מישקה בן-דוד

מישקה בן-דוד
לידה	22 במרץ 1952 (בן 72); גבעת שמואל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת ויסקונסין–מילווקי
שפות היצירה	עברית
פרסים והוקרה	פרס היצירה לסופרים עבריים (2002); פרס הרי הרשון (1976); פרס הרי הרשון (1977) ;

מישקה (משה) בן דוד (נולד ב-22 במרץ 1952 בגבעת שמואל) הוא סופר ישראלי שנמנה עם בכירי "המוסד". הוא פרסם רומנים, קובצי סיפורים, ספרי מתח וספרי עיון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-דוד היה חלק מגרעין נח"ל, כשהתקבל לקורס טיס. כשנותב בקורס למגמת נווטות הדיח עצמו מן הקורס על מנת להצטרף לחבריו שלחמו בפלס"ר נח"ל. אלא שבהיותו דובר רוסית התבשר כי עליו לעבור ליחידת "מסרגה", שהייתה אחראית על האזנות ברוסית לחיילי הצבא האדום שהיו מוצבים במצרים^[1]. בהמשך שירותו הצבאי היה קצין מודיעין ביחידה 848, ובין היתר פיקד על מחלקת האזנה ניידת במלחמת יום הכיפורים ועל בסיס היחידה במוצב החרמון מתום מלחמת יום הכיפורים לאורך מלחמת ההתשה עם סוריה.

בשנים 1980-1977 שימש כשליח קהילתי מטעם ההסתדרות הציונית במילווקי שבוויסקונסין, והשלים תואר שני בספרות השוואתית מטעם אוניברסיטת ויסקונסין. נושא עבודת המוסמך שלו: השוואה בין כתביהם הספרותיים והפילוסופיים של האקזיסטנציאליסטים.

בשנים 1985-1980 שימש כמנהל מתנ"ס "בית-רוס" בגבעת שאול בירושלים והקים וניהל עבור החברה למתנ"סים את מרכז המידע והתוכניות (מרכז הדרכה ארצי), בשיתוף עם תוכנית שוורץ להכשרת מנהלים באוניברסיטה העברית.

בשנת 1989 קיבל תואר דוקטור בספרות עברית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלו נעשתה בהנחייתו של פרופ' דן מירון, והיא נושאת את השם "רומן מלחמת העצמאות: 1958-1949".

בין השנים 1987 ל-1999 שירת ב"מוסד" בתפקידי שטח, מודיעין ופיקוד והגיע בו לדרגה גבוהה.^[2] בין היתר כיהן כראש מחלקת המודיעין של יחידת קיסריה.^[3] במסגרת שירותו השתתף, בשנת 1997, בניסיון ההתנקשות הכושל בח'אלד משעל, והוא שמסר לירדנים, בהוראת מפקדיו, את סם הנגד שהציל את חייו של משעל.

שירותו במוסד בא לידי ביטוי בספריו "דואט בביירות",^[4] "מפגש בברלין", "אהבה אסורה בפטרבורג", "ביקור אחרון במוסקבה" ו"תחנה סופית אלג'יר" שעלילותיהם סובבות את "המוסד" וסוכניו.^[5] באוגוסט 2022 ציין בסיום ספרו "תיק בלוגה" כי זהו רומן הריגול האחרון שתכנן לכתוב.^[6]

בשנת 2003 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

בין השנים 2005 ל־2007 ניהל את התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות בירושלים.

בהמשך כתב רומנים נוספים שזכו לשבחים רבים - ששה מהם זכו לתואר "כותר זהב" ושניים לתואר "כותר פלטינה" (על מכירת מעל 40,000 עותקים). ספריו "הכריש" ו"תיק בלוגה" התייצבו מיד לאחר הופעתם בראש רשימת רבי המכר של "סטימצקי" ושל "צומת ספרים" ושהו בראש במשך שבועות רבים. ספריו תורגמו לאנגלית, צרפתית וטורקית. חיבר תסריטים לפי ספריו. בן-דוד מופיע לעיתים קרובות בטלוויזיה כפרשן לנושאי ספרות הריגול, מוסד וביון.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן דוד מתגורר משנת 1983 במושב רמת רזיאל, שם הקים וניהל חוות סוסים. נשוי לשינה, מטפלת ברפואה סינית, ואב לשלושה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זקן: סיפורים, הוצאת "אל"ף", 1979.
חיילים שמחים, הוצאת משרד הביטחון, 1982.
אהבה, אחרת, הוצאת משרד הביטחון, 1984.
הבריחה האחרונה: תסריט פוליטי, הוצאת מעריב, 1984.
מרגוליס נוסע לווגאס: סיפורים, ספריית פועלים, 1984.
חיילים שמחים, אנשים לא כל-כך הוצאת זמורה ביתן, 1987.^[7]
מפלשת עד צקלג: עיונים ברומן מלחמת העצמאות, הוצאת משרד הביטחון, 1990.
ספר האפשרויות המוגבלות, הוצאת הד ארצי, 2000.
דואט בביירות, הוצאת כתר, 2002.
לא ראיתי חיילים שמחים, הוצאת "קסת", 2003.^[7]
אלוהים מאוהב, הוצאת "מעריב", 2005.
מפגש בברלין, הוצאת "מעריב", 2006.
אהבה אסורה בפטרבורג, הוצאת כתר, 2008.
ביקור אחרון במוסקבה, הוצאת כתר, 2010.
החיים, האהבה, המוות: מסע לגיבושה של פילוסופיה על פי המדע, ידיעות ספרים, 2011.
תחנה סופית אלג'יר, ידיעות ספרים, 2012.
סוף המרוץ, הוצאת ידיעות-ספרים, 2013
לא ראיתי חיילים שמחים, הוצאת כתר, 2013.^[7]
איפה מינה, כנרת זמורה-ביתן, 2015.
העכבר והסנאי - ספר ילדים, איורים מישל קישקה כתר ספרים, 2015.
הכריש, הוצאת תכלת, 2017
על החיים ועל המוות, הוצאת תכלת, 2019
חודש בשנה, הוצאת תכלת, 2021
פגישה בקצה הגשר, הוצאת תכלת, 2021
תיק בלוגה, הוצאת תכלת, 2022

החיים, האהבה, המוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו "החיים, האהבה, המוות" (2011) מהווה ניסיון להצגה של עמדה פילוסופית כוללת המבוססת על תפיסת עולם מדעית. כותרת המשנה של ספר זה היא "מסע לבנייתה של פילוסופיה על פי המדע" (קוסמוסופיה). מוצגת בו תפיסה פילוסופית - "קוסמוסופיה" - המבססת תפיסת אדם ותורת מוסר על פי המדע.

בחלקו הראשון המחבר מנסח את המכנים המשותפים לתאוריות המדעיות הרווחות בתחומי היווצרות העולם, היווצרות החיים, האבולוציה - ומשתמש בהן כהנחות יסוד. לצורך אפיון האדם הוא נעזר בגנטיקה (הדמיון לבעלי חיים אחרים), אתולוגיה, וסוציוביולוגיה. האדם מאופיין כיצור ביולוגי עם מוח גדול - ו"מרווח על ביולוגי" במוחו, המאפשר לו יכולת בחירה ושיקולים רציונליים במקומות שבהם יש מספר אפשרויות להגשמת אותו צורך ביולוגי - דבר שנוצר בעזרת העולם המודרני, ויוצר "מעגל קסמים" בין המוח לעולם המודרני.

בהיותנו יצור ביולוגי, גם תכונותינו ויכולותינו נוצרו באופן ביולוגי וצריכות להתממש - ולכן עלינו לאתר את יכולותינו הטבעיות ולממשן בהתאם לעוצמתן הפנימית. כיצור ביולוגי שנוצר באופן מקרי, לא נוצרנו בכוונת מכוון כלשהי, ולא נוצרה בנו נפש שיכולה להישאר אחרי מותנו. בהיעדר אלוהים ונפש לא-פיזיקלית, המוות הוא מוחלט, וצריך להוות אמת מידה למה ראוי ולא ראוי שנעשה בחיינו.

לאור ניתוח מצבו של האדם מנוסחים "עקרונות הקוסמוסופיה": גודלו ומקריותו של היקום מחייבים ענווה קוסמית; מקריות היווצרותנו והדמיון הגנטי לחיות אחרות מחייב ענווה ביולוגית; עובדת מותנו מחייבת ענווה קיומית; מוגבלותם של מוחנו ושל המדע מחייבים ענווה הכרתית; והיותנו מופעלים על ידי עקרונות ביולוגיים צריכה להתבטא בענווה לגבי התפיסות המוסריות שלנו. בצידן מתאפשרת אחווה קיומית וביולוגית עם שאר בעלי החיים החולקים עמנו אותם גנים ואותו גורל קיומי (מוות) - ובעיקר עם האדם; וסובלנות הכרתית ומוסרית, שכן איננו בטוחים בידיעתנו ובצדקתנו.

לחיים אין משמעות חיצונית - אך אנו יכולים להעניק להם משמעות פנימית על ידי הכרה בצורך לאתר את יכולותינו, לדרגן על פי עוצמתן הטבעית, ולממשן.

תורת המוסר הקוסמוסופית מתבטאת בקביעה שמה שטבעי לנו ואינו פוגע באחר - מותר, ומה שמהווה סטייה מטבענו, ובמיוחד אם פוגע באחר - אסור. למשל, לנוכח עובדת מותנו, טבעי וראוי להשקיע בצאצאינו, הנושאים את הגנים שלנו, אך לא ראוי להשקיע בעשיית שם שיישאר לדורות או בעשיית רכוש רב מהניתן לניצול על ידנו ועל ידי בנינו (שכן לכל אלה אין משמעות מבחינתנו אחרי מותנו, והם בחזקת סטייה).

הספר יצא במהדורה מקוצרת ומעודכנת בשם "על החיים ועל המוות - הטאו לרציונלים: עקרונות התייחסות לעצמנו, לזולת ולעולם" בהוצאת תכלת, 2019

הכריש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017 יצא ספרו, הכריש, שעלילתו המתרחשת ב-2022 מתארת בתחילתה פשיטה של מאות רבות של מחבלי חמאס על ישובי עוטף עזה, פלישה של חזבאללה מלבנון וכן חזית לחימה מול ערביי ישראל. אירועים שנחשבו בזמנו כדמיוניים אך התממשו בחלקם בשנת 2021 במבצע שומר החומות, וב-2023 בזמן מתקפת הפתע על ישראל^[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מישקה בן-דוד, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
מישקה בן-דוד, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
מישקה בן-דוד, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
רשימת הפרסומים של מישקה בן-דוד, בקטלוג הספרייה הלאומית
הספרים של מישקה בן-דוד, באתר "סימניה"
מישקה בן-דוד, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
רונן ברגמן, אני האיש שהציל את חאלד משעל, באתר ynet, 17 ביוני 2005
"עם שלא יודע לכבד את גיבוריו, לא יהיו לו גיבורים", באתר הארץ, 31 ביולי 2006
מדף הספרים של מישקה בן-דוד, באתר nrg‏, 28 בספטמבר 2008
בועז כהן, ‏סוד מוחלט בהחלט, באתר גלובס, 27 באוקטובר 2008
דן שילון וטלי מורנו, יום חדש, ‏הספר החדש של המרגל לשעבר - בדיה או מציאות?, באתר ‏מאקו‏, 25 באוגוסט 2010
חיים אתגר, אנשים, ‏ד"ר מישקה בן דוד: "הצלנו את חייו של משעל כדי לשחרר לוחמים", באתר ‏מאקו‏, 3 באוגוסט 2016
נתנאל סמריק, היוצאים לאור - 14.06.15, באתר nana10‏, 14 ביוני 2015 (התחלה: 16:08)
יהודה נוריאל, גוג ומגוג, באתר "ידיעות אחרונות", 12 בדצמבר 2017
אהרון לפידות, מגידי עתידות, באתר ישראל היום, 4 באפריל 2018
המוסד יוצא לאור (החל מדקה 9:50), "לילה טוב ישראל" עם עמליה דואק, באתר רשת 13, 2 במאי 2018
איילה חסון, המחסן עם הגג המשולש - כך השיג המוסד את "מסמכי הגרעין" של איראן, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 4 במאי 2018
איילה חסון, חיסול ממוסד - שורת החיסולים המסתורית של המדענים שפועלים למען חמאס ואיראן, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 10 באוגוסט 2018
המוסד: יחידת חיסול | התחקיר המלא, באתר חדשות 13, 11 ביולי 2019
רונן טל, הסופר מישקה בן דוד: "לכל דבר בטבע יש תכלית, גם להומואים ולסביות", באתר הארץ, 27 ביולי 2021
אריאל שנבל, ‏משימת הריגול האחרונה של מישקה בן דוד, בעיתון מקור ראשון, 20 בספטמבר 2022

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ מישקה בן-דוד, הטראומה של "מר התרעה": דמותו המיוסרת של יואל בן־פורת, מפקד 8200 ביום כיפור, באתר ישראל היום, 21 בספטמבר 2023
^ נעמה לנסקי (צילומים: אי.פי, רויטרס), האיש שלנו במוסד, באתר ישראל היום, 20 באוגוסט 2010
^ רונן ברגמן, "נקודת האל חזור", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2007, עמוד 431
^ גל פרל פינקל, ‏צדקת הדרך: האם המטרה מקדשת את האמצעים, בעיתון מקור ראשון, 3 בינואר 2021.
^ גל פרל פינקל, ‏תרחיש האימים: האם כוחות היבשה של צה"ל יספיקו במערכה הבאה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 4 בינואר 2018
^ גל פרל פינקל, "מבצע אנטבה מקוצר ומשופר", הבלוג על הכוונת, ‏ 14 בספטמבר 2022.
^ ¹ ² ³ הוצאה מחודשת ל"חיילים שמחים"
^ אייל לוי, מראה שחורה: הסופר ואיש המוסד לשעבר שחזה את 7 באוקטובר חוזר ליישובי העוטף, באתר ישראל היום, 14 במרץ 2024

[1] מישקה בן-דוד, הטראומה של "מר התרעה": דמותו המיוסרת של יואל בן־פורת, מפקד 8200 ביום כיפור, באתר ישראל היום, 21 בספטמבר 2023

[2] נעמה לנסקי (צילומים: אי.פי, רויטרס), האיש שלנו במוסד, באתר ישראל היום, 20 באוגוסט 2010

[3] רונן ברגמן, "נקודת האל חזור", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2007, עמוד 431

[4] גל פרל פינקל, ‏צדקת הדרך: האם המטרה מקדשת את האמצעים, בעיתון מקור ראשון, 3 בינואר 2021.

[5] גל פרל פינקל, ‏תרחיש האימים: האם כוחות היבשה של צה"ל יספיקו במערכה הבאה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 4 בינואר 2018

[6] גל פרל פינקל, "מבצע אנטבה מקוצר ומשופר", הבלוג על הכוונת, ‏ 14 בספטמבר 2022.

["חיילים_שמחים"_(מחודש)-7] ¹ ² ³ הוצאה מחודשת ל"חיילים שמחים"

[8] אייל לוי, מראה שחורה: הסופר ואיש המוסד לשעבר שחזה את 7 באוקטובר חוזר ליישובי העוטף, באתר ישראל היום, 14 במרץ 2024

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]