אהוד גרוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהוד גרוס
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 1946 (בן 71 בערך)
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
האינתיפאדה הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
תפקידים אזרחיים
מנהל התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, מנכ"ל מיני ישראל, מנהל תזמורת נתניה - הקאמרית הקיבוצית, יו"ר דירקטוריון חדשות 10.

אהוד גרוס (נולד ב-1946) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, שכיהן כקצין חינוך ראשי בשנים 1988-1991. לאחר שחרורו מצה"ל מילא תפקידי ניהול בתחום התרבות, בהם מנהל תיאטרון ירושלים, מנהל התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, מנכ"ל מיני ישראל, מנהל תזמורת נתניה - הקאמרית הקיבוצית. כמו כיהן כיו"ר דירקטוריון חדשות 10.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרוס נולד בירושלים וגדל ביפו וברמת גן. הוא בנם של שרה ויהושע גרוס, אחיו הצעיר הוא פרופסור עילם גרוס. בצה"ל שירת בחיל השריון, במהלך שירותו הסדיר השתתף כקצין בקרב על המים. במלחמת ששת הימים שירת כקצין מילואים בגדוד 129 של חטיבה 8 ולחם עמו בקרבות כיבוש רמת הגולן. ב-1968 התנדב לחזור לשירות הקבע ולשרת כמפקד פלוגה במלחמת ההתשה. לאחר מכן שירת ביחידה לקשרי חוץ. ב-1973 מונה להקים יחידת הסברה במסגרת חיל החינוך, במסגרתה יועברו סדנאות חינוך ליחידות קרביות.

במלחמת יום הכיפורים התנדב להצטרף לכוחות הלוחמים, ומונה למפקד פלוגה א' ("אהבה") בגדוד 407 של חטיבה 600 השתתף בקרבות הבלימה בחזית סיני.

במבצע "אבירי-לב" סופחה הפלוגה לחטיבה 14 ובמסגרת קרב ההבקעה הלילי לכיבוש ראש-הגשר, טיהרה הפלוגה את ציר "עכביש" למעבר הכוחות הצולחים. בהמשך אותו לילה, פרץ בראש פלוגתו אל צומת "טירטור-לכסיקון", בואכה ה"חווה הסינית", שם נפגע הטנק של גרוס וסגן יוסי כהן שהיה איש צוות חמישי בטנק, נהרג במקום. גרוס נחלץ מהטנק בטרם זה התפוצץ, ויחד עם צוותו, הוביל קרוב ל-30 לוחמי שריון וצנחנים, חלקם פצועים, אל התאג"ד ב"לקקן".

במארב לחטיבה 25 המצרית, בלמה פלוגתו המוקטנת (4 טנקים) לבדה במשך כשעה את החטיבה המצרית מדרום למעוז "לקקן", עד הצטרפות כוחות נוספים מאוגדה 162 ומחטיבה 14. בהמשך לחם בראש פלוגתו בקרב לכיבוש מתחם "אורחה" בגדה המערבית והוביל את כוחות החטיבה לתפיסת הרמפות המצריות על גדות התעלה.

לאחר המלחמה מונה לסמג"ד 407. בהמשך פיקד על גדוד השריון 198, שהיה מופקד אז על הכשרת מפקדי טנקים מדגם צנטוריון ("שוט קל") שבשימוש חטיבות השריון הצפוניות (במסגרת חטיבת ההדרכה 460), ולאחר מכן היה מפקד חטיבת קרייתי. שירת כנספח צבאי בתאילנד, בורמה, נפאל והפיליפינים ועל שרותו זה הוענקה לו מדליית כבוד מטעם מלך תילאנד. ב-1988 מונה לקצין חינוך ראשי בדרגת תא"ל ומילא תפקיד זה עד 1991. בתקופתו בתפקיד הוטמע פיקוד הגדנ"ע בחיל החינוך.

לאחר שחרורו מצה"ל כיהן כמנכ"ל תיאטרון ירושלים עד 1993. לאחר מכן שירת מטעם המדינה במזרח-הרחוק עד 1996 ועם שובו ניהל את אקדמית קספרוב הבינ"ל לשחמט בת"א (בעצמו הוא שחמטאי בדרגת אמן). ב-1999 מונה למנהל התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, הוא החליט שהתזמורת תנגן את יצירתו של ריכרד וגנר "אידיליית זיגפריד" למרות מחאה ציבורית ועתירה לבג"ץ. ניהל גם את היכל התרבות העירוני וייסד את פסטיבל האביב הבינלאומי. במקביל לתפקידו זה, מונה בספטמבר 2004 ליו"ר דירקטוריון חדשות 10.[1] ב-2008 השעה מתפקידיו אלו בעקבות תלונה פנימית שהוגשה נגדו מצד עובדת בתזמורת[2] ולאחר מספר חודשים פרש מתפקידיו הציבוריים.[3] ב-2009 מונה למנכ"ל מיני ישראל ובתחילת 2011 מונה למנהל תזמורת נתניה - הקאמרית הקיבוצית,[4] ופרש מתפקידו לאחר 9 חודשים.[5]

במהלך הבחירות לכנסת החמש עשרה ב-1999, שובץ גרוס במקום הרביעי ברשימת "הדרך השלישית" בראשות אביגדור קהלני, אך המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.[6] כיום משמש כיו"ר ועדת קשרי ציבור והסברה בארגון "צוות", חבר בוועד-המנהל של מקהלות "מורן" ו"הבית לשירה בישראל", חבר בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל".

בעל תואר ראשון במדעי המדינה ובמוזיקולוגיה וסיים לימודיו לתואר שני ביחסים בינלאומיים.

נשוי, אב לשלושה. מתגורר בהוד-השרון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]