הקהל (מצווה)

מצוות הַקְהֵל היא ציווי לאסוף (להקהיל) את כל עם ישראל העולים לרגל לבית המקדש, מקץ שבע שנים בחג הסוכות שבמוצאי שנת השמיטה, כדי לשמוע פרשיות מספר דברים מפי מנהיג העם. חכמים קבעו את זמן הקריאה למוצאי יום טוב הראשון של החג.

מטרת המצווה, לפי הרמב"ם וספר החינוך, היא לזרז את העם במצוות ולחזק בלבם את הכרת הדת והחשק לקיום מצוות התורה ברוב רושם.

מקור המצווה

לאחר שכתב משה את ספר התורה ונתנו למנהיגי העם, ציוום לקרוא בו בכל חג סוכות שבמוצאי שנה שביעית באוזני כל העם:

	וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר, מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ, לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
– ספר דברים, פרק ל"א, פסוקים ט'-י"ג

דרך קיום המצווה

בהגיע זמן מצוות הקהל, היו הכהנים תוקעים בחצוצרות, וכל העם, אנשים נשים וטף, היו נקהלים בבית המקדש, שם נבנתה בעזרת הנשים בימת עץ גדולה שעליה ישב המלך, מזרעו של דוד המלך, וקרא לפניהם פרשיות נבחרות מספר דברים:

1. מתחילת חומש דברים עד סוף פרשת שמע ישראל (ספר דברים, פרק א', פסוק א' עד ספר דברים, פרק ו', פסוק ט'). למעשה כל פרשת דברים וכמעט כל פרשת ואתחנן.
2. פרשת 'והיה אם שמוע' (ספר דברים, פרק י"א, פסוקים י"ג-כ"א) המופיעה בקריאת שמע, מתוך פרשת עקב.
3. בפרשת כי תבוא, מפרשת המעשרות עד סוף פרשת ברכות וקללות (ספר דברים, פרק כ"ו, פסוק א' עד ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק ס"ט)

הקריאה הייתה בלשון הקודש, בתוספת פרשנות ודרשות מפי המלך וחכמים.

לפי דעת הספרא גם פרשת קדושים הייתה נאמרת בהקהל, "מפני שרוב גופי תורה תלויים בה".

"זכר להקהל"

במאה העשרים החלו להתקיים טקסי "זכר להקהל". מאז שנת ה'תש"ו (1945) מתקיים המעמד ברציפות מדי שבע שנים בחול המועד סוכות של מוצאי השמיטה (למעט פעם אחת, בשנת ה'תשל"ד - 1973, בשל מלחמת יום הכיפורים), ביוזמתו של ד"ר שמואל זנוויל כהנא, מנכ"ל משרד הדתות. המעמד מתקיים ברחבת הכותל, ונשיא המדינה קורא מתוך ספר תורה. בשנת 1952 תכנן משרד הדתות טקס גדול בנוכחות של כ-20,000 איש בפניהם תוכנן שנשיא המדינה יקרא מספר דברים, אולם בסופו של דבר הגיעו הרבה פחות אנשים ונשיא המדינה לא השתתף. המעמד הגדול ביותר התקיים בחול המועד סוכות ה'תשמ"ח (1987), ביוזמתו של פרופ' הלל וייס. בשנת ה'תשמ"ח קרא בתורה נשיא המדינה חיים הרצוג. בשנת ה'תשנ"ה (1994) קרא בתורה הרב הראשי לישראל דאז, הרב י"מ לאו, במקום הנשיא עזר ויצמן.

הרבי מליובאוויטש קרא לחדש ולחזק את מעמד מצוות הקהל, כל איש ואיש במשפחתו ובסביבתו הקרובה ולאו דווקא בהקהלה המונית בירושלים וכיוצא בזה. נוסף לכך חידש, שאין המצוה מוגבלת לחג הסוכות, וכל השנה שאחר שנת השמיטה נקראת "שנת הקהל" (על דרך שנת היובל). לאור זאת טען הרבי, שאין מקום ולא שייך עשיית 'זכר' למצוה זו, כיון שזכר שייך אך רק כשאין את עיקר המצוה, וכפי שהוכיח את זה ממאמרי רז"ל, ועיקרה של המצוה היא "ישמעו גו' וילמדו ויראו את ה"א גו'". ועניין זה הוא הרי נצחי, מאחר שזהו החיוב להתעוררות ביראת שמיים אצל כל אחד ואחד בלבו פנימה.

לקריאה נוספת

• הרב ישראל דנדרוביץ, טף למה באין, בתוך מוריה, גיליון ת-תב, אלול תשע"ה, עמודים: רפו-רצ.

קישורים חיצוניים

• הקהל - מקורות ופרקי הדרכה למורה, משרד החינוך והתרבות / אגף החינוך הדתי, מהדורה שנייה 1979
• מצוות "הקהל" ומהותה, הרב ישראל מאיר לאו
• מאמר מאת יונה עמנואל, באתר דעת
• מאמר מאת זיו רפפורט, דף קשר של ישיבת הר עציון
• מאמר מאת אהרן דמסקי, דף שבועי של אוניברסיטת בר-אילן
• הקהל בימינו יחזקאל סופר, תשע"ו

• ערך הקהל במקרופדיה תלמודית, באתר ישיבה.
• נשות ישראל בהקהל, מאמר מסכם מאת הרב שמואל אלעזר היילפרין.