נחמיה ברוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחמיה ברוש
Brosch.jpeg
נחמיה ברוש, 1956
תאריך לידה 1913
מקום לידה האימפריה הרוסית
עלה לישראל 1923
תאריך פטירה 18 בספטמבר 2007 (בגיל 94 בערך)
מקום פטירה ישראל
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1929 – 1957
דרגה אלוף משנה  אלוף משנה
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
המרד הערבי הגדול
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
תפקידים אזרחיים
מנהל המרכז הישראלי לניהול.

נחמיה ברוש (בורשטיין) (1913 - 18 בספטמבר 2007) היה חבר מנגנון הקבע של "ההגנה", קצין בצה"ל בדרגת אלוף משנה, כיהן כדובר צה"ל במהלך מלחמת סיני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוש נולד ברוסיה, אחד משלושה ילדיהם של יפה ומרדכי בורשטיין. עלה עם משפחתו לארץ ישראל ב-1923, למד בגימנסיה הריאלית בירושלים והנדסה אזרחית בטכניון.

ב-1929 הצטרף לארגון "ההגנה", היה פעיל ומדריך בגדנ"ע. ב-1937 השתתף בקורס מפקדי מחלקות ח' של ההגנה בג'וערה, יחד עם יגאל אלון ומשה דיין. בתקופת המרד הערבי הגדול שירת כמפקד יערות הכרמל. בהמשך שירת כקצין גדנ"ע בירושלים ומפקד גדוד חי"ש בעיר בשנים 1941 עד 1944. היה נציג ההגנה בפניה לאברהם (יאיר) שטרן, מפקד ארגון הלח"י. אחותו של ברוש, רוני, הייתה נשואה לשטרן, ברוש הציע לו לקבל מסתור של ההגנה אך נענה בסירוב. עבר למחוז תל אביב של ההגנה ושירת כראש מטה המנהלה, בתפקיד זה שירת בליל וינגייט כאחראי על הצד הלוגיסטי. במלחמת העצמאות היה סגן מפקד המחוז. לאחר המלחמה מונה לעמוד בראש ועדת חקירה לבדיקת נפילת ניצנים שהמליצה לטהר את שמם של אנשי היישוב.

בנובמבר 1949 מונה למפקד מחוז חיפה וחטיבת כרמלי וב-1951 למפקד מחוז תל אביב וחטיבת קרייתי. ביוני 1955 מונה לדובר צה"ל, בתקופתו בתפקיד נקבע כי יכלול גם את האחריות על יחסי הציבור של מערכת הביטחון ומשרד הביטחון. הוא שירת בתפקיד עד נובמבר 1957, כולל במהלך מלחמת סיני.

לאחר שחרורו עבד בנציבות שירות המדינה, היה אחראי על עובדי מערכת הביטחון, ראש לשכת הדרום, מנהל לשכות תל אביב וחיפה והמשנה לנציב השירות.

היה ממקימי שכונת צהלה בתל אביב, זכה לאות יקיר העיר ב-1995. היה ממייסדי "צוות - ארגון גמלאי צה"ל", ב-1960[1]. ניהל את המרכז הישראלי לניהול.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נחמיה ברוש היה אחינו הבכור, ביטאון "צוות", דצמבר 2007