אמנון כרמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

אמנון כרמי (נולד ב-1931) הוא פרופסור אמריטוס בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה, בעבר כיהן כנשיא הארגון העולמי למשפט רפואי (2010-1991) וכשופט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנון כרמי נולד בברלין, בנם של יהודה כרמי וחוה כרמי, נכד לד"ר מקס אופנהיימר, מראשוני הציונים בגרמניה, ונצר לשושלת רבנים (סבא רבא שלו, הרב אהרן הכהן, היה רבה הראשי של יהדות שלזיה במאה השבע עשרה)[דרוש מקור]. יהודה כרמי היה מפקד בהגנה ולאחר פטירתו ב-1959 החליטה עיריית חיפה לקרוא את שם הרחוב שבו הוא התגורר על שמו: סמטת יהודה. חוה כרמי הייתה עיתונאית וסופרת ילדים. המשפחה עלתה ארצה בשנת 1933, והשתקעה בחיפה.

כרמי סיים לימודיו בבית הספר הריאלי, ובפרוץ מלחמת השחרור התגייס לצה"ל. לחיל הקשר, ובשלב מתקדם עבר לשירות המשפטי. לאחר שחרורו הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית. כסטודנט כרמי ייסד וערך את "אשכול", עיתון ארצי של הסטודנטים בישראל, ואת "דפים לסטודנט", ביטאון הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית בירושלים[1]. בסיום לימודיו שב לחיפה והחל לעסוק בעריכת דין. בשנת 1955 הוא נשא לאישה את חנה לבית ברוידא; לבני הזוג שלוש בנות ובן. תחביבו העיקרי מאז נערותו היה הספורט, הוא הקדיש זמן רב לאימונים בענף הסיף, וכאלוף הארץ ייצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות בארץ ובחו"ל. [2] [3] [4]

בשנת 1965 הוא מונה כשופט שלום (אז-השופט הצעיר במדינה), בצפת. לאחר ארבע שנים הוא עבר לכהן כשופט שלום ראשי בעיר עכו, ומשנת 1974 עד 1992 כיהן בבית המשפט המחוזי בחיפה. במסגרת שירות המילואים הוא תפקד כשופט בבית הדין הצבאי לערעורים בדרגת אלוף-משנה. משך שנים רבות (עד לשחרורו משירות המילואים בגיל שבעים) הוא היה מופקד על מערך ההשתלמויות של השופטים בצה"ל.

משפט רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרמי החל לחקור, לבנות ולפתח את תחום המשפט הרפואי במקביל לעבודתו השיפוטית. הוא מימש את עיסוקו זה מאמצע שנות השבעים ואילך בשלושה ערוצים: במחקר ובכתיבה, בהוראה ובחינוך, ובבניית מסד למקצוע ולעוסקים בו. בשנת 1971 יצא לאור ספרו הראשון, "רפואה ומשפט". בעשרות השנים הבאות כרמי כתב, ערך והשתתף בחיבור של למעלה מעשרים ספרים, הנלמדים באוניברסיטאות רבות, בישראל ובחו"ל, ושחלקם תורגמו ל-15 שפות.

בשנת 1976 הוא ייסד את כתב העת "רפואה ומשפט". בשנת 1980 הוא ייסד את הרבעון Medicine and Law וערך אותו במשך שלושים שנים. למעלה מאלף וחמש מאות מאמרים פורסמו ברבעון זה על ידי חוקרים מיותר ממאה מדינות, והמרכז הבינלאומי לביו-אתיקה בוושינגטון בחר בו כ-Priority Journal. כרמי ייסד (1974) את המדור "רפואה ומשפט" בביטאון של ההסתדרות הרפואית בישראל, ובמשך 27 שנים פרסם בו רשימות חודשיות. הוא תפקד כעורך ראשי של הספרייה המדיקו-ליגלית של המו"ל Springer-Verlag‏ (1989-1984), כחבר מועצה מייעצת בינלאומית לכתב העת של בית הספר לרפואה של אוניברסיטת אנקרה, וכחבר המערכת של כתב העת של הקולג' האוסטרלי לרפואה משפטית.

בישראל כרמי הרצה באוניברסיטת חיפה (1975 עד 2014), [5] בטכניון בחיפה (1976 עד 1989), ובאוניברסיטת תל אביב הוא כיהן כראש המדור לרפואה ומשפט בבית הספר ללימודי המשך, הפקולטה לרפואה. כרמי העביר סמינרים והרצאות במכון הישראלי להשתלמות שופטים. בחו"ל הוא הרצה בקביעות בדרום אפריקה באוניברסיטאות יוניבו ויוניסה, איטליה (באוניברסיטאות נאפולי ואאוסטה) והונגריה (באוניברסיטת דברצן).

בשנת 1972 כרמי ייסד את האגודה לרפואה ולמשפט בישראל. העמותה התפתחה ומנתה, לאחר שנים ספורות, למעלה מאלפיים משפטנים ורופאים. כרמי יזם והקים במסגרת האגודה את המפעל השנתי של "אות המופת" לרופא.[6]

בשנים 1991 עד 2010 הוא נבחר וכיהן כנשיא הארגון העולמי למשפט רפואי. בשנות התשעים הוא ייסד וניהל את הסקציה של משפט רפואי בארגון העולמי לפסיכיאטריה, והיה חבר הוועדה האתית של ארגון זה. הוא שימש כחבר ועדת המומחים לטיפול נפשי בארגון הבריאות העולמי, וכחבר וועדת המומחים להוראת האתיקה באונסקו. בשנת 1984 כרמי הקים וניהל בבופוטאצוואנה (אפריקה) את The International Centre of Medicine and Law. בישראל חבר כרמי אל אהרן ברק ויצחק זמיר ונמנה עם צוות ההקמה של הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה. לימים עמד בראש צוות ההקמה של בית הספר למשפטים של המכללה האקדמית צפת (2014-2008). הוא כיהן כיו"ר הוועדות הממשלתיות לחקיקת חוק חינוך חובה, חוק הצופים וחוק המידע הרפואי. כחבר הוועדה לחקיקת חוק החולה הנוטה למות הוא כיהן כראש ועדת המשנה של צוות המשפטנים. כשפרצה בארץ מחלת האיידס, הוא כיהן כראש ועדת המומחים לפי חוק פיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס), 1992. כאשר צצה דילמת השיבוט, הוא נמנה עם הוועדה הציבורית-מקצועית בין תחומית לבחינת הנושא של מעמד העובר האנושי במדעי הרפואה (2003).

כרמי חבר אל השופט ד"ר שלמה לוין בהקמת הארגון הבינלאומי להכשרת שופטים (1999). הארגון מונה כמאה ועשרים מכוני השתלמות של שופטים ביותר משבעים מדינות. בעשור הראשון כיהן כרמי כמזכ"ל הארגון, ולאחר מכן כסגן נשיא הארגון, וכיו"ר הוועדה האקדמית.

כרמי הקים בשנת 1996 את המרכז הבינלאומי לבריאות, משפט ואתיקה באוניברסיטת חיפה. המרכז מפעיל כעשרים מחלקות ופרויקטים.

מחקריו בארץ בתחום החינוך לאתיקה בשנות התשעים הניבו מתודת הוראה חדשנית, אשר אומצה על ידי ארגון אונסקו העולמי. הנהלת הארגון הקימה בשנת 2001 את "קתדרת אונסקו לביו-אתיקה (חיפה)". הקתדרה הוסמכה לפתח ולקדם את החינוך לאתיקה בכל בתי הספר לרפואה בעולם. בתריסר השנים הראשונות להקמת הקתדרה חוברו על ידי מומחיה עשרה ספרי הדרכה, והוקמו קרוב לחמישים יחידות בחמש היבשות.

בשנת 2005 התמנה כרמי לעמוד בראש בית הספר למשפטים שהוקם על ידי המועצה להשכלה גבוהה במכללה האקדמית צפת. הוא הקים את "פורום צפת לביו-אתיקה", ביוזמת פרופ' קלרמן, נשיא המכללה.

כרמי כיהן כיו"ר הוועדה להכנת הסילבוס להתמחות ברפואה משפטית מטעם ההסתדרות הרפואית בישראל. הוא היה חבר של ועדה מייעצת של משרד הבריאות לענייני מחקר של שירותי בריאות הנפש, ויו"ר ועדה של משרד הבריאות לבדיקת שאלת מסירתו של מידע רפואי (1974). הוא היה חבר הצוות של משרד הבריאות לבחינת מערכות תומכות בשירותי הבריאות, וחבר ועדת המועצה הלאומית לבריאות וחברה בנושא זכויות החולה. הוא תפקד כנציג ציבור במועצת המנהלים של המרכז הלאומי להשתלות, כחבר הוועדה הציבורית לבחינת מעמד העובר האנושי במדעי הרפואה, וכיהן כיו"ר ועדה מייעצת לכנסים בינלאומיים בתחום המשפט של משרד המשפטים. הוא היה חבר של שלוש ועדות מישנה של המועצה להשכלה גבוהה.

כרמי ייסד ותפקד כנשיא אגודת השוחרים של אוניברסיטת חיפה (1985-1978); יו"ר המועצה הציבורית להקמת הפקולטה למשפטים; יו"ר ועדת לימודי מוסמך "בריאות ומשפט"; יו"ר הוועדה ללימודי מוסמך לשופטים; ראש רשויות המשמעת; יו"ר ועדת הסנאט של היחידה ללימודי חוץ; ראש קתדרת אונסקו לביו-אתיקה; חבר ועדת האתיקה של אוניברסיטת חיפה; חבר הוועד הפועל (1981) וחבר הנאמנים; מנהל אקדמי של האקדמיה הבינלאומית לשופטים.כרמי תפקד כיו"ר של: אגודת השוחרים של אוניברסיטת חיפה (מייסד ונשיא: 1977 -1985), אגודת הידידים של בית החולים זיו בצפת, אגודת הידידים של המרכז הרפואי באר יעקב, אגודת הידידים של המרכז הרפואי טירת הכרמל, אגודת "אל סם" בחיפה, עמותת צער בעלי החיים בחיפה, הנהלה ציבורית של בית "יד לבנים" בחיפה, ההנהלה הציבורית של "בית הגפן" בחיפה, איגוד הסיוף בישראל, הוועדה למינוי דירקטורים, עיריית חיפה, ויו"ר הוועדה הרפואית, היחידה לספורט הישגי, מכון וינגייט (1995).

תוארי כבוד והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרמי זכה ביותר מעשרים תוארי כבוד והוקרה:

  • פרופסור כבוד של אוניברסיטת יוניבו, דרום אפריקה, 1987.
  • חבר כבוד של האקדמיה למדעי הרפואה של רומניה, 1996.
  • אות כבוד של הארגון לרפואה משפטית של צ'ילה, 1997.
  • חבר האקדמיה למדעים של בולגריה, 1999.
  • חבר כבוד של הארגון הפסיכיאטרי העולמי, 1999.
  • אות הרמב"ם, האגודה לרפואה ולמשפט בישראל, 1999.
  • אות כבוד של הארגון הספרדי לרפואה משפטית, 2001.
  • אות כבוד של הארגון למשפט רפואי של וונצואלה, 2002.
  • חבר כבוד של הארגון האמריקני לרפואה משפטית, 2002.
  • פרופסור כבוד של אוניברסיטת ברצלונה, ספרד, 2007.
  • יקיר הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה (2001).
  • עיטור כבוד על מפעל חיים בספורט, ההתאחדות לספורט הוותיקים בישראל, (2008).
  • נשיא כבוד של הארגון העולמי למשפט רפואי (2010).
  • פרס "אמנון כרמי" של הארגון העולמי למשפט רפואי הודות לתרומה לקידום המשפט הרפואי בעולם (2010).
  • פרופסור כבוד של אוניברסיטת קונמינג, סין (2010).
  • עיטור כבוד מטעם האוניברסיטה הרפואית של סופיה, בולגריה (2011).
  • חבר כבוד של האקדמיה הגרמנית לפסיכואנליזה (2011).
  • דוקטור לשם כבוד, האקדמיה למשפט, אוקראינה (2012).
  • אות עמית פאול הריס, רוטרי (2014).

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. אמנון כרמי, רפואה ומשפט, ספרית "מעריב", 1971.

2. אמנון כרמי, טעות וכזב במשפט, לפלר, 1972.

3. אמנון כרמי, ספר האחות, ספרית "מעריב", 1973.

4. אמנון כרמי, הרופא, החולה והחוק, ספרית "מעריב", 1977.

5. אמנון כרמי, רפואת שיניים ומשפט, הוצאת "תמר", 1984.

6. אמנון כרמי, סיעוד ומשפט, הוצאת "תמר", 1984.

7. אמנון כרמי ועמירם שגיב, רשלנות רפואית - ביהדות ובישראל, הוצאת"תמר", 1986.

8. Amnon Carmi, Law & Medicine, "Tamar",1987.

9. אמנון כרמי, בריאות ומשפט, נבו, 2003.

10. A.Carmi & M.S.Wattad, Medical Law in Israel, Kluver Law International, 2010.

11. אמנון כרמי (עורך: מ. וותד), בריאות ומשפט (מהדורה שנייה), נבו, 2013.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. Amnon Carmi, Medical Experimentation, Turtledove,1973.

2. Andre de Vries, Amnon Carmi, The Dying Human, Turtledove,1977.

3. A. Carmi, H. Zimrin, Child Abuse, Springer-Verlag, 1984.

4. A. Carmi, Euthanasia, Springer-Verlag, 1984.

5. A. Carmi, Disability, Springer-Verlag, 1984.

6. A.Carmi, S. Schneider, Nursing, Law and Ethics, Springer-Verlag, 1985.

7. A. Carmi, S. Schneider, A. Hefez, Psychiatry, Law and Ethics, Springer-Verlag, 1986.

8. A. Carmi, S. Schneider, Drugs and Alcohol, Springer-Verlag, 1986.

9. A. Carmi, S. Schneider, Hospital Law, Springer-Verlag, 1987.

10. A. Carmi, S.Schneider, Experiencing Graphology, Freund, 1988.

11. Amihay Levy, David Nachshon, Amnon Carmi, Forensic Psychiatry, Yozmot,1998.

12. Amihay Levy, Amnon Carmi, David Nachshon, Psychiatry and Law, Yozmot, 2002.

13. A.Carmi, H.WAX, Patients' rights, Yozmot,2002.

14. A. Carmi, Informed Consent, UNESCO Chair in Bioethics, 2003.

15. A. Carmi, D. Moussaoui, J. Arboleda-Florez, Teaching Ethics in Psychiatry, UNESCO Chair in Bioethics, 2005.

16. A. Carmi, D.Nachshon, Medical Law 1980-2005, Look back with a view to the future, Yozmot, 2006.

17. ד. יגיל, א. כרמי, מ. זכי, ע. לבני, סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה. יוזמות, 2008.

18. Teaching ethics in organ transplantation and Tissue donation, UNESCO Chair in Bioethics ,2010.

19. Benefit and Harm, UNESCO,2011.

20. Human Dignity and Human Rights, UNESCO, 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצאות, ראיונות ודיונים מצולמים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קטלוג הספרייה הלאומית, דפים לסטודנט
  2. ^ כרמי זכה באליפויות ישראל במקצוע החרב, והגיע לגמר במשחקי המכביה בתחום זה. בשנת 1964 כרמי נבחר ליושב ראש ועדת הסיוף הארצית של ההתאחדות לספורט בישראל. בשנת 1967 הוא הקים את בית הספר הראשון למדריכי סיוף במושב שפר. בשנת 1972 הוא נבחר כסגן יו"ר התאחדות הסיוף באסיה. כרמי זכה בפרס עסקן החודש של עיתון מעריב (1971). בשנת 1973 הוא זכה בפרס עסקן ספורט הכ"ה של עיתון מעריב: "האיש שיותר מכל עסקן אחר, בכל ענפי הספורט בארץ, תרם במרוצת השנים תרומה מכרעת לפיתוחו של ענף ספורט שאיננו בדרך כלל מן הפופולריים, תוך התעלות אישית נדירה מעל לכל חישובים מרכזיים, המכרסמים בכל חלקה טובה בספורט הישראלי" ("מעריב", 6 במאי 1973). בשנת 1977 הוא זכה בעיטור היובל של "הפועל".
  3. ^ "אודות המועדון", אתר מועדון סיוף חיפה
  4. ^ שי פוגלמן, ההיסטוריה היהודית להפתיע של ענף הסיף, באתר הארץ, 31 בינואר 2014
  5. ^ כרמי זכה במענק הצטיינות בהוראה, פקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה (2002).
  6. ^ כרמי תפקד כנשיא האגודה למעלה משלושים שנה, עד לפרישתו בשנת 2004. באגודה חברו יחד עורכי דין, שופטים, רופאים, אחיות ובעלי מקצוע אחרים. האגודה קיימה במשך השנים מאות ימי עיון ומפגשים מקצועיים. כרמי יזם, בשיתוף פעולה עם ההסתדרות הרפואית, את הפרויקט של "אות המופת לרופא", שבו הוענקו מדי שנה אותות כבוד ל"מלאכים בלבן", לאותם רופאים שקיימו ומימשו בעבודתם היום-יומית את תמצית הציווי והמשמעות של האתיקה הרפואית. כרמי יזם וארגן במסגרת האגודה מגוון של קונגרסים בינלאומיים.

זכה בפרס שרת התרבות והספורט על מפעל חיים על תרומתו המכרעת לפיתוחו של ענף הסיוף במדינת ישראל.לנושא הספרים, תרגם לראשונה את חוקת הסיוף הבינלאומית לעברית כדי שתהייה נגישה לכלל הספורטאים, המאמנים והשופטים.