ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/אותיות סת"ם

אותיות סת"ם או כתב אשורי הוא גופן אותיות האלפבית של הכתב העברי.

לכתב זה מיוחסת קדושה מיוחדת, והוא משמש בייחוד לכתיבת תשמישי קדושה, כגון ספרי תורה, תפילין ומזוזות.

כתב סת"ם על פי מסורת הבית יוסף

פלאוגרפיה והיסטוריה

מזוזה כתובה כהלכתה בכתב סת"ם

ישנה מחלוקת האם עשרת הדיברות נחקקו על לוחות הברית בכתב עברי (עתיק) או בכתב אשורי. במסכת סנהדרין כתוב: ”אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית.” ובמסכת שבת כתוב ”אמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין” משתמע מזה שהלוחות נכתבו בכתב אשורי, משום שבכתב עברי המ"ם והסמ"ך אינם סגורים משום שלא היו אותיות סופיות.

קיימת מחלוקת גם בראשונים, דעת רש"י והתוספות הלוחות וספר התורה הראשון נכתבו בכתב העברי העתיק, ולדעת הריטב"א הלוחות וספר התורה הראשון נכתבו בכתב אשורי, יתר ספרי התורה בתקופת התורה נכתבו בכתב העברי העתיק. ויש עוד שיטות שמחלקות בין לוחות הברית לספרי התורה ואף בין הלוחות הראשונות לשניות.

כתב אשורי לא היה כלל בשימוש לצורכי חול עד ימי עזרא הסופר, אלא הוחלף בכתב העברי הקדום - כתב דַעַץ. בממצאים הארכאולוגים שלפני עליית עזרא נמצא רק הכתב העברי, לאחר תקופת עזרא נמצא גם כתב אשורי.

בכתב אשורי נתנה תורה לישראל וכשחטאו נהפכה להן לשון וכששבו בימי עזרא חזרה להן אשורית

— תוספתא, מסכת סנהדרין, פרק ד, הלכה ה

אטימולוגיה וטרמינולוגיה

אותיות סת"ם

המילה סְתָ"ם מורכבת מראשי תיבות של המילים ספרי-תורה, תפילין ומזוזות.

על פי ההלכה, גופן זה הוא צורת הכתב היחידה הכשרה לכתיבת ספרי-תורה, תפילין ומזוזות. אך כתב זה משמש גם תשמישי קדושה נוספים כגון ספרי הנביאים, המגילות, פרשת פיטום הקטורת, וסימון עמודי המשכן.

בעל מקצוע המתמחה בכתיבת ספרי-תורה, תפילין ומזוזות בקולמוס ובדיו על קלף נקרא סופר סת"ם.

כתב אשורי

המונח "כתב אשורי" מתייחס במקור לצורת הכתב המרובע העברי של ימינו, בשונה מצורת האות של הכתב העברי הקדום.

למונח "כתב אשורי" או "כתב אשורית" מספר מקורות:

• • אשור מלשון אִשׁוּר -

למה נקרא שמה אשורית? - שמאושרת בכתב ... כתב זה לא נשתנה כל עיקר ... מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כב עמוד א

• ** אשור נגזרת משמה של ממלכת אַשּׁוּר -

למה נקרא שמו אשורי? - על שום שעלה עמהן מאשור...

— תוספתא, מסכת סנהדרין, פרק ד, הלכה ה

צורת האותיות

כתב זה כולל עשרים ושבע אותיות: עשרים ושתים אותיות א-ת (א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י, כ, ל, מ, נ, ס, ע, פ, צ, ק, ר, ש, ת,) ועוד חמש אותיות סופיות (ם, ן, ץ, ף, ך).

כתב זה אינו מכיל סימני פיסוק, ספרות, ניקוד, טעמים או סימני כתב אחרים.

סגנונות הכתב

1. הכתב האשכנזי מתחלק לארבעה סוגים:
   1. כתב ב"י (בית יוסף) - מנהג כלל האשכנזים. דיניו ופרטיו, מבוארים ב'בית יוסף' או"ח, סימן ל"ו, ע"פ ספר 'ברוך שאמר'.
   2. כתב האר"י - מנהג על פי חכמת הקבלה בספרו של האר"י עץ חיים ופרשנותו את ספר הזוהר. שונה מכתב בית יוסף בכמה פרטים. התקבל על חלק מחצרות החסידים. פולמוס גדול בעניין זה היה הפירוש השבתאי שניתן לכתב, והאשמת מחייבי הכתב באימוץ דעות שבתאיות.
   3. כתב משמ"ח (מצת שמורים ומשנת חסידים) - מבוסס על קבלת האר"י, על פי ביאורו ופרשנותו של רבי נתן שפירא הירושלמי. ברובו הוא דומה לכתב האר"י הסטנדרטי, אולם יש בו שינויים מעטים בכמה אותיות.
   4. כתב אדמו"ר הזקן (בעל התניא) - מנהג חסידי חב"ד.
2. כתב ספרדי - מנהג עדות המזרח. הכתב מכונה כתב "וועליש", או כתב "מור וקציעה" כשם ספרו של הגריעב"ץ, שבו הוא מתאר את דיניו ופרטיו.
3. כתב תימני - מנהג עדת תימן, כולל אותיות משונות ולפופות.

הכתב האשכנזי נחשב לקשה יותר לכתיבה מן הכתב הספרדי.

אותיות משונות ולפופות

ישנן אותיות יוצאות דופן בצורתן, שכתיבתן נשתמרה בהווה בעיקר בקרב יהדות תימן. ישנם ספרי תורה אשכנזים עתיקים שנכתבו על פי ספר תגין, ובהם גם אותיות משונות וגם תגים יוצאים דופן. האותיות מתחלקות לאותיות:

1. רבתיות - גדולות.
2. זעירות - קטנות.
3. נקוד על אותיות.
4. קטיעא.
5. תלויות - אותיות הכתובות מעל קו הכתיבה של שאר האותיות.
6. מרובות תגין - אותיות נבחרות אשר רושמים עליהן תגין יותר מן הרגיל.
7. משונות - לפופות, עקומות ונו"ן הפוכה. האותיות המשונות הן: א, ו, ז, ח, י, ל, נ, ן, ע, פ וף.

האותיות הקטנות, הגדולות והנקודות מוזכרות כבר בתלמוד, ורשימות מלאות שלהן מופיעות במצחפי מסורה מתקופת הגאונים. האותיות המשונות ומרובות התגין מוזכרות גם בספר התגין, מדרש כתרי אותיות לרבי עקיבא, במסורה, בקריית ספר להמאירי, בספר חבצלת השרון למהר"י בשירי ועוד. מקור הלכתי ידוע לאותיות המשונות הוא ברמב"ם:

ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ואותיות המשונות כגון הפאי"ן הלפופות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש. ויזהר בתגין ובמניינן יש אות שיש עליה תג אחד ויש אות שיש עליה שבעה. וכל התגין כצורת זייני"ן הן דקין כחוט השערה

— רמב"ם, יד החזקה, הלכות תפלין ומזוזה וספר תורה פ"ז הלכה ח

המחקר המקיף ביותר שנערך עד כה על האותיות המשונות, הוא בספר תורה שלמה כרך כט ח"ב.

התגים

"קוצו של יוד" (לדעת רבנו תם) - מסומן בעיגול

חלק מן האותיות בכתב סת"ם מעוטרות בתגים. התיוג נועד בעיקר ליפות את האותיות, אם כי יש לו גם משמעות דרשנית, וכך מובא בתלמוד כי רבי עקיבא היה לומד דרשות ממיקום התגים באותיות. חוסר תגים באותיות אינו פוסל את הכתב.

• מעל האותיות ג, ז, ט, נ, ע, צ, ש (הסימן: שעטנ"ז ג"ץ) יש שלושה תגים.
• מעל האותיות ב, ד, ה, ח, י, ק (הסימן: בד"ק חי"ה) יש תג אחד.
• מעל האותיות א, ו, כ, ל, מ, ס, פ, ר, ת (הסימן: מלאכ"ת סופ"ר) אין תגים.

ישנם תגים יוצאי דופן המוזכרים בספר תגין, ועל פיהם נהגו בעבר לתייג חלק מספרי התורה.

אחד מהדברים המורכבים שנדרש מסופר הסת"ם לדייק בהם היא כתיבת התגים באופן שלא יגעו אחד בשני.

ההלכה מתייחסת לכל איבריה של האות, תיאור דמותה, יחס הגודל בין האיברים השונים ועוד. ביטוי מפורסם (שנאמר על רבי עקיבא) המבוסס על כובד המטלה אותה מבצע הסופר הוא: "מדקדק על קוצו של יוד" שפירושו שסופר הסת"ם נדרש לדקדק עד לפרט הקטן ביותר שזה הקוץ התחתון של האות יו"ד שחסרונו מעכב את כשרות האות (ראו תמונה).

השימוש בכתב

כתיבת תשמישי קדושה

על פי ההלכה, הגופן הוא צורת הכתב היחידה הכשרה לכתיבת ספרי-תורה, תפילין ומזוזות. אך כתב זה משמש גם תשמישי קדושה נוספים כגון ספרי הנביאים, המגילות, פרשת פיטום הקטורת, וסימון עמודי המשכן.

שימוש בדפוס

בעקבות המעלה הרבה של הכתב האשורי בקבלה, נדפסים גם ספרים בכתב אשורי. ישנם כמה גופנים בספרים אלה. המעצבת פרנצ'סקה ברוך עיצבה גופן לדפוס המבוסס על אות סת"ם אשכנזית, לפי בקשתו של גרשום שוקן.

קישורים חיצוניים

• מגילת אסתר בגופן סת"ם
• התגים באותיות הסת"ם, באתר "יותר מסת"ם"

הערות שוליים

קטגוריה:גופנים עבריים קטגוריה:סת"ם קטגוריה:אלפבית עברי