יהודה גביש
 | |
| יהודה גביש | |
| לידה |
27 ביוני 1927 חיפה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה | 12 בפברואר 2009 (בגיל 81) |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי שדה יהושע (כפר סמיר)  |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
יהודה גביש (27 ביוני 1927 – 12 בפברואר 2009) היה תא"ל בצה"ל.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]גביש (במקור זנגר) נולד בחיפה, למד בבית הספר הריאלי ועזב אותו בגיל 15, על מנת להצטרף להגנה לאחר שזייף את גילו האמיתי. עבר קורס מכ"ים של הארגון וב-1945 הצטרף לבריגדה היהודית. עם תום מלחמת העולם השנייה נשאר באירופה תחת שם בדוי לצורך הברחת נשק לישראל.
במלחמת העצמאות שירת בפלמ"ח בפלוגת הג'יפים בפיקודו של ישראל כרמי שהייתה הבסיס לגדוד התשיעי בחטיבת הנגב. בשנת שירותו בחטיבה נפצע ארבע פעמים. עם תום המלחמה היה בין המתנדבים הראשונים לקורס קציני שריון שם נפגע מהתהפכות משוריין. לאחר מכן, עזב את השריון והצטרף לגולני. בשנים 1951-1950 פיקד על פלוגה בגדוד 13 ובשנים 1952-1951 שימש כקצין המבצעים החטיבתי. בשנים 1952–1953 פיקד על סיירת גולני[1]. בשנים 1955-1953 שימש סגן מפקד גדוד 13 וב-1956 מונה לקצין אג"ם של החטיבה, תפקיד בו לחם במהלך מבצע קדש, הוא נפצע קשה בקרבות רפיח והמתין שעות רבות לחילוצו מהשטח. עוד טרם החלמתו ביקש מהרמטכ"ל חיים לסקוב כי ישובץ כמפקד גדוד בגולני. האחרון סירב ומינה את גביש כמפקד הפנימייה הצבאית לפיקוד. יהודה כיהן בתפקיד כשנתיים בהן לא הפסיק לאמן את רגלו הפצועה. כשהיה מסוגל לצעוד 40 ק"מ חזר לרמטכ"ל, הפעיל קשרים להעלאת פרופיל והפעם נענה לסקוב לבקשתו והחזיר אותו לגולני, יחידה עליה פיקד ב-13 השנים הבאות.
בשנים 1962-1961 פיקד על גדוד 13, הוא לחם עמו בקרב על הכפר נוקייב. בשנים 1963-1962 שימש כסגן מפקד חטיבה 9 ובשנים 1965-1963 שימש סגן מפקד חטיבת גולני.
ב-1965 נשלח גביש לקורס פו"מ בארצות הברית ובשובו קיבל פיקוד על חטיבת כרמלי, במסגרתה לחם בגזרה הצפונית במלחמת ששת הימים. ב-1968 התמנה כראש מחלקת חי"ר וצנחנים במחלקת ההדרכה, אולם כעבור שנה נאלץ לעזוב את התפקיד עקב פגיעה בגבו וקיבל על עצמו לפקד על בה"ד 3 (בי"ס למקצועות החי"ר בזמנו).
גביש עשה הסבה לחיל השריון ובשנים 1972-1971 שירת כמפקד חטיבת המילואים קרייתי (חטיבה 4) שעברה הסבה לחטיבה ממוכנת.
ב-1972 התמנה כנשיא בית הדין הצבאי לערעורים ושימש בתפקיד עד 1974. בתקופת מלחמת יום הכיפורים, נקרא על ידי קצין שריון ראשי, מרדכי צפורי, לארגן מחדש את בית הספר לשריון. לאחר המלחמה מונה לעמוד בראש תחקירי הקרבות בחרמון. בשנים 1976-1974 שימש כנספח צה"ל וראש משלחת משרד הביטחון בדרום אפריקה. בתפקיד זה הקים את המערכת הביטחונית של נשיא בופוטאצוואנה ויצר שם את התשתית למערכת היחסים הצבאית. בשובו מונה כיועץ למשחקי מלחמה ולתפקידים מיוחדים לאלוף אברהם טמיר באגף התכנון בצה"ל. ב-1978 השתחרר משירות הקבע.
כגמלאי של צה"ל עסק בפעילות התנדבותית ענפה: היה חבר בהנהלת צוות, נציג ישראל בפדרציה העולמית של ותיקי המלחמה, יו"ר בית הלוחם חיפה, מתנדב במשמר האזרחי ויו"ר המועצה הציבורית להנצחת החייל.
נפטר בגיל 81 ב-12 בפברואר 2009 לאחר שסבל ממחלה נשימתית קשה. בנו הטייס דורון (דוני) נהרג ב-1970 בעת מילוי תפקידו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה גביש, באתר הפלמ"ח.
- אורי דרומי, נאבק להילחם למרות פציעותיו, באתר הארץ, 27 בפברואר 2009.
- יהודה גביש באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, יוני 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפקדי חטיבת כרמלי 
| |
|---|---|
|
מפקדי חטיבת קרייתי 
| |
|---|---|
|
נשיאי בית הדין הצבאי לערעורים 
| |
|---|---|
|
- תתי-אלופים בצה"ל
- לוחמי ההגנה
- לוחמי הבריגדה היהודית
- מפקדי חטיבת כרמלי
- מפקדי חטיבת קרייתי
- נשיאי בית הדין הצבאי לערעורים
- מפקדי עוצבת בני חיל
- מפקדי גדוד 13
- מפקדי סיירת גולני
- אנשי היישוב ילידי הארץ
- אבות שכולים: חללי צה"ל
- אישים הקבורים בבית הקברות שדה יהושע
- ישראלים שנולדו ב-1927
- ישראלים שנפטרו ב-2009
- חיילי חטיבת הנגב במלחמת העצמאות
- מפקדי חטיבות במלחמת ששת הימים
- מפקדי גדודים במלחמת סיני
- חיילי חיל הרגלים במלחמת סיני
- מפקדי הפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה
- נספחים צבאיים ישראלים בדרום אפריקה