ירון דקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ירון דקל, 2014

ירון (נחמן) דקל, (נולד ב-19 ביולי 1964) הוא עיתונאי ישראלי, אשר שימש כמפקד גלי צה"ל החל מ-4 במרץ 2012 ועד אוגוסט 2017. דקל הוא זוכה פרס סוקולוב לעיתונות האלקטרונית ב-2008. כמו כן זכה בפרסים נוספים, כמו פרס בני ברית ופעמיים בפרס מפקד גלי צה"ל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דקל נולד ב-19 ביולי 1964 לחנה יהודית וליאיר, שהיה עורך במעריב שנים רבות. למד בבית הספר היסודי ניר, בחטיבת הביניים שז"ר ובבית ספר התיכון בן-צבי בקריית אונו. היה רשג"ד בשבט הצופים בקריית אונו. את שירותו הצבאי עשה בגלי צה"ל. קיבל תואר ראשון בקרימינולוגיה ומדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן ושם גם סיים תואר שני בהצטיינות בתקשורת ומדע המדינה. השתלם ב-1993 במכון העיתונות העולמי במינסוטה, ארצות הברית, וב-1996 באוניברסיטת אוקספורד בבריטניה.

קריירה עיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דקל התחיל את עיסוקו כעיתונאי בעת שירותו הצבאי, כששימש ככתב לענייני משטרה ומשפט בגלי צה"ל, וכתב לענייני מפלגות. בהמשך הגיש במשך שבע שנים בגלי צה"ל פינת מפלגות שבועית, על כך זכה בשנית ב-1993 בפרס מפקד גלי צה"ל, לאחר שזכה בו כבר בשנת 1990 על סיקורו את פרשת התרגיל המסריח.

במשך הזמן היה גם כתב ופרשן לענייני מפלגות בתוכנית ערב חדש בטלוויזיה החינוכית, ובערוץ 2, בתקופת הקמתו. מאמצע שנות התשעים ועד למינויו למפקד גלי-צה"ל, שימש דקל ככתב פוליטי בקול ישראל, שם הוא גם הגיש את תוכנית האקטואליה "הכל דיבורים", והיה פרשן פוליטי של הערוץ הראשון. דקל סיקר שבע מערכות בחירות בישראלהבחירות לכנסת ה-12 ועד הבחירות לכנסת ה-18), כמו כן סיקר את מערכת הבחירות בארצות הברית ב-2008. היה שליח הערוץ הראשון וקול ישראל בוושינגטון בשנים 20022007.

ב-4 במרץ 2012 החל לכהן כמפקד גלי צה"ל (ולשם כך פרש מרשות השידור). עם כניסתו לתפקיד החל בשורת שינויים בתחנה, ובין היתר ביטל את מהדורות החדשות והחליף אותן במבזקים קצרים בשעות עגולות בלבד, שבהם משולבים קולות מוקלטים מהשטח. המבזקים נפתחים בביטוי "עם מה שקורה עכשיו"[1]. באוקטובר 2012 פסל לשידור את שירו של יזהר אשדות, "עניין של הרגל", הוא נימק את הפסילה בכך שהשיר "בז לחיילי צה"ל, ואף "מציג אותם באור דמוני"[2]. דקל יצר הסדרה הדוקומנטרית "דה איזראליז" העוסקת בישראלים שהיגרו לצפון אמריקה.

ב-31 באוגוסט 2017 סיים דקל את כהונתו כמפקד גלי צה"ל והוחלף בידי שמעון אלקבץ.

סגנונו כעיתונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוכנית "הכל דיבורים" הרבה דקל למתוח ביקורת, לעתים חריפה, על אישים או גופים מסוימים. כך למשל, הפתיח של התוכנית היה בדרך כלל ביקורת צינית מתוחכמת על פוליטיקה אקטואלית. במשך התוכנית הרבה דקל לסקר ולעקוב אחר ענייני אקטואליה שונים, ולבקר בחריפות סטיות מהתנהגות הוגנת ומן המקובל. כמו כן התוכנית משמשת במה לראיונות שהוא עורך. הוא נתפס לעתים כמראיין קשוח, שאינו מאפשר למרואיין לסטות מהנושא ללא מענה ברור לשאלותיו.

לאחר הקראת גזר הדין במשפטו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, קרא דקל לאמצעי התקשורת בישראל לערוך חשבון נפש, כי "אם הציבור יאבד את האמון במערכת המשפט זה לא יהיה בגלל משה קצב, זה יהיה בגלל התפקיד החדש שהתקשורת לקחה על עצמה"[3].

בהודעה על הענקת פרס סוקולוב לירון דקל, באתר עיריית תל אביב נכתב:

הוועדה החליטה להעניק לירון דקל את הפרס על הצטיינותו כשליח רשות השידור בארצות הברית - בעיקר בכתבות העומק שהכין על יהודי אמריקה מזוויות שונות, על נבכי הפוליטיקה בארצות הברית והשפעתה על יחסי ארצות הברית וישראל, ועל מערכת הבחירות בארצות הברית, כמו גם על כתבותיו בתחום הפוליטי-מדיני, המתאפיינות בעומק ובעבודה עיתונאית אמינה, מקצועית ובלתי מתפשרת[4].

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דקל אב לבת ומתגורר בתל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יערה יעקב, מהדורות יומן הצהרים וחצות מבוטלות, באתר ynet, 14 באוגוסט 2012.
  2. ^ אור ברנע, שיר של אשדות נפסל בגל"צ: "בז לחיילי צה"ל", באתר ynet, 14 באוקטובר 2012
  3. ^ ירון דקל, חשבון הנפש שלנו, באתר nrg‏, 23 במרץ 2011.
  4. ^ עוזי ברוך, פרס סוקולוב: לירון דקל ואריה גולן, באתר ערוץ 7, 15 בדצמבר 2008
מפקדי גלי צה"ל Glzlogo.jpg
צבי ברוש בנו צור דן בוהם יצחק לבני מרדכי נאור צבי שפירא רון בן ישי נחמן שי אפרים לפיד עמוס גלבוע משה שלונסקי זאב דרורי אבי בניהו יצחק טוניק ירון דקל שמעון אלקבץ
19501952 19521965 19651967 19671974 19741978 19781983 19831985 19851989 19891991 1991 19911997 19972000 20012007 20072011 20122017 2017 -