הבלוודרה על פפינגסטברג

הבלוודרה על פפינגסטברג
Belvedere auf dem Pfingstberg
	הבלוודרה על פפינגסטברג בפוטסדאם
	הבלוודרה על פפינגסטברג בפוטסדאם
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1999, לפי קריטריונים 1, 2, 4
חלק מתוך	הארמונות והגנים בפוטסדאם-ברלין
מידע כללי
סוג	ארמון, מוזיאון
כתובת	פפינגסטברג
מיקום	נורדליש פורשטדט
מדינה	גרמניה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – המאה ה־19
תאריך פתיחה רשמי	המאה ה־19
אדריכל	לודוויג פרזיוס, לודוויג פרדיננד הסה, פרידריך אוגוסט שטילר
סגנון אדריכלי	אדריכלות אקלקטית
קואורדינטות	52°25′07″N 13°03′32″E / 52.4187°N 13.059°E
	www.pfingstberg.de
	(למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני הבלוודרה על פפינגסטברג

הבלוודרה על פפינגסטברג (בגרמנית: Belvedere auf dem Pfingstberg) היא ארמון מצפון לגן החדש בצפון פוטסדאם, בירת מדינת ברנדנבורג בגרמניה. המבנה שייך למכלול התרבותי "הארמונות והגנים בפוטסדאם-ברלין" שהוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1990, והורחב בשנים 1992 ו-1999. הטירה ממוקמת על פפינגסטברג, הנקודה הגבוהה ביותר (76 מטרים) בחלק של פוטסדאם ממערב לנהר האפל. היא נבנתה תחת פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה בגלל הנוף היפה הנשקף ממנה, והיא רק חלק מפרויקט בנייה מקיף בהרבה. מכלול המגדלים התאומים, המבוסס על דגמי הרנסאנס האיטלקי, התבצע בשני שלבי בנייה, הראשון בין השנים 1847 עד 1852 והשני אחריו לאחר הפסקה ארוכה בשנים 1860–1863. בהתבסס על סקיצות של המלך הכין האדריכל לודוויג פרזיוס רישומים, וחוזה הבנייה הוענק לפרידריך אוגוסט שטילר ולודוויג פרדיננד הסה (Ludwig Ferdinand Hesse). אדריכל הנוף פטר יוזף לנה לקח על עצמו את תכנון מתקני החוץ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשרות שנים קודם לכן שקל פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה לבנות בלוודרה בגבעה זו בשנת 1793, שאז נקראה יודנברג (Judenberg), כלומר "הר היהודים", משום שעל המורד המערבי היה בית קברות יהודי (שעדיין קיים). עם זאת, הכוונה של המלך לבנות במקום גרמו למחירי הקרקעות לנסוק, ומשום כך הפרויקט מעולם לא מומש. רישומי העיצוב של מגדל גותי ואולם גותי צמוד מאת האדריכל מיכאל פיליפ דניאל בומן (Michael Philipp Boumann) מעולם לא יצאו לפועל.

הרצון להקים בלוודרה התחדש עם עלייתו לשלטון של פרידריך וילהלם הרביעי, המכונה "הרומנטיקן על כס המלוכה" (Romantiker auf dem Thron). מאז 1817 היה האזור שייך לבית המלוכה שרכש אותו. באותה שנה שונה גם שם הגבעה מיודנברג לפפינגסטברג (Pfingstberg, "הר חג השבועות").

פרידריך וילהלם הרביעי שהיה אמן מחונן עשה רישומים משלו, אותם שינה שוב ושוב. וילות איטלקיות מתקופת הרנסאנס שימשו מודל. בית הקזינו בווילה פרנזה (אנ') בקפררולה (Caprarola) מצפון לרומא, שנבנה בסביבות שנת 1585, ואשר המלך ביקר בו כשהיה בן 33 בטיולו הראשון באיטליה, היה המודל הסופי. המלך העתיק את המתחם כמעט לחלוטין, והוסיף ברקע מגדל כפול גדול. רק המגדלים הגיעו לבסוף לביצוע. האדריכלים פרזיוס, שטילר והסה היו אחראים על עריכת תוכניות הבנייה וביצוע הבנייה.

שלב הבנייה הראשון התארך במשך השנים 1847 עד 1852. המתחם שנבנה עד אז היה בעל תוכנית קומה כמעט מרובעת. חזית המגדלים הכפולים בגובה 25 מטר, גרמי המדרגות המנוגדים והאכסדראות בצד סוגרים על חצר פנימית גדולה עם מאגר מים. מאגר המים מוזן מבית המשאבות של המחלבה בגן החדש ומשמש כמיכל מוגבה למערכת המים בגן החדש שמתחת.

שני גרמי מדרגות מובילים מהחצר הפנימית אל מרפסת הגג שמעל בניין השער ובהמשך לאכסדראות המערביות והמזרחיות, שבסופן יש גישה לשני המגדלים, שבכל אחד מהם נוצר חדר מרוהט בפאר: "הקבינט המורי" במגדל המזרחי (מאת קרל פון דיביטש) אריחיו הצבעוניים, המזוגגים והמוזהבים בחלקם על הקירות ו"הקבינט הרומי" במגדל המערבי עם ברבורים, אריות מכונפים, פורטיקו ודמויות על רקע אדום. החדרים מחוברים באמצעות ארקדה. במגדל המערבי, גרם מדרגות לולייני מברזל יצוק מוביל מהקבינט הרומי אל המפלס מעל הארקדה וממשיך אל סיפון תצפית שעל הגג. גם במגדל המזרחי יש גרם מדרגות לולייני המוביל מהמפלס מעל "הקבינט המורי" אל סיפון התצפית וניתן להגיע אליו דרך הגג של הארקדה.

מסיבות כלכליות, הבנייה הנוספת הופסקה בשנת 1852 לטובת ארמון האורנז'רי, שהחלה בשנת 1851. פרויקט פפינגסטברג היה אמור להתחדש לאחר סיום בניית ארמון האורנז'רי. כמה אירועי שבץ, מסירת השלטון כתוצאה מכך לאחיו וילהלם הראשון בשנת 1858, ולבסוף מותו של פרידריך וילהלם הרביעי בשנת 1861 היו הסיבות לכך שאזורים גדולים נותרו בשלב התכנון ולא הושלמו בעתיד. וילהלם הראשון ששלט עכשיו הנחה את פרידריך אוגוסט שטילר להשלים את הבניין עם אולם כניסה ושני קירות האגפים. בשנת 1863 הסתיימה העבודה על הקטע.

בין היתר לא יושמו, הקמת הקזינו בן שתי הקומות הסמוך לאזור הכניסה של ימינו, גרם מדרגות כפול מעוצב בצורת פרסה המוליך מטה ממרפסת הקזינו, שבאמצעו הייתה אמורה לבעבע מזרקה, ושביל רחב שיורד משם. באמצע השביל היה אמור להיות גרם מדרגות שדרכו זורמים המים מהמזרקה ובקצהו התחתון אמורים היו להיבנות באגפיו שני ביתנים. ציור בצבע מים של האדריכל פרדיננד פון ארנים משנת 1856 משחזר תכנון זה.

אם הפרויקט היה מתבצע על פי תכנון זה, היה צריך להרוס את מקדש פומונה מתחת לבלוודרה, הבניין הראשון בתכנון של קארל פרידריך שינקל שנבנה בשנת 1800. המקדש מחפה על התוכניות הלא גמורות בהקשר לגנים שתכנן לנה.

גם פטר יוזף לנה נאלץ להסתגל לתנאים החדשים ולבצע שינויים בתכנון הגנים המקורי שלו. שני המבנים, הבלוודרה ומקדש פומונה, היו אמורים להיות מחוברים כעת מבחינת ארכיטקטורת הגן, אך לא קשורים ויזואלית. האזור החיצוני סביב טירת הצפייה, שנבנתה בצורה קטנה בהרבה, הושלם באמצעות ארקדה חצי עגולה. מאחוריה, האזור סביב מקדש פומונה נפתח במורד העמק. המדשאה העגולה הגדולה במרכז הייתה מעוצבת בפאר עם פרחים.

הבלוודרה אחרי 1945[עריכת קוד מקור | עריכה]

נזקי הרטיבות, שנראו כבר לאחר השלמת המבנה, דרשו תחזוקה מבנית מתמדת, שכבר לא בוצעה בתקופת מלחמת העולם השנייה. ההידרדרות הסופית של הבניין החלה כאשר אנשי צבא סובייטים עברו להתגורר ברובע הווילות בין פפינגסטברג לגן החדש בשנות החמישים של המאה ה-20. כשנבנתה חומת ברלין בשנת 1961 נחסמה הגישה לצפייה מהבלוודרה מכיוון שניתן היה לראות ממנה את מתקני הגבול ואת מערב ברלין.

בשנת 1987 התכנסה קבוצה של צעירים מפוטסדאם ושמה לעצמה למטרה לשחרר את הבניין ההרוס ושגדלה עליה צמחיית פרא מ"תרדמתו", ולהשיב את הנוף שמסביב לפפינגסטברג. תחת מטריית איגוד התרבות של גרמניה המזרחית (גר') הם הקימו את "Arbeitsgemeinschaft Pfingstberg" (קבוצת העבודה של פפינגסטברג) בשנת 1988.

באמצעות הקצאת כספים ותרומות נדיבות מצד נותני חסות וקרנות פרטיות, בפרט באמצעות תרומות של מיליונים מקרן הרמן רמסטמה (Hermann Reemtsma Stiftung) ומהבעלים של חברת הזמנות בדואר, ד"ר ורנר אוטו, ניתן היה לשקם את הבלוודרה. מכלול המבנים של פפינגסטברג מנוהל על ידי קרן הארמונות והגנים הפרוסיים ברלין-ברנדנבורג (גר'), ונוסף לרשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1999. תערוכת קבע על ההיסטוריה של הבלוודרה שוכנת בקומת הקרקע מתחת לאולם הצפוני.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Amtlicher Führer der Stiftung Preußische Schlösser und Gärten Berlin-Brandenburg: Der Pfingstberg in Potsdam. 1. Auflage 1995
Gert Streidt, Klaus Frahm: Potsdam. Die Schlösser und Gärten der Hohenzollern. Könemann Verlagsgesellschaft mbH, Köln 1996. ISBN 3-89508-238-4
Astrid Fritsche: Der Pfingstberg in Potsdam. Stiftung Preußische Schlösser und Gärten Berlin-Brandenburg. Wissenschaftliche Reihe, Heft 2. 1995.
Der Potsdamer Pfingstberg und seine Anlagen. Entstehung – Verfall – Wiederaufbau. Herausgegeben vom Förderverein Pfingstberg in Potsdam e.V. 2., aktualisierte Aufl. 2003.