דנשיה הסינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דנשיה הסינית
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Danxia 0816.JPG
הצוקים האדומים
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית הסינית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2010, לפי קריטריונים 6 ו-7
קואורדינטות 28°25′19″N 106°02′35″E / 28.4219°N 106.043°E / 28.4219; 106.043 

דָאנְשְׂיָה הסיניתסינית: 中國丹霞 בפין-יין: Zhōngguó dānxiá) הוא שם כללי לסוג מיוחד של צורת נוף: "תוואי פני השטח של דָאנְשְׂיָה" (丹霞地貌, בפין-יין: dānxiá dìmào) המתאפיינת באבן חול אדומה ובצוקים תלולים שמקורם בכוחות הפועלים כל שכבות הסלעים מבפנים (כולל התרוממות) ומבחוץ (כולל בליה וסחיפה).[1]

באוגוסט 2010 הוכרו שישה אזורים בסין שבהם מופיעה צורת נוף זו כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו.[2]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח דָאנְשְׂיָה מוכר היטב בסין ומתאר צורת נוף בעלת מאפיינים פיזיוגרפיים ייחודיים וצבע אדום מובהק המתואר כ"עננים ורודים" או כ"קרני שמש בגוון שני". את המונח טבעו גאולוגים בשנות ה-20 של המאה ה-20 על בסיס הר דָאנְשְׂיָה במחוז גואנגדונג. מבחינה גאולוגית וגאומורפולוגית מוגדר המונח דָאנְשְׂיָה כצורת נוף שנוצרה משכבות סלעי משקע בתוך אגן בשוליים הפעילים של מערב האוקיינוס השקט. צורת הנוף בנויה בעיקר מאבן חול אדומה וקונגלומרטים המשקפת סביבת השקעה שעברה התחמצנות באקלים חם. על שכבות סלעי המשקע הופעלו כוחות התרוממות, העתקים ובתרונות עקב סחיפה באמצעות מים, תנועת בלית, בליה והתמוססות. עקב תהליכים אלו נוצר נוף מרהיב עין של פסגות, צוקים וקניונים. בתחילת תהליך יצירת הנוף התבליט מודגש פחות והנחלים פחות התחתרו לעומק, בשלב בוגר יותר הפסגות והקניונים מודגשים ובשלב האחרון הנוף הוא של פסגות בודדות המוקפות בשפלות נרחבות ומערכת מפותחת של נהרות.

ברחבי סין יש 780 אתרי דָאנְשְׂיָה. תפוצתם נרחבת באזורים האקלימים הטרופיים והסובטרופיים והממוזגים הלחים, האקלימים הלחים למחצה, והאזורים הצחיחים למחצה, כמו גם הרמה הקרה של רמת טיבט-צ'ינגהאי. בין האתרים שלא נכללו באתר המורשת העולמית, מצוי הפארק הגאולוגי הלאומי ג'אנגיה דאנשיה במחוז גאנסו שסלעיו יוצאי דופן בצבעיהם. צורות נוף דומות קיימות בכל היבשות פרט לאנטארקטיקה.

ההרים באזורים הכלולים באתר המורשת העולמית אינם גבוהים במיוחד ורוב הפסגות נעות בגבהים שבין 300 ל-500 מטרים. מעט פסגות מגיעות לגובה של 600 מטרים והפסגה הגבוהה ביותר היא חוּלוּפִּינְג בצְ'ה-שְׁווֵי בגובה 1,750 מטרים. נהרות רבים ממשיכים לעצב את הנוף בין הפסגות. שלושה מהאזורים הם באגן הניקוז של היאנגצה והאחרים באגני הניקוז של גְ'ווָאגְ'יָאנְג, מִינְגְ'יָאנְג וצְ'ייֵנְטָאנְגְגְ'יָאנְג. הנהרות הזורמים באזורים עשירים במים כשעיקר שפיעת המים היא בתקופת המונסון באביב ובקיץ.

האזורים שבאתר המורשת העולמית שוכנים באזור האקלים הסובטרופי הלח המושפע ממונסונים. האזור נהנה מימי שמש רבים כמו גם ממשקעים רבים. קרה נדירה. החורפי קצרים והקיץ יחסית ארוך. עיקר המשקעים יורדים באביב ובקיץ בעוד שהסתיו והחורף שחונים.

סביבה אקולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

78% מכלל השטחים הכלולים באתר המורשת העולמית מכוסים בצמחייה, כאשר התכסית מגיעה ל-90% באזורים הפנימיים (כלומר למעט אזורי החיץ). הביוטה באזורים אלו עתיקה ומשמרת רליקטים מהקרטיקון והשלישון.

תנאי מזג האוויר ושפע המשקעים מאפשר גידול של מגוון רחב של מינים של צמחים ובעלי חיים. מבחינה בוטנית מוגדרת הצמחייה בדנשיה הסינית כ"יער טרופי וסובטרופי לח של עצים רחבי עלים". באזורים הכלולים באתר המורשת העולמית כלולים 5,772 מינים של צמחים עילאיים, השייכים ל-1,271 סוגים ב-293 משפחות. 836 בעלי חוליות השייכים ל-129 משפחות ו-37 סדרות, 3,073 מיני חרקים ויותר מ-400 מינים נדירים או המצויים בסכנת הכחדה.

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל האזורים הכלולים באתר המורשת העולמית שוכנים על לוח דרום סין שנוצר בהתנגשות שבין לוח סין הקדום ללוח יאנגצה בנאופרוטרוזואיקון. בטריאס התאחדו כמה מקטעים של לוחות על מנת ליצור את לוח סין המאוחד. מאז היורה מושפעים האזורים שבאתר המורשת העולמית מפעילות טקטונית שכללה הפחתה של הלוח הפסיפי מתחת ללוח סין במזרח והאורוגנזה שיצרה את הרי ההימלאיה במערב. פעילות זו יצרה את האגנים שבהם הצטברו סלעי המשקע האדומים. בתחילת הנאוגן החלה פעילות טקטונית שגרמה להתרוממות בקנה מידה גדול של שכבות הסלע באגנים. קצב ההתרוממות לא היה אחיד. וההרים שנוצרו נחשפו מיד לכוחות הסחיפה של המים והרוח וכך החלה להיווצר צורת הנוף של דנשיה.

ההרכב הליתולגי של אתרי דנשיה משתנה על פי מיקומם. רק באתרים במזרח מוצאים סלעים ריוליטים שנוצרו עקב הפעילות הגעשית שמקורה בהפחתה שהוזכרה. גם לסביבה שבה נוצרו סלעי המשקע בטרם החלו להתרומם יש השפעה. בשולי האגנים נוצרו שכבות בוץ וחצץ עבות. במרכז האגנים נוצרו שכבות הסלע מהשקעה בנהרות או באגמים שעברו מילוט בעזרת תמיסות ברזל, סיליקה או טין. מרבית שכבות הסלע הם לכן קונגלומרטים, אבני חול, אבני טין ואבני בוץ. בחלקם מוצאים מאובנים של שלדים וביצים של דינוזאורים, וצמחים.

לעמידות של שכבות הסלע לסחיפה ובליה, כמו גם לעובי השכבות הייתה השפעה מכרעת בהתפתחות צורת הנוף של דנשיה. משקעים בנהרות של קונגלומרטים עם טין שעברו מילוט בסיליקה או ברזל היו קשות ועמידות יותר לסחיפה מהשכבות של אבן הטין והסלעים החרסיתיים שנוצרו במרכז האגנים והאחרונים שרדו רק באזורים הצחיחים יותר. גם לעובי השכבות הייתה השפעה על התפתחות צורת הנוף. שכבות סלע עבות במיוחד בעל מרקם אחיד יצרו מבני גושים שהיו עמידים לבליה ולסחיפה, ויצרו גושי הרים וצוקים בקנה מידה גדול.

האזורים הכלולים באתר המורשת העולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר סידורי תמונה שם שטח בקמ"ר
(אזור החיץ)
מיקום קואורדינטות מאפיינים
1335-001
צוקי דנשיה
צְ'ה-שְׁווֵי - החלק המערבי
(赤水市, בפין-יין: chìshǔi, מילולית "צוק אדום")
101.42
(253.41)
מחוז גוויג'ואו 28°22′11″S 105°47′39″E / 28.36972°S 105.79417°E / -28.36972; 105.79417 אזור צעיר מבחינה גאולוגית. הפסגה הגבוהה ביותר בגובה 1,750 מטרים
1335-002 צְ'ה-שְׁווֵי - החלק המזרחי
(所各邑村)
172.22
(194.73)
מחוז גוויג'ואו 28°25′19″S 106°02′33″E / 28.42194°S 106.04250°E / -28.42194; 106.04250
1335-003 מקדש גָאנְלוּ על צוקי טָאיְנִינְג טָאיְנִינְג - החלק הצפוני
(泰宁‏, Tàiníng)
52.77
(42.47)
נפת סָאנְמִינְג (פוג'יין) 27°00′37″N 117°13′07″E / 27.01028°N 117.21861°E / 27.01028; 117.21861 אזור צעיר מבחינה גאולוגית. הפסגה הגבוהה ביותר בגובה 674 מטרים
1335-004 טָאיְנִינְג - החלק הדרומי
(泰宁‏, Tàiníng)
58.10
(81.54)
נפת סָאנְמִינְג (פוג'יין) 26°51′56″N 117°02′22″E / 26.86556°N 117.03944°E / 26.86556; 117.03944
1335-005 בית הגידול של Abrus langshanensis לָאנְגְשָׁאן
(狼山‏, Láng Shān)
66
(62)
(חונאן) 26°20′24″N 110°46′45″E / 26.34000°N 110.77917°E / 26.34000; 110.77917 אזור צעיר עד בוגר מבחינה גאולוגית. הפסגה הגבוהה ביותר בגובה 818 מטרים
1335-006 יָאנְגְיְוֵּ'אנְשְׁה הר דָאנְשְׂיָה
(丹霞山‏, dānxiá shān)
168
(124)
מחוז גואנגדונג 24°58′16″N 113°41′34″E / 24.97111°N 113.69278°E / 24.97111; 113.69278 ההר הוא פארק גאולוגי המפורסם בשל הסלעים האדומים, צורתם וגודלם. על ההר הציורי נבנו מקדשים רבים ונהר חוצה אותו ומאפשר לשייטים ליהנות מהנוף. התצורות הבולטות ביותר הם סלע יָאנְגְיְוֵּ'אן (YangYuan - "אבי הסלעים") הדומה לפאלוס, ומערת יִין-יְוֵּ'אן (Yinyuan) הדומה במידת מה לנרתיק. האזור בוגר עד עתיק מבחינה גאולוגית. הפסגה הגבוהה ביותר בגובה 625 מטרים.
1335-007 לונְגְחוּ שָׁאן הר דרקון טיגריס
( 龙虎山‏, Lónghŭ Shān
169.50
(410.30)
ג'יאנגשי 28°06′49″N 116°58′53″E / 28.11361°N 116.98139°E / 28.11361; 116.98139 ההר קדוש בשל היותו אחד המקומות שבהם התפתח הטאואיזם, ועל צוקיו יש מקדשים רבים, שהידוע בהם קרוי גֶ'נְגְיִי דָאו (Zhengyi Dao). ההר שימש גם אתר קבורה לבני עם ה"גוּיְוֵּ'ה" שנהגו לקבור את מתיהם בארונות שהוצבו גבוה על הצוקים, המכונים "ארונות קבורה תלויים". האזור בוגר עד עתיק מבחינה גאולוגית. הפסגה הגבוהה ביותר בגובה 401 מטרים
1335-008 לונְגְחוּ שָׁאן גְווֵיְפֶנְג
(贵風)
274
(187.90)
נפת יִינְגְטָאן (Yingtan) בג'יאנגשי 28°20′12″N 117°25′06″E / 28.33667°N 117.41833°E / 28.33667; 117.41833 גְווֵיְפֶנְג הוא חלק מהר לונגחו, ופירוש השם "רוח אצילית".
1335-009 יוּ'שְׁשָׁאן הר גְ'יָאנְגְלָאנְג
(江郎山‏, Jianglangshan)
6.1
(5.71)
נפת צ'וּ'ג'וֹאוּ (Quzhou) במחוז ג'ג'יאנג 28°32′00″N 118°33′45″E / 28.53333°N 118.56250°E / 28.53333; 118.56250 להר יש שלוש פסגות מצפון לדרום בצורת S: לָאנְג פֶנְג (Lang Feng), יָה פֶנְג (Ya Feng) ולִינְג פֶנְג (Ling Feng). הפסגה הגבוהה ביותר היא לָאנְג פֶנְג בגובה 816.8 מטרים. ההר עתיק מבחינה גאולוגית

סך כל שטח האזורים הכלולים באתר המורשת העולמית הוא 821.5 קמ"ר, המוקפים באזורי חיץ בשטח כולל של 1,362 קמ"ר. סך כל השטח המוגן הוא לפי כך 2,183.5 קמ"ר.

כפי שניתן לראות מהטבלה ששת האזורים הכלולים באתר שוכנים בשישה מחוזות (גוויג'ואו, חונאן, ג'יאנגשי, ג'ג'יאנג, פוג'יין וגואנגדונג) בדרום סין. למעט אזור צְ'ה-שְׁווֵי השייך לאזור המעבר שבין אגן סצ'ואן ורמת יוּ'נְגְווֵי שאר האזורים משתרעים משני צדי הרכס של הרי נָאנְלִינְג - הרי וו-יי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דנשיה הסינית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]