עמינדב דיקמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמינדב דיקמן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 21 בדצמבר 1958
ורשה, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 ביוני 2022 (בגיל 63) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת ז'נבה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1996 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עמינדב אלכסנדר דיקמן (21 בדצמבר 19582 ביוני 2022) היה מתרגם וחוקר ספרות ישראלי, פרופסור בחוגים לספרות עברית ולספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיקמן נולד בוורשה, פולין, בנו של המתרגם וחוקר הספרות שלמה דיקמן. עלה לישראל עם משפחתו ב-1960. למד בחוג ללימודים קלסיים באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1996 סיים את לימודיו לתואר שלישי באוניברסיטת ז'נבה, בהנחיית חוקר הספרות והוגה הדעות ג'ורג' שטיינר.

בשנים 19962001 עבד כמרצה (Assistant Professor) באוניברסיטת מדינת פנסילבניה בארצות הברית. בשנת 2001 הצטרף כמרצה בכיר לאוניברסיטה העברית, כיהן כראש המגמה ללימודי תרגום וכראש בית הספר לספרות. בשנת 2002 נבחר להיות חבר יועץ באקדמיה ללשון העברית ושימש כחבר האקדמיה וחבר ועדת האקדמיה למונחי הספרות. בעבר היה ראש מערכת הרבעון הספרותי "קשת החדשה". דיקמן כתב ותרגם פלינדרומים[1].

בשנת 2011 החל דיקמן לפרסם בדחק - כתב עת לספרות טובה.

בשנת 2012 הוענק לו פרס ראש הממשלה ללשון העברית[2]. באותה שנה הוענק לו גם פרס טשרניחובסקי על ידי עיריית תל אביב-יפו[3].

בשנת 2016 זכה בפרס שרת התרבות ליצירה ספרותית[4].

נפטר ב-2 ביוני 2022 ממחלת הסרטן. הובא למנוחות בבית העלמין בשביל מנוחה נכונה בראשון לציון[5].

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיקמן תרגם משפות מקור רבות, בהן רוסית, צרפתית, אנגלית, יוונית עתיקה ולטינית[2].

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Homer in English / edited with an introduction and notes by George Steiner; with the assistance of Aminadav Dykman (London: Penguin, 1996)
  • The Psalms in Russian poetry: a history (Genève: Slatkine, 2001)

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • החטא ועונשו ודוסטויבסקי, מבחר מאמרים, בעריכת מנחם ברינקר ורנה ליטוין, תרגמו מרוסית - עמינדב דיקמן ומ. שני, תרגמו מאנגלית - רלה מזלי ויצחק קומם (ירושלים: כתר, 1983)
  • שלוש אהבותיו של דוסטויבסקי, מאת מארק סלונים (תל אביב: עם עובד, תשמ"ד 1983)
  • אופאלינוס, או, האדריכל, מאת פול ואלרי, (ירושלים: כרמל, תשנ"ד 1994) (בשיתוף, דן צלקה)
  • שירת הכוכבים, אנתולוגיה משירת צרפת במאה הט"ז, בחר, תרגם ופירש עמינדב דיקמן, (ירושלים: הוצאת כרמל; המפעל לתרגום ספרי מופת, תשנ"ו 1996) (עברית וצרפתית עמוד מול עמוד, עם שער נוסף).
  • שירים ראשונים ואחרונים, מאת יוסיף ברודסקי, מרוסית – עמינדב דיקמן, (תל אביב: דביר, תשנ"ז 1997)
  • מגן אכילס ושירים אחרים, 1927–1973, מאת ויסטן יו אודן, תרגום, מבוא והערות - עמינדב דיקמן, (ירושלים: כרמל, תשנ"ט 1998)
  • שירי העצבת, איגרות מחוף הים השחור: אלגיות נבחרות, מאת פובליוס אובידיוס נאזו, תרגם בלווית הקדמה ופירושים עמינדב דיקמן, פתח דבר מאת ג'ורג' שטיינר, (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, המפעל לתרגום ספרי מופת, תש"ס 2000)
  • רפואות האהבה, מאת פובליוס אובידיוס נאזו, תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות עמינדב דיקמן, (ירושלים: כרמל, תש"ס 2000) (כולל את תרגומו של שמואל דוד לוצטו לרפואות האהבה)
  • דור שלי, חיה שלי, משירת רוסיה במאה העשרים, בחר ותרגם עמינדב דיקמן, (תל אביב: הוצאת שוקן, 2002)[6]
  • 67 שירים, מאת פול ורלן, בחר ותרגם מצרפתית, מבוא והערות עמינדב דיקמן (ירושלים: כרמל, תש"ע 2010)[7]
  • בארוקו, אנתולוגיה משירת אירופה במאה ה-17, עריכה ותרגום עמינדב דיקמן, הוצאת כרמל, 2012[8].
  • אפיגרמות כך ואחרת: וריאציות על נושאים עתיקים. מבחר, תרגום, דיגום, הערות ואחרית דבר עמינדב דיקמן. (תל אביב: חרגול, 2016)[9]
  • הצלב והוֶּרד: שירה לטינית מימי הביניים, הוצאת קשב לשירה, 2017[10].
  • רסיסים יוָניים, הוצאת קשב לשירה, 2021[11].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו ומתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיכאל הנדלזלץ, מי יבין ניבי ים, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2011
  2. ^ 1 2 מיה סלע, פרס ראש הממשלה ללשון העברית יוענק לחוקר הספרות ד"ר עמינדב דיקמן, באתר הארץ, 23 באפריל 2012
  3. ^ מיה סלע, פרס טשרניחובסקי לתרגום בסך 18 אלף שקל יוענק לד"ר עמינדב דיקמן וטל ניצן, באתר הארץ, 29 במאי 2012
  4. ^ גילי איזיקוביץ, מיכל פאר, יהודה מלצר ועמינדב דיקמן - בין זוכי פרס שרת התרבות ליצירה ספרותית, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2016
  5. ^ גילי איזיקוביץ, מת פרופ' עמינדב דיקמן, מטובי מתרגמי השירה, באתר הארץ, 2 ביוני 2022
  6. ^ חיים גורי, נושמים גורל ואדמה (בין שתי האסופות), באתר הארץ, 7 באפריל 2003
  7. ^ ארז שוייצר, דברים שבשירה | וירטואוזיות רכה וקוצנית, באתר הארץ, 28 ביולי 2010
    אורי הולנדר, פרלודים | שיתנגן, לפני הכל, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2010
  8. ^ מיה סלע, העיירה בוערת, באתר הארץ, 23 במרץ 2012
    ארז שוייצר, האנתולוגיה "בארוקו": שיגעון לדבר אחד, באתר הארץ, 15 במאי 2012
    רפי וייכרט, "בארוקו": מחרוזת פנינים מהבארוק, באתר ynet, 7 במאי 2012
  9. ^ אתר למנויים בלבד אברהם ארואטי, עמינדב דיקמן עונה לשירת יוון, באתר הארץ, 30 במאי 2016
  10. ^ ביקורות:
    אתר למנויים בלבד שמעון בוזגלו, "הצלב והוֶּרד": מתה השירה, מתה, באתר הארץ, 6 באפריל 2017
    אתר למנויים בלבד שמעון זנדבנק, חיה השירה, חיה, באתר הארץ, 21 באפריל 2017
    אתר למנויים בלבד רונן סוניס, העולם כולו טרוף־רוח, כי האדם אכל תפוח, באתר הארץ, 25 במאי 2017
  11. ^ אתר למנויים בלבד יהושבע סמט־שינברג, טוב לי לוּ פֶטֶט פְּלַגְלָג סמוּך לי הייתי שׁומע, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2021