גיגנטופיתקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןגיגנטופיתקוס
Gigantopithecus blacki mandible 010112.jpg
שחזור אמנותי של גיגנטופיתקוס (מוזאון האדם בסן דייגו)
תקופה
פליסטוקן, כ-100,000‏–‏9,000,000 שנה לפני זמננו
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
משפחה: הומינידיים
תת־משפחה: פונגינאים
סוג: גיגנטופיתקוס
מינים

Gigantopithecus blacki
Gigantopithecus bilaspurensis
Gigantopithecus giganteus

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Gigantopithecus
תחום תפוצה
הסוג נכחד. אתרי מציאת שרידים:
הודו, סין, וייטנאם ותאילנד

גיגנטופיתקוס (שם מדעי: Gigantopithecus, "גיגאס" γίγας מיוונית = "ענק", "פיתקוס" πίθηκος מיוונית = קוף אדם) הוא סוג נכחד של קוף אדם, שחי בדרום מזרח אסיה בתקופת המיוקן, הפליוקן והפלייסטוקן, כ-9 מיליון עד 100 אלף שנה לפני זמננו.

גיגנטופיתקוס היה הפרימט וההומיניד הגדול ביותר הידוע למדע. יש המעריכים את גובהו בשלושה מטרים כאשר הזדקף על רגליו האחוריות, ואת משקלו בלמעלה מחצי טון. הוא מסווג לתת-משפחת הפונגינאים, הכוללת בין השאר את האורנגאוטן בן-ימינו.

גילוי וסיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלאונטולוג ג. ה. ר. פון קניגסוואלד, מגלה גיגנטופיתקוס, ליד שולחן עבודתו.
הפלאואנתרופולוג פרידמן שרנק מחזיק את השן המקורית שגילה פון קניגסוואלד.
לסת תחתונה מאובנת של גיגנטופיתקוס.

הסוג גיגנטופיתקוס הוגדר לראשונה בשנת 1935, על ידי הפלאונטולוג ההולנדי (יליד גרמניה) ג. ה. ר. פון קניגסוואלד (G. H. R. von Koenigswald), אשר מפורסם יותר בשל מאובני אדם קדמון מן המין הומו ארקטוס שגילה באי ג'אווה. הממצא הראשון היה שן טוחנת מאובנת שקנה פון קניגסוואלד בבית מרקחת מסורתי בהונג קונג. מרפאים ורוקחים מסורתיים בסין נוהגים עד היום לטחון מאובנים, הנקראים בפיהם "עצמות דרקון" ו"שיני דרקון", לאבקה הנמכרת במחיר גבוה, בשל סגולות הריפוי הפלאיות המיוחסות לה. לאחר ממצא זה ביקר פון קניגסוואלד בבתי מרקחת מסורתיים נוספים בדרום סין, ומצא בהם שלוש שיניים נוספות. שיניים אלו דומות מאוד באנטומיה שלהן לשיניים של קופי-אדם בני-ימינו כמו האורנגאוטן והגורילה, אך הן גדולות יותר. מהן הסיק פון קניגסוואלד שמדובר בקוף-אדם ענקי, והגדיר אותו כסוג ומין "גיגנטופיתקוס בלאקי" (Gigantopithecus blacki). פירוש שם הסוג הוא "קוף-אדם ענק", ושם המין ניתן לזכרו של הפלאואנתרופולוג הקנדי דיווידסון בלאק, מגלה מאובני הומו ארקטוס מסין, שמת בשנת 1934.

פון קניגסוואלד בילה את מרבית שנות מלחמת העולם השנייה באזור המחקר שלו בג'אווה במחנה שבויים של צבא הכיבוש היפני, כששיני גיגנטופיתקוס מוסתרות בבקבוק חלב שקבר בחצרו (הן שמורות כיום במוזיאון סנקנברג בפרנקפורט). בינתיים העלה הפלאואנתרופולוג הגרמני-יהודי פרנץ ווידנרייך (Franz Weidenreich), החוקר החשוב ביותר של מאובני ארקטוס מסין, את התאוריה שהאבולוציה של האדם כללה שלב של בני-אדם ענקיים, ושיער ששיני גיגנטופיתקוס השתייכו לבני-אדם כאלה ולא לקוף-אדם. היה צורך במאובנים נוספים על-מנת ליישב את המחלוקת, אך לאחר המלחמה יכלו רק חוקרים סינים לחפש מאובנים כאלו, מכיוון שהשלטון הקומוניסטי בסין לא איפשר כניסת מדענים זרים. בשנות ה-50 יצאו שני פלאונטולוגים סינים מן המכון לפלאונטולוגיה בבייג'ינג, פֵּי וֶנְג'ונְג (Pei Wenzhong) וגְ'יָה לָאנְפּוֹ (Jia Lanpo), למסע חיפושים בבתי-מרקחת מסורתיים ברחבי סין. חיפוש זה הניב כאלף שיניים ושלוש עצמות לסת של גיגנטופיתקוס, שחלקן התגלו לראשונה גם אין סיטו, כלומר באתרים מקוריים שניתן לתארכם. ממצאים אלו הוכיחו שפון קניגסוואלד צדק בסיווג הראשוני שלו, וגיגנטופיתקוס לא היה אדם אלא קוף-אדם ענק שחי בתקופת הפלייסטוקן.

בשנת 1968 גם דווח לראשונה על לסת גיגנטופיתקוס שהתגלתה בהודו, על ידי איכר מקומי ששמר אותה ברשותו במשך 24 שנים. הפרימטולוג אלווין סימונס (Elwyn Simons) הגדיר אותה כמין נפרד של גיגנטופיתקוס, קדום וקטן מן המאובנים הסינים. בסך הכל הוגדרו עד היום שלושה מיני גיגנטופיתקוס:

  • Gigantopithecus bilaspurensis שמאובניו התגלו בהודו הוא הקדום ביותר, בן 9 עד 6 מיליון שנה, והוא פחות גדול מן המינים המאוחרים יותר.
  • Gigantopithecus giganteus מין הודי גדול יותר שחי בתקופת הפלייסוטקן.
  • Gigantopithecus blacki הגדול והמאוחר מכולם, שמאובניו התגלו בסין, בוייטנאם ובתאילנד, וחי בפלייסטוקן התיכון, כמיליון עד 100 אלף שנה לפני זמננו[1].

אנטומיה ומורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ניתן לדעת בביטחון מה היה גודל גופו של גיגנטופיתקוס, משום שלא התגלו עדיין עצמות שלד או גולגולת שלו. הלסתות והשיניים הגדולות ביותר של גיגנטופיתקוס דומות באנטומיה שלהן לאלו של קופי-אדם גדולים בני-זמננו, אך הן גדולות כמעט פי שניים. מספר חוקרים סוברים שהיחס בין גודל הלסתות וגודל הגוף היה דומה לזה של קופי-אדם כיום, ומכך ניתן להעריך את גובהו של גיגנטופיתקוס בשלושה מטרים כאשר הזדקף על רגליו האחוריות, ואת משקלו בלמעלה מחצי טון. ואולם לדעת חוקרים אחרים ייתכן שיחס זה היה גבוה יותר בגיגנטופיתקוס, ומכך נובע שהוא היה גדול רק במעט מזכרי גורילה הגדולים ביותר הידועים כיום, שמשקלם כ-180 קילוגרם[1]. בכל מקרה, גיגנטופיתקוס היה הפרימט הגדול ביותר הידוע למדע.

אורח חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל גודל גופו נראה שגיגנטופיתקוס היה שוכן קרקע, ולא טיפס על עצים. סביר שהלך על ארבע, כשהוא נשען על כפותיו הקדמיות כמו האורנגאוטן, או על פרקי האצבעות כמו הגורילה. אך בדומה לקופי-אדם וגם לדובים גדולים בני ימינו, קרוב לוודאי שגיגנטופיתקוס היה מסוגל להזדקף על רגליו האחוריות לפרקי זמן קצרים.

שיני גיגנטופיתקוס מותאמות לגריסת מזון צמחי גס וסיבי. יש חוקרים הסוברים שבדומה לפנדה הענק של ימינו, גיגנטופיתקוס התמחה באכילת גבעולי ועלי חזרן, מזון צמחי גס וקשה במיוחד. סברה זו נסמכת על מספר ראיות: בשיני גיגנטופיתקוס נמצאו חורים בכמות גדולה בהרבה מזו שנמצאה בקופי-אדם מודרניים, ודומה לזו הנמצאת בשיני פנדה. נמצאו בשיניים שלו גם פיטוליתים - שבבי צורן דו-חמצני מיקרוסקופיים האופייניים למשפחת הדגניים כמו צמח החזרן. מאובני גיגנטופיתקוס נמצאו בין השאר באותם אתרים ושכבות עם מאובני פנדה. ייתכן שגיגנטופיתקוס נכחד עקב סיבות הדומות לסיבות שבעטיין נמצא הפנדה הענק כיום בסכנת הכחדה - תלות מוגזמת במקור מזון יחיד הנוטה להעלם בשנים מסוימות. בשנת 2016 התפרסם מחקר שבדק ריכוז איזוטופים של פחמן בשיני גיגנטופיתקוס בלאקי מסין ומתאילנד[1]. על פי יחסי האיזוטופים פחמן-12 ופחמן-13 בעצמות ובשיניים של בעלי חיים ניתן לבדוק אם הם ניזונו בעיקר מצמחים המשתמשים יותר במסלול הפוטוסינתטי C3, האופייני לפירות ועלים, או יותר במסלול הפוטוסינתטי C4, האופייני לעשב. המחקר הסיק שגיגנטופיתקוס חי ביערות בלבד, ושהוא ניזון לא רק מחזרן, אלא גם מתפריט צמחוני של פירות, עלים, גבעולים ושורשים. החוקרים הציעו שגיגנטופיתקוס נכחד עקב קשייו להסתגל להגבלת שטחי היער בדרום מזרח אסיה, כתוצאה משינויי האקלים הגלובלים לקראת סופה של תקופת הקרח.

ניתוח סטטיסטי של 735 שיני גיגנטופיתקוס מצביע על דו-צורתיות זוויגית בולטת, ונראה שהזכרים היו גדולים בהרבה מן הנקבות. תופעה זו אופיינית גם לקופי-אדם גדולים בני ימינו, ורומזת על אורח חיים פוליגמי .

המין G. blacki חי לצד בני-אדם קדומים מן המין הומו ארקטוס. שיניהם נמצאו באותה שכבה גאולוגית במערת תאם חויין שבצפון וייטנאם, שם הן מתוארכות לתקופה של 475 אלף שנה לפני זמננו בתיארוך רדיומטרי אורניום-תוריום[2], וכן בשני אתרים לפחות בסין. ייתכן שארקטוס צד קופי גיגנטופיתקוס למאכל, וסייע בכך להכחדת הסוג.

אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיחזור משוער של בני-אדם מן המין הומו ארקטוס צדים קופי גיגנטופיתקוס, בתצוגה בגן שעשועים בגרמניה.

על פי הסברה מוצאו של גיגנטופיתקוס מסוגי קופי-אדם אסייתים נכחדים פחות גדולים מעידן המיוקן, כמו סיוופיתקוס מהודו או לופנגפיתקוס מסין. כל הסוגים האלו מסווגים על ידי מרבית החוקרים לתת-משפחת הפונגינאים, הכוללת גם את האורגאוטן בן ימינו, החי באינדונזיה. ייתכן שגיגנטופיתקוס היה אב קדמון של האורנגאוטן.

מאובני גיגנטופיתקוס מראים על מגמה של גדילת הגוף במהלך האבולוציה שלו, גם במינים המאוחרים יחסית למין ההודי המוקדם יותר מן המיוקן, וגם בתוך המין גיגנטופיתקוס בלאקי במשך תקופת הפלייסטוקן. מגמה דומה של גדילה נראית אצל סוגים רבים אחרים של יונקים נכחדים בפלייסטוקן, למשל הממותה ודוב המערות.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודלו העצום של גיגנטופיתקוס שבה את דמיונם של אנשים בעולם. כמה מן המאמינים בקיומם של היטי והביגפוט ניסו להסבירם כקופי גיגנטופיתקוס אשר שרדו עד היום, אף שאין לכך ראיות ממשיות כלשהן. דמותו של קינג קונג לא נוצרה בהשראת הגיגנטופיתקוס, שכן היא הוצגה לראשונה בסרט משנת 1933, שנתיים לפני גילוי השן הראשונה של גיגנטופיתקוס.

דמותו הקולנועית של לואי מלך הקופים בגרסה משנת 2016 של ספר הג'ונגל מוצגת כגיגנטופיתקוס. המילה מושרת על-ידי השחקן המדבב אותו כריסטופר ווקן בגרסה החדשה לשירו של לואי, שבמקורו חובר בשביל הגרסה משנת 1967 של ספר הג'ונגל. בגרסה הישנה מוצג לואי כאורנגאוטן, אך יוצרי הגרסה החדשה שינו זאת, אם בכדי להסביר את גודלו הענקי של לואי, ואולי משום שאורנגאוטנים אינם חיים בהודו, מקום התרחשותה של עלילת ספר הג'ונגל, לעומת שני מינים מן הסוג גיגנטופיתקוס שחיו בהודו עד להכחדתם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גיגנטופיתקוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Bocherens, H. et al. (2016) "Flexibility of diet and habitat in Pleistocene South Asian mammals: Implications for the fate of the giant fossil ape Gigantopithecus", Quaternary International
  2. ^ Ciochon, R. et al. (1996) "Dated co-occurrence of Homo erectus and Gigantopithecus from Tham Khuyen Cave, Vietnam", Proceedings of the National Academy of Science USA Vol. 93 (7): pp. 3016–3020