אלברט פרר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלברט פרר
Albert Ferrer Liverpool vs Chelsea CL 08 cropped.jpg
פרר ב-2008
מידע אישי
שם מלא אלברט פרר אי ליופיס
תאריך לידה 6 ביוני 1970 (בן 47)
מקום לידה ברצלונה שבספרד
גובה 1.70 מטר
עמדה מגן ימני
מועדוני נוער
1986 - 1988 ברצלונה
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1988 - 1990
1990 - 1998
1990
1998 - 2003
סך הכול
ברצלונה ב'
ברצלונה
טנריפה (השאלה)
צ'לסי
47 (2)
204 (1)
17 (0)
76 (0)
344 (3)
נבחרת לאומית כשחקן
1991 - 1999 ספרד 36 (0)
קבוצות כמאמן
2010 - 2011
2014
2015
ויטסה
קורדובה
מיורקה
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

אלברט פרר אי ליופיסקטלאנית: Albert Ferrer i Llopis, נולד ב-6 ביוני 1970 בברצלונה שבספרד) הוא כדורגלן עבר ספרדי-קטלאני ומאמן כדורגל בהווה. פרר, ששיחק בעמדת המגן הימני, גדל במחלקת הנוער של ברצלונה ושיחק במדיה במשך 8 עונות, לפני שעבר לצ'לסי האנגלית, שם שיחק במשך 5 עונות נוספות. פרר ייצג את מדינתו במדי נבחרת ספרד, עמה השתתף במונדיאל 1994 ו-1998 וזכה במדליית זהב באולימפיאדת ברצלונה.

קריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרר, שני משמאל, 1992

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרר, ילד העיר ברצלונה, הצטרף בנעוריו למחלקת הנוער של המועדון המקומי ברצלונה. בעונת 1988/89, כשהיה בן 18, קודם פרר לקבוצת המשנה של המועדון, ברצלונה אתלטיק. ברצלונה אתלטיק שיחקה באותה עונה בליגת המשנה בספרד, ופרר ערך 39 הופעות, בהן הבקיע שער בודד, בניצחון קבוצתו 4-1 על חרס. בתום העונה ירדה הקבוצה לליגה השלישית, ובאמצע העונה הבאה, בינואר 1990, הושאל פרר מברצלונה לטנריפה. בטנריפה היה שחקן הרכב קבוע ועזר לקבוצה להישאר בליגה הראשונה, הודות לכך שגברה על דפורטיבו לה קורוניה במשחקי הפלייאוף בסוף העונה.

פרר חזר מההשאלה ועלה לסגל הקבוצה הבוגרת של ברצלונה, אותה אימן ההולנדי יוהאן קרויף. כבר בעונתו הראשונה בברצלונה, עונת 1990/91, באופן די עקבי, ואת הופעת הבכורה ערך במחזור הראשון של הליגה, בדרבי נגד אספניול בו ניצחה ברצלונה 1-0. באותה עונה זכתה ברצלונה באליפות ספרד, ופרר השתתף ב-26 משחקים. בעונת 1991/92 כמות המשחקים בהם שותף פרר צומצם. בקלאסיקו מול ריאל מדריד ב-19 באוקטובר 1991 הורחק פרר בכרטיס אדום, בפעם הראשונה בקריירה שלו, והמשחק הסתיים בתוצאה 1-1. הוא השתתף במשחק הגומלין של הסופר קאפ הספרדי, בו סיימה ברצלונה בתיקו 1-1 עם אתלטיקו מדריד, וזכתה בתואר בזכות תוצאה מצטברת 2-1. הוא שיחק ב-16 משחקים בליגה, בהם הבקיע את שערו היחיד בליגה הספרדית, בניצחון 4-0 על אספניול ב-31 במאי 1992, וברצלונה זכתה באליפות שנייה ברציפות. בליגת האלופות שותף פרר ב-4 משחקים, כולל כל 120 הדקות במשחק הגמר מול סמפדוריה, בו ניצחה ברצלונה 1-0 בהארכה וזכתה בתואר בפעם הראשונה בתולדותיה.

בעונת 1992/93 שב פרר לשחק ברוב משחקי הקבוצה והוא ערך 40 הופעות בכל המסגרות. בעונה זו זכתה ברצלונה בסופר קאפ האירופי לאחר שגברה על ורדר ברמן בתוצאה המצטברת 3-2 ובסופר קאפ הספרדי פעם נוספת על חשבונה של אתלטיקו מדריד, ופרר שיחק בכל 4 המשחקים של תארים אלו. פרר השתתף ב-31 משחקי ליגה וסייע לברצלונה לזכות באליפות שלישית ברציפות. בעונת 1993/94 המשיך מעמדו הבכיר של פרר כמגן הימני של ברצלונה והוא הופיע 34 פעמים בליגה, בה זכתה ברצלונה בפעם הרביעית ברציפות. פרר הגיע עם ברצלונה לגמר ליגת האלופות מול מילאן, והוא לקח חלק בתבוסתה של ברצלונה בתוצאה 4-0.

עונת 1994/95 נפתחה עם זכייה בסופר קאפ הספרדי לאחר שברצלונה גברה על ריאל סראגוסה. פרר לא שיחק במשחק הראשון, בו ניצחה ברצלונה 2-0, אך כן במשחק השני בו הפסידה ברצלונה 5-4 וזכתה בתואר בתוצאה המצטברת 6-5. ב-2 בנובמבר 1994 הבקיע את שערו הראשון בליגת האלופות, במשחק בו הביסה ברצלונה את מנצ'סטר יונייטד 4-0 בקאמפ נואו. ברצלונה הגיעה בעונה זו לרבע גמר ליגת האלופות, אז הודחה על ידי פריז סן-ז'רמן, ולמקום הרביעי בלבד בליגה הספרדית. פרר שיחק בסך הכול 38 פעמים בכל המסגרות. בעונת 1995/96 הגיעה ברצלונה לחצי גמר גביע אופ"א, שם הדיחה אותה באיירן מינכן ולמקום השלישי בליגה. קרויף עזב את תפקיד מאמן הקבוצה זמן קצר לפני סוף העונה. בגמר גביע המלך ב-10 באפריל 1996 מול אתלטיקו מדריד פתח פרר על הספסל, אך נכנס כמחליף כבר בדקה ה-18 במקומו של אלברט סלאדס. ברצלונה הפסידה 1-0 משער בדקה ה-118, במהלך ההארכה, וסיימה את העונה למעשה ללא אף תואר.

בעונת 1996/97 היה בובי רובסון האנגלי מאמנה של ברצלונה. העונה החלה עם זכייה בסופר קאפ הספרדי הודות לניצחון על אתלטיקו מדריד. פרר לא שיחק באותה עונה באופן עקבי בהרכב הקבוצה, אך עדיין הספיק לערוך 29 הופעות. פרר היה שותף לזכייתה של ברצלונה בגביע מחזיקות הגביע ובגביע המלך, כשבשני משחקי הגמר, נגד פריז סן-ז'רמן וריאל בטיס הוא פתח בהרכב. ברצלונה סיימה במקום השני בליגה ורובסון הוחלף על ידי לואי ואן חאל ההולנדי. בתחילת עונת 1997/98 הפסידה ברצלונה את הסופר קאפ הספרדי לריאל מדריד בתוצאה מצטברת 5-3, כשפרר נכנס כמחליף במשחק הראשון ופותח במשחק השני בו הפסידה ברצלונה 4-0. עם ואן חאל שב פרר להיות המגן הימני הקבוע, והוא סייע לקבוצה לזכות בשלושה תארים: סופר קאפ האירופי, הודות לניצחון 2-0 על בורוסיה דורטמונד ב-8 בינואר 1998, ובדאבל - זכייה הן באליפות הליגה והן בגביע המקומי. במשחק גמר הגביע מול ריאל מיורקה פתח פרר בהרכב אך הוחלף בדקה ה-49, ובלעדיו הצליחה הקבוצה לחזור מפיגור 1-0 לתיקו 1-1 ולנצח בדו-קרב בעיטות עונשין.

צ'לסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1998 עזב פרר את ברצלונה ועבר לצ'לסי האנגלית, תמורתו שילמה הקבוצה 2.2 מיליון פאונד. תחילת דרכו של פרר במועדון החדש הייתה מוצלחת שכן ב-28 באוגוסט 1998 ניצחה קבוצתו, עם פרר בהרכבה, 1-0 את ריאל מדריד וזכתה בסופר קאפ האירופי. פרר היה המגן הימני הקבוע של צ'לסי, אותה אימן ג'אנלוקה ויאלי, והוא עזר לקבוצה להגיע למקום ה-3 בפרמייר ליג ולהעפיל לראשונה בתולדות המועדון לליגת האלופות. בעונת 1999/2000 המשיך פרר לשחק באופן עקבי, והוא לקח חלק בזכייתה של צ'לסי בגביע ה-FA, אם כי הוא לא השתתף במשחק הגמר בשל פציעה. בליגת האלופות, הבקיע פרר את שערו היחיד במדי צ'לסי, בניצחון 2-0 על הרטה ברלין ב-4 בנובמבר 1999. צ'לסי הגיעה באותה עונה לרבע גמר הטורניר, שם פגשה את קבוצתו לשעבר של פרר, ברצלונה. לאחר שהמשחק הראשון בסטאמפורד ברידג' הסתיים בניצחון 3-1 לצ'לסי, ניצחה ברצלונה בגומלין 3-1 בתום 90 דקות ו-5-1 בתום הארכה, ובכך הדיחה את צ'לסי.

בעונת 2000/01 הצטמצם חלקו של פרר במועדון הן בשל מספר פציעות והן בשל רוטציות שערכו המאמנים ויאלי ומחליפו קלאודיו רניירי. פרר השתתף ב-14 משחקי ליגה בלבד באותה עונה, בה סיימה צ'לסי במקום ה-6 בליגה. בשתי העונות הבאות שיחק רק ב-7 משחקי ליגה, שכן מריו מלכיוט הועדף על פניו באופן מובהק, ובסיום חוזהו בקיץ 2003 פרש פרר ממשחק, בגיל 33.

קריירת נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרר החל את דרכו במדים הלאומיים בנבחרות הנוער והנערים של ספרד. הוא שיחק במדי נבחרת ספרד עד גיל 20 באליפות העולם ב-1989, שם הודחה הנבחרת כבר בשלב הבתים. בהמשך שיחק בשני משחקי מוקדמות אליפות אירופה עד גיל 21 עם נבחרת ספרד הצעירה, בהם ניצחה ספרד את איסלנד וצרפת ב-19 באוקטובר 1990 ו-19 בפברואר 1991 בהתאמה.

ב-4 בספטמבר 1991 ערך פרר את הופעת הבכורה במדי נבחרת ספרד הבוגרת, במשחק ידידות עם אורוגוואי. נבחרת ספרד לא הצליחה להעפיל ליורו 1992, ובמהלך קיץ 1992 ייצג פרר את מדינתו באולימפיאדת ברצלונה. פרר שיחק בשלושת משחקי שלב הבתים, ממנו העפילה נבחרת ספרד לגמר מהמקום הראשון. ברבע הגמר מול איטליה הושעה בשל צבירת כרטיסים צהובים, והוא שב להרכב בחצי הגמר ובגמר, בהם ניצחו פרר ונבחרתו ולכן זכו במדליית זהב.

בהמשך, הפך פרר לשחקן קבוע בנבחרת ספרד הבוגרת והוא סייע לה להעפיל למונדיאל 1994. הוא שיחק ברוב משחקי הנבחרת במוקדמות ובטורניר הגמר, כולל ברבע הגמר בו הודחה ספרד על ידי איטליה לאחר הפסד 2-1. לאחר מכן, עזר פרר לנבחרת ספרד להעפיל ליורו 1996, אך הוא לא נכלל בסגל הסופי בשל פציעה. במוקדמות מונדיאל 1998 השתתף פרר בחלק מהמשחקים והוא נכלל בסגל הנבחרת לטורניר הגמר, שם השתתף רק במשחק השלישי והאחרון בשלב הבתים, מול ניגריה, שניצחה את ספרד 3-2 ובכך גרמה להדחתה של ספרד כבר בשלב זה.

פרר ערך את משחקו האחרון במדי נבחרת ספרד במשחק ידידות מול ארגנטינה ב-17 בנובמבר 1999. הוא לא השתתף במוקדמות יורו 2000 וכן לא נכלל בסגל הנבחרת לטורניר עצמו בשל פציעה. בסך הכול הופיע פרר 36 פעמים במדי נבחרת ספרד לאורך 8 שנים.

קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו עבר פרר מספר שנים כפרשן בטלוויזיה הספרדית. בסוף אוקטובר 2010 התמנה לתפקיד מאמנה של ויטסה ארנהיים מהליגה ההולנדית. בעונתו הראשונה במועדון הדריך את הקבוצה למקום ה-15, בשוויון נקודות עם אקסלסיור שבמקום ה-16 אך עם הפרש שערים עדיף, מה שמנע מוויטסה להגיע לפלייאוף ירידה לליגה השנייה. בתום העונה הוחלף פרר על ידי ג'ון ואן דן ברום.

ב-17 בפברואר 2014 מינתה קורדובה את פרר להיות מאמנה, כשהיא נמצאת במקום ה-13 בליגה השנייה בספרד. פרר הצליח להוביל את קורדובה למקום ה-7, ממנו הגיעה לפלייאוף העפלה לליגה הראשונה. קורדובה הצליחה לגבור על מורסיה ועל לאס פלמאס ובכך עלתה לליגה הראשונה בפעם הראשונה מזה 42 שנים. אולם, תחילת העונה הבאה הייתה קשה עבור קורדובה, שהצליחה לזכות ב-4 נקודות בלבד מ-8 המחזורים הראשונים בעונה, ולכן פוטר פרר מתפקידו ב-20 באוקטובר 2014.

ב-21 ביוני 2015 התמנה פרר לתפקיד מאמנה של מיורקה מהליגה השנייה בספרד. ב-30 בנובמבר 2015 סיים את תפקידו לאחר יכולה לא טובה של הקבוצה.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'לסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלברט פרר בוויקישיתוף


נבחרת ספרד - אולימפיאדת ברצלונה 1992 (מדליית זהב)

1 קניסארס | 2 פרר | 3 לאסה | 4 סולוסבאל | 5 לופס | 6 וייבונה | 7 אמוויסקה | 8 לואיס אנריקה | 9 גוארדיולה | 10 אבלרדו | 11 מנחארין | 12 פאקי | 13 טוני | 14 וידאל | 15 סולר | 16 מיגל | 17 ברגס | 18 פינייה | 19 קיקו | 20 אלפונסו | מאמן: מיירה

ספרדספרד
נבחרת ספרד - מונדיאל 1994

1 זוביזרטה | 2 פרר | 3 אוטרו | 4 קמארסה | 5 אבלרדו | 6 היירו | 7 גויקוצ'אה | 8 גאררו | 9 גוארדיאולה | 10 באקרו | 11 צ'יקי | 12 סרג'י | 13 קניסארס | 14 חואנלה | 15 קמינרו | 16 מינמברס | 17 וורו | 18 אלקורטה | 19 סלינאס | 20 נדאל | 21 לואיס אנריקה | 22 לופטגי | מאמן: קלמנטה

ספרדספרד
נבחרת ספרד - מונדיאל 1998

1 זוביזרטה | 2 פרר | 3 ארנזאבל | 4 אלקורטה | 5 אבלרדו | 6 היירו | 7 מוריינטס | 8 גאררו | 9 פיצי | 10 ראול | 11 אלפונסו | 12 סרג'י | 13 קניסארס | 14 קאמפו | 15 אגילרה | 16 סלאדס | 17 אצ'ברייה | 18 אמור | 19 קיקו | 20 נדאל | 21 לואיס אנריקה | 22 מולינה | מאמן: קלמנטה

ספרדספרד