הקהל (מצווה)

מצוות הַקְהֵל היא הציווי על אספת כל עם ישראל בבית המקדש בחג הסוכות שבמוצאי שנת השמיטה, כדי לשמוע פרשיות מספר דברים מפי מנהיג העם. חכמים קבעו את זמן הקריאה ליומו השני של החג במוצאי שנת השמיטה.

מטרת מצוות הקהל כתבו הרמב"ם וספר החינוך, לזרז את העם במצוות ולחזק בליבם את הכרת הדת והחשק לקיום מצוות התורה ברוב רושם.

מקור המצווה

לאחר שכתב משה את ספר התורה ונתנו למנהיגי העם, צוום לקרוא בו בכל חג סוכות שבמוצאי שנה שביעית באוזני כל העם, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו:

	וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר, מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
– ספר דברים, פרק ל"א, פסוקים ט'-י"ג

דרך קיום המצווה

בהגיע זמן מצוות הקהל, היו הכהנים תוקעים בחצוצרות, והיה נקהל כל העם, אנשים נשים וטף, בירושלים בבית המקדש, שם נבנתה בעזרת הנשים בימת עץ גדולה עליה ישב המלך (מזמן שמלך דוד המלך היה המלך שרשאי לשבת בעזרה רק מזרעו.) וקרא לפניהם פרשיות נבחרות מספר דברים:

1. מתחילת חומש דברים, עד סוף פרשת שמע ישראל (דברים א' א' עד דברים ו' ט')
2. את פרשת 'והיה אם שמוע' (דברים י"א י"ג עד כ"א)
3. ובפרשת כי תבוא מפרשת המעשרות עד סוף פרשת ברכות וקללות (דברים כ"ו א' עד כ"ח ס"ט)

הקריאה הייתה בלשון הקודש, בתוספת פרשנות ודרשות מפי המלך וחכמים.

מצוות הקהל בימינו

משמעות המצווה בימינו

הרבי מליובאוויטש קרא לחדש ולחזק את מעמד מצוות הקהל, כל איש ואיש במשפחתו ובסביבתו הקרובה ולאו דווקא בהקהלה המונית בירושלים וכיוצא בזה. זאת לאור חידושו ההלכתי של הרבי בגדרה של המצווה, שגדר המצווה אינו פרטיה (מעמד ההקהל, הקריאה על ידי המלך וכו'), כי אם גדרה הוא לחזק את קבלת עול המצוות והביטול לאלהים. שמכך עולה שהמצוה עצמה שייכת לדורות, גם לאחר חורבן הבית. נוסף לכך חידש, שאין המצוה מוגבלת לחג הסוכות, וכל השנה שאחר שנת השמיטה נקראת "שנת הקהל" (על דרך שנת היובל). מחמת חידושו טען הרבי, שאין מקום לעשיית זכר למצוה, כיון שבזה מפספסים את עיקרה הרוחני של המצוה, התעוררות ביראת שמיים אצל כל אחד ואחד בלבו פנימה.

ניסיונות לחידוש המצווה

הרב דוקטור מאיר מוריץ בק, הנהיג בבוקרשט, בהיכל קורל של בוקרשט, טקס קונפירמציה לבנות תחת השם מצוות הקהל. הטקס נערך לראשונה בחג שמחת תורה, בשנת 1874‏.

מספר פעמים התקיימו טקסי "זכר להקהל" בא"י בעת החדשה. מאז שנת ה'תש"ו (1945) מתקיים המעמד בישראל, ברציפות מדי שבע שנים בחול המועד סוכות של מוצאי השמיטה (למעט פעם אחת, בחול המועד סוכות ה'תשל"ד - 1973, בשל מלחמת יום הכיפורים), ביוזמתו של ד"ר שמואל זנוויל כהנא, מנכ"ל משרד הדתות. בשנת 1952 תכנן משרד הדתות טקס גדול בנוכחות של כ-20,000 איש בפניהם תוכנן שנשיא המדינה יקרא מספר דברים‏ אולם בסופו של דבר הגיעו הרבה פחות אנשים ונשיא המדינה לא השתתף‏. המעמד הגדול ביותר התקיים בחול המועד סוכות ה'תשמ"ח (1987), ביוזמתו של פרופ' הלל וייס. המעמד מתקיים ברחבת הכותל, ונשיא המדינה קורא מתוך ספר תורה. בשנת ה'תשמ"ח קרא בתורה נשיא המדינה חיים הרצוג, בשנת ה'תשנ"ה (1994) הרב הראשי לישראל דאז, הרב י"מ לאו, קרא בתורה במקום הנשיא עזר ויצמן.

קישורים חיצוניים

• הקהל - מקורות ופרקי הדרכה למורה, משרד החינוך והתרבות / אגף החינוך הדתי, מהדורה שנייה 1979
• מצוות "הקהל" ומהותה, הרב ישראל מאיר לאו
• מאמר מאת יונה עמנואל, באתר דעת
• מאמר מאת זיו רפפורט, דף קשר של ישיבת הר עציון
• מאמר מאת פרופ' אהרון דמסקי, דף שבועי של אוניברסיטת בר-אילן