אמנת נחמיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עזרא הסופר קורא בתורה לפני העם במעמד קריאת התורה בראש השנה. קריאה זו היוותה את הרקע לכריתת האמנה.

כריתת אמנת נחמיה היא מאורע מקראי המסופר בספר נחמיה, בו מתוארת התעוררות עממית בימי שיבת ציון לחידוש הברית בין שבי הגולה לה', שהתרחשה ביום כ"ד בתשרי. הרקע לחידוש הברית היה מעמד קריאת התורה על ידי עזרא הסופר, שהתרחש מספר שבועות קודם לכן, בשני ימי ראש השנה,[1] שהוביל להכרה בחטאי העם והצורך בתיקון. האירועים מתוארים בספר נחמיה, פרק ח' עד פרק י'.

בפרשנות המקרא קיימת מחלוקת האם אירוע זה אירע בימי עליית זרובבל, לאחר הצהרת כורש, או בימי עליית נחמיה לארץ, עשרות שנים לאחר מכן.

ראש השנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היום הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המתואר בספר נחמיה, בל' באלול התכנסו כל ישראל אל שער המים, ולבקשת העם עזרא הסופר קרא בפניהם מספר התורה, כאשר הלווים מתרגמים את פסוקי התורה לארמית, שהייתה השפה הנפוצה באותה תקופה. לצורך הקריאה, הוכנה בימת עץ מיוחדת שעליה עמד עזרא (בדומה למעמד הקהל). לפני תחילת הקריאה, עזרא ערך מעין הגבהה לספר התורה, ובירך את ה'. בתגובה ענה העם "אמן אמן" (במועל יד) והשתחווה. הקריאה נמשכה כשש שעות, מהבוקר עד חצות היום.

במהלך הקריאה נחשפו השומעים למצוות רבות שאותן התרשלו מלקיים או אף לא ידעו על קיומן. בעקבות זאת החל בכי ואבל בקרב השומעים, ונחמיה, עזרא והלויים הִסו את העם לבל יבכו ויתאבלו ביום ראש השנה שהוא יום טוב. הם עודדו את השומעים לאכול מאכלים שמנים ומשקאות מתוקים לכבוד היום, ולשתף גם את מחוסרי האמצעים בשמחת היום.

היום השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום השני של ראש השנה, א' בתשרי, נאספו ראשי העם, הכהנים והלויים, להמשך שמיעת קריאת התורה על ידי עזרא. במהלך הקריאה נחשפו השומעים למצוות חג הסוכות, ובעקבות זאת שלחו להביא חומרים להכנת סוכות לקראת חג הסוכות שחל כשבועיים לאחר מכן.

סוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשבועיים לאחר מכן ערכו שבי ציון את חג הסוכות בבניית סוכות על גגותיהם וחצרותיהם של שבי הגולה, וכן ב'חצרות בית האלוהים' וברחבה שלפני שער המים בה נערך מעמד קריאת התורה. הכתוב מציין את חג הסוכות שנערך באותה שנה כמאורע היסטורי ומשמח מאד:

וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד

ספר נחמיה פרק ח' פסוק י"ז

לפי הדרשה המופיעה בתלמוד, הזכרת יהושע בן נון באה ללמד שכשם שבזמן יהושע נתקדשה ארץ ישראל והחלו למנות שמיטין ויובלות, כך בימי עזרא חזרו וקידשו את ארץ ישראל והחלו למנות שמיטין ויובלות מחדש, כיוון שבגלות בבל נתבטלה קדושת הארץ.[2]

מעמד חתימת האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר בספר נחמיה פרקים ט-י, מעמד חתימת האמנה התחלק לשני אירועים מרכזיים: תפילת הלויים, וכריתת האמנה עצמה.

עם בוא יום כ"ד בתשרי, נאספו העם ליום אבל על חטאיהם. הם צמו ועטו שקים על גופם, ולראשם אדמה. במעמד זה התוודו על חטאיהם והרחיקו את הנשים הנכריות שנשאו, ובכך הבדילו עצמם מן הגויים. הכתוב מתאר כי רבע מהיום הוקדש לקריאה בספר התורה, ורבעו לווידוי והשתחוויה לפני ה'. חלוקה זו של יום התענית מובאת בגמרא ובפוסקים כהלכה כיצד יש לנהוג בתענית ציבור.[3]

תפילת הלויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מהווידוי על חטאיהם, נשאו הלוויים יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה, תפילה בה פירטו את חסדי ה' עם ישראל, ומנגד את כפיות הטובה שנהגו ישראל כלפי ה'.

כריתת האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תום התפילה, החל מעמד כריתת האמנה. על האמנה חתמו עשרות מראשי הקהל, שהיו ראשי המשפחות שעלו בימי זרובבל. רבות מהן היו משפחות כהונה ולוייה.

האמנה כוללת התחייבות לשמירת שורה של מצוות בהן מספר רב של מצוות התלויות בארץ כשמיטה, ביכורים, תרומות ומעשרות, מצוות שמירת השבת, הישמרות מנישואי תערובת, ועוד. בנוסף קיבלו עליהם התחייבויות נוספות שאינן חלק מתרי"ג מצוות, כמו התנדבות להביא קרבן עצים ושלישית השקל[4] לצורכי המקדש מדי שנה:

וַאֲשֶׁר לֹא נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ:
וְעַמֵּי הָאָרֶץ הַמְבִיאִים אֶת הַמַּקָּחוֹת וְכָל שֶׁבֶר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִמְכּוֹר לֹא נִקַּח מֵהֶם בַּשַּׁבָּת וּבְיוֹם קֹדֶשׁ וְנִטֹּשׁ אֶת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וּמַשָּׁא כָל יָד:
וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹוהֵינוּ:
לְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּמִנְחַת הַתָּמִיד וּלְעוֹלַת הַתָּמִיד הַשַּׁבָּתוֹת הֶחֳדָשִׁים לַמּוֹעֲדִים וְלַקֳּדָשִׁים וְלַחַטָּאוֹת לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל וְכֹל מְלֶאכֶת בֵּית אֱלֹוהֵינוּ: ס
וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹוהֵינוּ לְבֵית אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹוהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה:
וּלְהָבִיא אֶת בִּכּוּרֵי אַדְמָתֵנוּ וּבִכּוּרֵי כָּל פְּרִי כָל עֵץ שָׁנָה בְשָׁנָה לְבֵית ה':
וְאֶת בְּכֹרוֹת בָּנֵינוּ וּבְהֶמְתֵּינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאֶת בְּכוֹרֵי בְקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹוהֵינוּ לַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית אֱלֹוהֵינוּ:
וְאֶת רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל לִשְׁכוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ לַלְוִיִּם וְהֵם הַלְוִיִּם הַמְעַשְּׂרִים בְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ:
וְהָיָה הַכֹּהֵן בֶּן אַהֲרֹן עִם הַלְוִיִּם בַּעְשֵׂר הַלְוִיִּם וְהַלְוִיִּם יַעֲלוּ אֶת מַעֲשַׂר הַמַּעֲשֵׂר לְבֵית אֱלֹוהֵינוּ אֶל הַלְּשָׁכוֹת לְבֵית הָאוֹצָר:
כִּי אֶל הַלְּשָׁכוֹת יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי הַלֵּוִי אֶת תְּרוּמַת הַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְשָׁם כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וְלֹא נַעֲזֹב אֶת בֵּית אֱלֹוהֵינוּ:

התיאור המופיע באמנה, לפיה הכהנים זוכים במעשר ראשון מיועד ללויים, הוא המקור לקנסו של עזרא.

מועד המעמד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפשטות המקראות עולה לכאורה כי מועד המעמד היה בימי פעילותם של עזרא ונחמיה, לאחר חנוכת המקדש, וכך גם עולה ממספר מקומות בדברי חז"ל ובפרשנים. אולם, ממקורות שונים, הן במקרא עצמו והן בדברי חז"ל והפרשנים, עולה כי מעמד האמנה והאירועים הנלוים לו הם חלק מ'ספר היחש' המופיע קודם לכן (ספר נחמיה, פרק ז'), שהוא עצמו ציטוט של ספר מימי זרובבל. הגישה הנפוצה היא לראות מעמד זה כשייך לדור נחמיה, אולם יש שהציעו לשייכו לימי זרובבל.

כריתת האמנה הייתה בימי עליית נחמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסכולה הראשונה סוברת שהמאורעות התרחשו בימי נחמיה, לאחר סיום בניית החומה, וכפי סדר הפרקים בספר נחמיה. לשיטה זו, לאחר עליית עזרא לארץ בשנה השישית לארתחשסתא, חלה הידרדרות רוחנית בקרב העם, בעיקר בתחום נישואי התערובת. עם בוא נחמיה לארץ, התחזקו עזרא ונחמיה לעורר את העם לתשובה, והובילו אותם לכריתת האמנה.[5]

כריתת האמנה הייתה בימי עליית זרובבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסכולה שנייה סוברת שעל אף שסיפור קריאת התורה וכריתת האמנה מובא בספר נחמיה, לאחר תיאור בניית חומת ירושלים בהנהגת נחמיה לאחר עלייתו לארץ באשרת מלך פרס, בפועל היא התרחשה שנים רבות קודם לכן, בימי עליית זרובבל לאחר הצהרת כורש. הסיבה לכך שסיפור זה הובא לקראת סוף ספר נחמיה היא שסיפור זה הוא המשך ציטוטו של "ספר היחס" ממנו מצטט נחמיה בהקשר של סיום בניית חומת ירושלים והפלת הגורלות להתיישבות בה.[6]

משמעות האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמרא במסכת שבת אומרת, כי בימי אחשוורוש עם ישראל קיבל את התורה מחדש - "אמר רבא: אף על פי כן, הדור (=חזרו) קבלוה בימי אחשורוש" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ח, עמוד א'). חלק מהמפרשים (כמו הרמב"ן), מסבירים שכוונת הגמרא לקבלת התורה בימי עזרא, כלומר, לחתימת האמנה. על פי גישה זאת, האמנה למעשה מבטאת מעין מעמד הר סיני מחודש, בו עם ישראל קיבל שנית את התורה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ל' אלול וא' תשרי. זאת בשונה מציון ראש השנה לאחר ביטול קידוש החודש, בא' וב' בתשרי.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ל"ב, עמוד ב'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף י"ב, עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות תעניות, פרק א', הלכה י"ז; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקע"ו, סעיף ט"ז.
  4. ^ כפי המבואר בדברי ראב"ע, מצודות ומלבי"ם על נחמיה י', ל"ג, ששלישית השקל היא התחייבות נוספת מלבד מחצית השקל הנזכרת כמצווה בתורה.
  5. ^ אסכולה זו מיוצגת ארוכות במאמר זה, ונשענת על הגמרא בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ז, עמוד ב', ורש"י שם, וכן על מדרש שיר השירים רבה ה', א'.
  6. ^ אסכולה זו מיוצגת ארוכות במאמר זה, ונשענת על רש"י נחמיה פרק ז' פסוק ו', ראב"ע נחמיה פרק י' פסוק ל"ה, וכן מתבססת על דברי התלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א', ועוד. יש מפרשים[דרוש מקור: מי?] בדעת רש"י הנ"ל שמהפסוק "והגורלות הפלנו" שב הכתוב לספר על הנעשה בימי נחמיה, ויש אומרים[דרוש מקור: מי?] שפסוק זה מהווה ייצוג בדברי רש"י להתחייבויות השונות באמנה, והוא נכתב על דרך עד ועד בכלל. כך שלהסבר זה כל תוכן האמנה נכתב כולו בימי זרובבל.