ברכה לבטלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בהלכה, בְּרָכָה לְבַטָּלָה היא ברכה הנאמרת כאשר אין חיוב או צורך לומר אותה[1].

משמעות ההלכה ומקורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ההלכה אסור לברך ברכה לבטלה. מקור האיסור הוא בתלמוד הבבלי[2]: "כל המברך ברכה שאינה צריכה - עובר משום לא תשא", (הכוונה היא לפסוק: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא"[3]). ומכאן שהאיסור נובע מכך שהאדם אומר את שם ה' ללא צורך, ויש בכך משום פגיעה בכבוד ה'.

חומר האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הסוברים כי דברי הגמרא הם כפשוטם, ואיסור זה הוא מהתורה[4] אולם לפי מפרשים אחרים אין איסור מן התורה בברכה לבטלה, שכן האדם אינו אומר את שם ה' סתם, אלא כדי לברך את ה'. לדעתם, איסור ברכה לבטלה הוא איסור מדרבנן, והפסוק שהביאה הגמרא כמקור לאיסור זה - אינו אלא אסמכתא.[5]

טעה וברך לבטלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שבירך בטעות ברכה לבטלה, יש לו לומר מיד לאחר הברכה 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' כפי שכותב הרמב"ם:

"הכתוב מצוה ואומר ליראה את השם הנכבד והנורא, ובכלל יראתו שלא יזכירו לבטלה, לפיכך אם טעה הלשון והוציא שם לבטלה ימהר מיד וישבח ויפאר ויהדר לו כדי שלא יזכר לבטלה. כיצד? אמר ה' - אומר ברוך הוא לעולם ועד או גדול הוא ומהולל מאד וכיוצא בזה כדי שלא יהא לבטלה

מקורו של הרמב"ם הוא בדברי התלמוד הירושלמי, שם הוזכר לראשונה שיש לומר 'ברוך שם', במקרה שבירך ברכה לבטל. וכן פסק בשולחן ערוך. האשכנזים ההולכים אחרי פסק הרמ"א נהגו לומר זאת לאחר הנחת תפילין של ראש מחשש שמא ברכו ברכה זו לבטלה.

מקומות שחששו לברכה לבטלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחמת חשש איסור ברכה לבטלה, יש שנהגו שקודם בדיקת חמץ מפזרים בבית פירורים, מחשש שמא בשעת הבדיקה לא ימצא כלל חמץ, ויתברר שברך ברכה לבטלה.

מקום נוסף שחששו לברכה לבטלה, הוא לאותן הדעות שיש לברך ברכת המצוות אף על תפילין של ראש, ומאחר וחששו לדעות שאין לברך ברכה נוספת, נהגו לומר לאחר הברכה "ברוך שם כבוד" וכו'.

בהשאלה משמש הביטוי "ברכה לבטלה" לציון מאמץ שנעשה לריק, ללא שיש בו תועלת או סיכוי להצלחה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.