גאולה אבן-סער
 | |
| אבן-סער בספטמבר 2010 | |
| לידה |
15 ביוני 1972 (בת 47) חיפה, ישראל |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| עיסוק | עיתונאית ואשת רדיו וטלוויזיה |
| מעסיק | הערוץ הראשון, תאגיד השידור הישראלי, קול ישראל |
| סוג כתב | הגשת מהדורת החדשות המרכזית של כאן 11 |
| קישורים חיצוניים | |
| טוויטר | geula_even |
גאולה אבן-סער (נולדה ב-15 ביוני 1972) היא עיתונאית ואשת רדיו וטלוויזיה ישראלית. הגישה את "בוקר טוב ישראל" ו"יומן" בערוץ הראשון ואחר כך את מהדורת החדשות המרכזית בערוץ כאן 11 עד פרישתה ב-24 בדצמבר 2018.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבן-סער נולדה בחיפה להורים שעלו לישראל מווילנה שבליטא. אביה מיכאל היה רופא פסיכיאטר ואמה פנינה אחות במקצועה. כשהייתה בת שש, עברה המשפחה לבת-ים, שם גדלה, בעקבות עבודתו של אביה כפסיכיאטר בבית החולים אברבנאל.[1]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
את שירותה הצבאי עשתה בגלי צה"ל ושם למעשה החלה את הקריירה שלה, שם הייתה כתבת ומגישת תוכניות אקטואליה. ב-1993 עברה לעבוד בערוץ הראשון והגישה יחד עם דניאל פאר את התוכנית "בוקר טוב ישראל". באוקטובר 1997, עם פרישתו הראשונה של חיים יבין מהערוץ הראשון, נבחרה גאולה אבן לשדר את מהדורת מבט לחדשות, בגיל 25 בלבד. כשיבין הוחזר לערוץ להגיש את המהדורה, נדחקה מהתפקיד ועברה להגיש את התוכנית "ערב חדש". לאחר מכן הגישה את "יומן" – מהדורת החדשות המורחבת בימי שישי.
במקביל, הגישה לסירוגין תוכניות אקטואליה שונות בערוץ הראשון, וכן, תוכניות רדיו שונות בגלי צה"ל ובקול ישראל.
באוגוסט 2007, לאחר פרישתו הסופית של חיים יבין, נבחרה שוב להגיש את מהדורת מבט לחדשות, אך בסופו של דבר, לאחר משא ומתן עם הנהלת רשות השידור ומחלוקת על רקע כספי, ויתרה על התפקיד.
את "יומן" הגישה במשך שש שנים, עד 15 באוגוסט 2008, עת בחרה לסיים תפקיד זה, אולם להישאר בערוץ הראשון לפרויקטים אחרים.[2] אבן נבחרה להגיש את התוכנית "הערב עם גאולה אבן".
בעבודתה היא זכתה לשבחים מצד מבקרים על הגשה מקצועית נטולת פניות,[3] לצד אחרים שהעלו ביקורת על הטיה פוליטית כביכול בתפקידה כמגישת חדשות.[4]
בין השנים 2012 ו-2014 הגישה מדי ערב אחרי "מבט" את "המוסף", תוכנית ראיונות יומית בת חצי שעה. בעקבות קבלת "חוק השידור הציבורי" ביולי 2014, המורה על פירוק רשות השידור, נערכו שינויים במערך שידורי האקטואליה. בכללם הוקדם "המוסף" לפני "מבט" והפך לתוכנית בת שעה. בספטמבר 2014, בעקבות עימות בין אבן לבין מנהלת חטיבת החדשות בערוץ הראשון, אילה חסון, על רקע מגבלות שהוטלו עליה, הקשורות להיותה של אבן נשואה לשר הפנים, גדעון סער, הושעתה אבן מהגשת התוכנית. כעבור כמה ימים בוטלה השעייתה, לאחר התפטרות בעלה מתפקיד שר הפנים והודעתו על סיום פעילותו הפוליטית.
ב-15 בנובמבר 2016 הצטרפה אבן לתאגיד השידור הציבורי.[5] ב-20 במרץ 2017 הודיע תאגיד השידור הציבורי כי אבן תהיה מגישת המהדורה המרכזית של הערוץ.[6]
ב-9 במאי 2017, חמישה ימים לפני סגירת הערוץ הראשון, הודיעה אבן-סער בדמעות בתוכניתה "המוסף", שכונס הנכסים הרשמי של רשות השידור דאז, עו"ד דוד האן, הודיע על סיום שידורי האקטואליה והחדשות של רשות השידור מוקדם מהצפוי.
ב-15 במאי 2017 החלה לשדר את מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ כאן 11 בתאגיד השידור הישראלי עד פרישתה ב-24 בדצמבר 2018.[7]
ב-25 במאי 2017 החלה לשדר תוכנית שבועית בת שעתיים בכאן ב'.
ב-24 בדצמבר 2018 הודיעה אבן בשידור חי על פרישתה מהגשת חדשות הערב, מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ כאן 11. החלטתה נבעה מכוונתו של בעלה, גדעון סער, להתמודד על מקום ברשימת "הליכוד" בבחירות לכנסת העשרים ואחת.[8]
באפריל 2019 קיבלה תפקיד חדש בתאגיד השידור הציבורי 'כאן' רשת ב', במסגרתו היא תגיש תוכנית ראיונות שבועית חדשה בשם "בשיחה אישית"[9]
במאי 2019 החלה להגיש עם ירון לונדון תוכנית תרבות יומית בשם "גאולה ולונדון".
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הייתה נשואה במשך כ-20 שנה לעמית אוברקוביץ' (בנו של יורם אוברקוביץ'), שהיה בן זוגה עוד בתקופת שירותה הצבאי. לזוג שלושה ילדים.
בשנת 2012 התגרשה, וזמן מה לאחר מכן הפכה לבת זוגו של גדעון סער, שכיהן כשר הפנים.[10] השניים נישאו ב-2013,[11] ובסוף אותה שנה נולד להם בן. בנובמבר 2016 נולדה בתם.[12] הם מתגוררים בתל אביב.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גאולה אבן-סער, ברשת החברתית טוויטר- גאולה אבן-סער, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- אור ברנע, אבן מתגלגלת, באתר ynet, 19 במאי 2008
- לירון שמם, הו, גאולה, באתר mako, 20 בדצמבר 2012
- חגי עמית, הרי החדשות, וסער תחילה | השילוב בין גדעון סער לגאולה אבן יכול להגיע עד לבית רה״מ, באתר TheMarker, 4 בספטמבר 2014
- שחר אטואן, איך הפכה גאולה אבן מ״סדין אדום לפוליטיקאים״ לאשה באדום, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2014
- ניב הדס, געגועים לטלוויזיה איכותית: כשגאולה אבן ויעל שטרנהל נפגשו באולפן, באתר הארץ, 13 במרץ 2015
- דינה חלוץ, גאולה אבן-סער: "פעם אחר פעם סומנתי כמגישה שעדיף שלא תשדר", באתר ynet, 27 בדצמבר 2015
- סמדר שיר, "חדר לידה הוא המקום שבו אני מרגישה הכי שווה", באתר "ידיעות אחרונות", 23 באוקטובר 2016
- דליה בן ארי, המגישה הטובה: ריאיון מיוחד עם גאולה אבן-סער, באתר את, 3 במאי 2017
- נועה פרייס, הדמעות של גאולה אבן הגיעו עד ל-BBC ולדיילי מייל, באתר וואלה! NEWS, 11 במאי 2017
- רז שכניק, המגישה הטובה, באתר "ידיעות אחרונות", 14 במאי 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דליה בן ארי, המגישה הטובה: ריאיון מיוחד עם גאולה אבן-סער, באתר את, 3 במאי 2017
- ^ מירב קריסטל, "אני לא משאירה אדמה חרוכה", באתר ynet, 4 באוגוסט 2008
- ^ אלון עידן, עכבר העיר אונליין, כמה טוב שגאולה אבן עדיין נמצאת בערוץ הראשון, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2010
- ^ הגיע זמן הגאולה, באתר האגודה לזכות הציבור לדעת, 11 בינואר 2008
- ^ רן בוקר, גאולה אבן מצטרפת לתאגיד השידור, באתר ynet, 15 בנובמבר 2016
- ^ רן בוקר, גאולה אבן-סער תגיש את המהדורה המרכזית בתאגיד, באתר ynet, 20 במרץ 2017
- ^ רן בוקר, בשידור חי: גאולה אבן הודיעה על פרישתה מהגשת החדשות, באתר ynet, 24 בדצמבר 2018
- ^
אלכסנדר כץ, עם הקדמת הבחירות: גאולה אבן פרשה בשידור מהגשת החדשות, באתר אייס, 24 בדצמבר 2018
נירית אנדרמן, לאחר הקדמת הבחירות: גאולה אבן-סער הודיעה על פרישה מהגשת מהדורת חדשות כאן, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2018 - ^ התפקיד החדש של גאולה אבן-סער, באתר סרוגים
- ^ דרור גלוברמן, צפו: גאולה אבן וגדעון סער מחוייכים מתמיד בראיון מהקיץ האחרון, באתר mako, 18 בדצמבר 2012
- ^ איי דו: גדעון סער וגאולה אבן נשואים, באתר וואלה! NEWS, 16 במאי 2013
- ^ יוני פרוים, משדר חגיגי לדוד יש אחות: גאולה אבן סער ילדה הלילה בת, באתר ynet, 16 בנובמבר 2016
אלכסנדר כץ, - אנשי טלוויזיה ישראלים
- שדרניות רדיו ישראליות
- עיתונאיות עבריות
- מנחות טלוויזיה ישראליות
- הערוץ הראשון: שדרנים, שחקנים ומנחים
- בני זוג של שרי ממשלת ישראל
- בני זוג של חברי הכנסת
- סגל גלי צה"ל
- סגל קול ישראל
- סגל כאן ב'
- סגל תאגיד השידור הישראלי - שידורי הטלוויזיה
- מגישות חדשות ישראליות
- עיתונאיות ישראליות
- ישראליות שנולדו ב-1972
