בית דין צבאי (ישראל)

יחידת בתי הדין הצבאיים

תג היחידה
פרטים
מדינה
שיוך	צה"ל
בסיס האם	הקריה, תל אביב
פיקוד
דרגת המפקד	אלוף
מפקד נוכחי	אורלי מרקמן
מפקדים	ראו בהמשך

יחידת בתי הדין הצבאיים או יבד"ץ 205 היא יחידה צבאית המוסמכת על ידי חוק השיפוט הצבאי כרשות השופטת בצבא הגנה לישראל, אף שלא כל בעלי הסמכות בו בעלי הכשרה משפטית כשל שופט בבית משפט רגיל באזרחות. המשפט הראשון בבית דין צבאי התרחש ב-7 ביוני 1948, כאשר מקומו הזמני היה בית משפט השלום בתל אביב.

מפקד היחידה הוא קצין בדרגת אלוף המכהן כנשיא בית הדין הצבאי לערעורים. מפקדת היחידה הנוכחית היא אלוף אורלי מרקמן. לצד הנשיא משרתים שופטים בדרגת אל"ם (נשיאי בתי הדין המחוזיים) ושופטת בדרגת תת-אלוף (המשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים). המשנה לנשיאת הנוכחית היא נועה זומר.

שופטי בית הדין הצבאי בבית הנשיא, אפריל 2018

העמדה לדין בבית הדין תהיה בהתאם לשיקול דעת הפרקליט הצבאי או בעבירות חמורות שהדין המשמעתי אינו חל עליהן, כדוגמת הטרדה מינית, עבירות סמים ועוד. לרוב, התהליך מתחיל בחקירה של מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת) שממצאיה מועברים לפרקליטות הצבאית. בעבירות קלות, ממונה קצין בודק מטעם היחידה, כדי לערוך חקירה שממצאיה מועברים אל הפרקליטות. אם הפרקליטות מחליטה להגיש כתב אישום הוא מועבר לבית הדין הצבאי.

נאשם בבית דין צבאי זכאי לייצוג על ידי הסנגוריה הצבאית או באמצעות עורך דין אזרחי בעל אישור הופעה בפני בתי דין צבאיים, לאחר שאושר על ידי ועדה שתפקידה לכך.

בתי הדין הצבאיים המחוזיים

הערכאה הראשונה של בתי הדין הצבאיים מורכבת בעיקר מבתי דין מחוזיים היושבים בדין דרך קבע ודנים בכתבי אישום המוגשים כנגד נאשמים ובעניינים המצויים בתחומי סמכותם. במקביל לבתי הדין המחוזיים, פועלים בתי דין צבאיים מיוחדים. בית דין צבאי מיוחד דן בכתבי אישום כנגד קצינים שדרגתם סא"ל ומעלה וכן בכתבי אישום המכילים עבירות שדינן מוות. בנוסף, גם בית דין שדה ובית דין ימי נכללים בערכאה הראשונה. מעת לעת מוקמים בתי דין אלה, בעיקר לשם שיפוט צבאי דחוף, למשל במהלך מלחמה או פעילות מבצעית.

על פסק דינו של בית דין של ערכאה ראשונה אפשר לערער בפני בית הדין הצבאי לערעורים. על פסק דינו של זה ניתן לערער לבית המשפט העליון אם ניתנה ממנו רשות לערעור.

קיימים שלושה בתי דין מחוזיים, אך כולם יושבים כיום באותו המתחם - הקריה המשפטית, בסמוך לצומת השרון.

בית הדין הצבאי המחוזי במחוזות השיפוט מטכ"ל, מרכז, ח"א ועורף

בית דין צבאי זה הוא הגדול מבין השלושה מבחינת ההליכים המבוצעים בו ובעברו היה ממוקם במתחם הבית הירוק ביפו. נשפטים בו חיילים, אזרחים עובדי צה"ל ואחרים הנתונים למרות חוק השיפוט הצבאי הכפופים למחוזות השיפוט מטכ"ל, פיקוד המרכז, פיקוד העורף וחיל האוויר ככולו.

נשיא בית הדין הצבאי במחוזות השיפוט מרכז וחיל האוויר הוא אל"ם רונן שור.

נשיא בית הדין הצבאי במחוזות השיפוט מטכ"ל ועורף הוא אל"ם שחר גרינברג.

בית הדין הצבאי למחוזות השיפוט דרום וזרוע היבשה

בית דין צבאי זה הוא השני בגודלו מבין השלושה. הוא מוסמך לידון את הכפופים למחוזות השיפוט של מפקדת פיקוד הדרום וזרוע היבשה (ז"י). בית דין צבאי זה היה ממוקם בעבר ליד מחנה בר לב (מז"י).

נשיא בית הדין הצבאי במחוז השיפוט דרום וזרוע היבשה היא אל"ם מאיר ויגיסר.

בית הדין הצבאי למחוזות השיפוט צפון וחיל הים

בית דין צבאי זה הוא הקטן מבין השלושה ומוסמך לידון את הכפופים למחוזות השיפוט של פיקוד הצפון וחיל הים ככולו. בית דין צבאי זה היה ממוקם במחנה הדר שבחיפה.

נשיאת בית הדין הצבאי במחוז השיפוט צפון וחיל הים היא אל"ם טלי פריד.

בתי הדין צבאיים מיוחדים

בית הדין הצבאי המיוחד

אולם בית הדין הצבאי

ממוקם בקריה המשפטית. בית דין צבאי זה דן בעניינם של קצינים בכירים וכן נושאים מורכבים.

כמו כן, ישנם שני בתי דין צבאיים מיוחדים:

• בית הדין הצבאי התורן, שמושבו במתחם הקריה המשפטית.
• בית הדין הצבאי הימי.
• בית הדין הצבאי המשלב.

בית הדין הצבאי לערעורים

תג יחידת בתי הדין הצבאיים

בית הדין הצבאי לערעורים משמש כבית הדין הצבאי העליון של צה"ל, ותפקידו לדון בערעורים על פסיקות של בתי הדין הצבאיים המחוזיים ובתי הדין הצבאיים המיוחדים. מקבילו במערכת המשפט האזרחית הוא בית המשפט העליון.

מקום מושבו של בית הדין הצבאי לערעורים הוא בבסיס הקריה. על פסק דין שניתן בבית הדין הצבאי לערעורים ניתן לערער ברשות לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון נותן רשות לערעור, במקרה שהערעור מעלה שאלה משפטית שיש בה חשיבות, חידוש, או קושי משמעותי.

נשיא בית הדין הצבאי לערעורים הוא גם מפקד יחידת בתי הדין הצבאיים והוא קצין בדרגת אלוף.

בבית דין צבאי זה דנים שופטים בכירים מדרגת אלוף-משנה.

מקומו של בית הדין כבית דין למשמעת

בנוסף למקומו של בית הדין כערכאה העוסקת בעניינים פליליים, המילה האחרונה בעניין מקומו של בית הדין כערכאה משמעתית טרם נאמרה.

בתחילת המאה ה-21 התגבשה בפרקליטות הצבאית ההבנה שבתיקים משמעתיים חמורים יש מקום למנות שופטים שאינם המפקדים אלא אנשים בעלי השכלה משפטית, בשל מורכבות העבירות וכובד ההחלטות. סוגיה זו רלוונטית במיוחד לתיקים העוסקים בעבירות מסוג הטרדה מינית או אחרות ובעניינם של משרתי קבע בכירים שעלולים למצוא עצמם מפוטרים (בלשון משפטית, אנשי קבע לא מפוטרים אלא "מותרת התחייבותם"). בתיקים אחרים שנגעו לעבירות קלות יותר, היה ניתן להסתפק במפקדי צבא. פתרון חלקי לבעיה נמצא בדמות העמדת פרקליטים צבאיים בתחילת דרכם, דהיינו, קציני שיפוט בעלי השכלה משפטית שעברו הכשרה בבית הספר למשפט צבאי. בהמשך, פתרון זה נזנח.

ב-2004 ניתן פסק הדין ע/123/02, "שלמה ישי נ' התובע הצבאי" (פורסם בנבו, 17.03.2004), שעסק במקרה שבו חיילת בשבועות הראשונים לשירותה הצבאי בלשכתו של אלוף-משנה שלמה ישי, כנראה הרגישה לא טוב ודמעה. ישי נשק לה, ולאחר התערבות של אביה, האל"ם הורה לקצינת השלישות שלו לטפל בהעברה שלה ליחידה אחרת כרצונה על מנת לטייח את הפרשה.

בערכאה הראשונה התקבלה גרסת הנאשם לפיה הוא נישק אותה בלחי וחיבקה כי הוא ראה שהיא בוכה, ונגזר מחבוש על תנאי. בבית הדין ערעורים נתקבלה החלטה בהרכב של חמישה שופטים, לפיה בית הדין אינו המקום לדון בעניינים של משמעת אלא בעניינים פליליים בלבד. לגישת בית הדין, הן עבירות שיש לטפל בהן במרחב האתי והן עבירות שנמצאו כמגיעות לרף המשמעתי אמורות להישאר בזירה הפיקודית, ורק במקרים בהם העבירות חוצות את הרף הפלילי הן יכולות להיכנס לשערי בית הדין. ניתנה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין הן מצד ההגנה והן ומצד התביעה, אך הצדדים נסוגו כי הנאשם אל"ם ישי נפטר ממחלת הסרטן טרם ניתנה הכרעה.

הפצ"ר בדימוס האלוף (במיל') דני עפרוני ביקר את ההכרעה. לטענתו, אם בית הדין באמת היה נאמן לגישה שלו הוא היה צריך לזכות את ש.י. בשל חוסר סמכות ולא להרשיע אותו בעבירה שהיא משמעתית באופייה. עפרוני מנמק זאת בכך שבחוק השיפוט הצבאי עצמו ניתן לראות עדויות לתפקידו הדואלי של בית הדין, בין השאר בעונשים שהוא מוסמך לתת שהם משמעתיים באופיים: נזיפה, מחבוש, ריתוק למחנה. בנוסף, עפרוני מתייחס לכך שישנן עבירות שהן לחלוטין משמעתיות באופיין, כגון הסעיפים שכותרתם "פגיעה במשמעת הצבאית" ו"התנהגות בלתי הולמת". עבירות אלה אינן כרוכות בתיוג פלילי, שכן אינן נרשמות במירשם הפלילי. מאז פסה"ד האמור התיוג הפלילי נובע מעצם הבאת העניין לטיפולו של בית הדין הצבאי שהוא פלילי.

מלבד הטיעון המשפטי, עפרוני אף סבור שישנם שיקולי מדיניות חזקים נגד ההלכה. עפרוני מסביר ששינוי כזה יאפשר לפרקליטים להביא בפני בית הדין המשמעתי גם עניינים חשובים שאינם פליליים ועדיין ראוי שידונו בפני ערכאה משפטית מקצועית שתפסוק בעניין. באותם מצבים הנמצאים מתחת לרף הפלילי נכון להיום, מגיעים הפרקליטים להסדרי טיעון, כשהמאשים (הפרקליט) הוא גם זה הקובע למעשה את זהות קצין השיפוט, את תוצאת הדמ"ש ולעיתים גם את הצעד הפיקודי הנלווה. לגישתו, הפער שנוצר בין בית הדין הפלילי והדין המשמעתי - מביא את הפרקליט הצבאי הראשי לעשות איזונים פרטניים במנעד גדול של מקרים הנמצאים מתחת לרף הפלילי, ועסקאות הטיעון הללו מביאות לכך שאין קביעה של נורמות ברורות ולא מובטח השוויון באכיפה.^{[דרוש מקור]}

הצבא ביצע עבודת מטה ממנה עלה כי יש צורך בהקמת טריבונל משמעתי שבראשו שופט וכן קצינים בכירים שאינם מכירים את הנאשמים. קצינים בכירים וכן בית הדין הצבאי בלמו הצעה זאת. שופטי בתי הדין הצבאיים ראו בעיסוק כלמטה מכבודם, ונמנעו מלעסוק בעניין בעצמם. הקצינים הבכירים אף הוסיפו שיקול נוסף, לפיו הקמת טריבונל משמעתי שכזה יפחית את כוחם למול פקודיהם.

בעקבות פסק הדין, הרישום הפלילי מתקבל מעצם ההרשעה בבית דין צבאי. ב-2019 תוקן חוק השיפוט הצבאי וכונן הסדר של רישום פלילי מופחת.

סמכויות הענישה של בית הדין

סמכויות הענישה של בית הדין הצבאי כוללות את כלל העונשים הקבועים בחוק:

• אתראה, ריתוק למחנה או לאניה, נזיפה ונזיפה חמורה.
• עונש קנס ועונש מחבוש.
• מאסר. עונשי המאסר יכולים לנוע מעונשי מאסר קצרים ועד מאסר ארוכים כקבוע בחוק. בסמכותו של בית הדין לגזור גם עונש מאסר על תנאי, או ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות צבאיות.
• הורדה בדרגה. עונש במסגרתו מורד חייל מדרגתו לדרגה נמוכה יותר, או נשללת דרגתו כליל.
• גירוש מהצבא. עונש במסגרתו נשללות כל הדרגות והזכויות של החייל המגורש.
• עונש מוות. בסמכותו של בית הדין להטיל עונשי מוות, אך עונש זה הוטל אך פעם אחת בפרשת מאיר טוביאנסקי שנידון למוות במשפט שדה.

השימוש בעונשים השונים

בסמכותו של בית הדין הצבאי לדון בכל סוגי העבירות, לרבות אלה המשמעתיות באופיין אך לרוב מובאים בפניו נאשמים בעבירות פליליות במהותן, בהן ייחודיות לצבא (דוגמת העדר מן השרות שלא ברשות) וכאלה שאינן ייחודיות לצבא (כדוגמת עבירות סמים, עבירות מין, ואלימות)

בדרך כלל אין משתמשים בעונשי האתראה, ריתוק למחנה או לאניה, נזיפה ונזיפה חמורה, שכן המקרים הדורשים עונש ממין זה מטופלים באפיקים אחרים. אף בעונש הגירוש מהצבא משתמשים במשורה, ביחס לעבירות שהעונש עליהן הוא מספר שנים הנחשב גבוה ובהתקיים שיקולים מיוחדים. כאמור, בעונש המוות נעשה שימוש אך פעם אחת.

לעניין עונש ההורדה בדרגה, מדיניות בית הדין הצבאי היא לראות בו עונש קיצוני וחריג, ולא ככזה המתלווה לכל מעשה פלילי. במקרים רבים נמנעים בתי הדין מלשלול את דרגתיהם של המשרתים הגם שנגזרו עליהם עונשי מאסר בפועל. עבור משרתים שמורדים מדרגותיהם אך באופן חלקי (למשל מדרגת הסרן לדרגת הסמל), מדובר לעיתים במי שנגזרו עליהם עונשי מאסר ממושכים ביותר.

מדיניות בתי הדין הולמת את האמור בחוק השיפוט הצבאי ובהוראת הפיקוד העליון 3.0249, לפיהם הורדה בדרגה תתאפשר אך במקרים קיצוניים, כגון לאחר התכנסות וועדה בעקבות הרשעת משרת בעבירה שיש עמה קלון או בעקבות החלטת רמטכ"ל באישור הפרקליט הצבאי הראשי לאחר שנועץ ביועץ המשפטי לממשלה.

בניגוד למדיניות בית הדין, ישנם שני אפיקים אחרים בהם שיכול חייל לרדת בדרגה אף במקרים פחות קיצוניים. ראשית, חיילים הנשפטים בהליך של דין משמעתי, כלומר שלא לפני בית דין צבאי, מוגבלת ההורדה בדרגה להורדה של חוגרים בלבד (חיילים שאינם קצינים והם עודם בשירות חובה), במקרים נדירים במיוחד. שנית, אף שברגיל הורדה בדרגה היא עונש חריג וקיצוני, אשר בית הדין הצבאי לערעורים שב ומבהיר כי יש לנקוט בו במשורה ורק במקרים חמורים במיוחד, עתודאים שלא השלימו קורס קצינים ומוצאים ממסלול העתודה מופשטים מדרגות הקמ"א שהם עונדים, אף בהיעדר כל פגם משמעתי.

השופטים הצבאיים

בראש כל אחד מבתי הדין המחוזיים עומד נשיא בית הדין המחוזי בדרגת אל"ם, ולצידו משרתים מספר שופטים צבאיים, שהם משפטנים ("משפטאים"), בדרגת רס"ן וסא"ל. בבית הדין המיוחד לא משרתים שופטים דרך קבע, ולכן אחד מנשיאי בתי הדין המחוזיים ממונה כנשיא בית הדין הצבאי המיוחד.

כאשר שופט אחד יושב בבית הדין הצבאי המחוזי, הוא יהיה משפטאי. כאשר בית הדין הצבאי המחוזי יושב במותב של שלושה שופטים, אב בית הדין (ראש ההרכב שדן בתיק) יהיה תמיד שופט צבאי-משפטאי, ושני השופטים הנוספים הם במקרים רבים קצינים בדרגת סרן עד סא"ל חסרי הכשרה משפטית הנקראים "שופטי צד". במקרים רבים יחידת בתי הדין הצבאיים מזמנת קצינים מקצועיים לשבת בדין כשופט צד, בשל הבקיאות של אותם קצינים בתחומים הרלוונטיים לתיק.

במקרה שבו נשפט קצין שדרגתו גבוהה מדרגת אב בית הדין (כגון אלופים), יענדו השופטים דרגת יצוג מקבילה למשך הדיון בלבד. שופטים אזרחיים רבים משמשים כשופטים צבאיים-משפטאים במילואים והם מקבלים דרגות קצונה ייצוגיות. השופטים הצבאיים-משפטאים בשירות סדיר מתמנים על ידי נשיא המדינה על פי המלצת ועדת בחירה בדומה לתהליך בו ממונים שופטים לבתי המשפט בישראל. שופטים שמונו לבתי המשפט או בתי הדין לעבודה עשויים להתמנות כשופטים צבאיים-משפטאים במילואים.

נשיאי בית הדין הצבאי לערעורים

דיוקן	שם	תקופת כהונה
	אלוף איתן אבישר	1949 – 1953
	אל"ם נחום שדמי	1953 – 1958
	אלוף מיכאל בן-גל	1958 – 1965
	אלוף יעקב פרי (פרולוב)	1965 – 1969
	תא"ל שמואל גודר	1969 – 1972
	תא"ל יהודה גביש	1972 – 1974
	אלוף דני מט	1974 – 1979
	אלוף חיים נדל	1979 – 1983
	אלוף דוד מימון	1983 – 1986
	אלוף בן ציון פרחי	1986 – 1996
	אלוף אילן שיף	1996 – 2001
	אלוף ישי בר	2001 – אוגוסט 2007
	אלוף שי יניב	אוגוסט 2007 – אוגוסט 2016
	אלוף דורון פיילס	אוגוסט 2016 – פברואר 2022
	אלופה אורלי מרקמן	פברואר 2022 – הווה

רישום פלילי

בעוד שבבתי המשפט האזרחיים, מסורה לשופטים הסמכות לקבוע שהרשעה בעבירה תישא רישום פלילי מופחת וזאת באמצעות מנגנוני אי-הרשעה, לבתי הדין הצבאיים אין סמכות חקוקה שכזו, וזאת בשל היעדר מסגרות שיקום בצבא.

בעניין "התובע הצבאי הראשי נגד אטדגי" נקבע בבית הדין הצבאי כי לבית הדין הצבאי אין סמכות להמיר את סעיף העבירה המיוחס לנאשם ולקבוע כי העבירה לא תישא רישום פלילי, גם אם הוא סבור שכך צודק ונכון לעשות. סמכות זו, כך קבע בית הדין, נתונה לתביעה הצבאית בלבד. בית המשפט העליון אימץ קביעה זו, לפיה ההחלטה אם להגיש כתב אישום, הנושא רישום פלילי, נמצאת אך בידי התביעה הצבאית.

במספר הזדמנויות נטען בפני בתי הדין הצבאיים, כי יש בסמכותם להמיר את סעיף האישום לסעיף אישום ללא רישום פלילי, על פי דוקטרינת "ההגנה מן הצדק", עם זאת, טענה זו טרם התקבלה בבית הדין הצבאי לערעורים או בבית המשפט העליון.

בעקבות תיקון מ-2019, חיילים המורשעים בעבירות עוון ועונש המאסר שמושת עליהם אינו עולה על 60 יום, וכן חיילים שמורשעים בעבירת היעדר מן השירות או איבוד קשר עם היחידה (העבירה המקבילה למשרתי המילואים) ועונש המאסר שהושת עליו אינו עולה על 90 יום - יהנו מהסדר של רישום פלילי מופחת. הסדר זה, חרף שמו, דומה במהותו להסדר אי ההרשעה, ובמובנים מסוימים אף מקל יותר ממנו, שכן מספר הגופים שיכולים להיחשף לרישום הפלילי נמוך יותר. שני ההסדרים נהנים מתקופת מחיקה של חמש שנים, והסדר הרישום הפלילי המופחת אינו נשען על המלצה של שירות המבחן, שכן זה אינו קיים במערכת הצבאית. מנגד, הואיל והסדר אי ההרשעה ותיק יותר, ישנה התפתחות פסיקתית ענפה בנושא, ועל-כן שוררת יותר ודאות לעניין זכויות העבריין בהסדר זה.

כמו כן, הרשעה באחת מן העבירות הכלולות בתוספת השנייה לחוק השיפוט הצבאי לא תגרור עמה רישום פלילי כלל (עבירה של התנהגות מבישה, התנהגות פרועה, התנהגות שאינה הולמת ועוד). הכלל משתנה כאשר הנאשם הורשע בעבר והוטל עליו עונש מאסר על תנאי. נאשם שהורשע פעם נוספת, בתוך תקופת התנאי שנקבעה, לא ייהנה מרישום פלילי "מופחת" בגין הרשעתו השנייה. זאת, בין אם בית הדין הפעיל את המאסר על תנאי ובין אם האריכו.

היחס בין רישום פלילי מופחת למנגנון אי ההרשעה

אף שמנגנון הרישום הפלילי המופחת דומה במהותו להסדר אי ההרשעה, ובמובנים מסוימים אף מקל יותר ממנו, עצם ההרשעה גורמת לו להיתפס כחמור יותר. כך, במסגרת בקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון של נגד בשירות קבע, בדרגת רס"ל, שהודה בשימוש בסמים מחוץ ליחידתו, נטען להפליה בין משרתי הקבע לבין משרתי חובה. נאמר כי אם חייל חובה היה מבצע את אותם מעשים, היה מוצע לו "הסדר מותנה", שבסיומו כתב האישום היה מבוטל.

בדיון נעשה גם ניסיון לעשות שימוש בדוקטרינת ההגנה מן הצדק, לשם המרת סעיף האישום שהוגש לפי פקודת הסמים המסוכנים, כך שמשרת הקבע יורשע אך בהתנהגות שאינה הולמת - עבירה לפי סע' 130 לחוק השיפוט הצבאי, שאינה נושאת רישום פלילי כלשהו.

הטענה התקבלה בראשית הדרך, על ידי סגן נשיאת בית הדין הצבאי למחוזות השיפוט של פיקוד הדרום ושל זרוע היבשה, סא"ל רונן שור, אך נדחתה על ידי בית הדין הצבאי לערעורים, שהפך את ההחלטה המחוזית. בעוד שבית הדין המחוזי פסק כי עניין לנו באפליה בתוצאות, בית הדין לערעורים עמד על הרציונל להבחנה, הנעוץ בציפיות הגבוהות יותר מאנשי הקבע. עוד הוסיף בית הדין לערעורים והטעים כי הליך הרישום הפלילי המופחת מקביל ואף מקל יותר מהליך אי ההרשעה, הקיים בבתי המשפט האזרחיים.

בעקבות זאת, הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

סמוך לאחר תחילת הדיון בבית המשפט העליון, הנשיאה אסתר חיות מסרה כי ההרכב שקל את הדברים הכתובים ואכן ממליץ כי התביעה הצבאית תשנה את מדיניותה, ותאפשר למשרתי קבע להיקשר בהסדרים מותנים במקרים מסוימים, בהתאם לשיקול דעתה. זאת, מתוך הבנה שאנשי הקבע אינם מקשה אחת, וכי המדיניות שחוסמת מהם כל אפשרות להסדר מותנה אך בשל מעמדם היא בעייתית.

לדברי הנשיאה, הצעת הסדר מותנה בתיק זה הייתה מהווה פתרון ראוי.

לאחר התייעצות עם הפרקליט הצבאי הראשי, מסרה התביעה הצבאית כי היא מבקשת שלושה חודשים על מנת לבחון את מדיניותה לאור המלצת בית המשפט.

ההבחנה בין בית-דין צבאי ובין בית-משפט צבאי

ערך מורחב – בית משפט צבאי (ישראל)

בשטחים המוחזקים על ידי צה"ל (שטחי יהודה ושומרון, ובעבר גם רצועת עזה) הוקמה מערכת בתי-משפט צבאיים אשר בפניה מובאים נאשמים בביצוע עבירות שנעברו בשטחים אלו. בשונה מבתי הדין הצבאיים, סמכותם של בתי המשפט הצבאיים מוקנית להם על-פי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 והמשפט הבינלאומי. בתי-המשפט הצבאיים, להבדיל מבתי-הדין הצבאיים, אינם דנים בתיקים כנגד חיילי צה"ל, אלא בעניינם של נאשמים מקומיים.

בית המשפט הצבאי בלוד

במקביל לפעילותם של בתי המשפט הצבאיים, פעל עד שנת 2000 בית המשפט הצבאי בלוד, מכוחן של תקנות ההגנה (שעת חירום) בעניינים של מי שהואשמו בפעילות נגד ביטחון מדינת ישראל. בית המשפט הצבאי היה חלק מיחידת בתי הדין הצבאיים. בבית המשפט התנהלו בין השאר משפטם של קוזו אוקמוטו, משפטם של מחבלי אוטובוס הדמים ומשפטם של מבצעי פיגוע מקרר התופת בכיכר ציון. בית משפט צבאי נוסף פעל גם בבאר שבע ועסק בעיקר בכניסה לשטחים סגורים, בהסתננויות מסיני והערבה לנגב.

סיכה לשופט צבאי

סיכה לשופט צה"לי

סיכה חדשה לשופטים צבאיים הוענקה לראשונה ב-11 לאפריל 2021 (סיכה זאת הוענקה לשופטים במהלך טקס מצטייני נשיא בית הדין הצבאי לערעורים לשנת 2021). בסיכה שילוב של מאזניים וספר, המייצגים את הכהונה השיפוטית, וכן חרב ומגן דוד, שהם סמליהם של צה"ל ומדינת ישראל.

הסיכה מבטאת את מאפייניה הייחודיים של הרשות השופטת בצה"ל, המשלבת בין שני אדנים: האחד - התפישה כי מערכות השפיטה בצה"ל הן חלק מהרשות השופטת במדינת ישראל; והאחר - התפישה כי מדובר ביחידות צבאיות, שהשופטים המשרתים בהן הם קציני צה"ל. הסיכה משקפת את החיבור הייחודי בין זהותם של השופטים כשופטים מקצועיים, עצמאיים ובלתי תלויים, לזהותם כקצינים ומפקדים בצה"ל, ומביאה לביטוי את העשייה השיפוטית הייחודית - החתירה למשפט צדק, בהקשר צבאי, וכמתחייב מאופיו של הצבא, מצרכיו ומן הזכויות והחובות הנובעות מן השירות הצבאי.

לקריאה נוספת

• דורון פיילס (עורך), ההיסטוריה תשפוט, 70 שנות שפיטה צבאית, מודן ומשרד הביטחון, 2019

קישורים חיצוניים

• חוק השיפוט הצבאי, תשט״ו–1955, בספר החוקים הפתוח
• יחידת בתי הדין הצבאיים באתר צה"ל
• בית הדין הצבאי בלוד דן לראשונה חבלני פת"ח, יומני כרמל, 8 בינואר 1968 (התחלה 3:35)
• בתי הדין הצבאיים, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט)
• אבי לוי, ‏סמכות בית דין צבאי להמיר סעיפי אישום מטעמים של צדק, משפט וצבא 16, התשס"ג
• חקירה פלילית של חייל במצ"ח, באתר מעריב, ינואר 2020
• אפרים לפיד, על הספר "ההיסטוריה תשפוט" 70 שנות שפיטה צבאית, הוצאת משרד הביטחון ומודן עורך אחראי: אלוף דורון פיילס, עורכת ראשית: תא"ל אורלי מרקמן, ישראל דיפנס, 11 באוגוסט 2020
• הבדלים עיקריים: בית דין צבאי לעומת משמעתי, בפורטל הצבא והמשפט.

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.