נתיבי הגז הטבעי לישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ
לוגו נתיבי הגז הטבעי
נתונים כלליים
סוג חברה ממשלתית
מייסדים מדינת ישראל
תאריך הקמה 2003
משרד ראשי תל אביב
ענפי תעשייה גז טבעי
הכנסות 902 מיליון ש"ח (2020)[1]
רווח תפעולי 448 מיליון ש"ח (2020)[1]
רווח 239 מיליון ש"ח (2020)[1]
הון עצמי 1.18 מיליארד ש"ח (2020)[1]
סך המאזן 6.36 מיליארד ש"ח (2020)[1]
אנשי מפתח

שמואל תורג'מן - מנכ"ל,

עו"ד אורית סון - יושבת ראש הדירקטוריון
עובדים 140 (2021)[2]
 
www.ingl.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מפת מערכת ההולכה הארצית של חברת נתיבי הגז הטבעי בישראל (נכון לשנת 2016)

נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ (נתג"ז) היא חברה ממשלתית שנוסדה בשנת 2003, לצורך הקמה ותפעול של מערכת ההולכה הארצית לגז. בשנת 2004 שר התשתיות הלאומיות העניק לחברה רישיון לתקופה של 30 שנה.


הגז שמוליכה החברה נחשב כיום למוצר האנרגיה הזול והחסכוני ביותר במשק הישראלי, והשימוש בו מפחית בעשרות אחוזים את עלויות ייצור החשמל והפקת אנרגיה לצרכים תעשייתיים. ממועד הקמתה ועד היום, השקיעה החברה יותר מ-7 מיליארד ₪ בהקמת המערכת. בנוסף, השימוש בגז חוסך מיליארדי שקלים בשנה למשק הישראלי בכלל ולמשק האנרגיה בפרט.


מערכת ההולכה הארצית לגז הטבעי של מדינת ישראל מורכבת ממספר סוגי מתקנים:

• תחנות לקבלת גז, הממוקמות בכניסות למערכת ההולכה באשדוד, דור ואשקלון • מצוף ימי לקליטת גז מאניות LNG מגזזות, הממוקם כעשרה קילומטרים מערבית לחופי חדרה (פעיל מינואר 2013), ומחובר באמצעות קו ימי למערכת ההולכה הארצית • צנרת תת-קרקעית להולכת הגז; עד היום פרסה נתג"ז קרוב ל-800 ק"מ של צנרת בכל רחבי המדינה. מקטעי ההולכה הראשיים: המקטע הימי (פעיל ממאי 2006), המקטע המרכזי (פעיל ממאי 2007), המקטע הדרומי (פעיל מנובמבר 2009), המקטע הצפוני (פעיל מאפריל 2011), מקטע דברת-ציפורית (פעיל מינואר 2015), קו גז לפלמחים (פעיל מפברואר 2016), קו יצוא לירדן באזור סדום (פעיל מינואר 2017) קו ההולכה המזרחי (פעיל ממאי 2017) • קו ההולכה לירושלים (2018 ), קו היצוא הצפוני לירדן (2019 ),תחנות להפחתת לחץ ומדידה (PRMS) הממוקמות בנקודות מסירת הגז לצרכנים • תחנות הגפה הממוקמות לאורכה של המערכת • חדרי בקרה וביטחון לפיקוח ושליטה על מתקני מערכת וצנרת הולכת הגז • מערך תחזוקה ומרכזים לוגיסטיים בחיפה, בכנות ובמישור רותם.


לקוחות נתיבי הגז לישראל - כבר היום,כ- 70% מהחשמל בארץ מופק באמצעות גז, שמוליכה נתג"ז אל 6 תחנות הכוח הגדולות של חברת החשמל (פרט לתחנות הפחמיות) ואל יצרני חשמל פרטיים דוגמת דוראד, דליה, רפק, OPC, באר טוביה ואדלטק. בנוסף, נתג"ז מוליכה גז אל מפעלי תעשייה מהגדולים בישראל, הממוקמים במפרץ חיפה, באזורי התעשייה ברמת חובב, במישור רותם ובמקומות נוספים: בזן, פז"א, חיפה כימיקלים, מכתשים, אגן, מפעלי ים המלח ועוד. מעגל המשתמשים ממשיך להתרחב על ידי חיבורן של רשתות אזוריות לחלוקת גז, תחנות כוח פרטיות נוספות וכן לקוחות חדשים ממגזר התעשייה.


נתג"ז ממשיכה בפיתוח משק הגז- בעקבות גילוי משאבי גז מול חופי ישראל בשיעורים גבוהים. נתג"ז ממשיכה בפיתוח משק הגז ובהגדלת אמינותה ויתירותה של מערכת ההולכה הארצית, במטרה להבטיח אספקת גז שוטפת ללקוחותיה. החברה פועלת להקמת מערכות הולכה ומתקני גז נוספים הכפלות קווי גז בדרום ובצפון.

החברה פועלת במסגרת עקרונות שקבעה בנושא השבת הסביבה לקדמותה, ביצוע מחקר לגבי השטח על ידי גורמי מקצוע ומול הגופים הירוקים, בדיקה מוקדמת לגילויי עתיקות, הגדרת דרכי גישה תוך התחשבות בחי ובצומח הסביבתי, ייצוב אפיקי נחלים, שיקום וטיפוח לאחר הקמה, ובפעולות נוספות בתיאום קק"ל, רשות הטבע והגנים ורשויות הנחלים.

מערכת ההולכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודה על קו הולכה, סמוך לתחנת הכוח חגית (ברקע)

מערכת ההולכה הוקמה על פי תוכנית המתאר הארצית 37 וכוללת ארבעה קווי גז עיקריים:

  • הקו הימי (פעיל ממאי 2006) מאשדוד עד חוף דור עם חיבור יבשתי לתחנת הכוח חגית שבואדי מילק. הקו הוקם על ידי חברת החשמל אך מופעל על ידי החברה.
  • הקו המרכזי (פעיל ממאי 2007) בתוואי אשקלון – קריית-גת – שורק – גזר – אשדוד.
  • הקו הדרומי (פעיל מנובמבר 2009)[3], בתוואי קריית-גת – באר-שבע – רמת-חובב – דימונה – סדום. ב־2017 הוארך הקו עד לצדו הירדני של ים המלח[4]
  • הקו הצפוני (פעיל מאפריל 2011)[5], מחבר את תחנת הכוח חגית תחנת הכוח אלון תבור וחיפה.
  • קו אשדוד-פלמחים (פעיל מאפריל 2016) קו באורך של כ-15 ק”מ מאזור התעשייה הצפוני של אשדוד עד לתחנת כוח “שורק” בפלמחים.
  • הקו המזרחי - המשך הקו המרכזי צפונה וחיבורו לקו הצפוני באזור אליקים. קו זה מקביל לקו הימי בין אשקלון לאליקים. הקו נחנך ביוני 2017, לאחר שלוש שנות עבודה והוסיף 30% לקיבולת המערכת[6].
  • קו ירושלים - מחבר את אזור ירושלים למערכת ההולכה
  • הקו הצפוני לירדן - מיועד לייצוא גז טבעי לירדן באזור בית שאן

המצוף הימי לקליטת גז טבעי מונזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2011 הורה שר התשתיות, עוזי לנדאו, לקדם מיזם לייבוא גז טבעי נוזלי (LNG), במטרה לגשר על חוסר זמני בגז טבעי שנוצר בעקבות הפער שבין הידלדלות מאגרים קיימים והפגיעה באספקת הגז ממצרים, ועד להגעת הגז ממאגר תמר.שיצמצם את התלות של ישראל בגז טבעי המיובא ממצרים[7].

ביולי 2012 החלו העבודות לבניית מצוף ימי לקליטת גז טבעי ממכליות גז טבעי נוזלי מגזזות, כ-10 ק"מ מול חופי חדרה. באמצעות המצוף תוכל מערכת ההולכה הארצית לקבל גז טבעי בנפח של כ־2-3 BCM בשנה. בחודש ינואר 2013, הפעילה נתג"ז לראשונה את המצוף הימי לקליטת גז טבעי מאניות LNG מגזזות. המצוף מקנה למערכת ההולכה הארצית את היכולת לייבא LNG לארץ, ומהווה שער כניסה נוסף, אשר מגדיל את הביטחון האנרגטי של ישראל. באמצעות המצוף מסוגלת מערכת ההולכה הארצית לקבל כ-2.5 מיליארד מ"ק גז טבעי בשנה, המהווים כשליש מצריכת הגז הכוללת כיום. פרויקט יוצא דופן זה מצטרף לפרויקטים מיוחדים נוספים שבוחנת החברה על מנת לפתח את משק הגז הטבעי ולשפר את אמינות ויתירות מערך הגז, בדגש על אחסון גז טבעי לשימושים תפעוליים ולצורכי חירום.

מודל עסקי ומימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל העסקי של החברה הוא הולכת הגז הטבעי מתחנות הקליטה, אל הצרכנים בכל רחבי הארץ, תמורת תשלום עבור הולכת הגז בצנרת. היותה של החברה מונופול בתחום לצד הביקוש הגבוה לגז טבעי (ביחוד מצד תחנות כח ומפעלים גדולים) מבטיחים את רווחי החברה, ומאפשרים לה לקבל דירוג עסקי גבוה יחסית לאיגרות החוב המונפקות על ידה. עם זאת, תעריפי ההולכה אינם נקבעים על ידי החברה, אלא על ידי רשות הגז הטבעי.

לצורך הקמת תשתית ההולכה נדרשו משאבים כספיים רבים, שחייבו גיוס הון באמצעות איגרות חוב והלוואות מתאגידים בנקאיים.

דירוגי אשראי - לחברה דירוגי אשראי מהמובילים במשק, כתוצאה מהאמון לה היא זוכה מממשלת ישראל ומאמון המשק בפיתוח תחום הגז הטבעי בישראל. הדבר בא לידי ביטוי בביקושים גבוהים בהנפקות אג"ח לגופים המוסדיים המובילים בישראל. החברה מדורגת על ידי Moody's ועל ידי S&P

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]