שכונת שמעון הצדיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°47′31″N 35°13′55″E / 31.792°N 35.232°E / 31.792; 35.232

מפות המציגות את השכונה
מידע שפרסמו תושבי השכונה ליד מערת שמעון הצדיק

שכונת שמעון הצדיק היא שכונה בצפון ירושלים הסמוכה למערת שמעון הצדיק ולשכונת נחלת שמעון. השכונה הוקמה בשנת 1890, ונעזבה במהלך מלחמת העצמאות.

בראשית שנות האלפיים, לאחר מאבק משפטי ממושך, התיישבו באזור, שנמצא בשולי השכונה הערבית שייח' ג'ראח, תושבים יהודים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערת שמעון הצדיק וסביבותיה, שטח בגודל 17 דונם ישן ו-464 אמות, נרכשה על ידי "ועד העדה הספרדית בירושלים" ו"כנסת ישראל" בשנת 1875. בסמוך לה ממוקמת מערת הסנהדרין הקטנה. לצורך הקמת שכונת מגורים, חולקה החלקה שנקנתה ושטח השכונה עבר לבעלות הוועד הספרדי. בשנת 1890[1] בנתה העדה הספרדית בצפון האתר, במדרון מעל הקבר המיוחס לשמעון הצדיק, שישה בתים למעוטי יכולת שכונו "בתי הקדש שמעון הצדיק"[2]. בסמוך להם נבנו בהמשך בתים של אנשים פרטיים. יתרת השטח הוחכרה לעיבוד חקלאי ולמסיק זיתים.

בספר "ירושלים שכונות סביב לה" מתאר קלוגר את בניית השכונה:

בחודש תשרי תרנ"א היתה הנחת אבן היסוד לבתים "בתי מחסה לעניים ואביונים אלמנות ויתומים", בחלקת השדה אשר קנו מזה כמה שנים ראשי עדת הספרדים בירושלים על יד המערה אשר בתוכה צפון התנא הקדוש שמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה. בהדרת קודש הונחה האבן היסוד בנוכחות רבני העיר, גדוליה ונכבדיה. הכסף לבניין הבתים האלה נאסף ע"י הרב שלמה סוזין בערים גיברלטר, קאזא-בלנקא, מאזגן, איזומר ומוגאדור. בהיותו שם בשליחות כולל הספרדים, התנדב לאסוף נדבות מיוחדות למטרה הזאת בלי כל תשלום גמול. הרב סוזין הביא עמו סך 10,000 פראנק ומסרם לידי הבאנקיר סי' חיים אהרון ולירו ראש הוועד, ובהם החלו לבנות בתים אחדים. בתקנון: הדירות מיועדות לעניים, לפי גורל, ושיתחלפו אחד לשלוש שנים.

בשנת 1916 התגוררו בשכונה 13 משפחות המונות 45 נפשות.

לצד שכונה זו נבנתה בתחילת המאה ה-20 שכונת "נחלת שמעון", שכונה שנרכשה על ידי הבנקאים יוהנס פרוטיגר ויוסף נבון ופותחה בתחילה על ידי יוסף מיוחס ואחרי כן על ידי ניסים אלישר ובצלאל קופל קנטרוביץ. עשרות משפחות יהודיות הקימו את בתיהן על השטח שנרכש, וערב מאורעות תרצ"ו (1936) חיו במקום מאות יהודים. עם פרוץ המאורעות ברחו היהודים מהאזור, אך שבו לשכונות אלו כעבור חודשים אחדים[3].

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העצמאות סבלו תושבי השכונה מהתקפות מצד שכונת שייח' ג'ראח. ב-7 בינואר 1948 נרצחו שלושה יהודים ואחרים נפצעו מיריות של הכנופיות הערביות[4]. בג' באדר ב' ה'תש"ח 1948 פקדו הבריטים על תושבי שכונות "שמעון הצדיק" ו"נחלת שמעון" לעזוב במהירות את בתיהם מתוך דאגה לחייהם. בד' בניסן (13 באפריל) נהרגו בשיירת הדסה 78 אנשי צוות בית החולים "הדסה", מטופלים, אנשי האוניברסיטה העברית ולוחמים ליד השכונה שפונתה. כוחות של פלמ"ח "הראל" שחשו לעזרתם נהדפו על ידי הבריטים. בחול המועד פסח כבש הפלמ"ח את שייח' ג'ראח ושטח השכונות היהודיות. הבריטים הכריחו אותם לסגת בנימוק שציר התחבורה העובר שם נחוץ להם. ונתנו את מילתם שיעדכנו לכשסיימו להעביר את גייסותיהם שם. אך בעוזבם עדכנו רק את הערבים שמיהרו והשתלטו על המקום, ושטח השכונה עבר לשליטה ירדנית.

בשנת 1954 הרשה הממונה הירדני על נכסי האויב, בשיתוף עם ארגון "אונר"א", לפליטים פלסטיניים, שלא יכלו עוד לשוב לרכושם שבישראל, להתיישב בשטח סמוך ולבנות לעצמם שני חדרים כל אחד בתנאי שכירות ל-33 שנה[5].

לאחר ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהל מחאה של מפונים ערבים מבתי השכונה
בית הכנסת שנמצא במרכז השכונה

במלחמת ששת הימים נכבש האזור על ידי ישראל והשכונה סופחה למדינה והפכה לחלק משטחה המוניציפלי של ירושלים. הנכסים היהודים שלאחר מלחמת העצמאות היו בידי האפוטרופוס הכללי הירדני, עברו לידי האפוטרופוס הכללי הישראלי, בהתאם לחוק[6]. בספטמבר 1972 שחרר האפוטרופוס הכללי הישראלי את הבעלות על הקרקע לבעליה, ועד העדה הספרדית בירושלים ו"כנסת ישראל". הנימוק המשפטי לכך היה, שבעלות ההקדשות נשארה בעינה כיוון שירדן לא הפקיעה את הקרקע אלא מינתה את "האפוטרופוס הכללי לנכסי אויב" לאחראי עליה.[7]

בשנת 1982 הגישו שני הוועדים תביעה למימוש בעלותם ב-17 דירות בנויות בשטח. במסגרת ההליך המשפטי הגיעו הצדדים להסכם, שקיבל תוקף של פסק דין, על פיו מכירים התושבים הערבים בבעלות של הוועדים היהודים על המקום ובמקביל תוענק לדיירים מעמד של "תושב מוגן", לפיו מחובתם לשלם דמי שכירות לוועדים ולתחזק את הנכס באופן נאות. בשנת 1993 הגישו הוועדים תביעה לפינוי התושבים מהדירות, בטענה שהם איבדו מעמד "תושב מוגן" בגלל שלא שילמו דמי שכירות וחלקם אף לא תחזקו את הנכסים כראוי וביצעו שינוי במבנה ללא היתר[8].

בשנת 1997 הגיש פלסטיני בשם חג'ואזי תביעת בעלות על חלק מהבניין אך בית המשפט דחה את תביעתו. חג'ואזי ערער לבית המשפט העליון וערעורו נדחה. במקביל, תביעות של חלק מהתושבים הפלסטינים לבטל את ההסכם מ-1982, נדחו בבית המשפט שקבע שלהסכם יש תוקף מחייב[9]. בעקבות כך, פינה בשנת 1998 כוח של שוטרים את הדיירים הערבים מהשכונה, ונכנסו דיירים יהודיים[3]. הדבר עורר מחאה בעולם. בשנת 2009 בעקבות כניסת משפחות יהודיות נוספות לבתים בשכונה החל גל הפגנות של עשרות פעילי שמאל ישראלים ופלסטינים שמחו על פינוי המשפחות הערביות[10].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בעיתון החבצלת שיצא בי"ב בתשרי תרנ"א מתואר טקס הנחת אבן הפינה
  2. ^ רון פלד ועמוס פרידלין, ל"ג בעומר זה לא רק הר מירון, באתר ynet, 11 במאי 2009
  3. ^ 3.0 3.1 נדב שרגאיתוכנית: תושביה הערבים של שכונת שמעון הצדיק יפונו מבתיהם, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2001
  4. ^ שלושה יהודים נהרגו בהתקפה על שכ' שמעון הצדיק, דבר, 8 בינואר 1948
  5. ^ יובל הימן, כל הזמן, המתחם החם של שמעון הצדיק, באתר nrg‏, 26 באוגוסט 2008
  6. ^ על פי "חוק הסדרי משפט ומנהל (נוסח משולב) תש"ל 1970
  7. ^ נדב שרגאיתוכנית: תושביה הערבים של שכונת שמעון הצדיק יפונו מבתיהם, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2001
  8. ^ מחקרי "מכון ירושלים לחקר ישראל" מס' 403
  9. ^ מחקרי "מכון ירושלים לחקר ישראל" מס' 403
  10. ^ להרחבה ראו בערך: שייח' ג'ראח#התיישבות יהודית בשכונה