ג'ורג' ואה

ג'ורג' ואה
George Weah
	ואה חוגג שער במדי פריז סן-ז'רמן, 1992
מידע אישי
לידה	1 באוקטובר 1966 (בן 57); מונרוביה, ליבריה
שם מלא	ג'ורג' מנה אופונג אוסמן ואה
גובה	1.85 מטרים
עמדה	חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

ג'ורג' ואה
George Weah
לידה	1 באוקטובר 1966 (בן 57); מונרוביה, ליבריה
שם לידה	George Manneh Oppong Weah
מדינה	צרפת, צרפת, ליבריה
השכלה	אוניברסיטת דה-ורי
מפלגה	הקונגרס לשינוי דמוקרטי
בן או בת זוג	קלאר מארי ואה
	22 בינואר 2018 – 22 בינואר 2024; (6 שנים)
	→ אלן ג'ונסון-סירליף ג'וזף בואקאי ←
פרסים והוקרה
	כדור הזהב; עיטור האומץ ע״ש ארתור אש ;

ג'ורג' מנה אופונג אוסמן ואה (באנגלית: George Manneh Oppong Ousman Weah; נולד ב-1 באוקטובר 1966) הוא כדורגלן עבר ליברי ופוליטיקאי בהווה, נשיאה לשעבר של ליבריה. ב-1995 נבחר לכדורגלן השנה בעולם של פיפ"א, והוא האפריקאי היחיד שזכה בפרס זה. באותה שנה זכה בכדור הזהב ובכדורגלן השנה באפריקה.

ב-2005 התמודד על נשיאות ליבריה והפסיד בסיבוב השני, ובבחירות 2011 התמודד כסגן נשיא אך הפסיד. בשנת 2017 התמודד שוב, זכה בבחירות ומונה לתפקיד הנשיא. הוא החל לכהן בתפקיד ב-22 בינואר 2018, אך ב-2023 הפסיד לג'וזף בואקאי וב-22 בינואר 2024 סיים את תפקידו כנשיא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו, ויליאם ט. ואה, עבד כמכונאי ואימו, אנה קואיוואה, עסקה ברוכלות בשוק המקומי. במהלך ילדותו התגרשו הוריו, וואה גדל במונרוביה בבית סבתו, אמה קלון ג'לה בראון. סבתו הייתה דמות משמעותית ביותר בחייו של ואה, שצוטט במהלך ראיון בשנת 2001: "כל השניות, הדקות והשעות של קריירת הכדורגל ואת כל חיי אני מקדיש לסבתי"^[1]. את ילדותו העביר ואה במשחקי כדורגל שכונתיים, ואף התקבל לבית הספר התיכון במסגרת מלגת כדורגל. הוא היה תלמיד בינוני ועזב את הלימודים לאחר שנה.

ואה חונך כנוצרי קתולי, אך התאסלם כשהיה בן 20. לאחר מות סבתו בשנת 1996, התנצר בחזרה. הוא נישא לקלייר ואה וביחד הם מגדלים ארבעה ילדים: ג'ורג' הבן, מרתה, טימותי, המשחק בקבוצת ליל הצרפתית ובנבחרת ארצות הברית, וג'סיקה. בעבר התגורר ואה עם משפחתו בארצות הברית אך לאחר בחירתו לנשיא ליבריה הוא חזר להתגורר בליבריה.

קריירה ככדורגלן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו שיחק ואה במועדוני הכדורגל אינוינסיבל אילבן בליבריה ובטונרו יאונדה בקמרון. בהמשך עבר לאירופה ושיחק במונקו, בפריז סן-ז'רמן ובאולימפיק מרסיי הצרפתיות, במילאן האיטלקית, בצ'לסי ובמנצ'סטר סיטי האנגליות. ואה סיים את הקריירה שלו באיחוד האמירויות הערביות, במועדון אל-ג'זירה, בגיל 36. במהלך הקריירה זכה באליפות צרפת עם סן ז'רמן ב-1995, ובאליפות איטליה עם מילאן ב-1996 וב-1999.

למרות הצלחתו הרבה במועדונים בהם שיחק, ואה לא זכה להצלחה גם בנבחרת ליבריה בכדורגל. הוא מילא מספר תפקידים במסגרת הנבחרת, מאימון עד אחראי הכספים, אבל ליבריה לא העפילה למונדיאל, אף שהייתה קרובה להעפלה למונדיאל 2002.

הוא נבחר על ידי פלה לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם במרץ 2004.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואה התגורר לרוב מחוץ לליבריה, אך עקב בדריכות אחר המצב הפוליטי במדינה השסועה, בה התנהלה מלחמת אזרחים החל מ-1990^[2]. ואה הוביל מסעות פרסום ברחבי ליבריה כנגד קיום יחסי מין ללא אמצעי מניעה, ונהג לבקר בבתי ספר על מנת לשכנע בני נוער למנוע הריונות לא רצויים ואיידס. כמו כן, הקים בתי ספר לכדורגל ברחבי ליבריה וקיבל אליהם ילדים משכונות עוני, במטרה לצמצם את אחוז הנשירה מהלימודים.

במאי 1996 בריאיון לעיתון הניו יורק טיימס, קרא ואה לאו"ם להשכין בשטח ליבריה משטר נאמנות מטעמו. קריאה זו הניבה לוואה מתנגדים מתוך ליבריה, ושלושה ימים אחרי פרסום ההודעה, השחיתו אלמונים את ביתו במונרוביה, הרסו וגנבו את רכושו. לאחר מקרה זה, שמועות על ריצתו של ואה לנשיאות ליבריה החלו להתפרסם באופן תדיר באמצעי התקשורת במדינה, אך ואה נהג להכחיש כל שאיפה פוליטית מצידו.

עם תום מלחמת האזרחים בליבריה בשנת 2003, התחדשו השמועות על התמודדות ואה לנשיאות, ומתנגדיו החלו משמיעים טענות בדבר אי כשירותו לתפקיד. מתנגדיו טענו כי אין לוואה ניסיון פוליטי, כלכלי ועסקי הדרוש להנהיג מדינה. ואה, שזכה לפופולריות רבה בליבריה באותה העת, שלל את ההתנגדויות הללו והכריז כי הוא מתאים לתפקיד וכי יש בו את הרצון והיכולת להוביל את ליבריה לדרך חדשה. הוא הצטרף למפלגת "הקונגרס לשינוי דמוקרטי" (Congress for Democratic Change) ומשנת 2004 עמד בראשה, לקראת הבחירות שהתקיימו בשנת 2005.

התמודדות על נשיאות ליבריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואה ביסס את מסע הבחירות שלו ברחבי ליבריה על מסר לפיו "אין הוא זקוק לניסיון פוליטי על מנת לאפשר מים זורמים וחשמל לאזרחי המדינה או לראות כי הכבישים הרוסים. ילדותו הענייה במונרוביה לימדה אותו את הלכי הרוח והחיים ברחבי המדינה"^[3]. למרות הביקורת שהוטחה בוואה על חוסר ניסיונו הפוליטי והכלכלי, עובדה זו דווקא עמדה לטובתו משום שלא דבק בו רבב מכישלון ההנהגה במהלך מלחמת האזרחים. בנוסף, הונו הפרטי והעובדה כי היה תורם ידוע, צמצמה את החשש כי כהונתו תהיה מלווה בשערוריות שחיתות כמו שנהגו קודמיו.

ב-11 באוקטובר 2005 התקיימו הבחירות החופשיות הראשונות בליבריה לאחר 14 שנות מלחמת אזרחים. המלחמה הותירה מאות אלפי אזרחים ללא קורת גג ואבטלה המונית שעמדה על 85 אחוזים, ואלו הצריכו שינוי רדיקלי במדינה. המימון לבחירות נעשה על ידי האיחוד האירופי ונאמד בסך של יותר מ-4 מיליון דולר. הסדר והמשמעת בבחירות נשמרו על ידי כוח משימה מיוחד של שמירת השלום המורכב מ-15,000 חיילי או"ם.

במרוץ לנשיאות התמודדו 22 מתחרים, שהבולטים מתוכם, מלבד ואה, היו סקו כונה (Sekou Conneh), מנהיג התנועה שהבריחה מהמדינה ב-2003 את הרודן לשעבר של ליבריה, צ'ארלס טיילור; אלן ג'ונסון-סירליף, שרת אוצר לשעבר ובכירה לשעבר בבנק העולמי; ורולנד מסאקאווי (Roland Massaquoi), שר לשעבר בממשלת ליבריה.

תחילה עלו שמועות בדבר פסילתו של ואה מהמרוץ בשל היותו אזרח צרפתי, אך הן בוטלו מיד. בסיבוב הראשון של הבחירות זכה ואה ל-22 אחוזים מהקולות כשאחריו זכתה ג'ונסון–סירליף ב-20 אחוזים. בסיבוב השני שנערך בנובמבר אותה שנה, זכתה אלן ג'ונסון–סירליף ב-59 אחוזים מן הקולות והפכה לנשיאת ליבריה. "ביג פאפא" או "המלך ג'ורג'" (כפי שמכונה ואה ברחבי ליבריה) טען כי הבחירות התנהלו שלא כדין, אך ועדה מיוחדת שבחנה את הפרטים, הפריכה את טענות אלו^[3].

מאז ההפסד בבחירות השהה ואה את פעילותו הפוליטית, ועבר להתגורר עם משפחתו בארצות הברית. ב-2009 חזר לליבריה כדי להביע את תמיכתו במועמד מחוז מונסרדו מטעם מפלגתו בבחירות לסנאט. ב-2011 חזר והציג את מועמדותו לנשיאות, אך לאחר שלא הצליח ליצור ברית עם מפלגות נוספות, הציבה אותו המפלגה בתור מועמד כסגנו של וינסטון טבמן שרץ לנשיאות. עם זאת, טבמן הפסיד בהפרש ניכר בהתמודדות מול הנשיאה ג'ונסון-סירליף בבחירות שהתקיימו ב-2011.

ב-11 באוקטובר 2017 התמודד פעם נוספת על הנשיאות. בתוצאות ראשוניות שפורסמו ב-13 באוקטובר, לאחר ספירה של שליש מהקולות, ואה הוביל עם 39%; מכיוון שכדי לנצח מתמודד חייב לקבל יותר מ-50%, התקיים סיבוב נוסף מול מי שנמצא במקום השני, ג'וזף בואקאי שהיה סגנה של ג'ונסון-סירליף. אף מועמד לא זכה ברוב מכריע בסיבוב הראשון ונערך סיבוב שני בין ג'ורג' ואה לג'וזף בואקאי^[4]. ב-27 בדצמבר הוא הוכרז לנשיא ליבריה, לאחר שניצח בסיבוב השני לבחירות הנשיאותיות. הוא נכנס לתפקידו בינואר 2018.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורג' ואה ורעייתו בפגישה עם נשיא המדינה ראובן ריבלין, ירושלים, פברואר 2019

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

"George Weah", Biography Resource Center. Detroit: Gale, 2004.
"Liberian star returns to team". New York Times. 11 July 2001: D7.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' ואה בוויקישיתוף

ג'ורג' ואה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ג'ורג' ואה, ברשת החברתית אינסטגרם
פרופיל, באתר Transfermarkt
פרופיל, באתר Soccerway
פרופיל, באתר BDFutbol
פרופיל, באתר WorldFootball.net
פרופיל, באתר National Football Teams
פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
אייל להמן, איתמר אייכנר, בואו של המלך ג'ורג', באתר ynet, 23 בפברואר 2019
ג'ורג' ואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Price S.L. "A Good Man In Africa: As coach and star Liberia's national soccer team and as benefactor to legions of his countrymen, Georg Weah is a rare ray of hope in a poor and violent place." Sport Illustrated 16 Apr. 2001: 56+.
^ "George Weah". Contemporary Black Biography. Vol. 58. Detroit: Gale, 2007
^ ¹ ² Ford, Neil. "George Weah's toughest match: after the horrors of civil war, Liberians go to the polls this month to elect a new president and parliament. The outstanding contender among a long list of candidates is the former world Footballer of the year. George Weah. Can the sports star become a political star? Neil Ford discusses." African Business. Oct. 2005: 52+.
^ PAYE-LAYLEH, JONATHAN (13 באוקטובר 2017). "Weah maintains lead in Liberia election's early results". Associated Press. נבדק ב-14 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)

[אילוסטרייטד-1] Price S.L. "A Good Man In Africa: As coach and star Liberia's national soccer team and as benefactor to legions of his countrymen, Georg Weah is a rare ray of hope in a poor and violent place." Sport Illustrated 16 Apr. 2001: 56+.

[2] "George Weah". Contemporary Black Biography. Vol. 58. Detroit: Gale, 2007

[ביזנס-3] ¹ ² Ford, Neil. "George Weah's toughest match: after the horrors of civil war, Liberians go to the polls this month to elect a new president and parliament. The outstanding contender among a long list of candidates is the former world Footballer of the year. George Weah. Can the sports star become a political star? Neil Ford discusses." African Business. Oct. 2005: 52+.

[4] PAYE-LAYLEH, JONATHAN (13 באוקטובר 2017). "Weah maintains lead in Liberia election's early results". Associated Press. נבדק ב-14 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

מלך השערים של גביע אירופה וליגת האלופות
גביע אירופה לאלופות	1956: מילוטינוביץ' • 1957: ויולט • 1958: די סטפנו • 1959: פונטיין • 1960: פושקש • 1961: אגואש • 1962: די סטפנו, לפקוויסט, פושקש, שטרהל וטחדה • 1963: אלטפיני • 1964: קובצ'ביץ', מאצולה ופושקש • 1965: אאוזביו וטורס • 1966: אלברט ואאוזביו 1967: ון הימסט ופייפנבורג • 1968: אאוזביו • 1969: לאו • 1970: ג'ונס • 1971: אנטוניאדיס • 1972: דונאי, מקארי וטקאץ' • 1973: מילר • 1974: מילר • 1975: מילר ומרקארוב • 1976: היינקס • 1977: קוצ'ינוטה ומילר • 1978: סימונסן • 1979: סולסר • 1980: לרבי 1981: מקדרמוט, רומניגה וסונס • 1982: הנס • 1983: רוסי • 1984: סוקול • 1985: נילסון ופלאטיני • 1986: נילסון • 1987: צבטקוביץ' • 1988: אגואש, פררי, חאג'י, מאג'ר, מקויסט, מיצ'ל ונובאק • 1989: ואן באסטן • 1990: פאפן ורומאריו • 1991: פקולט ופאפן • 1992: יוראן ופאפן
ליגת האלופות	1993: רומאריו • 1994: קומאן ורופר • 1995: ואה • 1996: ליטמאנן • 1997: פאנטיץ' • 1998: דל פיירו • 1999: שבצ'נקו ויורק • 2000: ז'ארדל, ראול וריבאלדו • 2001: ראול • 2002: ואן ניסטלרוי • 2003: ואן ניסטלרוי • 2004: מוריינטס • 2005: ואן ניסטלרוי • 2006: שבצ'נקו • 2007: קאקה 2008: רונאלדו • 2009: מסי • 2010: מסי • 2011: מסי • 2012: מסי • 2013: רונאלדו • 2014: רונאלדו • 2015: רונאלדו, מסי וניימאר • 2016: רונאלדו • 2017: רונאלדו • 2018: רונאלדו • 2019: מסי • 2020: לבנדובסקי • 2021: האלנד • 2022: בנזמה • 2023: האלנד