הנוף התרבותי של יערות התה העתיקים של הר ג'ינגמאי בפו'אר

הנוף התרבותי של יערות התה העתיקים של הר ג'ינגמאי בפו'אר
Cultural Landscape of Old Tea Forests of the Jingmai Mountain in Pu’er
דרך התה-סוס בפו'אר
דרך התה-סוס בפו'אר
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2023, לפי קריטריונים 3 ו-5
שטח האתר 71.68 קילומטרים רבועים
שטח אזור החיץ 119.28 קילומטרים רבועים
מיקום
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
מיקום Lancang Lahu Autonomous County עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 22°11′03″N 100°00′27″W / 22.184167°N 100.0075°W / 22.184167; -100.0075
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנוף התרבותי של יערות התה העתיקים של הר ג'ינגמאי בפו'ארכתב סיני: 普洱景迈山古茶林, בפין-יין: Pǔ'ěr jǐng mài shān gǔ chá lín) הוא אתר מורשת עולמית השוכן על הר ג'ינגמאי (סי') במחוז יונאן בדרום-מערב סין. אתר המורשת הוא יחידה גאוגרפית המוקפת בשני נהרות וכוללת חמישה מטעי תה גדולים שמורים היטב, תשעה כפרים מסורתיים בתוכם ושלושה יערות הגנה ביניהם. על פי אונסק"ו: "הנוף התרבותי פותח במשך אלף שנים על ידי בני הקבוצות האתניות של הבולאנג (אנ') והדאי (אנ') בעקבות מנהגים שהחלו במאה ה-10. אתר המורשת הוא אזור לייצור תה המורכב מכפרים מסורתיים בתוך מטעי תה עתיקים המוקפים ביערות ומטעי תה. הגידול המסורתי בתת-היער של עצי תה עתיקים הוא שיטה המגיבה לתנאים הספציפיים של המערכת האקולוגית של ההר ואקלים המונסון הסובטרופי, בשילוב עם מערכת ממשל המופעלת על ידי הקהילות המקומיות של הילידים. טקסים וחגיגות מסורתיים מתייחסים לאמונה של האבות הקדמונים כי רוחות חיות במטעי התה ובבעלי החיים ובצמחים המקומיים, אמונה שהיא בבסיסה של מסורת תרבותית זו".[1]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר המורשת העולמית "הנוף התרבותי של יערות התה העתיקים של הר ג'ינגמאי בפו'אר" שוכן בעיירה חווימין (אנ') בנפה האוטונומית לאנצאנג לאהו (אנ') בנציבות העירונית פו'אר (אנ') במחוז יונאן בדרום-מערב סין. האתר שוכן כ-600 קילומטרים דרומית לקונמינג, בירת יונאן, כ-220 קילומטרים דרומית לעיר פו'אר, ובמרחק קצר מהגבול עם מיאנמר. האתר הוא חלק מאגן הנהר לאנצאנג (סי') (יובל של המקונג). הר ג'ינגמאי הוא בפועל רכס של שלושה הרים שכיוונם הכללי הוא מצפון-מזרח לדרום-מערב, גבוה בצפון-מזרח ונמוך בדרום-מערב. הגובה הממוצע הוא 1,400 מטרים, כשהנקודה הגבוהה ביותר בגובה 1,662 מטרים, והנמוכה ביותר (עמק הנהר נאנלאנג) 1,100 מטרים. בקצה הצפון-מזרחי מתנשא הר בָּאיְשְׂיָאנְג שכיוונו מזרח-מערב ועל המדרון הצפוני שלו שוכנים שלושה כפרים של בני הדאי (אנ'): גִ'ינְגְמָאי, מֶנְגְבֶּן, ומָאנְגְגֶנְג. בצפון-מערב מתנשא הר נְווֹגָאנְג שכיוונו מצפון-מערב לדרום-מזרח ולמרגלותיו שוכן כפר הדאי נְווֹגָאנְג. בדרום מתנשא הר מָאנְגְגִ'ינְג שכיוונו צפון-דרום שעל המדרון המערבי שלו שוכנים חמישה כפרים של בני הבולאנג (אנ'): מָאנְגְגִ'ינְג שָׁאנְגְגָ'אי, מָאנְגְגִ'ינְג שְׂיָאגָ'אי, מָאנְגְחונְג, וֶנְגְגִ'י ווֶנְגְוָה. בין ההרים גדלים יערות שמורים היטב המשמשים כחיץ מגן טבעי של חמשת יערות התה העתיקים.

בשטח של אתר המורשת יש תשעה כפרים מסורתיים, ארבעה כפרים של בני הדאי וחמישה של בני הבולאנג, ובהם, נכון ל-2020, קרוב ל-4,900 תושבים וכפר אחד של בני ההאן, לָאוגְ'יוֹפָאנְג, שהוקם בתחילת המאה ה-20 ולכן לא נכלל באתר המורשת, ובו 220 תושבים. בשטח אזור החיץ יש חמישה כפרים, אחד של בני הדאי, אחד של בני הואה (אנ') ושלושה של בני ההאני, ובסך הכל יש בשטח המורשת ואזור החיץ 15 כפרים עם כ-6,500 תושבים.

יערות (לא כולל יערות התה) משתרעים על יותר מ-50% משטח אתר המורשת, יערות התה העתיקים משתרעים על 16.5%, שטחים חקלאיים מהווים כ-8% מהשטח, והשאר בתים וכבישים. בשטחים החקלאיים מגדלים אורז, תירס, בוטנים, בננות וירקות.

הידרולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנהר נָאנְלָאנְג, חלק מפרשת המים של הנהר לאנצאנג מקיף את הצדדים הצפוניים והמזרחיים של האתר מצפון וממערב להר ג'ונגמאי. הוא נפגש בדרום עם אחד מיובליו, הנהר נָאנְמֶן, המקיף את הצד המערבי של אתר, ואז נשפך לנהר הדָאלְווֹ ולבסוף זורם לנהר המקונג. הזרימה הממוצעת של הנהר נָאנְלָאנְג היא ארבעה מטרים מעוקבים לשנייה. הנהרות הקשו על התושבים המוקדמים של הר ג'ינגמאי לתקשר עם העולם החיצון, מה שלמעשה הגן על התרבות המקומית מלהיות מושפעת מתרבויות חיצוניות.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר ג'ינגמאי ממוקם באזור אקלים מונסון סובטרופי, כשהטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 18.4 מעלות צלזיוס. הטמפרטורות באזור זה בחורף הם מתונות, עם הרבה אור שמש, הודות לרמת צ'ינגהאי-טיבט הענקית והרי חֶנְגְדְווָאן שחוסמים את האוויר הקר מצפון. כמות המשקעים השנתית היא 1,689.7 מילימטרים. העונה הגשומה היא ממאי עד אוקטובר והיא מהווה 89.5% מכמות המשקעים השנתית, כשבעונה השחונה, מנובמבר עד אפריל יורדים רק 10.5% מכמות המשקעים השנתית. הלחות היחסית השנתית הממוצעת היא 79%. כמות שעות השמש הממוצעת השנתית הוא 2,135. 265 ימים בשנה הטמפרטורה לא יורדת מתחת לנקודת הקיפאון. באזור זה, העונה הגשומה היא גם העונה החמה, והעובדה שיש הפרדה ברורה בין עונה גשומה לעונה שחונה מסייעת להיווצרות פוליפנולים (אנ') בתה, חומצות אמינו וכלורופיל, אך מקשה על היווצרות תאית. לכן עלי התה יכולים להישאר טריים ונימוחים לאורך זמן.

הודות לאדי המים מהנהרות שמסביב, תנאי ההסעה המיוחדים וריבוד הטמפרטורות נוצר ים עננים בקנה מידה גדול בקניונים של הנהרות נָאנְלָאנְג ונָאנְמֶן בגובה של 1,000–1,200 מטרים. מספר הימים עם ים עננים הוא כ-180 ימים, מאוקטובר עד אפריל של השנה שלאחר מכן, במיוחד מנובמבר עד פברואר של השנה שלאחר מכן. ים של עננים עלול להיווצר גם אם ירד גשם או מספר ימים לאחר ירידת הטמפרטורה וייעשה שמשי. ים העננים מבטיח שהאזור נשאר לח גם בעונה היבשה, מתאים מאוד לגידול עצי תה.

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוטרוזואיקון היה האזור חלק מהקער של יונאן. פעילות הרי געש יצרו סלעי יסדו שעברו התמרה לצפחה ולשיש. בשלהי הפרוטרוזואיקון הסלעים עברו חסיפה, הקער התרומם ומי הים נסוגו. מהקרבון ועד לפרם תחתון הושקעו בקער שכבות עבות של סלעי פצלים וסלעים קרבונטיים (אנ'). בטריאס שקע מולאס אדום בין ההרים. לאחר הטריאס קרום כדור הארץ התרומם, והשכבה האדומה נטתה, מלווה בכמות גדולה של פעילות געשית של מאגמה גרניטית. הקרום עולה לאט מאז. הסביבה הגאוגרפית הטבעית שמקורה במזוזואיקון השתנתה באופן משמעותי כתוצאה מתנועת הרי ההימלאיה שהתרחשה מאז השלישון. מספר רב של מינים נכחד בתקופת עידן הקרח האחרון ברביעון, אבל צמחי התה באגן הנהר לאנצאנג (סי') באזור חוג הסרטן באזור הטרופי שרדו, והיוו בסיס לביות וטיפוח של עצי התה באזור.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר שייך לאזור הביוגאוגרפי האזור האינדומלאי. באזור יש שפע של מינים של בעלי חיים וצמחים העומדים בבסיס מגוון אקולוגי עשיר ומגוון ביולוגי חקלאי ביערות התה.

צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר יש 134 משפחות, 524 סוגים וכ-1,500 מינים של צמחי זרע. היערות הטבעיים כוללים את מיני וסוגי העצים: Trigonobalanus doichangensis (אנ')‏, Anneslea (אנ')‏, Castanopsis calathiformis‏, Schima wallichii (אנ')‏, Castanopsis fleuryi‏, Pinus kesiya (אנ') ו-Betula alnoides (אנ'). בין המינים המוגדרים כמוגנים ברמת המדינה נמצאים Cibotium barometz (אנ')‏, Alsophila gigantea (אנ') ו-Toona ciliata (אנ').

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש באתר 253 מיני בעלי חוליות, כולל 2 סדרות, 8 משפחות ו-14 מינים של זוחלים, 12 סדרות, 31 משפחות ו-148 מינים של עופות ו-9 סדרות, 23 משפחות ו-67 מינים של יונקים, בהם לוריס איטי בנגלי, לוריס איטי ננסי, קופי מקוק ופנגולין סיני.

תה פו'אר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תה פו'אר

התה המיוצר באתר המורשת הוא סוג של תה מותסס הקרוי תה פו'אר (אנ'). המקור לתה הוא עלים מעץ מתת-המין קמיליה סיננסיס אסאמיקה (Camellia sinensis var. assamica), שיש המחשיבים אותו כמין נפרד (Camellia assamica), מהסוג קמליה ממשפחת התאיים, הגדל בדרום-מזרח אסיה מיונאן ועד אסאם. קיימים שני סוגי מטעי תה באתר:

  1. "יערות תה עתיקים" – מתייחס למערכת מטעי תה שהיא פרי טיפוח של מאות שנים שבה הוחלף תת-היער ביערות קיימים בעצי תה מקומיים, תוך כדי דילול סלקטיבי של שיחים ועצים אחרים ונטיעת עצי תה. יש מקומות נוספים בנפת לאנצאנג שיש בהם יערות כאלו, אבל אתר המורשת היא השטח הגדול ביותר של יערות תה עתיקים, כ-70% מכלל יערות התה העתיקים בנפה. מטעים אלו מניבים בממוצע 22.7 קילוגרם תה לדונם.
  2. "מטעי תה על טרסות (מטעי תה אקולוגיים)" – בניסיונות לגדל עצי תה בלבד על מדרונות ההרים שהחלו בשנות ה-70 התגלה שאיכות התה נמוכה יותר מהתה המופק מיערות עתיקים ושמטע הכולל עצי תה בלבד חשוף יותר למחלות ולמזיקים. עקב כך הורו השלטונות לדלל את העצים ולשתול ביניהם עצים אחרים. מטעים אלה מניבים כיום כ-60 קילוגרם של תה לדונם.

את העלים קוטפים שלוש פעמים בשנה, באביב (מפברואר עד אפריל), בקיץ (ממאי עד יולי) ובסתיו (מאוגוסט עד ספטמבר). את הקטיף מבצעות נשות הדאי והבולאנג.

תהליך ייצור התה נקבע בתקופת שושלת מינג ומתבצע בשבעה שלבים: קטיף העלים והניצנים, ייבוש ראשוני של העלים, חימום במטרה לעצור התססה, שפשוף, ייבוש בשמש, התססה באמצעות הוספת מים והמתנה כמה ימים, אידוי ודחיסה בתבניות אבן שהוכנו ביד.

כ-90% מכוח העבודה ביישובים שבאתר עוסק בקטיף ובייצור התה. בשנת 2018 יצרו ביערות התה העתיקים שבאתר המורשת 268,200 קילוגרם תה פו'אר. התה מבוקש מאוד, ובשנת 2018 היה מחירו 160 דולר אמריקאי לקילוגרם. כתוצאה מכך הייתה הכנסה השנתית של החקלאים באתר גבוהה כמעט פי שלושה מהכנסה הממוצעת בנציבות העירונית וגבוהה בכ-50% מההכנסה הממוצעת בסין.

ממשל, דת ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכפרים מנוהלים במערכת ממשל תלת-צדדית: שבטית-ממשלתית-דתית שבה בנוסף לממונים מטעם השלטונות יש לזקני הכפר ולאנשי הדת תפקיד חשוב. לכל כפר יש מערכת חוקים וכללים לגבי הטיפול במטעי התה, כולל איסור להשתמש בדשנים וקוטלי מזיקים, איסור לכרות עצים ואיסור לערבב סוגי תה.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדת של בני הכפרים היא תערובת של אנימיזם, האמונה שיש אלים ורוחות ביערות שאחראים על ההרים, האדמה, והעצים, והם שולטים בחיי האנשים ובצמיחה של היבולים ובודהיזם מזרם הטהרוואדה. בכל כפר יש מקדש בודהיסטי וכשילד מגיע לגיל שבע, הוא בדרך כלל צריך לשרת כנזיר במקדש לפרק זמן מסוים, לא פחות משבעה ימים, ולעיתים לכל חייו.

הבולאנג סוגדים גם ל"פָּה אָילֶנְג", המנהיג הקדום של שבט הבולאנג שגילה את התה והדאי סוגדים ל"גָ'או נְווֹלָה", מנהיג שבט הדאי שהוביל את האבות הקדמונים של הדאי להר ג'ינגמאי. הם נערצים כ"אבות התה". לכבודם נערך פסטיבל בן 4 ימים באפריל שבו מקריבים בקר על מזבח "רוח התה" בהר מָאנְגְגִ'ינְג. בנוסף הבולאנג והדאי מקדשים עץ אחד בחלקת עצי התה שלהם כ"עץ רוח התה" וסוגדים לו. "אבות התה" ו"עץ רוח התה" הם פעילויות פולחניות ייחודיות להר ג'ינגמאי.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ההיסטוריה היו חייהם של התושבים של הר ג'ינגמאי שזורים בתה באופן בלתי נפרד. הם פיתחו תרבות תה עשירה עם מאפיינים אזוריים מובהקים שצמחה מפעילויות שונות סביב התה, כולל הכנת תה, אכילת תה, שתיית תה, טעימות תה ושימוש בתה. התה גם משמש כמרכיב בתרופות סבתא לבעיות במערכת העיכול והצטננות. הבולאנג נוהגים לקשט את גגות בתיהם בטוטם בדמות "ניצן אחד ושני עלים של תה"

בין הפסטיבלים החשובים, שהתושבים חוגגים, מלבד "פסטיבל אבות התה": פסטיבל גְווָאנְמֶן ("השער הסגור"), מאמצע יולי עד אוקטובר, פסטיבל קָאיְמֶן ("השער הפתוח") באוקטובר ופסטיבל סונגקראן ("התזת המים"), באמצע אפריל, הם פסטיבלים ממקור בודהיסטי.

לכל הקבוצות האתניות בהר ג'ינגמאי יש מסורות של שירה ומחול. המוזיקה והמחול קשורים לעבודה, לאהבה או לדת. בין הריקודים: "מחול התופים של רגל הפיל של הדאי", "מחול המעגל של הבולאנג" ו"מחול התוף הארוך של הבולאנג".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Nomination Text – אתר אוסק"ו (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]