ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/מצוות עשה שהזמן גרמן
מצוות עשה שהזמן גרמן הן מצוות עשה החלות רק במועדים קבועים. לדוגמה, מצוות סוכה חלה רק במהלך חג הסוכות, ומצוות הנחת תפילין חלה רק בימי חול, ביום ולא בלילה.
ייחודן של מצוות עשה שהזמן גרמן הוא שלמעט מספר חריגים, נשים (וכן עבדים כנעניים) פטורות מהן, כלומר נשים אינן מחויבות מבחינה הלכתית לקיים מצוות אלו, בשונה ממצוות עשה שלא הזמן גרמן וכן כל מצוות לא תעשה, שככלל חלות על נשים וגברים במידה שווה.
מקור הפטור[עריכת קוד מקור]
פטור הנשים ממצוות אלו מוזכר פעמים רבות בתלמוד[1]. מקור הכלל הוא במשנה במסכת קידושין: ”וכל מצוות עשה שהזמן גרמה, אנשים חייבין ונשים פטורות”[2]. בתלמוד על המשנה נלמד הכלל בבנין אב ממצוות הנחת תפילין[3], שבעצמה נלמדת בהיקש ממצוות תלמוד תורה[4] הכתובה לפניה.
אילו מצוות כלולות בפטור[עריכת קוד מקור]
רק מצוות מעטות מבין תרי"ג המצוות הן מצוות עשה שהזמן גרמן. בהן מצוות ציצית, הנחת תפילין, קריאת שמע, שמיעת שופר בראש השנה, ישיבה בסוכה ונטילת לולב בסוכות, ספירת העומר וברית מילה.
מצוות חריגות[עריכת קוד מקור]
המצוות דאורייתא שנשים אינן פטורות מהן כוללות את מצוות שמחה (בשלוש רגלים), מצוות הקהל, קידוש בשבת וחג, ואכילת מצה בליל הסדר. לכל אחת מהמצוות הללו ישנו מקור מהתורה לחייב בהן נשים. בשמחה ברגל והקהל המקור מפורש בתורה[5]. בקידוש ואכילת מצה, החיוב נלמד בהיקש מאיסור מלאכה בשבת וחמץ בפסח.
עם זאת, לדעת הרמב"ם, הכלל שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן וחייבות בשאר מצוות עשה כלל אינו מלמד על הפרטים, אלא נוצר מהן ונאמר על דרך הרוב, בעוד שהפטור או על החיוב בכל מקרה ומקרה נלמד בקבלה מיוחדת[6].
מצוות חכמים כהדלקת נרות חנוכה וקריאת מגילה בפורים הוטלו אף על נשים, בנימוק "שאף הן היו באותו הנס".
סיבת הפטור[עריכת קוד מקור]
תפקידים אחרים[עריכת קוד מקור]
לפי האבודרהם (1340) הנשים נפטרו מקיום מצוות אלו מפני "שלום בית": ”לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו, ואם הייתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמא אפשר שבשעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו. ואם תעשה מצוות הבורא - אוי לה מבעלה. ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא - אוי לה מיוצרה. לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות שלום עם בעלה.” (תיקון התפילות וענייניהם, השער השלישי)
לדעת הרב משה פיינשטיין הפטור הוא צורך של גידול ילדים, אליו האישה מותאמת יותר מהאיש ואין ליחסו לקדושה פחותה של האישה.[7] גם הרב אליהו כי טוב נימק את סיבת הפטור באופן דומה. לדבריו יש בו אף להעיד על מעלת האישה.[8]
דבקות יתרה[עריכת קוד מקור]
הרש"ר הירש (1808-1888) אף הוא ראה בפטור הנשים ממצוות אלו מעלה יתרה על גבי הגברים:
פטור הנשים משאר מצוות עשה שהזמן גרמן איננו יכול להיות תלוי בפחיתותן; כאילו התורה סבורה, שאין הן ראויות לקיים אותן מצוות. אלא נראה לנו לומר כך: התורה לא חייבה את הנשים במצוות אלה, מפני שאין הן זקוקות להן. שהרי זה כל עצמן של מצוות עשה שהזמן גרמן: הן מבטאות אמיתות, מחשבות, עקרונות והחלטות על ידי מעשים סמליים; והן מחדשות ערכים אלה מפרק לפרק, למען נשיב אותם אל ליבנו ונגשים אותם במעשינו, והתורה מניחה שיש לאשה דביקות יתירה ונאמנות של התלהבות לייעודה; והנסיונות המזומנים לה בתחום ייעודה – סכנה מועטת נשקפת לה מהם; משום כך לא היה צורך להטיל עליה את כל המצוות, המוטלות אל האיש; כי האיש טעון זירוז חוזר ונשנה לנאמנות בקיום ייעודו; ויש צורך לחזור ולהזהיר אותו מפני כל רפיון במילוי תפקידו.
— פירוש הרש"ר הירש לתורה, ויקרא כג' מג'
קיום מצוות מרצון[עריכת קוד מקור]
נשים, שפטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, נחלקו תנאים אם מותרות לקיים את המצווה מרצונן, או שמא אסורות[9]; בטעם האוסרים, יש מהראשונים שכתבו שהוא מחמת איסור בל תוסיף[10]. ויש ראשונים שכתבו טעמים אחרים לדבר[11]. להלכה נפסק שמותרות[12], אלא ש"גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה"[13], כלומר עשיית המצוות מתוך חיוב עדיפה על עשייתן מתוך העדפה אישית. מכאן שחיוב במצוות יתרות נחשב למעלה רוחנית - וזהו ההסבר המקובל לברכה שתוקנה לגברים: "ברוך... שלא עשני אישה". .
לדעת הסוברים שמותר לנשים לעשות מצוות עשה שהזמן גרמא (וכך נפסק להלכה), נחלקו ראשונים אם יש להן צד מצווה בכך ורשאיות לברך על כך את ברכת המצוות ("אשר קידשנו במצוותיו וציוונו") או שמא הדבר ברכה לבטלה ואמירת דבר שקר, שכן לא הצטוו בכך[14], ויש אף שסוברים שעל ידי שמברכות מגלות בדעתן שעושות את המצווה לשם חובה וממילא עוברות על איסור בל תאחר[15]. להלכה נחלקו בכך הפוסקים: רבי יוסף קארו סובר כאוסרים[16], וכך נוהגים רוב בני יהדות המזרח הנוהגים כשיטתו, ואילו הרמ"א סובר כמתירים[17], וכך נוהגים בני יהדות אשכנז ושאר הנוהגים כשיטתו. לדעת המתירים לנשים לברך - שסוברים שיש להן שייכות למצוות ומקבלות על כך שכר, נחלקו הפוסקים: רוב הפוסקים סוברים שמותר להן להוסיף על מצוות עשה שהזמן גרמא, וכגון לישון בסוכה בשמחת תורה (אלא שאסור להן לכוון במעשה זה לשם מצווה)[18], ויש סוברים שאף לנשים יש בכך איסור של בל תוסיף[19].
כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט[עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט
בראשונים הקשו האיך נשים יכולות לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא אם רוצים בכך, והרי כלל הוא בידינו "כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט". מסקנת דבריהם היא
התם שעושה דבר שאינו מצווה מן התורה כלל שהוא כמוסיף על התורה, אבל מי שעושה מצוות התורה כתקנן, אע"פ שלא נצטוה הוא בהם כגון נשים וגוים מקבלים עליהם שכר שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
— רמב"ן מסכת קידושין לא
קיום מצוות מתוך רצון לשוויון[עריכת קוד מקור]
הרפורמים והקונסרבטיבים אינם מקפידים על כללי ההבדלים בין גברים לנשים, ואף מתנגדים לכך אידאולוגית. במסגרת זאת נשים רפורמיות וקונסרבטיביות וכן פמיניסטיות דתיות נוהגות לעיתים לקיים מצוות עשה שהזמן גרמן שלא נהגו נשים לקיימן, מעיקר ההלכה או מטעמים מיוחדים באופן מסורתי, כגון התעטפות בטלית והנחת תפילין. לעיתים אף הן נוהגות כן במקומות ציבוריים, כמו בכותל המערבי, גם כאקט מחאה.
הרב משה פיינשטיין הרחיב בעניין, לשלול את גישה זו:
רשות לכל אשה לקיים אף המצות שלא חייבתן תורה ויש להם מצוה ושכר על קיום מצות אלו וגם לשיטת התוס' רשאות גם לברך על המצות וכמנהגנו שמקיימות מצות שופר ולולב וגם מברכות שא"כ [שאם כן] גם על ציצית שייך לאשה שתרצה ללבוש בגד שיהיה בצורה אחרת מבגדי אנשים אבל יהיה בד' כנפות ולהטיל בו ציצית ולקיים מצוה זו. ורק להניח תפילין כתבו התוס' עירובין דף צ"ו ע"א ד"ה מיכל דצריך למחות בידן משום דתפילין צריך זריזות מרובה בגוף נקי ובהיסח הדעת שמטעם זו אף אנשים שמחוייבין בתפילין נמנעין מלהניחם כל היום אלא רק זמן המועט דתפלה בשחרית, וכן איפסק ברמ"א או"ח סימן ל"ח סעי' ג' [...] אבל פשוט שהוא רק בחשקה נפשה לקיים מצות אף כשלא נצטוותה, אבל מכיון שאינו לכוונה זו אלא מצד תורעמותה על השי"ת ועל תורתו אין זה מעשה מצוה כלל אלא אדרבה מעשה איסור שהאיסור דכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חלוף בדיני התורה.
— שו"ת אגרות משה או"ח חלק ד' סימן מט'
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- תבנית:אתר פניני הלכה
- דרור פיקסלר, פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן במשנת הרמב"ם, אתר דעת
- הרב אליעזר ברקוביץ, התחייבות עצמית של נשים במצוות עשה שהזמן גרמא, אתר דעת
- מנחם צוקר, s:ביאור:מצוות עשה שהזמן גרמא, ויקיטקסט
- הרב זלמן נחמיה גולדברג, מצוות עשה שהזמן גרמא וכפיה על המצוות, אתר ישיבה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ לדוגמה תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ח, עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ', עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף כ"ז, עמוד א'
- ^ משנה, מסכת קידושין, פרק א', משנה ז'
- ^ אמר קרא (שמות יג, ט) והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה כולה לתפילין מה תפילין מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות אף כל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ה, עמוד א')
- ^ "ותפילין גמר לה מתלמוד תורה." (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ד, עמוד א')
- ^ "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך" (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ד), "הקהל את העם האנשים והנשים והטף..." (דברים לא)
- ^ רמב"ם פירוש המשנה על משנה קדושין א, ז
- ^ ולבד טעמי התורה שלא ידוע לסתם אינשי אף לא לת"ח ... איכא גם טעמים גלוים לכל, כי סתם נשים בעולם אינם עשירות ועליהן מוטל גידול הילדים והילדות שהיא מלאכה היותר חשובה להשי"ת ולהתורה, וכן ברא השי"ת בטבע כל מין ומין דמבע"ח =דמבעלי חיים= שהנקבות יגדלו את הולדות ואף את מין האדם לא הוציא מן הכלל בזה שגם טבע הנשים מסוגל יותר לגידול הילדים שמצד זה הקל עליהן שלא לחייבן בלמוד התורה, ובמ"ע שהזמ"ג =ובמצוות עשה שהזמן גרמה= ... אין זה בשביל שנשים פחותות במדרגת הקדושה מאנשים דלעניין הקדושה שוות לאנשים ... חיוב הכבוד על האיש לאשתו ועל האשה לבעלה בלא שום חִלוק, והרבה מהנשים שהיו נביאות ויש להן כל דיני נביא שבאנשים, ובהרבה דברים נשתבחו בין בקראי בין בדברי חז"ל עוד יותר מלאנשים (שו"ת אגרות משה או"ח חלק ד' סימן מט')
- ^ ”אף האשה, כיון שהושוותה לאיש לכל המצוות שבתורה ואחר כך יצאה להפטר מחלק אחד של המצוות שהזמן גרמן – פטור זה מעלה הוא אצלה, שהוא בא להעיד כמה חשובים הם התפקידים המיוחדים שהיא עמוסה בהם עד שדוחים הרבה גופי מצווה הכתובים בתורה” (איש וביתו, פרק ח')
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף צ"ו, עמוד ב'.
- ^ רש"י על תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל"ג, עמוד א', ד"ה הא נשים, וראו רש"י על מסכת תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף צ"ו, עמוד א', ד"ה ולא מיחו; תוס' רי"ד, על מסכת עבודה זרה,, מהדו"ק, דף ג', עמוד א', ד"ה לומר לך.
- ^ ראו אנציקלופדיה תלמודית, ערך אשה: קיומה במצוות שפטורה, הע' 321 ואילך, וראו גם אנציקלופדיה תלמודית, כרך ג', ערך בל תוסיף: הוספה באישים הע' 99 ואילך.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג', הלכה ט'; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ט, סעיף ו'. ראו עוד אנציקלופדיה תלמודית, ערך אשה: קיומה במצוות שפטורה, הע' 324, וראו שם הע' 330 לראשונים שלא פסקו כן.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ"ז, עמוד א'.
- ^ רבנו תם (על מסכת עירובין, דף צ"ו, עמוד א') סובר שמותר, וכן סוברים ראשונים נוספים, ראו אנציקלופדיה תלמודית, ערך אשה: קיומה במצוות שפטורה, הע' 334. והרמב"ם (הלכות ציצית, פרק ג', הלכה ט' והלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ו', הלכה ג') סובר שאסור, וכן סוברים ראשונים נוספים, ראו אנציקלופדיה תלמודית, ערך אשה: קיומה במצוות שפטורה, הע' 337.
- ^ רבי ישעיה די טראני המובא אצל רבי צדקיה בן אברהם, שיבולי הלקט, סי' רצ"ה.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ט, סעיף ו'.
- ^ בהגהה לשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ט, סעיף ו'.
- ^ ראו ר"ן, על מסכת ראש השנה, דף ט' מדפי הרי"ף, עמוד ב', וכן ריא"ז, על מסכת ראש השנה, דף ל"ג, וראו אצל רבי ניסים חיים שלום יעקב מרגונטו, עושה שלום, אות הבית, סלוניקי תק"ה, דף כ"ד, טור א', ד"ה והנה, בדבריהם; רבי יוסף חיים מבגדאד, שו"ת תורה לשמה, סי' קע"ג וסי' תכ"ה; רבי יצחק וייס, שו"ת שיח יצחק, סי' ו'; רבי עובדיה יוסף, יביע אומר, חלק א', אורח חיים, סימן כ"ט, סוף אות ט'.
- ^ רבי אליעזר נחום, חזון נחום, קדשים, מסכת זבחים, פרק ח', משנה י', ענין בל תוסיף ובל תגרע, ד"ה ודע שכתב, קושטא תק"ה, דף ל', עמוד א', וראו בשמו אצל רבי חיים יוסף דוד אזולאי, ברכי יוסף, אורח חיים, סימן י"ז, אות ב', שהסתפק; רבי אברהם מיוחס, שדה הארץ, חלק ג', סימן ל"ב.