חְבוֹבִי (Hvōvi), והיו להם שלוש בנות: פרני, פריני, ופורוסיסטה, ושלושה בנים: איסאט וסטאר, אורובאט, והברה סירה. שם אמו היה דוגדובה, ושם אביו – נארה פורושספה ספיטמה. ההארה שלו מהאל מאזדה הגיעה בגיל 30. המומרים הראשונים לדת החדשה היו אשתו וילדיו ובן דוד בשם מיידיומנגה.

הסופרים היוונים מספרים על כמה אירועים בילדותו ובחיי הנזירות של זרתוסטרה. לפי המסורת וכתביו של פליניוס, זרתוסטרה צחק ביום לידתו וחי בטבע. הוא כנראה נהנה לחקור ולטייל בטבע מגיל צעיר. פלוטארכוס משווה אותו לליקורגוס ולנומה פומפיליוס. דיו קריסוסטום מקביל בין האל אהורה מזדה של זרתוסטרה לזאוס. פלוטארכוס, כשהוא שואב מתאומפופוס, מדבר על זורואסטריאניזם ב"איסיס ואוסיריס".

בחיבור זה הוא אדם בשר ודם, שמקבל כוח מאמונתו באל ובהגנת בעלי בריתו. הוא עומד בפני התנגדות חיצונית וחוסר אמונה וספקות פנימיים. האיכויות האנושיות האלה תומכות בזרתוסטרה היסטורי, למרות החוסר בפירוט ההיסטורי. הגתות הן נבואות ואזהרות פואטיות, המנוסחות בצורת דיאלוגים עם האל ועם האמשה ספנטות בני האלמוות. אולם, הם מתייחסות גם לאירועים אישיים, כגון התגברות על מכשולים שהוצבו בידי כמרים ומעמדות שליטים מתחרים. היו לו קשיים בהפצת הבשורה שלו, וגם לא תמיד התייחסו אליו בצורה יפה בעיר הולדתו (עלבון יוצא דופן בתרבות ובתקופה זו).

ישנם הבדלים בין הזרתוסטרה של האווסטה המאוחרת והזרתוסטרה בגתות. באווסטה המאוחרת, הוא מתואר כשהוא לוחם ב"בני האלמוות הרשעים", ובדומה לישו בברית החדשה, מפותה בידי אהרימן לבגוד באמונתו.

אולם הזרתסוטרה של הגתות אינו נראה כדמות אגדתית, אלא היסטורית. גם הוונדידד מוסר רישומים של הדיאלוגים בין זרתוסטרה לבין אהורה מזדה. הם הרישום האחרון ששרד להרצאות הדוקטרינליות שלו שהוצגו בחצרו של המלך היסטספס.

זרתוסטרה בהקשר ההיסטורי שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדויות הטקסטואליות לגבי מקום הולדתו של זרתוסטרה סותרות זו את זו. יסנות 9 ו־17 מציינות את העיר איירנם ואחה, "ביתם של הארים", על נהר הדיטיה, כביתו של זרתוסטרה, ומקום ההתגלות הראשונה שלו. ה"בונדהישן", או "היצירה", אומר כי נהר דהרג'ה היה מקום הולדתו ובית אביו. על פי יסנה 59, 18, ה"זרהאוסטרוטמה", או ראש הכמורה הזרתוסטרנית, התגורר ברג'ה בזמן מאוחר יותר. הסופר המוסלמי האיראני שחרסטני מנסה לפתור את הסתירה בכך שהוא טוען כי אביו היה מהאטרופטן, ואילו אמו הייתה מהראי.

לפי יסנות 5 ו־105, הוא התפלל להמרתו של המלך היסטספס. אז הוא כנראה עזב את מחוז הולדתו. מיסנות 53 ו־9 אפשר להבין כי הוא נסע לראי ולא היה רצוי שם. לבסוף הוא פגש במלך בקטריה, היסטספס. בגתות מופיע מלך זה כדמות היסטורית.

החצר של היסטספס כללה שני אחים, פרשאסטרה וג'מספה, ושניהם היו לפי האגדה המאוחרת וזירים של היסטספס. זרתוסטרה היה קרוב של שניהם: אשתו, הביבי, הייתה בתו של פרשאסטרה, וג'מספה היה בעלה של בתו, פורוסיסטה. תפקיד השדכנית שוחק בידי המלכה האדוקה, הוטאסה. חוץ מהקשר הזה, הנביא החדש מסתמך בעיקר על קרוביו. התלמיד הראשון שלו היה בן דודו.

קביעת התאריך של חיי המלך היסטספס אינו פשוט. מקורות עתיקים מציעים כי היה אביו של המלך דריווש הראשון. הוטאסה (מלכתו) הוא שם דומה מאוד לאטוסה, שהייתה כנראה מלכתם של קאמביסס השני, סמרדיס ודריווש הראשון. השם המטריאכלי הוא הקשר היחיד לשושלת האחמנידית.

עקרונות הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבריו של זרתוסטרה מוצגים ב-17 טקסטים ליטורגיים, או "מזמורים", היאסנה, שמחולקת לחלקים הקרויים גתות.

את העקרונות הבסיסיים של הזורואסטריאניזם אפשר לצמצם לפתגם אחד: "הומאטה, הוכטה, הוברשטה" – מחשבות טובות, מילים טובות, מעשים טובים.

מאבק קוסמי בין האמת לשקר מוצג כיסוד קיומנו. לעתים מקבילים זאת למאבק בין הטוב והרע הקיים בתרבות המערבית, או כמאבק בין האור והחושך. כשם שהיממה מחולקת ליום (אור) וללילה (חושך), כן מחולק גם העולם לטוב ולרע. קימת מלחמה בלתי פוסקת בין אל הטוב לכוחות הרע. בראש הכוחות הרעים עומד אהרימן, רוח האפלה והרשע. אל הטוב הוא אהורה מאזדה, האל היחיד. האדם חופשי לבחור בטוב או ברע. הבוחרים בטוב מסייעים לאהורה מזדה להביס את כוחות החושך. זרתוסטרה האמין כי סופו של הטוב לגבור על הרע. במרכז דתו עמד פולחן האש. זרתוסטרה מתאר את אהורה מזדה בסדרה של שאלות רטוריות, "מי ייסד את מסילות השמש והכוכבים? ...מי משקה ומאכיל את הצמחים? ... מי יצר את האור והחושך? מי מאפשר את השחר, הצהריים והלילה?"

תורתו של זרתוסטרה היא דואליסטית: היא מתארת את העולם כמחולק בצורה חד משמעית לטוב ולרע, שעל כל אחד אחראי אל אחר. התפיסה הזאת קרובה יותר לתפיסה המונותאיסטית מהתפיסות הפוליתאיסטיות, אולם היא עוררה ועדיין מעוררת התנגדות בדתות המונותאיסטיות, הסוברות שהכל - טוב ורע כאחד מקורם באל אחד. פולמוס בין-דתי כזה מופיע בספר ישעיהו: "כֹה אָמַר ה' לִמְשִיחוֹ לְכוֹרֶשׁ (...) כִי-אֶפֶס בִלְעָדָי אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶךְ עֹשֶׂה שָלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶה." (ישעיהו פרק מ"ה, פסוקים א'-ז')
כורש, שהיה מלך פרסי זורואסטרי שהכריע את האימפריה הבבלית, והתיר לגולי בבל לשוב ליהודה, מתואר בדברי הנביא ישעיהו כמלך לגיטימי, ואולי אף כשליח האל, כדברי הנביא: "כֹּה-אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ..." (ישעיהו מה, א). שכן המילה "משיח" במקרא היא לשון של גדוּלה, כמו: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן... לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה" (במדבר יח, ח), ושל מלכות (כך מכונים מלכי ישראל ויהודה). אמנם, ישעיהו שולל מכל וכול את התפיסה הדואליסטית הזרתוסטראית שכורש אמון עליה.

היסטוריה והתפתחויות מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוקטרינה של זרתוסטרה היא מופשטת ורוחנית. הדת המעשית העממית כללה גם אלים מוחשיים, כאלה שהיו מוכרים בפרס לפני הזורואסטריות, בנוסף לאלים חדשים. באווסטה אלים אלה מתוארים כמלאכים. באווסטה המאוחרת, אנו מוצאים לא רק את מיתרה, אלא גם אלים פופולריים אחרים כמו "ווררגנה" (ניצחון), סיריוס, ואלת המים. גם גרמי שמיים נחשבים לבעלי השפעה מיוחדת, ואכן כוהני הדת הזורואסטרים הרבו לעסוק באסטרולוגיה. הגתות שהן מוקדמות יותר לא הכירו את ה"פוורשי", או מלאכים שמגינים על המאמינים.

על בסיס תורות חדשות אלו קמה כמורה נרחבת, שסידרה את הדוקטרינות שלהן, ביצעה את הפולחן וחוקקה חוקים מדויקים לטיהור וניקיון של הגוף והנפש. כך לדוגמה הם הורו על טבילות רבות, ענישות גופניות, אהבת האמת, מעשים טובים למען הכלל, עזרה לחברים לאמונה, צדקה, צניעות, שיפור הקרקע, נטיעת עצים, ריבוי של בקר, חקלאות, שמירה על בעלי חיים מועילים כמו הכלב, השמדה של חיות מזיקות, והאיסור לשריפת או לקבורת המת. המתים הושמו במקומות מסוימים ("דכמות") ונחשפו לציפורים הטורפות ולחיות בר. בפולחן, למשקה שהופק מצמח הסומא היה מעמד חשוב. הפולחן לא היה מפואר, והוא לא נעשה במקדשים. מרכזו היה באש קדושה על מזבח. מזבחות האש אחר כך נהפכו למקדשי אש. בתוך מקדשים אלה הובאו קרבנות של העשירים והעניים – בשר, חלב, לחם, פירות, פרחים ומים קדושים.

הכמרים היו השומרים המיוחסים ומורי הדת. הם הקריבו את הקרבנות, לימדו את הכמורה הצעירה, השיתו את העונשים; הם גם ביצעו את טקסי ההיטהרות ושמרו מבחינה רוחנית על הציבור הכללי. כל מאמין באהורה מזדה, לאחר שנתקבל לקהילה הדתית בכך שהולבש בתחרה קדושה, היה צריך לבחור מוודה ומדריך רוחני.

גם באסכטולוגיה חלו שינויים. סוף העולם נדחה ל־3000 שנה לאחר מות זרתוסטרה, כש"משיח" חדש יוולד משושלתו של זרתוסטרה, המתים ישובו לתחייה ועולם חדש ושלם יתחיל מחדש.

זורואסטריאניזם הייתה הדת הרשמית של פרס, אך היא לא הייתה מוגבלת לאיראנים, שכן גם הטוריאנים האמינו בה. הפולחן של האלים הפרסיים התפשט לארמניה ולקפדוקיה, ולכל המזרח הקרוב. על הדת הזורואסטריאנית תחת השושלת האחמנידית ואריכידס ידוע אך מעט. לאחר נפילתה של השושלת החלה תקופה של דעיכה. אך גם הארכידים וגם המלכים הסקיתיים היו מאמינים באהורה מזדה. הרסטורציה הלאומית של השושלת הסאסאנידית הפיחה בזורואסטריאניזם חיים חדשים, וכוח והשפעה לכמרים של הדת. כשהיא מוגנת בידי השושלת, הכמורה התפתחה לכנסייה לאומית מאורגנת, שהייתה יכולה להשתמש בכוחה של המדינה על מנת להכריח את התושבים לקיים את הדת. מושבו של ראש הכמורה, ה"זרטוסטרוטרוטמה", היה בראי שבמדי, והיה האדם החשוב במדינה לאחר המלך. כתות רבות נוצרו בתקופה זו, לדוגמה, מנכיאיזם.

הכיבוש המוסלמי של איראן ב־636, עם הרדיפות הנוראות במאות שאחריו, היווה מכה קשה מאוד לזורואסטריאניזם. באיראן עצמה ניתן למצוא רק קומץ מאמינים, בקרמן וביזד. הפרסיים בסביבות מומבאי מחזיקים מזרתוסטרה כנביאם, ועדיין הולכים בדרכי הדת הישנה, אך הדוקטרינה שלהם היא של מונותאיזם טהור. כיום מאמינים בדת זו כ־140,000 בני אדם.

זרתוסטרה במערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה השתמש בדמותו של זרתוסטרה בספרו הפילוסופי המפורסם "כה אמר זרתוסטרא". ניטשה משתמש בדמות בצורה בדיונית ודרמטית עבור המטרות הפילוסופיות והספרותיות שלו, שם הוא מציג אותו כנביא שמתכחש להפרדה בין טוב ורע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]