הקארסט של דרום סין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקארסט של דרום סין
中國南方喀斯特
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
石林正门.JPG
יער האבן (שילין) ביונאן
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית הסינית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2014, לפי קריטריונים 7, ו-8
הערות שבעה אזורים בשלושה מקבצים
קואורדינטות 25°13′15″N 107°58′30″E / 25.220833333333°N 107.975°E / 25.220833333333; 107.975
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מערת הדרקון השמימי בוולונג

הקארסט של דרום סין (סינית: 中國南方喀斯特; פיניין: Zhōngguó Nánfāng Kāsītè, באנגלית: South China Karst) הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו המתפרש על פני שבעה מתחמים במחוזות גואנגשי, גוויג'ואו, צ'ונגצ'ינג ויונאן שבדרום סין. ההכרזה על האתר בוצעה בשני שלבים. בשלב הראשון, שבוצע ב-2007, הוכרזו שלושה מתחמים,[1] ובשלב השני, שבוצע ב-2014, נוספו עוד ארבעה מתחמים.[2] שבעת המתחמים מצטיינים בתופעות הקארסט המרובות, בעיקר באבן גיר.

אונסק"ו מתאר מתחמים אלו כ"אחת הדוגמאות המרהיבות ביותר בעולם לנופי קארסט באקלימים טרופיים וסובטרופיים לחים. ...הם מכילים את מרבית הסוגים המשמעותיים של צורות הנוף הקארסטי, כולל תצורות מגדלי קארסט, צריחי קארסט וחרוטי קארסט, יחד עם מאפיינים מרהיבים אחרים כדוגמת גשרים טבעיים, נקיקים ומערכות מערות גדולות."

תיאור כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחומי סין כלול אחד מהשטחים הנרחבים ביותר בעולם של סלעים קרבונטיים (כדוגמת אבן גיר, ודולומיט). שטח האזור שבו נחשפים הסלעים הוא 1,250,000 קילומטרים רבועים, כ-13% מכלל שטחה היבשתי של סין. מתוך שטח זה כלולים בקארסט של דרום סין כ-550,000 קילומטרים רבועים בתוך שטח של 1,054,500 קמ"ר. גבולותיו של שטח זה הן בין קווי הרוחב 98°36′ לבין 116°05′ מזרח ובין קווי האורך 22°01′ לבין 33°16′ צפון. אורכו המקסימלי כ-1,380 קילומטרים ממזרח למערב, ורוחבו המקסימלי 1,010 קילומטרים מצפון לדרום. אזור זה שוכן בעיקר בתחומי המחוזות יונאן, גוויג'ואו וגואנגשי, ומתפשט לחלקים במחוזות צ'ונגצ'ינג, סצ'ואן, חונאן, חוביי וגואנגדונג. השטח העיקרי משתפל מגובה ממוצע של 2,100 מטרים מעל פני הים בחלקו הצפון-מערבי, במערב רמת יונאן-גוויג'ואו, ועד לגובה של 110 מטרים בחלקו הדרום-מזרחי, במזרח אגן גואנגשי.

אזורי קארסט מכסים כ-12% משטח היבשה בכדור הארץ, בעיקר באזור אגן הים התיכון, המזרח התיכון, דרום מזרח אסיה, אמריקה הדרומית והים הקריבי. הקארסט של דרום סין הוא שטח הקארסט הנרחב ביותר, העמוק ביותר והעשיר ביותר בצורות הנוף, ונחשב לאחד משני שטחי הקארסט הגדולים ביותר בעולם (השני הוא האזור שנתן לקארסט את שמו בסלובניה, קרואטיה, בוסניה והרצגובינה ומונטנגרו). שכבת סלעי אבן הגיר בקארסט של דרום סין עבה מאוד (בדרך כלל מעל ל-1,000 מטרים), מתאפיינת במגוון סוגי פאצייס וקשה במיוחד. היא הושקעה על פני זמן ארוך (בין הקמבריון לטריאס). מאז הפלאוגן נוצרו באזור מגוון של צורות נוף קארסטיות שהחלו בכמה שלבים של התרוממות עקב פעילות טקטונית, בייחוד החל מהנאוגן (כולל השלב הנוכחי של האורוגנזה שייצרה את רכס הרי ההימלאיה), שגרמה לתופעות של קימוט והעתקים בסלעים.

הקארסט של דרום סין שוכן באזור סובטרופי ואקלימו הוא סובטרופי גשום. בקיץ הוא מושפע מהמונסון הדרומי-מזרחי שמקורו באוקיינוס השקט והמונסון הדרום-מערבי שמקורו באוקיינוס ההודי. החורפים יבשים וקרים ומושפעים מהאוויר הקר הזורם מהרמה הסיבירית. הטמפרטורה השנתית הממוצעת נעה בין 8°C ל-10°C מצפון-מערב לדרום-מזרח, וכמות המשקעים השנתית הממוצעת נעה בין 700 מילימטרים ל-1,000 מילימטרים. כמות הגשמים מושפעת מהגובה ויכולה להגיע באזורים ההרריים לפי שניים מהממוצע השנתי. הצירוף בין כמות המים הרבה לתהליכי הקימוט והשבירה אפשרו למים לחדור ולסחוף את אבן הגיר תוך יצירת צורות הנוף הקארסטיות. בניגוד למקומות אחרים בעולם שבהם הרסו קרחונים את הנוף הקארסטי בתקופת הרביעון, לא נחשף אזור זה לקרחונים.

פרט לערכו המדעי יש לקארסט של דרום סין ערך תרבותי. חלק מנופי הקארסט היפהפיים, כדוגמת המגדלים בגווילין ויער האבן של יונאן היו ידועים כפלאי טבע מתקופות קדומות, והפכו לאחד מהנופים המזוהים עם סין, ולאתרי תיירות פופולריים.

צורות הנוף הקארסטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוגים העיקריים של צורות נוף קארסטיות הם:

  • חרוטי קארסט (峰丛, בפין-יין: Fēngcóng – פֶנְגְצונְג, מילולית "אוסף הפסגות") – צורת נוף המתבססת על תשתית סלע משותפת, והכוללת גבעות חרוטיות ואת השקעים, העמקים והנקיקים ביניהן, כאשר סך כל השטח שתופסות הגבעות עולה על שטח העמקים ביניהן. גובהן של הגבעות המחוברות בבסיסן משתנה. השקעים בפֶנְגְצונְג סגורים וצורתם מצולעת. העמקים הם עמקים יבשים, צרים ושטוחים ונוצרו משקעים שהתחברו לאורך קו הפעילות הטקטונית. הנקיקים נוצרו מפעולת סחיפה של מים ועומקם יכול להגיע לכמה מאות מטרים כתלות בשיפוע.
  • מגדלי קארסט (峰林, בפין-יין Fēnglín – פֶנְגְלִין, מילולית "יער הפסגות") – צורת נוף שבה גבעות חרוטיות מבודדות, שיכולות להיות תלולות ולכן מתייחסים אליהם לפעמים כאל מגדלים, מתרומות מעל מישור גידוע רחב ושטוח, שבו סך כל השטח שתופסות הגבעות קטן משטח העמקים ביניהן. השקעים בין הגבעות גדולים ורדודים, תחתיתם שטוחה ורחבה. העמקים הם עמקים שנוצרו מנהרות החוצים את המישור.
  • צריחי קארסט (石林, בפין-יין Shílín – שְׁלִין, מילולית "יער האבן") – צריחים ומגדלים גבוהים המסתיימים בפסגות חדות כסכין או בפסגות דמויות פטריה.

בנוסף לצורות נוף אלו יש בקארסט של דרום סין תופעות קארסטיות מרהיבות נוספות: דולינות ענקיות (天坑, בפין-יין: Tiānkēng, טְייֵנְקֶנְג, מילולית "חור השמים"), גשרים טבעיים, הרי שולחן, נקיקים ומערכות גדולות רבות של מערות עשירות במשקעי ספלאותם (דוגמת נטיפים וזקיפים) שנוצרו מתחת לקרקע.

צמחייה ובעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחי הקארסט של דרום סין הם בתי גידול למגוון צמחים ובעלי חיים. הצמחייה מתאפיינת במינים שהם קסרופיטים (צמח בעל כושר עמידה בתנאי יובש או בתנאי קרקע בסיסיים), ליתופיטים (צמח הגדל בסביבה סלעית) וקלציפיליים (צמחים הגדלים היטב בקרקע עשירה בסידן). לדוגמה, הקארסט של לִיבָּוֹ המשתרע על שטח של 335 קילומטרים מרובעים מכוסה ביער קארסט של עצים ירוקי עד רחבי עלים (הסוגים Castanopsis ו-Cyclobalanopsis ממשפחת האלוניים), וביער קארסט מעורב של עצים ירוקי עד רחבי עלים ומחטניים (מין העץ Platycarya longipes ומין האורן Pinus kwangtungensis). בסך הכל נמנו באזור 1,532 מינים של צמחים עילאיים, מתוכם 112 צמחים מוגנים. בין המינים האנדמיים: Cycas guizhouensis‏, Kmeria septentrionalis‏, Handeliodendron bodinieri‏ ו-Mussaenda anomala. האזור עשיר גם בבעלי חיים, כולל בעלי חיים שוכני מערות. בין המינים בסיכון, מין הלנגור Presbytis francoisi, נמר ערפילי מצוי ואייל מושק סיני.

אתר המורשת העולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר המורשת העולמית הקארסט של דרום סין הוכרז בשני שלבים.

הכרזה שלב ראשון (2007)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב הראשון שהוכר ב-2007 הוכרזו שלושה מתחמים המחולקים לשבעה אזורים, כאשר בכל מתחם אזור החיץ המקיף את אתר המורשת (וחלים בו הגבלות בנייה) משותף לכל האזורים במתחם. המקומות הבאים:

מספר סידורי תמונה שם שטח בקמ"ר
(אזור החיץ)
מיקום קואורדינטות מאפיינים
1248-001
פארק שלין
נָאיְגוּ שְׁלִין
(乃古石林, Nǎigǔ shílín)
17.46
(45.86)
הנפה האוטונומית שְׁלִין יִי במחוז יונאן 24°53′41″N 103°21′07″E / 24.894598°N 103.351894°E / 24.894598; 103.351894 משמעות השם "יער האבן השחור". יער האבן שוכן כ-100 קילומטרים מזרחית לקונמינג, בירת המחוז. מקור השם בצוקי אבן הגיר שנוצרו מהתמוססות אבן הגיר לפני כ-270 מיליון שנים.
1248-002
סלע אשימה
סְווֹגֶה יִי
(所各邑, ‏ Suǒgè yì)
103.2
(183.4)
הנפה האוטונומית שְׁלִין יִי במחוז יונאן 24°49′01″N 103°19′45″E / 24.817008°N 103.329124°E / 24.817008; 103.329124 חלק מפארק האבן. הכפר סְווֹגֶה הוא המקום שעל פי האגדה של בני היִי נולדה נערה בשם אשימה (阿诗玛) שנחטפה ואולצה להינשא לאדם שלא אהבה. כשנמלטה עם אהובה היא טבעה בשיטפון והפכה לסלע הנושא כיום את שמה.[3] סיפור זה היה הבסיס ל"פסטיבל הלפידים" (火把节, בפין-יין: Huǒbǎ jié) הנערך כל שנה והכולל מחולות עם ותחרויות בהיאבקות.[4]
1248-003 הקארסט של ליבו שְׂיָאוצִ'יקוֹנְג
(小七孔‏, Xiǎoqīkǒng)
78.34
(84.79)
נפת לִיבָּוֹ (גוויג'ואו) 25°25′N 107°53′E / 25.417°N 107.883°E / 25.417; 107.883 שְׂיָאוצִ'יקוֹנְג מייצג את התפתחות נוף הקארסט מהפרם עד ימינו. באתר יש צורות מוכרות כדוגמת חרוטי קארסט (פֶנְגְצונְג) ומגדלי קארסט (פֶנְגְלִין). בנוסף יש גבעות קארסט גבוהות, עמקים עמוקים, דולינות ומערות נהר גדולות
1248-004 הקארסט של ליבו דונְגְדְווֹ
(洞多‏, Dòngduō)
216.84
(350.19)
נפת לִיבָּוֹ (גוויג'ואו) 25°25′N 107°53′E / 25.417°N 107.883°E / 25.417; 107.883 באזור זה מתגוררים בני המיעוט האתני של הבּוּיִי
1248-005 הדולינה ("טְייֵנְקֶנְג") של שְׂיָאוגָ'אי הדולינה ("טְייֵנְקֶנְג") הגדולה של צִ'ינְגְקוֹאוּ
(箐口天坑‏, Qìngkǒu tiānkēng)
12.46
(30)
נפת ווּלונְג (צ'ונגצ'ינג) 29°22′48″N 107°42′00″E / 29.38000°N 107.70000°E / 29.38000; 107.70000 הקארסט של ווּלונְג (武隆 喀斯特) נוצר בעקבות התרוממות משמעותית של הרמה הבנויה אבן גיר, ונוצרו בה דולינות (טְייֵנְקֶנְג - בולענים) עקב התמוטטות התקרות של מערות בהם זרמו נחלים, וגשרים טבעיים מעל דולינות עמוקות מאוד ומערות. לדוגמה, עומקה של הדולינה בסמוך לכפר שְׂיָאוגָ'אי (בתמונה) הוא 511 מטרים, וקוטרה כ-600 מטרים בפני השטח וכ-300 מטרים בתחתית. אזור זה חשוב להיסטוריה של אחת ממערכות הנהרות הגדולה בעולם, אגן הנהר יאנגצה. בשל הגישה הקשה לאזור הוא ניזוק מעט מפעילות אנושית.
1248-006 הדולינה הגדולה בוולונג שלושה גשרים טבעיים
(天生三橋‏, Tiānshēng sānqiáo)
22
(40)
נפת ווּלונְג (צ'ונגצ'ינג) 29°22′48″N 107°42′00″E / 29.38000°N 107.70000°E / 29.38000; 107.70000 שלושת הגשרים הטבעיים נוצרו מעל לקניונים של הנהר יָאנְגְשְׁווֵי וקרויים: "דרקון שמימי" (天龙 ‏, Tiānlóng) בגובה של 235 מטרים, "דרקון תכול" (青龙‏, Qīnglóng), בגובה 281 מטרים ו"דרקון שחור" (黑龙‏, Hēilóng) בגובה 223 מטרים. המרחק בין שלושת הגשרים כקילומטר וחצי בלבד. ביניהם יש שתי דולינות גדולות: צִ'ינְגְלונְג ושֶׁן-יִינְג שקוטרן 300–455 מטרים ועומקן 276–285 מטרים.
1248-007 מערת פֿוּז'ונְג מערת פֿוּז'ונְג
(芙蓉洞‏, Fúróng dòng)
25
(250)
נפת ווּלונְג (צ'ונגצ'ינג) 29°13′44″N 107°54′12″E / 29.22889°N 107.90333°E / 29.22889; 107.90333 המערה שוכנת כ-20 קילומטרים מהעיר צ'ונגצ'ינג ונתגלתה בשנת 1993. אורכה 2,846 מטרים, ורוחבה בין 30 ל-50 מטרים ונוצרה בקמבריון לפני כ-500 מיליון שנים. המערה מחולקת לשלושה חלקים ובה משקעי ספלאותם מרהיבים דוגמת נטיפים וזקיפים צבעוניים, מפל אבן וזקיפים דמויי אלמוגים שמגיעים לגובה של 120 סנטימטרים. המערה משתרעת על פני שטח של 20 קמ"ר ובהן יותר מ-50 פירים אנכיים בעומק מעל ל-100 מטרים, כולל פיר הקיטור (汽坑洞) בעומק 920 מטרים, העמוק ביותר באסיה.

סך כל שטח האזורים הכלולים באתר המורשת העולמית בהכרזה של 2007 הוא 475 קמ"ר, המוקפים באזורי חיץ בשטח כולל של 984 קמ"ר. סך כל השטח המוגן הוא לפי כך 1,460 קמ"ר.

הכרזה שלב שני (2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב השני שהוכר ב-2014 הוכרזו ארבעה מתחמים כאשר המתחם הראשון הכולל את אתר הנוף המפורסם של גווילין כולל שני אזורים בעלי אזור חיץ משותף. בהכרזה כלולים המקומות הבאים:

מספר סידורי תמונה שם שטח בקמ"ר
(אזור החיץ)
מיקום קואורדינטות מאפיינים
1248-008
1248-001
הפנגלין של פּוּטָאו
(葡萄峰林‏, Pútáo fēnglín)
28
(216)
הנפה האוטונומית גְ'וָאנְג במחוז גואנגשי 24°55′24″N 110°21′16″E / 24.923333°N 110.354444°E / 24.923333; 110.354444 הפנגלין של פּוּטָאו כולל 132 פסגות נפרדות בצורת מגדלים בקוטר שבין 50 ל-200 מטרים, ובגבהים שבין 60 ל-200 מטרים, המתרוממים בזווית חדה של יותר 60° ממעל למישור כמעט שטוח לחלוטין.
1248-009
1248-002
נוף הנהר לי
לִיגְ'יָאנְג פֶנְגְצונְג
(漓江峰丛, ‏ Líjiāng fēngcóng)
139
(109)
הנפה האוטונומית גְ'וָאנְג במחוז גואנגשי 25°00′08″N 110°27′32″E / 25.002222°N 110.458889°E / 25.002222; 110.458889 משני צדי גדות הנהר לִיגְ'יָאנְג במעבר בערוץ הרחב שבין גְווֵיְלִין ליָאנְגְשְׁווֹ יש גבעות רבות בצורת חרוט (פֶנְגְצונְג). גובהן משתנה בין 160 ל-450 מטרים, אם כי כמה מגיעות לגובה של 800 מטרים. בין הגבעות יש שקעים בצורת מצולעים בעומק ממוצע של 180 מטרים, ששטחם הממוצע הוא 380 דונם. הצורה הכללית של הגבעות והשקעים דומה לחלת דבש או לתבנית ביצים.
1248-010
1248-003
הקארסט של שְׁבִּינְג
(施秉喀斯特‏, Shībǐng kāsītè)
102
(180)
נפת שְׁבִּינְג (גוויג'ואו) 27°10′16″N 108°05′40″E / 27.171111°N 108.094444°E / 27.171111; 108.094444 הקארסט של שְׁבִּינְג הוא דוגמה יוצאת דופן לקארסט שנוצר בסלעי דולומיט עבים ועתיקים מסוף הפרקמבריון ותחילת הקמבריון. הוכחה לכך שגם הדולומיט הקשה יותר והבלתי מסיס יכול לפתח צורות נוף קארסטיות בתנאי אקלים מתאימים. באתר יש חרוטי קארסט (פֶנְגְצונְג) בגבהים יחסיים שבין 150 ל-500 מטרים, שפסגותיהם תלולות, עמקים צרים ומעט מגדלי קארסט (פֶנְגְלִין). גם בדולומיט נוצרו מערות.
1248-011
1248-004
הקארסט של גִ'ינְפֿוֹשָׁאן הקארסט של גִ'ינְפֿוֹשָׁאן
(金佛山喀斯特‏, Jīnfúshān kāsītè)
67
(106)
מועצת נָאנְצְ'ווָאן (צ'ונגצ'ינג) 29°00′30″N 107°11′59″E / 29.008333°N 107.199722°E / 29.008333; 107.199722 גִ'ינְפֿוֹשָׁאן הוא הר שולחן מבודד דמוי רמה הנפרד מרמת יונאן-גוג'ואו-צ'ונגצ'ינג בערוצי נחלים. צורות הנוף הקארסטיות הם מערכת מערות שנוצרו על ידי נהרות שיבשו מאז והוא מוקף בצוקים תלולים. בנוסף יש באתר מגוון ביולוגי הכולל מספר רב של מיני צמחים אנדמיים והמצויים בסיכון.
1248-012
1248-005
הקארסט של חְווָאנְגְ'יָאנְג
(环江喀斯特‏, Huánjiāng kāsītè)
71
(44)
נפת חְווָאנְגְ'יָאנְג (גואנגשי) 25°10′01″N 107°59′40″E / 25.166944°N 107.994444°E / 25.166944; 107.994444 הקארסט של חְווָאנְגְ'יָאנְג הוא המשך ישיר לקארסט של נפת לִיבָּוֹ מההכרזה הקודמת, ונועד להשלים אותו, כאתר שלא ניזוק בשל פעילות אנושית ועדיין מכוסה ביער גשם מונסוני. ליבו יחד עם חְווָאנְגְ'יָאנְג מהווים את הדוגמה הבולטת ביותר לקארסט חרוטי של אקלים טרופי עד סובטרופי לח.

הערה: המספרים באותיות מוטות הם המספרים הרשמיים של אונסק"ו שמסיבה לא ידועה החליט לספרר את האתרים מחדש, אף על פי שהכרזה זו היא המשך של ההכרזה של 2007. לפי שיטת אונסק"ו יש כמה מקומות שונים שקיבלו אותו מספר סידורי.

סך כל השטח בשלב השני 410 קילומטרים רבועים, המוקפים באזור חיץ בן 856 קילומטרים רבועים ובסך הכל 1,265 קילומטרים רבועים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הקארסט של דרום סין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]