פמיניזם דתי (יהדות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פמיניזם דתי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פמיניזם דתי הוא זרם אידאולוגי המבקש לשלב ערכים פמיניסטיים עם המחשבה וההלכה היהודיות, וכולל בתחומו תתי-זרמים מגוונים. תת-זרם מרכזי בפמיניזם הדתי שואף ליצור הזדמנויות דתיות רחבות יותר לנשים יהודיות. תת-זרם אחר סבור כי העובדה שהפסיקה הייתה נתונה רובה ככולה בידיים גבריות גרמה לכך שההלכה מפלה נשים ושואף לשנות זאת.

התפתחות הפמיניזם היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסאות שונות של התאולוגיה הפמיניסטית קיימות בקהילות יהודיות. חלקן מקדמות את הרעיון של האלוהות הנשית, הנקבית, כולל פנייה לאל בלשון נקבה כשפה פמיניסטית בכלל, ובתוך הסידור בפרט. האקטיביזם היהודי פמיניסטי הפנים-אורתודוקסי מתמקד על פי רוב בפיתוח מרחב ההזדמנויות הדתי לנשים ובמאבק באי השוויון החברתי.[1]

סימנים ראשונים לשינוי הנוגע למעמד האישה בחוגים היהודיים המסורתיים ניתן למצוא בפולין לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם ייסודה של רשת בתי הספר והסמינרים לנשים בית יעקב, בברכת רבנים בני סמכא ומכובדים ביותר. תוכנית הלימודים במערכת החינוך העל-יסודית לנשים ובמסגרות להכשרת מורות של בית יעקב כללה לימוד אינטנסיבי של הלכה מעשית ושל טקסטים מקראיים.[1] ישעיהו ליבוביץ טען כי נושא 'האישה ביהדות' הוא עניין חיוני ליהדות בעולם המודרני, יותר מכל הבעיות המדיניות של העם ומדינתו.[2]

התנועה הרפורמית הייתה החלוצה מבין הזרמים היהודיים-אמריקניים הליברליים להסמיך אישה לרבנות כבר בשנת ‏1972. ב-1983 הוכרע כי גם בתנועה הקונסרבטיבית יכולות נשים להיות מוסמכות לרבנות.[1] בתקופה זו התעצמו המתחים גם בזרם האורתודוקסי ונשים מהענף המודרני בו החלו לקדם את הגברת השוויון הדתי בין המינים.

הארגון הפמיניסטי-אורתודוקסי הראשון, המועצה לשיפור המעמד המשפטי של האישה היהודייה, הוקם באנגליה על ידי ליזי הנדס (Lizzie Hands) ב-20 ביולי 1922 לנוכח בעיית הנשים העגונות ומסורבות הגט.[3] לדבריה, עשרים אלף נשים נותרו עגונות לאחר שבעליהם נעלמו ברחבי העולם במהלך מלחמת העולם הראשונה, והתופעה הובילה לחילון ולהגירה. הארגון פעל למען נשים המקבלות על עצמן את ההלכה. יעדן הראשון היה לפרסם את העגינות בכל רחבי העולם ולהעלות מודעות לקשיים העומדים בפני העגונות כדי לגייס אנשים לסייע לפתרונם.[3] במסגרת פעילותה בארגון, הציעה לנדס הוספת תנאי לכתובה או הפקדת גט על תנאי כפתרון לבעיית העגינות וסירוב הגט, וכן תנאים למיגור תופעות החליצה והפוליגמיה. 5 שנים לאחר מכן כבר נפרסה רשת הארגון בערים ברחבי אירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה. הדים לפעילות[דרושה הבהרה] הגיעו גם לפולין, יוגוסלביה ולדרום אפריקה.[3] מחד, הנדס לא תבעה בריש גלי שוויון זכויות גורף לנשים יהודיות, מאידך, הדגישה את מה שראתה כמעמדן הנחות על פי ההלכה.[3]

המשנה הפוסט־מגדרית מובלת על ידי רחל אדלר ׁׁ(Rachel Adler), יהודית פלסקו (Judith Plaskow) ומרתה אקלסברג (Martha Ackelsberg). לטענתן, החינוך למוסד הנישואין המסורתי של איש ואישה הוא תופעה דכאנית־פטריארכלית שיש לחדול ממנה.[4] בנוסף, הפמיניזם הדתי דורש 'תיקון עולם' מוסרי תוך עיצוב יהדות שוויונית. דרישה זו מחייבת תיקוני הלכה מתוך שיקולים פמיניסטיים בתחום הגירושין ובתחומים כלכליים. על פי משנתן של הפמיניסטיות הדתיות, הצורך בחידוש ומיגור העולם הישן לתיקונה המוסרי של התורה הוא משימה המוטלת על נשים וגברים כאחד.[5][6]

את ניצני הפמיניזם הדתי בישראל ניתן לראות בפעולתן של פנינה פלאי, שהקימה לראשונה בישראל מנייני נשים שאף קראו בתורה, ושל פרופ' אליס שלוי, לשעבר יו"ר שדולת הנשים בישראל. שלוי הייתה מנהלת של בית הספר התיכון הדתי לבנות פלך בירושלים בין השנים 1975–1990, וחינכה את תלמידותיה להגשמה אישית באופן שוויוני לגברים.

בשלהי שנות ה-90 הובילה תאוריית הפמיניזם ההצטלבותי, המדגישה ייחודיות על בסיס זהויות, קבוצות נשים דתיות לדרישה בהכרתן כתת-קבוצה מיוחדת.[5] בשנת 1997 הוקם ארגון "קולך" על ידי חנה קהת. הארגון מאגד בתוכו כאלף חברות (נכון לשנת 2004) וקורא לשוויון מלא, בעיקר בתחומי הדת. הארגון מוציא עלוני פרשת שבוע שנכתבו בידי נשים, מארגן כנסים, פועל לתיקוני חקיקה לטובת מסורבות גט ועגונות ועוד. בעקבות פעילות הארגון גבר העניין הציבורי בטענות ובדרישות הפמיניסטיות בקרב הציבור הדתי.

ב-2012 הוקמה קבוצת הפדלחו"שיות ("פמיניסטיות דתיות ללא חוש הומור")[7][8] בפייסבוק.[9] הקבוצה קיימה כנסים ארציים[10] ושימשה מוקד לביקורת ודיון.[11]

השפעה ופעילות של הפמיניזם הדתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימוד תורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לימוד תורה לנשים

לימוד תורה נחשב כמצווה החשובה ביותר, שבמשך דורות הייתה מוגבלת, ולעיתים אף חסומה, בפני נשים. הכוונת נשים ללימוד תורה – בעיקר תלמוד, שהיה באופן מסורתי נחלתם של גברים –  ופתיחת מדרשות תורניות לנשים כדוגמת מדרשות לינדנבאום (ברוריה), נשמת, מתן ומגדל עֹז, משנים את הנורמות המסורתיות. נשים לומדות ומלמדות תורה, באקדמיה ובמוסדות נוספים.

סגנון תפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תפילת נשים ביהדות

התפתחו קבוצות תפילה נפרדות לנשים. בייחוד בולט הדבר בהתכנסות לצורך קריאת מגילת אסתר. ישנן קבוצות שבהן נשים קוראות בתורה מדי שבת. כמו כן, נפתחו מניינים שוויוניים כגון שירה חדשה.

ארגון נשות הכותל הוא ארגון נשים[12] שמטרתו המרכזית המוצהרת היא "לאפשר חופש תפילה לנשים בכותל המערבי". ארגון זה קיים מאבקים למען הזכות להתעטף בטליתות, להניח תפילין, לקרוא בתורה ולתקוע בשופר ברחבת הכותל.[13]

תפקידים בציבור הדתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם במעמדן של נשים בעולם המשפט חל שינוי. העיסוק של טוענות רבניות בבתי הדין הרבניים נפתח בפני נשים, לאחר מסלול לימודים במסגרת המכון להכשרת טוענות בית דין. נשים שהוכשרו לכך במדרשת נשמת משמשות יועצות הלכה בתחום טהרת המשפחה, ומהוות כתובת נשית לשאלות הלכתיות בנושאים הקשורים לנשים. באוגוסט 2018 מונתה לראשונה אישה לתפקיד עוזרת משפטית בבית הדין הרבני.

נשים השתלבו גם במועצות דתיות, לאחר המאבק הממושך שניהלה לאה שקדיאל באמצעות האגודה לזכויות האזרח. בסוף 2004 מונתה עורכת הדין סמדר גרוס לעמוד בראשות המועצה הדתית כפר סבא מטעם המפד"ל. המהלך נתקל בהתנגדות מצד אישי ציבור ורבנים, שחלקם הוציאו פסקי הלכה נגד מינויה. אחת ההתנגדויות הבולטות נבעה מכך שגברת גרוס אינה חובשת כיסוי ראש, דבר העומד בסתירה להלכה האורתודוקסית.

עגינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עגינות

מועלות הצעות שונות לפתרון בעיית העגונות ומסורבות הגט. לעיתים בעלים מוכנים לתת גט רק בתנאי שיקבלו תשלום נכבד מצד האישה, ואילו הדיינים נמנעים מלחייב את הבעלים לגט מחשש לגט מעושה.[14] האורתודוקסיה המודרנית באמריקה שמה דגש מיוחד על עניין זה. ישנה קואליציה של 12 ארגונים שונים העוסקים בבעיית העגונות ומסורבות הגט[15] לעומת אפס ארגונים העוסקים בבעיית הגברים העגונים ומסורבי הגט.

זכויות משפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתן עזרה, סיוע וליווי לנשים שהוטרדו מינית במוסדות דתיים, וגיבוש והחדרת קוד אתי למניעת הטרדות מיניות במוסדות דתיים, בעקבות תלונות על הטרדות מיניות בידי רבנים, ובהתאם לדרישת ההחוק למניעת הטרדה מינית במדינת ישראל. "אמונה" ו"קולך" הם ארגוני נשים דתיות העוסקים בכך.

פמיניזם בזרמים שונים ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פמיניזם אורתודוקסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקה מקובלת בקרב יהדות ארצות הברית היא בין האורתודוקסיה המודרנית והאורתודוקסיה החרדית. האורתודוקסים המודרניים התפתחו על ידי יהודים משתלבים. אלה הם בני מהגרי יהודים שניסו לשלב בין אורח החיים הדתי לבין החברה האמריקאית. במסגרת מאמצי השילוב החלו יהודים אלה לפתח רמות שונות של מחויבות דתית לצד מאפייני התבדלות. האורתודוקסים החרדים צמחו מתוך הישיבות הליטאיות וחצרות החסידות מתוך חוויה הישרדותית ובמטרה להחיות מחדש את שהושמד בשואה, תוך ניתוק מהמגוון וההטרוגניות של מציאותם החדשה.[16]

על פי גישה מקובלת בחברת הלומדים, האישה מתקיימת ביחס לגבר ולמענו - עזר כנגדו שנועד לתמוך בשליחותו הרוחנית בעוד היא דואגת לניהול הסביבה הגשמית.[17] מאז שנות התשעים חלו תמורות בחברה החרדית, אשר הובילו לשינויים בהגדרת תפקידי האישה ולהופעת אידאולוגיות פמיניסטיות המתכתבות עם האידיאלים החרדיים ועם מבנה החברה החרדית. גידול דמוגרפי הוביל להתפשטות ההתיישבות החרדית לאזורים בהם נוצר מגע קרוב יותר עם הסביבה החילונית. קרבה זו כללה מפגש עם עולם הערכים החילוני-מודרני, ובכללם פמיניזם. כמו כן, תמורות כלכליות יצרו צורך בהכנסה נוספת. במובן מסוים, התפקיד המסורתי של תמיכה בבעל ללימוד התורה הוא זה שהוביל לכניסתן של נשים למעגל העבודה, על מנת שיוכלו לדאוג לרווחה כלכלית שתאפשר לבעל ללמוד ולילדים להתקיים ברווחה.[17] היציאה למעגל העבודה יצרה צורך בהשכלה רחבה יותר בחלק מהמקרים, אתגר שיצר צורך בלמידת מקצועות שאינם בהכרח מזוהים עם תפקידים נשיים מסורתיים של טיפול בילדים והוראה. רכישת השכלה גבוהה ו/או מקצועית העמיקה את המפגש של נשים חרדיות עם העולם החיצוני. תמורות אלה יצרו חשיפה לערכים פמיניסטיים ומודעות לאפשרויות הפתוחות בפני נשים.

כיום יש זרמים פמיניסטיים חרדיים בעלי דגשים שונים שאין ביניהם הסכמה גורפת באשר לאופי וכיוון אחד.[18] הזרמים מתמקדים בהשוואת מעמד האישה בתחומי האוריינות, קידום מעמד האישה בזירה הפולחנית של קיום המצוות וקריאה בתורה, שותפות וייצוג במוקדי הכוח הציבוריים, והשוואת המעמד במשפט - כמו למשל במתן גט.[17] בתנועה הפמיניסטית יש המנסים להוביל לשינוי במבנה החברה הגברית החרדית ויש השואפים להקמת מערך חברתי אלטרנטיבי עבור נשים, בו יוכלו לפעול ולהגיע לעמדות כוח לצד המערך הגברי.

פמיניזם בזרמים יהודיים לא אורתודוקסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחותן של תנועות פמיניסטיות ספציפיות באנגליה, בארצות הברית ובמידה מסוימת גם בגרמניה, האיצה את השינויים בתפקידיהן של נשים בתנועות דתיות ליברליות באותן מדינות, במיוחד למן הרבע האחרון של המאה ה-20. מרגע שנוסדה התנועה הרפורמית בגרמניה של המאה ה-19, מעמדן של נשים היה בעיני חבריה אחד האתגרים שהציבה המודרניות בפני היהדות המסורתית. בבתי הכנסת הרפורמיים בארצות הברית התקיימה ישיבה מעורבת בספסלים משפחתיים כבר בשנות החמישים של המאה ה-19, מתוך מענה לצרכים חברתיים ולאו דווקא כצעד אידאולוגי.[19]

ככל הנראה, הפמיניזם לא היה גורם מרכזי בהחלטות להסמיך את הרבות הראשונות בעולם. עד שלב מאוחר יחסית במאה העשרים נמנעו מוסדות רפורמיים ברחבי העולם מההחלטה להסמיך נשים לרבנות. בשנת ‏1972 הייתה סאלי פריסנד (Sally Priesand) האישה הראשונה בארצות הברית שהוסמכה לרבה מטעם ההיברו יוניון קולג'. מכללת מכון ליאו בק בלונדון, המכשירה רבנים הן לתנועה הליברלית והן לתנועה הרפורמית, הסמיכה בשנת ‏1975 את ג'קלין טאביק לרבה הראשונה באירופה לאחר השואה. הנשים בתנועה הרפורמית, ששאבו את השראתן מרעיונות פמיניסטיים, הן שהובילו את המאבק להכרה רחבה יותר של נשים כמנהיגות לא מוסמכות. כפי שציינה קרלה גולדמן (Karla Goldman), נוכחותן הקבועה של הדמויות המרכזיות בפדרציה הלאומית של ארגוני נשים בבתי הכנסת בארצות הברית, וכן פעילויותיהן בשם קהילותיהן ובשם התנועה כולה, הקנו משנה תוקף לדרישתן לאפשר לנשים להשתתף בהנהגה הרוחנית.[19]

השפעת הפמיניזם על היהדות הרפורמית ניכרה בבירור רק משנתקבלה ההחלטה להסמיך אישה לרבנות. בשלהי שנות השישים ובשנות השבעים של המאה העשרים ניצבו בפני התנועה הרפורמית אתגרים חדשים. תנועות יהודיות ליברליות תמכו ברעיון של שוויון מגדרי, אך בפועל רק פעילות פמיניסטיות נאבקו, כאמור, ביעילות ובמרץ למען מינוי נשים לתפקידי רבות וחזניות ולעמדות מפתח בבתי הכנסת. המסר של הפמיניסטיות היהודיות - כלומר, הפמיניסטיות שבחרו לפנות אל הקהילה היהודית - התקבל באהדה בקרב החברים בבתי הכנסת הרפורמיים. אנשי התנועה הרפורמית התייחסו למסר זה כאל קריאה לצדק. בהתאם לכך, לטענת מובילות הזרם בתנועה הרפורמית, תובנות פמיניסטיות אינן מיטיבות עם נשים בלבד, אלא משרתות את הקהילה היהודית כולה.[19]

השאיפה להשגת גישה שווה לנשים למשרות במרחב הציבורי היהודי לא הוגשמה במלואה. עם זאת, נוכחותן של מאות רבות של נשים, שמרביתן הוסמכו על ידי מוסדות רפורמיים, ליברליים וקונסטרוקטיביים, וכן נוכחותן של חזניות למן שנת ‏1975, שינו את פני הזרמים הללו ביהדות ברחבי העולם, וערערו את בלעדיותם של גברים ברבנות, חזנות ובתפקיד שליח ציבור.[19]

כחלק מהפמיניזם הדתי התגבשה ליטורגיה המתחשבת במגדר, תוך פרשנות חדשה של טקסטים מסורתיים, יצירת מדרש נשים וטקסים חדשים לציון רגעים חשובים. הרבה הרפורמית אליז גולדשטיין (Elyse Goldstein) ערכה ופרסמה כתבים העוסקים בקריאה פמיניסטית של התורה ובפרשנות ההפטרות; בתפילה הרפורמית מוזכרות שמותיהן של גיבורות מקראיות כמו מרים, רות, דבורה, בנות צלפחד, ארבע האימהות, אביגיל ואסתר המלכה, וכך מתוקן חוסר האיזון המגדרי ביהדות המסורתית; כן חוברה כתובה שוויונית, בנוסף לטקס חתונה לא-אורתודוקסי (החסר תוקף משפטי בישראל).[19] הסידורים הקונסרבטיביים של מוריס סילברמן (Morris Silverman) והרב מיכאל גרץ שינו את המלים המסורתיות בברכות השחר מ'שלא עשני אישה', ל'איש/אשה, ישראל וחופשי'.[20][21]

יחס ההנהגה הדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפמיניזם הדתי נתקל מראשיתו בהתנגדות של הממסד הדתי בישראל. עם השנים, כפי שטוענת ד"ר תמר אלאור, "הרדיקלי הפך נורמלי",[22] ומעשים שנחשבו ל"פמיניזם קיצוני" נראים היום נורמטיביים בקרב חלק מן הציבור הדתי-לאומי.

רבים מהרבנים, כולל כאלו המסכימים עם חלק מהטענות הפמיניסטיות, מקבלים מגמה זו בדאגה לא מועטה, כיוון שהם רואים בכך תהליך שמוליך לפגיעה בכוחה של ההלכה. כפי שאומר הרב שלמה אבינר: "הכל תלוי בגישה. אם אשה מאמינה שמשה אמת ותורתו אמת, כל תורה שבכתב וכל תורה שבעל פה, עד הסעיף האחרון, מאמינה שד' פטר אותה ממצווה מסוימת בחכמתו, אך השאיר לה פתח לעשות אם רצונה בכך - הרי יש לה שכר. אבל אם היא חושבת שהזמנים השתנו, ויש לה תרעומת נגד התורה שכבר אינה מתאימה ולכן יש צורך לשדרג אותה – הרי זו כפירה". ולכן, "קדושה כן. נבואה – כן. שייכות לתורה ומצוות – כן. כבוד הדדי – כן. שינויים במנהגי ישראל הקדושים – לא".

רבנים מהזרם המכונה חרדי לאומי יזמו את הקמתו של ארגון "בנין שלם", העוסק בין היתר בהעברת שיעורי תורה לנשים ומתנגד לרבים מהשינויים המוצעים על ידי "קולך". יש רבנים שיזמו מהלכים נגד ארגון "קולך", כמו הרב מרדכי אליהו, שקרא לא להכניס לבתי הכנסת את דפי פרשת השבוע של הארגון, כיוון שלדעתו הם מביאים לזלזול בדברי חז"ל.[23]

לעומת גישות אלו, יש רבנים אורתודוקסים שמברכים על תופעה זו ומעודדים אותה. אחד הבולטים שבהם הוא הרב שלמה ריסקין, רבה של אפרת, שאף היה מעורב במסגרת מוסדות "אור תורה" בפיתוחה של מדרשת לינדנבאום, במערכת ההכשרה לטוענות רבניות ובעמותת "יד לאישה", המעניקה סיוע משפטי לעגונות ומסורבות גט. הרב ריסקין אישר הקמת מנייני תפילה לנשים ביישובו ושילב נשים במועצה הדתית ובהשגחת כשרות. הוא אינו רואה בעיה הלכתית בשילוב נשים בפסיקה, כולל כהונת נשים כדיינות.[24]

נקודות ציון בפמיניזם היהודי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות עתירה לבג"ץ של ליאת בר ורבקה לוביץ', פסק בית המשפט העליון ב-2006 כי לחברא קדישא אסור לכפות הפרדה בין המינים בבתי עלמין, וחובתה לאפשר לנשים להספיד.[25] עם זאת, פסיקת בית המשפט לא נתמכה על ידי משרד הדתות עד לשנת 2012, כאשר מועצת הרבנים הראשית של ישראל קבעה כי נשים יכולות להספיד בלוויות, אך על רב הקהילה להחליט על כל מקרה לגופו.[26] בשנת 2013 הבטיחה הרבנות הראשית לישראל להסיר את המכשולים המונעים מנשים לעבוד כמפקחות במערכת הכשרות הממשלתית, וארגון "אמונה" הכריז על קורס הסמכה ראשון לפיקוח לנשים בישראל.[27]

במאי 2013, בעקבות מאבק של קבוצת נשות הכותל, פסק שופט כי פסיקת בית המשפט העליון משנת 2003, האוסרת על נשים לקרוא בתורה או להתעטף בטליתות ברחבת הכותל המערבי, פורשה שלא כהלכה וכי אין איסור חוקי על תפילה שכזו.[28]

בבחירות לכנסת העשרים בשנת 2015 התמודדה מפלגת 'ובזכותן', הראשונה המשלבת נשים וגברים חרדים ברשימתה לכנסת.[29] ב-2016 הפכה כרמית פיינטוך לאישה הראשונה שזכתה לתואר "מנהיגה קהילתית" בבית כנסת אורתודוקסי בישראל, בית כנסת הרמב"ן.[30]

ב-2016 בג"ץ פסל את הדרישה שמנהל בתי הדין הרבניים יהיה מוכשר לדיינות או לרבנות עיר, והעניק למשרד המשפטים 30 יום לגיבוש תקנות שיאפשרו לנשים להתחרות על התפקיד באופן שווה לגברים[31]. באוגוסט 2018 מונתה אישה ראשונה כיועצת משפטית לבית דין רבני.[32]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • וינרוט, אבי, פמיניזם ויהדות, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001
  • צרפתי, אורלי ודליה לירן-אלפר (2010), ברוך שלא עשני אשה? ניצני שיח נשי-פמיניסטי בעיתונות החרדית המסחרית, קשר, כתב עת לתולדות העיתונות והתקשורת בעולם היהודי, 40, 126–138
  • קהת, חנה, פמיניזם ויהדות. תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2008
  • רוטנברג, נפתלי, 'נכתב לגברים בידי גברים: מהפכנות וחדשנות פמיניסטית במקורות הקנוניים', אילת אהבים: עיונים בחוכמת האהבה, ידיעות-ספרים, תל אביב 2004, עמ' 246-197
  • רוס, תמר, ארמון התורה ממעל לה - על אורתודוקסיה ופמיניזם, תל אביב: הוצאת עם עובד, 2007
  • רידר אינדורסקי, אסתי, ושאינן נראות: פמיניזם חרדי - המקרה של "לא נבחרות לא בוחרות", הוצאת פרדס, 2018.
  • ארצי סרור חן, הדתיות החדשות, הוצאת ידיעות אחרונות, 2018

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 פרזיגר, אדם, פמיניזם, מינות וגבולות האורתודוקסיה היהודית בארה"ב, רוח חדשה בארמון התורה, אוניברסיטת בר-אילן, 2018, עמ' 327-372
  2. ^ ליבוביץ, ישעיהו, מעמדה של האישה ביהדות, אמונה, היסטוריה וערכים, אקדמון, 1982, עמ' 71
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 שילה, מרגלית, פמיניזם ואורתודוקסיה: המועצה לשיפור המעמד המשפטי של האישה היהודייה, ציון, החברה ההיסטורית הישראלית, 2006, עמ' 203-224
  4. ^ רמון, עינת, מחיר החופש, אקדמות כ"ח, 2013, עמ' 43-62
  5. ^ 5.0 5.1 קהת, חנה, פורצות גדרות: חינוך ומגדר בשדות שיח מגוונים, תל-אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת גמא, 2017
  6. ^ Adler, Rachel, Engendering Judaism: An Inclusive Theology and Ethics, Philadelphia: The Jewish Publication Society, 1998
  7. ^ קפלן, אלעד, "מגדר, יהדות, אינטרנט - סמכות ופמיניזם דתי בסביבות מקוונות", אוניברסיטת בר-אילן תשע"ו
  8. ^ Hunt, M.E. (2015). From Typewriters to Social Networking: A Feminist Organization's Techno History. Feminism and Religion in the 21st Century: Technology, Dialogue, and Expanding Borders, editor s Messina-Dysert, G and Radford-Ruether, R.. New York: Routledge. 69-76.
  9. ^ קבוצת הפדלחו"שיות באתר פייסבוק
  10. ^ מיה בודאי-פרידמן, ‏קונגרס הפמיניסטיות הדתיות: "אנחנו מגזר חדש", באתר כיפה, 6 בינואר 2014
  11. ^ הרב ברוך אפרתי, ‏הרב אפרתי: פדלחושיות לא, פמינסטיות הלכתיות כן, באתר "סרוגים", 16 בפברואר 2014
  12. ^ לפי אתר העמותה
  13. ^ לפי דף המטרות של אתר העמותה
  14. ^ אליאב שוחטמן, כפייה בגט, באתר "דעת"
  15. ^ ראו: "THE INTERNATIONAL COALITION FOR AGUNAH RIGHTS"
  16. ^ Liebman, Charles, Orthodoxy in American Jewish Life, The American Jewish Year Book, 1965, עמ' 21-97
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 צרפתי, אורלי ולירן-אלפר, דליה, ניצני שיח נשי-פמיניסטי בעיתונות החרדית המסחרית, קשר 40, אוניברסיטת תל-אביב, 2010, עמ' 126-138
  18. ^ צרפתי, אורלי, מנשים שקופות לנשים נוכחות: מאבקן של נשים חרדיות על ייצוגן בכנסת ה-20, מגדר 4, 2015, עמ' 1-29
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 היימן, פאולה, פמיניזם ומעמדן של נשים בתנועה הרפורמית, עריכה: אבינועם רוזנק, תל-אביב: מכון ון ליר, 2014, עמ' 509-520
  20. ^ JTA, Debra Newman Kamin and Alisa Pomerantz-Boro,. "Conservative movement is closing its gender gap, but there is still work to be done". St. Louis Jewish Light (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  21. ^ מרקס, דליה, שפתיהם דובבות: תפילות מגניזת קהירבסידורי ימינו, גנזי קדם יג, יד בן-צבי, 2017, עמ' 39-74
  22. ^ תמר אלאור, 1998, "בפסח הבא - נשים ואוריינות בציונות הדתית" הוצאת עם עובד
  23. ^ בראיון שהתפרסם בראש השנה תשס"ה בכמה עיתונים דתיים
  24. ^ הרב ריסקין על הסמכת הרבניות: התהליך ההלכתי במלוא תפארתו והדרו /תגובה, www.srugim.co.il (בעברית)
  25. ^ נחשוני, קובי (17 באפריל 2007). "בג"ץ: גם לנשים מותר להספיד". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  26. ^ JTA (12 ביוני 2012). "Israeli Chief Rabbinical Council OKs eulogies by women — Jewish Journal". Jewish Journal (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  27. ^ אטינגר, יאיר (7 במאי 2014). "מאבק הנשים הדתיות הצליח: הרבנות בחנה נשים לתפקיד משגיחות כשרות". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  28. ^ Rudoren, Jodi. "Israel to Review Curbs on Women’s Prayer at Western Wall" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  29. ^ "לראשונה: מפלגה של נשים חרדיות תתמודד בבחירות". הארץ (בעברית). 2015. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  30. ^ "תורתן אמונתן: הנשים שהפכו לרבניות ומנהיגות קהילה בזכות עצמן". mako. 25 במאי 2017. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  31. ^ יאיר אטינגרבג"ץ הורה לנסח תקנות שיאפשרו לנשים להתמודד לתפקיד מנכ"ל בתי הדין הרבניים, באתר הארץ, 7 בינואר 2016
  32. ^ "לראשונה: אישה תכהן בתפקיד משפטי בבית הדין הרבני | כיפה" (בעברית). בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 


פמיניזם
ערכי ליבה
זרמים ופילוסופיות פמיניזם רדיקליפמיניזם ליברליפמיניזם שחורפמיניזם מזרחיפמיניזם פוסטמודרניפמיניזם סוציאליסטיפמיניזם מרקסיסטיפמיניזם תרבותיפמיניזם פוסט-קולוניאליאנרכה-פמיניזםאקופמיניזםפמיניזם לסביפמיניזם דתי (יהדות)פמיניזם אסלאמיפמיניזם הצטלבותיסייברפמיניזםטרנס-פמיניזםקוויר-פמיניזםפמיניזם סקס-פוזיטיבפמיניזם בדלניפמיניזם צ'יקנהפמיניזם נוצריפרוטו-פמיניזםסופרג'יזםפמיניזם אפריקאילסביות פוליטיתפמיניזם אנליטיפמיניזם שמן
תאוריה מגדרהטמעת חשיבה מגדריתלימודי מגדרלימודי נשיםלימודי גבריותפדגוגיה פמיניסטיתהגישה הפמיניסטית למשפטאתנוגרפיה פמיניסטיתהעסקה הפטריארכאליתמדע ומגדר
מושגים קורטיזנהמטריארכיהפטריארכיהקיריארכיהמיזוגיניהתרבות אונסתקרת הזכוכיתהסגברהManspreadingאפקט מטילדהג'נדרסיידהאשמת הקורבןצווארון ורודהיא-סטוריההכחדה סימבוליתמדיניות הרבעיםלו"ז אונסהטרוסקסואליות כפויה
סמלים סמלה של ונוסרוזי המסמררתיונישילה נה גיגמשולש שחור
Womanpower logo.jpg
ארגונים ומוסדות
בעולם איום הלוונדרגרילה גירלזפמןליגת נשים בינלאומית לשלום וחירותמוחרס ליברסצבא נשות השלוםתא 16גולאבי גאנגW.I.T.C.Hמפלגת הנשים הלאומיתהכצעקתההארגון הבינלאומי לנשים בטכנולוגיהקולקטיב נהר קומבהיקומן נה מאןאיניניה נה הריןWomen2Drive
בישראל א-סיוואראחותי - למען נשים בישראלאיתך - משפטניות למען צדק חברתיאל"ף (ארגון לסבי פמיניסטי)אשה לאשה - מרכז פמיניסטי חיפהבת שלוםעמותת כ"ןכייאןמרכז צדק לנשיםנשים לגופןקואליציית נשים לשלוםקולךקל"ףרוח נשיתשדולת הנשים בישראלתנד"י
היסטוריה
כללי הגל הראשון של הפמיניזםהגל השני של הפמיניזםהגל השלישי של הפמיניזם
אירועים ומחאות ועידת סנקה פולסשביתת הנשים באיסלנד 1975מלחמות המין הפמיניסטיותשביתת הנשים למען השלוםצעדת השרמוטותמרד הנשים באבאוקוטהמצעד הדייקיותהמצעד למען חיי נשיםהכנס הפמיניסטי העשירי בגבעת חביבה, 1994מצעד הנשים 2017מצעד הנשים 2018
שונות יום האישה הבינלאומיעידוד רדיקליחופש הפטמהמניפסט ה-343Me Too
חברה
סוגיות חברתיות ומעמד זכויות האישההפרדת עיסוקים מגדריתהדרה חברתיתרצח תינוקות בנותג'נדרסיידאונס בנישואיםהטרדה מיניתמעמד האישה בישראלמעמד האישה ביהדותמעמד האישה באסלאםמעמד האישה בחברה הערביתנישואים בכפייה
חוק ומשפט החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"םועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדריחוק שיווי זכויות האישההגישה הפמיניסטית למשפטפמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקהמעמד האישה - משפט ושיפוט, מסורת ותמורה
שונות אות האומץ הנשי הבינלאומי
תרבות
ספרי עיון המין השניהמסתורין הנשילאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחיתמיתוס היופימשגלנשים לגופןפוליטיקה מיניתפמיניזם זה לכולםפמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקהשעבוד האישהשבע אימהותגברים מסבירים לי דבריםילוד אישהמניפסט החלאהכוס: הצהרת עצמאותהאישי הוא הפוליטיתחת עיניים מערביות
סיפורת פמיניסטית חדר משלךבית הרוחותג'יין איירהגבר הנקביהנשים שהגברים אינם רואיםהסיפור של זהרההצבע ארגמןמעשה השפחהערפילי אבלוןהטפט הצהוב
כתבי עת .MsOff our backsהסולםנגה
טלוויזיה, קולנוע ומוזיקה מבחן בקדלתקרת הצלולואידתלמה ולואיזסופרג'יסטיותליגה משלהןהפנסים האדומיםלהרוג את בילהכל אודות אמאריוט גירלפוסי ריוט
אמנות אמנות פמיניסטיתגרילה גירלזמונולוגים מהווגינהמסיבת ארוחת הערבברברה קרוגרמרים שפירוג'ודי שיקגו
לקטגוריהלפורטל