נתיבי הגז הטבעי לישראל
 | |
 | |
| תחנת הגפה (המשמשת לתפעול ולבקרת המערכת ולבידוד מקטעים בעת חירום) "שואבה" בנחל כסלון | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה ממשלתית |
| בורסה |
הבורסה לניירות ערך בתל אביב (INGL)  |
| מייסדים | מדינת ישראל |
| תקופת הפעילות | 2003–הווה (כ־23 שנים) |
| מדינה |
ישראל |
| מיקום המטה |
תל אביב-יפו |
| משרד ראשי | תל אביב |
| ענפי תעשייה | גז טבעי |
| הכנסות | 1.13 מיליארד ש"ח (2025)[1] |
| רווח תפעולי | 441 מיליון ש"ח (2025)[1] |
| רווח | 269 מיליון ש"ח (2025)[1] |
| הון עצמי | 2.25 מיליארד ש"ח (2025)[1] |
| סך המאזן | 8.24 מיליארד ש"ח (2025)[1] |
| יו"ר | משה קלצ'ין |
| מנכ"ל | שלמה קרסנר (מנכ"ל בפועל) |
| עובדים | כ-170 (2026) |
| www.ingl.co.il | |
  | |
נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ (מכונה: נתג"ז) היא חברה ממשלתית שהוקמה בשנת 2003 למטרת הקמה והפעלה של מערכת הולכת גז טבעי בלחץ גבוה בישראל.
החברה היא מונופול בתחום ההקמה וההפעלה של מערכת ההולכה הארצית לגז טבעי מכוח רישיון הולכה שהוענק לה על ידי משרד האנרגיה, עד לשנת 2049.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1999 התגלה, מול חוף אשקלון, מאגר הגז הטבעי הגדול הראשון בישראל - מאגר "נועה". בעקבותיו בוצעו קידוחים נוספים בשנים הבאות, שברובם נמצא גז בכמויות גדולות (מאגר "מרי"). מאפייני גז הטבעי מחייבים שימוש בצנרת הולכה מהספק לצרכנים, ובמקביל לגילויים הראשוניים, הוחל בהסדרה חקיקתית של התחום.
בשנת 2001 הושלמה חקיקתו של חוק להסדרת משק הגז הטבעי, והוא נכנס לתוקפו בראשית שנת 2002[2]. בתחילה תוכנן לפרסם מכרז לבחירת חברה פרטית שתקבל רישיון להקמת מערכת הולכת גז טבעי, אך עקב הסיכון הכלכלי הגבוה באותה עת, לא יצא מכרז זה לפועל[3]. בשנת 2003, תוקן החוק כדי לאפשר את מתן הרישיון לחברה ממשלתית. כתוצאה מכך, הוקמה ב-23 ביולי 2003 חברת "נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ", ובשנת 2004 החלה החברה בהקמת מערכת ההולכה הארצית.
בתחילת 2004, הושלם חיבור המאגרים הימיים של שותפות ים תטיס לחוף אשדוד ולתחנת הכוח אשכול. שתי יחידות ייצור של תחנת הכוח אשכול הוסבו להפעלה עיקרית באמצעות גז טבעי, במקום המזוט ששימש כדלק לתחנה מאז הקמתה. יחידות אלו היו הראשונות בארץ שהופעלו באמצעות גז טבעי כדלק. חברת "נובל אנרג'י" הפעילה זמנית את תשתית ההולכה של הגז הטבעי בישראל עבור נתג"ז[4] לאחר שחברת גזיוני ההולנדית, שנועדה לבצע את העבודה, פרשה בשל אי-התאמה בין התקן האמריקאי של מתקן ויסות והפחתת לחץ לבין דרישות הבטיחות שקבעה[5].
בשנת 2006, החלה הקמתו של המקטע הדרומי של מערכת ההולכה. מקרית גת, דרך באר שבע, לאזורי התעשייה נאות חובב, מישור רותם ועד מפעלי ים המלח בסדום. אורך התוואי 147 ק"מ ועלותו כ-55 מיליון דולר. מקטע זה אפשר לראשונה חיבור מפעלי תעשייה למאגרי הגז הטבעי[6]. המקטע הימי נכנס לפעילות במאי 2006. במאי 2007, החל לפעול המקטע המרכזי של המערכת.
בשנת 2008 החלה חברת EMG לישראל גז טבעי ממצרים באמצעות המקטע הישראלי של צינור הגז הערבי, המחבר בצינור תת-ימי בין אל-עריש לאשקלון ומשם למערכת ההולכה הישראלית[7]. בשנת 2009 השלימה נתג"ז גיוס אג"ח בהיקף של 250 מיליון ש"ח למימון המשך הקמת המערכת[8]. בנובמבר 2009 החל לפעול המקטע הדרומי.
באפריל 2011 החל לפעול המקטע הצפוני. ב-10 בנובמבר 2011, פוצץ צינור הגז הטבעי בסיני, בעקבותיו הופסקה הזרמת הגז הטבעי לישראל. והזרמת הגז לישראל הופסקה. ההזרמה חודשה ב-19 בנובמבר 2011, אך ב-28 בנובמבר אירע פיצוץ נוסף ומאז לא חודשה האספקה. באפריל 2012 הודיעה חברת EGAS המצרית על ביטול חד-צדדי של ההסכם עם EMG, בטענה לאי-עמידה בהתחייבויות כספיות[9].
בחודש ינואר 2013, חברת ים תטיס, שפעלה לצד החברה המצרית וסיפקה בשנת 2012 כ-98% מהיקף הביקושים לגז טבעי, הפכה לספקית הגז היחידה במשק הישראלי. מכיוון שמאגר ים תטיס עמד בפני מיצוי הפוטנציאל שלו, החליטה ממשלת ישראל על הקמת מתקן ימי צף לקליטת גז טבעי נוזלי (גט"ן LNG), שיצמצם את המחסור בגז טבעי עד לחיבורו של מאגר תמר, וישמש גיבוי למערכת.
המתקן נועד להבטיח אספקת גז טבעי למשק הישראלי על ידי הגדלת היתירות והימנעות ממצב של תלות בלעדית בהזרמת הגז ממצרים וממאגר ים תטיס.
בפברואר 2011, אישר שר האנרגיה את הקמתו של מתקן קליטה בשיטת המצוף (מִקְשָר ימי) כ-11 ק"מ מול חופי חדרה. הגט"ן מובא במכליות ומוזרם לאנייה מגזזת, שעליה מתבצע תהליך הפיכתו לגז טבעי.
הקמת המקשר הימי הוטלה על חברת נתיבי הגז לישראל, והזרמת הגז באמצעותו החלה בינואר 2013. תהליך רכישת הגז הטבעי הנוזלי וחכירת אנייה מגזזת התבצעו על ידי חברת החשמל, במהלך 2013 סופקו באמצעות המתקן הימי כ-0.51 BCM גז טבעי, כ-7.4% מסך האספקה למשק. באוגוסט אותה שנה הופסקה אספקת הגז ממאגר ים תטיס.
ב-30 במרץ 2013 החלה הזרמת הגז הטבעי ממאגר "תמר" אל תחנת הקבלה באשדוד[10].
בשנת 2015, החל לפעול מקטע דברת–ציפורית (ינואר 2015). בפברואר 2016 החל לפעול קו הולכה לפלמחים. בינואר 2017 החל לפעול קו יצוא לירדן באזור סדום, ובמאי 2017 נכנס לפעילות קו ההולכה המזרחי. בדצמבר 2019 החל לפעול קו יצוא לירדן בצפון. בינואר 2020 החלה נתג"ז להוליך גז טבעי למצרים דרך צינור EMG באזור אשקלון[11].
ב-30 במאי 2018, פרסמה החברה תשקיף רישום למסחר של איגרות החוב (סדרה ד') והפכה לחברה מדווחת ברשימה הראשית של הבורסה לניירות ערך בתל אביב החל מיום 7 ביוני 2018. החברה מדורגת על ידי חברת הדירוג מעלות S&P בדירוג ilAAA/negative. סדרות איגרות החוב של החברה מדורגות על ידי מעלות בדירוג AAA.il סדרות האג"ח של החברה מדורגות על ידי חברת הדירוג מידרוג בדירוג Aaa אופק יציב.
בינואר 2021, חתמה החברה על הסכם עם נובל אנרג'י (לימים שברון) להקמת קו ימי מאשדוד לאשקלון לצורך הגדלת היקף הולכת הגז למצרים דרך קווי EMG[12][13]. השלמת הקו צפויה במהלך 2026. בפברואר 2022 החלה הזרמת כמויות נוספות למצרים ממאגרי תמר ולווייתן דרך החיבור הקיים לירדן בצפון.
באפריל 2021, נכנס לפעילות קו ההולכה לירושלים.
ביום 10 בספטמבר 2025 קיבלה החברה רישיון חלוקה ממשרד האנרגיה, בנוסף לרישיון ההולכה, והיא אחראית על חלוקת גז טבעי בלחץ נמוך ללקוחות באזור מחוז ירושלים, הכולל את העיר ירושלים, בית שמש וחמש מועצות מקומיות[14].
מערכת ההולכה הארצית כוללת מעל 1,000 ק"מ של צנרת. המערכת כוללת מקטעים ראשיים, תחנות להפחתת לחץ ומדידה (PRMS) בנקודות מסירה לצרכנים, תחנות הגפה לאורך הקווים, חדרי בקרה וביטחון לשליטה מרחוק, ומרכזי תחזוקה ולוגיסטיקה בחיפה, בכנות ובמישור רותם.
כ-75% מייצור החשמל בישראל מבוסס על גז טבעי אותו מוליכה נתג"ז באמצעות מערכת ההולכה הארצית אל תחנות הכוח של חברת החשמל ואל יצרני חשמל פרטיים, בהם דוראד, דליה, OPC (רותם וחדרה), אדלטק (רמת נגב אנרגיה ואשדוד אנרגיה), תחנת הכוח אורות יוסף ואורות פנינה, רפק (שורק, אשקלון, אלון תבור ורמת גבריאל), IPM באר טוביה, תחנת אלון מרכזי אנרגיה, תחנת MRC ו-IDE בנוסף מוליכה החברה גז למפעלי תעשייה גדולים במפרץ חיפה, רמת חובב, מישור רותם ואזורים נוספים, בהם בזן, פז"א, חיפה נגב טכנולוגיות, אדמה מכתשים, אדמה אגן ומפעלי ים המלח.
בהתאם לתוכנית משרד האנרגיה להפחתת השימוש בדלקים מזהמים, הוחל בפרויקט הסבת יחידות פחמיות לגז טבעי. התוכנית כוללת הסבה הדרגתית עד שנת 2026 של ארבע יחידות בתחנת רוטנברג באשקלון (כ-2,200 מגה־ואט) ושתי יחידות בתחנת אורות רבין בחדרה (כ-1,100 מגה־ואט). בשנת 2022 הושלם חיבור הסבת היחידה הראשונה, ובשנת 2024 הושלם חיבור הסבת היחידה השנייה. בשנת 2025 הושלמה הקמת החיבור להסבת יחידות 3 ו-4 ברוטנברג, והחברה מצויה בשלבי הקמה מתקדמים לחיבור הסבת יחידות 5 ו-6 באורות רבין. כמו כן הושלם חיבור מחז"מים 70 ו-80 באורות רבין (כ-1,260 מגה־ואט), המחליפים את היחידות הפחמיות 1–4.
בימים אלו, החלה החברה בהקמת קו יבשתי למצרים בין רמת חובב לניצנה (66 ק"מ), לרבות תחנת דחיסה ברמת חובב לטובת גידול בכמויות ייצוא הגז למצרים. פרויקט זה צפוי להסתיים בשנת 2028.
בחודש יולי 2025, דורגה החברה בדירוג ESG של ארגון "מעלה" בדירוג פלטינה AA+[15].
מערכת ההולכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכת ההולכה הוקמה על פי תוכנית המתאר הארצית 37 וכוללת קו ימי שהוקם ראשון, ומערכת יבשתית הכוללת 4 קווים שהורחבו בהדרגה.
הקו הימי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת הקו הימי החלה עוד לפני הקמת נתיבי הגז הטבעי לישראל, עם תחילת הפיתוח של מאגר מרי שמול אשקלון, שהתגלה בפברואר 2000 שותפות ים תטיס[16]. השותפות חתמה ביוני 2002 על הסכם עם חברת החשמל לאספקת 18 מיליארד מ"ק גז טבעי בשווי של כ-1.5 מיליארד דולר במשך 11 שנים, כאשר חברת החשמל לקחה על עצמה את הקמת מערכת ההולכה[17]. הקו הימי פעיל מאז מאי 2006, מאשדוד עד חוף דור עם חיבור יבשתי לתחנת הכוח חגית שבואדי מילק. הקו הוקם על ידי חברת החשמל אך מופעל על ידי החברה[18].
המערכת יבשתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הקו המרכזי בתוואי אשקלון – קריית-גת – שורק – גזר – אשדוד. פעיל ממאי 2007, עם חיבור מאגרי מרי ונועה של שותפות ים תטיס, לתחנת הכוח של מתקן התפלה אשקלון[19].
- הקו הדרומי בתוואי קריית-גת – באר-שבע – רמת-חובב – דימונה – סדום. פעיל מנובמבר 2009[20], במרץ 2017 החל לפעול חיבור הקו עד לצדו הירדני של ים המלח, עבור חברת האשלג הערבית[21].
- הקו הצפוני (פעיל מאפריל 2011), מחבר את תחנת הכוח חגית, תחנת הכוח אלון תבור ואזור חיפה לרשת הגז[22].
- קו אשדוד-פלמחים (פעיל מאפריל 2016) קו באורך של כ-15 ק”מ מאזור התעשייה הצפוני של אשדוד עד לתחנת כוח “שורק” בפלמחים.
- הקו המזרחי - המשך הקו המרכזי צפונה וחיבורו לקו הצפוני באזור אליקים. קו זה יהיה מקביל לקו הימי בין אשקלון לאליקים. הקו נחנך ביוני 2017, לאחר שלוש שנות עבודה והוסיף 30% לקיבולת המערכת[23].
- קו ירושלים - חיבור אזור ירושלים למערכת מאזור שורק. הקו נחנך במרץ 2019[24], ונכון לסוף 2021 רק לקוח אחד חובר לאספקת הגז - בית החולים הדסה עין כרם[25].
- קו אשלים - חיבור לתחנות הכוח באשלים מאזור נאות חובב. בדצמבר 2016, שר האנרגיה אישר את חיבור המתחם לגז טבעי, כגיבוי לשני תחנות הכוח התרמו-סולאריות במקום[26]. החיבור הושלם בתחילת 2019[27].
- הקו הצפוני לירדן - קו לייצוא גז טבעי לירדן באזור בית שאן שעל הקמתו הוחלט בעקבות חתימת מסמך הבנות בין נציגי הממלכה בירדן לנציגי נובל אנרג'י וקבוצת דלק לאספקת גז טבעי מישראל לירדן משדה הגז לווייתן, בספטמבר 2014, עבור חברת החשמל של ירדן[28][29]. הקו החל לפעול בתחילת 2020[30].
המצוף הימי לקליטת גז טבעי מונזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת 2011 הורה שר התשתיות, עוזי לנדאו, לקדם מיזם לייבוא גז טבעי נוזלי (LNG), שיצמצם את התלות של ישראל בגז טבעי המיובא ממצרים[31].
ביולי 2012 החלו העבודות לבניית מצוף ימי לקליטת גז טבעי ממכליות גז טבעי נוזלי מגזזות, כ-10 ק"מ מול חופי חדרה. באמצעות המצוף תוכל מערכת ההולכה הארצית לקבל גז טבעי בנפח של כ־2-3 BCM בשנה. על פי השר לנדאו, הפרויקט הזה בלבד יוכל לספק כמעט מחצית מכמות הגז הטבעי השנתית הדרושה למדינת ישראל[32]. בינואר 2013 החלו לראשונה לקלוט גז מונזל אוניה המגזזת, כאשר האחריות על המצוף מוטל על נתג"ז ואילו הזמנת האונייה המגזזת ותכולתה הוטלו על חברת החשמל[33].
מבנה החברה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על רקע לקחים מקשיים שנתגלו בפעילותם של חברות ממשלתיות, הוחלט כי מרבית עובדי החברה יועסקו בחוזי עבודה אישיים, ולא במסגרת הסכם עבודה קיבוצי, וכי תחומים רבים בפעילות החברה יהיו במסגרת מיקור חוץ[34].
מודל עסקי ומימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]המודל העסקי של החברה הוא הולכת הגז הטבעי מתחנות הקליטה בדרום הארץ, אל הצרכנים בכל רחבי הארץ, תמורת תשלום עבור הולכת הגז בצנרת. היותה של החברה מונופול בתחום לצד הביקוש הגבוה לגז טבעי (ביחוד מצד תחנות כוח ומפעלים גדולים) מבטיחים את רווחי החברה, ומאפשרים לה לקבל דירוג עסקי גבוה יחסית לאיגרות החוב המונפקות על ידה. עם זאת, תעריפי ההולכה אינם נקבעים על ידי החברה, אלא על ידי רשות הגז הטבעי.
לצורך הקמת תשתית ההולכה נדרשו משאבים כספיים רבים, שחייבו גיוס הון באמצעות איגרות חוב והלוואות מתאגידים בנקאיים. נכון ל־2013 עומדות התחייבויות החברה על קרוב ל־3 מיליארד ש"ח: 677 מיליון ש"ח לחברת החשמל (עבור הקמת המקטע הימי), 2,219 מיליון ש"ח באיגרות חוב ו־55 מיליון ש"ח לתאגידים בנקאיים.
עלות תוכנית הפיתוח המרכזית של החברה, שבוצעה בשנים 2013–2017 הייתה כ־1.5 מיליארד ש"ח.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נתיבי הגז הטבעי לישראל
- נתיבי הגז הטבעי לישראל, באתר Crunchbase (באנגלית)
- אבי בר-אלי, כך ביזבזה נתג"ז מיליארד שקל שיועדו לפרויקט גז טבעי, באתר TheMarker, 1 בספטמבר 2009
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 5 נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ: נתונים כספיים באתר מאיה.
- ↑ חוק משק הגז הטבעי, התשס"ב-2002
- ↑ עמירם כהן, בוטל סופית המכרז להולכת הגז הטבעי, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2002
- ↑ עמירם כהן, חברת נובל אנרג'י האמריקאית תפעיל זמנית את תשתית ההולכה של הגז הטבעי בישראל, באתר הארץ, 5 בינואר 2004
- ↑ הארץ, חברת ההנדסה גזיוני פרשה מהפיקוח על מערכת ההזרמה של הגז הטבעי - בשל קבלת התקן האמריקאי, באתר TheMarker, 23 בדצמבר 2003
- ↑ גל ניסים, סולל בונה תניח צינור הגז מקרית-גת לסדום, באתר גלובס, 20 ביוני 2006
- ↑ גיא מי-טל, לראשונה: הגז הטבעי ממצרים זורם לישראל, באתר ynet, 21 בפברואר 2008
- ↑ ליאור ברון, נתיבי הגז הטבעי השלימה גיוס אג"ח בהיקף של 250 מיליון שקל - למימון המשך הקמת מערכת הולכת הגז הטבעי, באתר גלובס, 13 במרץ 2009
- ↑ אבי בר-אלי, יהונתן ליס, מצרים ביטלה את הסכם הגז עם ישראל; EMG: "זו הפרה של הסכם השלום", באתר TheMarker, 22 באפריל 2012
- ↑
איתי טרילניק, אחרי שלוש שנים והשקעה של 3 מיליארד דולר הגז ממאגר תמר בדרך לישראל, באתר TheMarker, 29 במרץ 2013 - ↑ Israel’s Stake in the Egyptian Natural Gas Pipeline: Strategic and Economic Benefits, INSS (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Alex Kimani - Jan 27, 2026, 7:00 Pm Cst, Eastern Mediterranean Gas Balance Shifts as Israel Ramps Up Production, OilPrice.com (באנגלית)
- ↑ דיווח מיידי בדבר התקשרות בהסכם הולכה עם חברת נובל אנרג'י בע"מ, 19 בינואר, 2021
- ↑ Dr. Roby Nathanson and Ro’ee Levy, Natural Gas in the Eastern Mediterranean Casus Belli or Chance for Regional Cooperation?, נובמבר 2012
- ↑ נתיבי הגז הטבעי לישראל, דוח סביבה, חברה וממשל תאגידי
- ↑ דוד חיון, מומחי גז: התגלית בקידוח הימי "מארי 1" - ברמה שטרם היתה בארץ, באתר גלובס, 28 בפברואר 2000
איי אונליין, אבנר ודלק קידוחים: תגלית גז משמעותית מול חופי אשקלון, באתר TheMarker, 27 בפברואר 2000 - ↑ עמירם כהן, חברת החשמל תרכוש מים תטיס גז טבעי ב-1.5 מיליארד דולר, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2001
- ↑ עמירם כהן, חברת החשמל תממן ההשקעה ב-200 מיליון דולר להקמת מערכת ההולכה הימית לגז הטבעי, באתר TheMarker, 26 בפברואר 2004
- ↑ אבי בר-אלי, תשובה ימשיך לחכות: הזרמת הגז הטבעי בדרום הופסקה בגלל ירי הקסאמים, באתר הארץ, 20 במאי 2007
- ↑ ליאור ברון, בשורה למפעלי התעשייה בדרום: יחוברו לגז טבעי עד סוף 2009, באתר גלובס, 4 באוגוסט 2009
- ↑ ערן אזרן, לראשונה בהיסטוריה ומתחת לרדאר: גז טבעי החל לזרום מישראל לממלכה הירדנית, באתר TheMarker, 1 במרץ 2017
- ↑ עמירם ברקת, אושר הערב: גז טבעי יוזרם לבתי הזיקוק בחיפה, באתר גלובס, 6 באפריל 2011
- ↑ אבי בר-אלי, בהשקעה של 750 מיליון שקל: נחנך "המוביל הארצי" של הגז הטבעי, באתר TheMarker, 13 ביוני 2017
- ↑ אורה קורן, הושק צינור הגז הטבעי לירושלים: "יוזיל את ההוצאות על חשמל", באתר TheMarker, 19 במרץ 2019
- ↑ גיא ליברמן, 260 מיליון שקל הושקעו בחיבור ירושלים לגז. רק מפעל אחד חובר, באתר גלובס, 21 ביולי 2021
- ↑ נתי יפת, אושרה הזרמת הגז לתחנות התרמו-סולאריות באשלים, באתר גלובס, 20 בדצמבר 2016
- ↑ דרור פויר, פצצת אנרגיה דרור פויר טיפס לראש המגדל התרמו-סולארי באשלים וחזר מסנוור, באתר גלובס, 29 ביוני 2019
- ↑ הדי כהן, ישראל תמכור גז לירדן בהיקף של יותר מ-15 מיליארד דולר, באתר גלובס, 3 בספטמבר 2014
- ↑ הדי כהן, צינור הגז לירדן - המחיר כבר ידוע, התוואי עדיין לא, באתר גלובס, 10 בספטמבר 2014
- ↑ ערן אזרן, לווייתן - "הפרויקט הלאומי" שרק 15% מהגז שלו יגיע לישראל, באתר TheMarker, 8 בינואר 2020
- ↑ תני גולדשטיין, לנדאו מקדם תחליף לגז המצרי: יבוא גז נוזלי, באתר ynet, 6 בפברואר 2011
- ↑ חדשות מאתר חברת "נתיבי הגז הטבעי לישראל", 24 ביולי 2012
- ↑ אושרה הזרמת הגז מהאוניה המגזזת דרך המצוף הימי, 20 בינואר 2013 כתבה בפוטל תשתיות סביבה ואנרגיה
- ↑ אביטל להב, תאגידי המים בדרך לביטול, הוזלה נוספת של 9%, באתר ynet, 18 בדצמבר 2014
| אנרגיה בישראל | |||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תחנות כוח |
| ||||||||||||||||||
| שדות גז ונפט | חלץ • לווייתן • מגד • מרי • נועה • צוק תמרור • ראש זוהר • תמר • תנין • כריש | ||||||||||||||||||
| חברות וארגונים | תשתיות נפט ואנרגיה • חברת החשמל לישראל • נתיבי הגז הטבעי לישראל • נתיבי נפט • חברת קו צינור אירופה אסיה • ערבה פאוור קומפני | ||||||||||||||||||
| אנרגיה גרעינית בישראל • גז טבעי בישראל • משק החשמל בישראל • כלכלת ישראל – אנרגיה | |||||||||||||||||||