אהוד גרוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהוד גרוס
Ehud Gross.jpg
לידה 1 בפברואר 1946
ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה 7 במאי 2021 (בגיל 75)
מקום קבורה בית הקברות מנוחה נכונה כפר סבא עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
האינתיפאדה הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
תפקידים אזרחיים
מנהל התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, מנכ"ל היכל התרבות מאיר ניצן ראשון לציון, מנכ"ל מיני ישראל, מנהל תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, יו"ר דירקטוריון חדשות עשר.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קצין חינוך ראשי, תא"ל אהוד גרוס וקצין הנדסה ראשי, תא"ל ישי דותן בטקס סיום קורס המכללה לביטחון לאומי מחזור י"ח, אוגוסט 1991
אהוד גרוס, 2018

אהוד גרוס (1 בפברואר 19467 במאי 2021) היה קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, שכיהן כקצין חינוך ראשי בשנים 19881991. לאחר שחרורו מצה"ל מילא תפקידי ניהול בתחום התרבות, בהם מנהל תיאטרון ירושלים, מנהל התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, מנכ"ל היכל התרבות מאיר ניצן ראשון לציון, מנכ"ל מיני ישראל, מנהל תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית. כמו כן כיהן כיו"ר דירקטוריון חדשות 10 (כיום "חדשות 13").

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרוס נולד בירושלים וגדל ביפו וברמת גן. הוא בנם של שרה ויהושע גרוס, אחיו הצעיר הוא פרופסור עילם גרוס. בצה"ל שירת בחיל השריון, במהלך שירותו הסדיר השתתף כקצין בקרב על המים. במלחמת ששת הימים שירת כקצין מילואים בגדוד 129 של חטיבה 8 ולחם עמו בקרב על קלע רמת הגולן. ב-1968 התנדב לחזור לשירות הקבע ולשרת כמפקד פלוגה במלחמת ההתשה. לאחר מכן שירת ביחידה לקשרי חוץ. ב-1973 מונה להקים יחידת הסברה במסגרת חיל החינוך, במסגרתה יועברו סדנאות חינוך ליחידות קרביות.

במלחמת יום הכיפורים התנדב להצטרף לכוחות הלוחמים, ומונה למפקד פלוגה א' ("אהבה") בגדוד 407 של חטיבה 600, איתה השתתף בקרבות הבלימה בחזית סיני, שם נפגע הטנק שלו.

במבצע "אבירי לב" סופחה הפלוגה לחטיבה 14 ובמסגרת קרב ההבקעה הלילי לכיבוש ראש-הגשר, טיהרה הפלוגה את ציר "עכביש" למעבר הכוחות הצולחים. בהמשך אותו לילה, פרץ בראש פלוגתו אל צומת "טירטור-לכסיקון" באזור "החווה הסינית", שם נפגע הטנק של גרוס וסגן יוסי כהן שהיה איש צוות חמישי בטנק, נהרג במקום. גרוס נחלץ מהטנק בטרם זה התפוצץ, ויחד עם צוותו, הוביל קרוב ל-30 לוחמי שריון וצנחנים, חלקם פצועים, אל התאג"ד ב"לקקן".

במארב לחטיבה 25 המצרית, בלמה פלוגתו המוקטנת (4 טנקים) לבדה במשך כשעה את החטיבה המצרית מדרום למעוז "לקקן", עד הצטרפות כוחות נוספים מאוגדה 162 ומחטיבה 14. בהמשך לחם בראש פלוגתו בקרב לכיבוש מתחם "אורחה" בגדה המערבית והוביל את כוחות החטיבה לתפיסת הרמפות המצריות על גדות התעלה.

לאחר המלחמה מונה לסמג"ד 407. בהמשך פיקד על גדוד השריון 198, שהיה מופקד אז על הכשרת מפקדי טנקים מדגם צנטוריון ("שוט קל") שבשימוש חטיבות השריון הצפוניות (במסגרת חטיבת ההדרכה 460), ולאחר מכן היה מפקד חטיבת קרייתי. שירת כנספח צבאי בתאילנד, בורמה, נפאל והפיליפינים ועל שרותו זה הוענקה לו מדליית כבוד מטעם מלך תאילנד. ב-1988 מונה לקצין חינוך ראשי בדרגת תא"ל ומילא תפקיד זה עד 1991. בתקופתו בתפקיד הוטמע פיקוד הגדנ"ע בחיל החינוך.

לאחר שחרורו מצה"ל כיהן כמנכ"ל תיאטרון ירושלים עד 1993. לאחר מכן שירת מטעם המדינה במזרח-הרחוק עד 1996 ועם שובו ניהל את אקדמית קספרוב הבינ"ל לשחמט בת"א (בעצמו היה שחמטאי בדרגת אמן). ב-1999 מונה למנהל התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, הוא החליט שהתזמורת תנגן את יצירתו של ריכרד וגנר "אידיליית זיגפריד" למרות מחאה ציבורית ועתירה לבג"ץ. ניהל גם את היכל התרבות העירוני וייסד את פסטיבל האביב הבינלאומי. במקביל לתפקידו זה, מונה בספטמבר 2004 ליו"ר דירקטוריון חדשות עשר.[1] ב-2008 הושעה מתפקידיו אלו בעקבות תלונה פנימית שהוגשה נגדו מצד עובדת בתזמורת[2] ולאחר מספר חודשים פרש מתפקידיו הציבוריים.[3] ב-2009 מונה למנכ"ל מיני ישראל ובתחילת 2011 מונה למנהל תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית,[4] ופרש מתפקידו לאחר 9 חודשים.[5]

במהלך הבחירות לכנסת החמש עשרה ב-1999, שובץ גרוס במקום הרביעי ברשימת "הדרך השלישית" בראשות אביגדור קהלני, אך המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.[6] שימש כיו"ר ועדת קשרי ציבור והסברה בארגון "צוות", היה חבר בוועד המנהל של מקהלות "מורן" ו"הבית לשירה בישראל" ובתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל".

היה בעל תואר ראשון במדעי המדינה ובמוזיקולוגיה וסיים לימודיו לתואר שני ביחסים בינלאומיים.

נפטר ב-7 במאי 2021 בבית החולים שיבא-תל השומר, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. נקבר בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרוס היה נשוי ואב לשלושה. התגורר בהוד השרון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אהוד גרוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]