אמנה בדבר מעמדם של מחוסרי אזרחות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אמנה בדבר מעמדם של מחוסרי אזרחות[1]אנגלית: Convention relating to the Status of Stateless Persons) היא אמנה בינלאומית, אשר נחתמה בניו יורק ב-28 בספטמבר 1954. האמנה באה להגן על אנשים מחוסרי אזרחות ולהסדיר את מעמדם, זאת לאחר שהאמנה בדבר מעמדם של פליטים לא חלה על מי שהוא מחוסר אזרחות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 בדצמבר 1948 אימצה העצרת הכללית של האומות המאוחדות את מגילת האומות המאוחדות ואת ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. בסעיף 15 להכרזה נקבע: "

  1. כל אדם זכאי לאזרחות.
  2. לא תישלל מאדם אזרחותו דרך שרירות ולא תקופח דרך שרירות זכותו להחליף את אזרחותו."

ב-28 ביולי 1951 נחתמה אמנה בדבר מעמדם של פליטים, אשר על אף הכוונות המקוריות של מנסחיה לא כללה כל הוראה באשר למעמד אנשים מחוסרי אזרחות ולא נקבע כל נוהל להפחתת תופעת אנשים חסרי אזרחות בעולם.

ב-26 באפריל 1954 אימצה המועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות החלטה לארגן כינוס בינלאומי של מדינות במטרה לפקח ולשפר את מעמדם של אנשים מחוסרי אזרחות באמצעות אמנה בינלאומית. הכינוס אימץ ב-28 בספטמבר 1954 את האמנה, אשר נכנסה לתוקף ב-6 ביוני 1960.

הוראות עיקריות באמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמנה מחולקת לשישה פרקים. הפרק הראשון עוסק בהוראות כלליות. סעיף 1 לאמנה מגדיר אדם מחוסר אזרחות כאדם שאינו נחשב כאזרח על ידי מערכת המשפט של מדינה כלשהי. סעיף 2 לאמנה קובע כי היא לא מתייחסת לאנשים הנמצאים בטיפול נציבות האו"ם לפליטים ולא לאלה המקבלים סיוע או הגנה מסוכנויות אחרות של האומות המאוחדות. כמו כן האמנה אינה מתייחסת למי שהוכר על ידי רשויות המדינה שבה הוא יושב כמי שהוא בעל זכויות אזרח מדינה, או למי שקיימות ראיות שביצע פשעי מלחמה, או פשעים נגד האנושות, או פשעים חמורים מחוץ לארץ מוצאם, או שהתנהגו בדרך הסותרת את עקרונות האומות המאוחדות. סעיף 7 קובע כי המדינות החברות ינהגו במחוסרי אזרחות באותו היחס שמקבלים במדינתם אזרחים זרים. סעיף 8 קובע כי לא ינקטו אמצעים מיוחדים במדינות החותמות לטיפול במחוסרי אזרחות או ברכושם אך ורק בגלל אזרחותם הקודמת. סעיף 9 מתיר נקיטת צעדים זמניים כנגד מחוסרי אזרחות בזמן מלחמה או נסיבות חמורות ויוצאות דופן. סעיף 10 קובע כי מחוסרי אזרחות שנעקרו ממקום מושבם בתקופת מלחמת העולם השנייה אל תוך מדינה חתומה, יחשבו כתושבים חוקיים במדינה החתומה על האמנה שאליה נעקרו. כך גם תושבים שנעקרו בתקופת מלחמת העולם השנייה מתוך מדינה חתומה ושבו אליה אחרי המלחמה בכוונה להתיישב בה, ינהגו בהם כאילו לא הייתה הפסקה ברצף תושבותם במדינה. סעיף 11 מחייב את המדינות החברות להתייחס באהדה לספנים מחוסרי אזרחות העובדים בקביעות על ספינות המניפות דגל של מדינה חתומה, אם הם מבקשים להתיישב באותה מדינה, או לקבל מסמכי מסע של המדינה החתומה.

הפרק השני לאמנה עוסק במעמד המשפטי של מחוסרי האזרחות. סעיף 12 קובע כי בשאלת מעמד אישי של מחוסרי אזרחות יכריע החוק של מקום מושבם. סעיף 13 קובע כי המדינות החברות תתייחסנה למיטלטלין ולנדל"ן של מחוסרי אזרחות לפחות ביחס שווה לזה של אזרחים זרים. על פי סעיף 14 קניין רוחני של מחוסרי אזרחות יזכה במדינות החברות לאותו היחס שמקבל קניין רוחני של אזרחי המדינה. סעיף 16 מבטיח למחוסרי אזרחות גישה חופשית לבתי המשפט במדינות החברות ויחס שווה לאזרחי המדינה בנושא זה.

הפרק השלישי לאמנה עוסק בזכות לעבודה מכניסה. סעיף 17 לאמנה קובע כי המדינות החברות יעניקו למחוסרי אזרחות השוהים בשטחן באופן חוקי, יחס חיובי השווה לפחות ליחס לאזרחים זרים בכל הנוגע לזכות לעבוד בשכר. על פי סעיף 18, אותו היחס לזכות לעבוד משתרע אף על עבודה עצמאית בחקלאות, תעשייה, מלאכת יד ומסחר, וכן (סעיף 19) על מקצועות מלומדים.

הפרק הרביעי לאמנה עוסק ברווחת מחוסרי אזרחות. סעיף 20 קובע כי במדינות בהן קיימת מדיניות קיצוב (כך למשל מדיניות הקיצוב שהייתה נהוגה במדינת ישראל בשנות ה-50), יהנו מחוסרי אזרחות משוויון זכויות עם אזרחי המדינה. סעיף 21 משווה את זכויותיהם לדיור של מחוסרי אזרחות עם אזרחים זרים. סעיף 22 משווה את הזכות לחינוך יסודי של מחוסרי אזרחות לזה של אזרחי המדינה החתומה, כך גם הזכות להיעזר בשירותי רווחה (סעיף 23). על פי סעיף 24 לאמנה, למחוסרי אזרחות זכויות שוות לאזרחי המדינה בתחום ביטחון סוציאלי ודיני עבודה.

הפרק החמישי באמנה דן באמצעים מינהליים והפרק השישי דן בהוראות נוספות.

המדינות החברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לחודש דצמבר 2011, 68 מדינות חברות באמנה

מדינות חברות המדינות החותמות תאריך הצטרפות/אישרור
אוגנדהאוגנדה  אוגנדה 15 באפריל 1965
אוסטריהאוסטריה  אוסטריה 8 בפברואר 2008
אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה 13 בדצמבר 1973
אורוגוואיאורוגוואי  אורוגוואי 2 באפריל 2004
אזרבייג'ןאזרבייג'ן  אזרבייג'ן 16 באוגוסט 1996
איטליהאיטליה  איטליה 20 באוקטובר 1954 3 בדצמבר 1962
אירלנדאירלנד  אירלנד 17 בדצמבר 1962
אל סלוודוראל סלוודור  אל סלוודור 28 בספטמבר 1954
אלבניהאלבניה  אלבניה 23 ביוני 2003
אלג'יריהאלג'יריה  אלג'יריה 15 ביולי 1964
אנטיגואה וברבודהאנטיגואה וברבודה  אנטיגואה וברבודה 25 באוקטובר 1988
אקוודוראקוודור  אקוודור 28 בספטמבר 1954 2 באוקטובר 1970
ארגנטינהארגנטינה  ארגנטינה 1 ביוני 1972
ארמניהארמניה  ארמניה 18 במאי 1994
ברבדוסברבדוס  ברבדוס 6 במרץ 1972
בלגיהבלגיה  בלגיה 28 בספטמבר 1954 27 במאי 1960
בליזבליז  בליז 14 בספטמבר 2006
בוליביהבוליביה  בוליביה 6 באוקטובר 1983
בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה  בוסניה והרצגובינה [2] 1 בספטמבר 1993
בוטסואנהבוטסואנה  בוטסואנה 25 בפברואר 1969
ברזילברזיל  ברזיל 28 בספטמבר 1954 13 באוגוסט 1996
בריטניהבריטניה  בריטניה 28 בספטמבר 1954 16 באפריל 1959
גואטמלהגואטמלה  גואטמלה 28 בספטמבר 1954 28 בנובמבר 2000
גינאהגינאה  גינאה 21 במרץ 1962
גרמניהגרמניה  גרמניה 28 בספטמבר 1954 26 באוקטובר 1976
דנמרקדנמרק  דנמרק 28 בספטמבר 1954 17 בינואר 1956
הולנדהולנד  הולנד 28 בספטמבר 1954 12 באפריל 1962
הונגריההונגריה  הונגריה 21 בנובמבר 2001
הונדורסהונדורס  הונדורס 28 בספטמבר 1954
הפיליפיניםהפיליפינים  הפיליפינים 22 בספטמבר 2011
זימבבואהזימבבואה  זימבבואה 1 בדצמבר 1998
זמביהזמביה  זמביה 1 בנובמבר 1974
טוניסיהטוניסיה  טוניסיה 29 ביולי 1969
טרינידד וטובגוטרינידד וטובגו  טרינידד וטובגו 11 באפריל 1966
יווןיוון  יוון 4 בנובמבר 1975
ישראלישראל  ישראל 1 באוקטובר 1954 23 בדצמבר 1958
לובלוב  לוב 16 במאי 1989
לוקסמבורגלוקסמבורג  לוקסמבורג 28 באוקטובר 1955 27 ביוני 1960
ליכטנשטייןליכטנשטיין  ליכטנשטיין 28 בספטמבר 1954 28 בספטמבר 2009
לטביהלטביה  לטביה 5 בנובמבר 1999
ליטאליטא  ליטא 7 בפברואר 2000
ליבריהליבריה  ליבריה 11 בספטמבר 1964
לסוטולסוטו  לסוטו 4 בנובמבר 1974
מדגסקרמדגסקר  מדגסקר [3] [20 בפברואר 1962]
מונטנגרומונטנגרו  מונטנגרו [2] 23 באוקטובר 2006
מלאווימלאווי  מלאווי 7 באוקטובר 2009
מקדוניהמקדוניה  מקדוניה [2] 18 בינואר 1994
מקסיקומקסיקו  מקסיקו 7 ביוני 2000
נורווגיהנורווגיה  נורווגיה 28 בספטמבר 1954 19 בנובמבר 1956
ניגריהניגריה  ניגריה 20 בספטמבר 2011
סווזילנדסווזילנד  סווזילנד 16 בנובמבר 1999
סיןסין  סין [4]
סלובקיהסלובקיה  סלובקיה 3 באפריל 2000
סלובניהסלובניה  סלובניה [2] 6 ביולי 1992
סנגלסנגל  סנגל 21 בספטמבר 2005
סנט וינסנט והגרנדיניםסנט וינסנט והגרנדינים  סנט וינסנט והגרנדינים 27 באפריל 1999
ספרדספרד  ספרד 12 במאי 1997
סרביהסרביה  סרביה [2] 12 במרץ 2001
פיג'יפיג'י  פיג'י 12 ביוני 1972
פינלנדפינלנד  פינלנד 10 באוקטובר 1968
פנמהפנמה  פנמה 2 ביוני 2011
צ'אדצ'אד  צ'אד 12 באוגוסט 1999
צ'כיהצ'כיה  צ'כיה 19 ביולי 2004
צרפתצרפת  צרפת 12 בינואר 1955 8 במרץ 1960
קולומביהקולומביה  קולומביה 30 בדצמבר 1954
קוסטה ריקהקוסטה ריקה  קוסטה ריקה 28 בספטמבר 1954 2 בנובמבר 1977
קיריבטיקיריבטי  קיריבטי 29 בנובמבר 1983
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית  קוריאה הדרומית 22 באוגוסט 1962
קרואטיהקרואטיה  קרואטיה [2] 12 באוקטובר 1992
הוותיקןהוותיקן קריית הוותיקן 28 בספטמבר 1954
רואנדהרואנדה  רואנדה 4 באוקטובר 2006
רומניהרומניה  רומניה 26 בינואר 2006
שוודיהשוודיה  שוודיה 28 בספטמבר 1954 2 באפריל 1965
שווייץשווייץ  שווייץ 28 בספטמבר 1954 3 ביולי 1972

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמנה מס' 245.1, כתבי אמנה, כרך 8, עמ' 553
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 יוגוסלביה לשעבר הצטרפה לאמנה ב-9 באפריל 1959
  3. ^ ב-2 באפריל 1965 הודיעה ממשלת מדגסקר כי היא מבטלת את הצטרפותה לאמנה החל מיום 2 באפריל 1966
  4. ^ בכל הנוגע לשטחה של הונג קונג ממשיכה האמנה לחול אף לאחר העברתה לשליטת סין